סוגרים את המחשב, סוגרים את הדוא"ל..

[רחל ברוך]

סוגרים את המחשב, סוגרים את הדוא"ל..

אחת הבעיות המתסכלות בהוראה מרחוק היא מצבים שבהם תלמידים מתנתקים. הם לא נמצאים ב"כיתה" לא קוראים, לא עונים לדוא"ל. פשוט סגרו את "התריס". לפעמים אני מתקשרת לשאול אם הכל בסדר.לפעמים מניחה. בימים אלו לקראת סוף שנה עמיתי ואני מקבלים פניות של סטודנטים ש"נעלמו" המגייסים את כל המרץ ומעוניינים להשלים את כל המשימות של הקורס באינטנסיביות. ועל פי רוב מסתבר שה"היעלמות" איננה קשורה כלל לתכני הקורס,או דרך הוראתו. אבל למידה בקורס מקוון איננה רק ביצוע משימות. היא כוללת את כל הפעילות לאורך הקורס. אני חייבת לציין כאן שמרבית הסטודנטים מקושרים בקביעות ו"נמצאים איתי". אבל בכל זאת... פה ושם יש סטודנטים שלא הגיעו עמי למטרה. האם יש כאן מישהו שמוכן לשתף אותנו בחוויה מסוג זה מנסיונו כמורה,או כתלמיד?

 

[עפרה נירגל]

"הכיתה נעלמה" ../images/Emo10.gif ../images/Emo10.gif ../images/Emo7.gif

הלו רחל ולכולם כאן בפורום, אני חושבת שכמעט כל מורה מקוון, אם יהיה כנה, נתקל או יתקל בתופעה זו במהלך עבודתו עם קורסים מקוונים. והנה כמה תגובות מתיעודי המחשב שלי (ובלי להזכיר שמות, המכיר מכיר): "בשבועים האחרונים אני מלמדת ב"כיתה ריקה". למעט תקשורת אישית פה ושם עם..." פשוט אין תגובה וריק". ושימו לב להזדהות: "לא נעים להגיד אך זה ממש מעודד שתופעה זו לא קוראת רק בקורס... שם ממש דממה ... והתחושה של ריק היא קשה".רק תתארו לעצמכם שאתם נכנסים לכיתה אמיתית וכל התלמידים נעלמו - נ ו ר א (האם זה לא "חלום בלהות" של כל מורה). אני חושבת שדוגמאות כאלה ממחישות לנו עוד דילמה של המורה המקוון - מה עושים? למה זה קורה? איך יכול להיות שקורס אחד שלי שוקק חיים ובאחר נעלמו התלמידים? תשובות עוד אין לי אך יש לי הנחות שונות. רחל צודקת שקורס מקוון זה לא רק ביצוע משימות, יש כאן לקיחת אחריות וניהול זמן ומין תרבות חיים - אז אולי צריך זמן עד שהסטודנטים יפנימו תרבות חיים כזו (שהמורה לא שומר עלי ואני צריך ללמוד בזמן הגמיש שלי). יתכן גם, שאנו צריכים לשאול יותר את הסטודנטים עצמם. האמת בקורס אחד שזה קרה לי שאלתי - תשובות לא קבלתי. אולי לכם יש תשובות או דוגמאות. עפרה

 

[אביגיל אורן]

מקורס לקהילה

מסכימה עם רחל - השאלה היא איך מקנים ללומדים בקורס את התחושה שהם קהילה לומדת במובן זה שהם ממשיכים עם תום הקורס את הקשר בינם לבין עצמם

 

[עתר]

אביגיל, לא כל כך הבנתי...

למה חשוב להקנות לתלמידים תחושה של קהילה שממשיכה בקשר ולמה זו צריכהל היות מטרה.

 

[אביגיל אורן]

למה להמשיך???

אחת התרומות של הרשת היא האפשרות שהיא מקנה לאנשים לשמור על קשר וירטואלי. שמירת הקשר במציאות תלויה בכל מיני אילוצים של זמן ומקום המונעים בעדינו לתקשר - גם אם נרצה. הרשת מקילה עלינו בעניין זה - כמובן אם הלומדים רכשו את תרבות התקשורת הוירטואלית. מבחינת הלמידה - אחת המטרות של כל קורס היא לגרום למשתתפים עניין בנושא הנלמד באופו שימשיכו להתעניין בו - אמנם בצורה אחרת - גם בתום הקורס. ייתכן שהלומדים הגיעו לשלב של יישום בשטח והיו רוצים להתייעץ עם עמיתים שעמם למדו את הדברים וכדומה. אם הדברים לא מתרחשים כך - זה מפני שאנו לא מצליים להקנות תרבות חדשה של תקשורת - אבל זה עניין לדיון אחר!!!

 

[sarit11]

סוגיית המשך הקשר

תחשבו: עם כמה אנשים נשארתם בקשר אחרי סיום הקורס שלקחתם (למשל, באוניב´ או מחוץ לאוניב´, קורס מתמשך או קורס קצר, קורס חובה או קורס מתוך בחירה, אפילו קורס לריקודי עם)? מנסיוני - כמעט לא נשארתי בקשר עם אנשים שלמדתי איתם. אחד או שניים - כן. אבל לא כי למדנו ביחד, אלא כי התחבבנו זה על זה. אני לא חושבת שבקורסים וירטואליים המצב שונה. הדינמיקה הזו נכונה לגבי 2 סוגי הקורסים. מה דעתכם?

 

[י ע נ ק ל]

ציפיות סותרות

אביגיל, כמו ותיקי רשת רבים, מבקשת ליצור "קהילה לומדת". הרצון הזה נובע, במידה רבה, מאתוס של האינטרנט שנוצר לפני שנים. אני מודה, גם אני חולם שהפעילות של קורס מקוון ייהפך, באיזו דרך קסמית, למשהו גדול יותר - לקהילה. אבל אין סיבה לחשוב שהציפיות שלי (או של אביגיל) תואמות את הציפיות של הסטודנטים בקורס. אלה לרוב מעוניינים לעבור את הקורס ולקבל ציון עובר במינימום השקעה. אין שום דבר פסול בכך - בזה אין הם שונים מרוב הסטודנטים בכל קורס מסורתי. אבל נדמה לי שנטעה בגדול אם נשליח את הציפיות והרצונות שלנו עליהם.

 

[רחל ברוך]

ויש גם קבוצות שונות...

כשאדם בא מרצונו ללמוד קורס מקוון נניח במסגרת השתלמות הוא יגיע עם רצון לקבל ולתרום מעבר למי שלקח קורס רק משום שזה נוח לו מבחינת מערכת השעות. והעניין הנוסף: הצורך האותנטי של הלומדים. אם אדם לומד מתוך עניין אמיתי ומלא- הוא ישקיע את מלוא המאמץ הנדרש לשם כך. וכמובן, גם ההפך נכון.

 

[sarit11]

הנחה זו נכונה לגבי כל קורס

גם לא מקוון

 

[רחל ברוך]

בהחלט מסכימה אתך, שרית...

אבל בקורס מקוון יש שפע הזדמנויות ואפשרויות לעורר עניין. בלמידה רגילה עשי להתעורר עניין תוך כדי שהיה בשעור, נניח. בקורס מקוון מי שאיבד עניין פשוט לא פותח מחשב....

 

[י ע נ ק ל]

טיפה של הבהרה

אין לי ויכוח עם אף אחד שהתייחס לנושא הזה, ולבעיות השונות שמתעוררות כאשר נוצרת דממה בפורומים של קורסים מקוונים. לצערי, גם אין לי פתרונות מעבר להצעות הנדושות של "להעלות נושא מעורר ענין" (או לחילופין, לקבוע השתתפות פעילה בפורום כמרכיב חשוב בציון). בעצם, בכלל לא התכוונתי להתייחס לנקודות האלו בכלל. ביקשתי רק לציין שוותיקי הרשת העוסקים בלמידה באמצעות האינטרנט משליכים לתוך פורומים ציפיות שהן תולדה של ההתנסות הראשונית שלהם באינטרנט לפני מספר שנים. באותה תקופה המילה "קהילה" שחוברה לפורומים ולסביבות אינטרנטיות אחרות לא היתה רק מליצה שביקשה ליצור אוירה של שייכות. היתה גם אמונה תמימה שהדבר אפשרי. אינני יכול לקבוע היום אם הדבר היה אפשרי אז, או האם הוא עדיין אפשרי היום, אבל נדמה לי שדי ברור שסטודנטים שמצטרפים לקורס מקוון, ולהם נסיון ורגע דלים בסביבה האינטרנטית אינם שותפים כלל וכלל לציפיה הקהילתית הזאת, ולכן קשה עוד יותר ליצור את הקהילה המיוחלת.

 

[מיטל5]

יענקל, מאד מסכימה איתך ועוד משהו...

יתרה מזו, מורים או מרצים שהם ותיקים ברשת נמצאים במרחק עצום מן הסטודנטים שלהם חסרי הנסיון בלמידה מרחוק. הסטודנט המתחיל טרוד מאד בלוגיסטיקה ולא תמיד מתפנה למצות הפוטנציאל של הרשת לצרכי למידה.זו משוכה רצינית וצריך לתת עליה את הדעת ולא לפתח ציפיות מוגזמות מדי. אני מבקשת להאיר זווית נוספת בהוראה המקוונת, ולשאול את דעתכם, הפעם מהבט המורה: יד על הלב, חברים, מתי באמת הקדישו המרצים באוניברסיטה או במכללה תשומת לב למעורבות התלמידים בשעורים? עד כמה באמת הם חיפשו דרכי הוראה שיגרמו לסטודנטים להשתתף יותר? האם אתם יודעים על פורומים שקמו לצורך זה? אפשר אולי לומר שבאינטראקציה בין המורה לתלמיד - התלמיד בד"כ הוא זה ש"חיזר" עד כה אחרי המורה... נראה לי שבהוראה המקוונת (בחינוך הגבוה) אפשר לראות כיוון הפוך: המרצה הפך ממחוזר למחזר... חשוב לו למצוא דרכים להגיע אל הסטודנט. הפורום הזה הוא עדות בעיני לשינוי ב"מגמת החיזור" במובן הטוב של המילה. למרצה אכפת מה קורה לסטודנט. הוא עסוק בחיפוש מתמיד אחר דרכים שיגבירו את מעורבות הלומד בתהליך הלמידה ולא רק בתוצאותיה. והרי זה שינוי חיובי.

 

[עתר]

מיטל, אכן הארת זוית מעוררת מחשבה

גם אני חשה שבלמידה מרחוק, שלא כמו בלמידה הפרונטלית "ההמונית", קיים אלמנט שתורם להגברת המודעות של המורים לתהליך הלמידה עד רמת הלומד הבודד.

 

[שרית^]

ולמרות שהוא לומד מרצונו...

קיים סיכוי גדול שברגע שסיים את הלימודים יתנתק לא כדאי לצפות להווצרות קהילה לומדת מסטודנטים. מה כן? ניתן להפנות את הסטודנטים לפורום מרכזי (כמו זה, שבו יוכלו לקבל תשובות מכל תחום שבו למדו מן פורום כולבוייניק שאליו נכנסים כל המרצים בזמנם הפנוי.. והסטודנטים בעת הצורך. מצד אחד זה נראה תמוה מה ל.. אמנות ברשת, סטטיסטיקה ותולדות יוון לעשות בפורום אחד אבל, מצד שני אפקט הדממה פועל גם על הסטודנטים. אלו לא ישאלו את שאלתם בפורום שאיש לא כתב בו כבר שבועיים... (וזה מה שיכול לקרות אם כל קורס ינסה לשמור על הפורום ששימש אותו בזמן הלימודים..

 

[אברהם בראב]

במקום כיתה- קהילה וירטואלית מתוקשבת

בשניים מן המוסדות שאנו עובדים בהם,כל השעורים (לא רק המקוונים) מוגדרים אוטומטית באינטרנט כ"קהילות וירטואליות מתוקשבות" כל קהילה היא יחידה סגורה. לכל חבר בקהילה יש הרשאה להעביר בכל עת מסרים גלויים או אישיים למי שהוא בוחר. שאלות חומרי לימוד מצגות וכד´. הטכנולוגיה פשוטה: אין צורך בפתיחת פורומים ותיבות דואר. זה פותח ערוץ תקשורת רצוף ואיכותי. בסביבה כזאת התגובות יכולות להיות מפורטות ומעמיקות יותר. ובחזרה לכיתה ש"נעלמה" לך. היא כנראה לא נעלמה פשוט הפכה להיות "ווירטואלית".

 

[מיטל5]

אולי שינוי בציפיות

האם שמתם לב שההוראה המקוונת יוצרת סיטואציה חדשה: פתאום ה"רעש בכיתה" הוא החיובי ואילו ה"שקט בכיתה" הופך להיות בעית משמעת... ההיפוך הזה ב"בעיות המשמעת" דורש כנראה תהליך של הסתגלות. הן של המורה והן של הסטודנטים. ואולי זה מקור התיסכול: משקל היתר שאנו מייחסים ל"רעש" כעדות עיקרית להתרחשות הלמידה. אבל, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו - האם זוהי באמת העדות היחידה??? ולשאלה מה עושים על מנת להתמודד עם השתיקה המתמשכת ברשת: אולי אנחנו קודם כל צריכים להכיר בכך שכמו בהוראה רגילה - גם כאן יש כיתות שהן עם "בעיות משמעת" רבות יותר, שנובעות מסיבות שונות כגון הרכב קבוצת הלומדים. לא כולם אוהבים להפגין נוכחות, לא כולם אוהבים לכתוב, חלקם לומדים מקריאה בלבד. אולי כאן המקום לחשוב איך מתמודדים עם בעיות משמעת כאלה שמתגלות במהלך קורס שהתשתית שלו כבר מוכנה. כלומר, איך משנים את האסטרטגיות כך שיתאימו ללומדים. הקושי כאן אולי גדול יותר מאשר בכיתה רגילה, משום שכאן האינטראקציה עם התלמידים היא טקסטואלית בלבד. אני מסכימה עם עפרה שכדאי לשתף את הסטודנטים בבעיה. אולי במסגרת פורום שיוקדש לבעיות שצצות במהלך הלמידה בכיתה ("שעת מחנך"...), אולי כמשימה של רפלקציה אישית או קבוצתית. שווה לדבר על זה.

 

[אביגיל אורן]

דממת רשת

מאד אהבתי את הגדרת ההיפוך שלך מיטל5 ואכן, כשם שמטפלים ברעש יתר באמצעות שיח עם הלומדים - מן הסתם רצוי לנקוט בדרך זו גם בשקט יתר. הבעייה מתעוררת כאשר הקשר איננו פא"פ וקשה לכפות את שיח הבירור על המשתתפים. כשאנו אומרים להתראות - מובלע הפועל לראות. כאן אנו צריכים להגיד בעצם את הברכה: להתרשת (להתראות ברשת) במובן של הקניית תרבות כתוצאה משימוש בשפה. כמו כן, משנה תוקף יש בקורס וירטואלי לשלב הגדרת הציפיות, ניסוח משותף של כללי התנהגות ברשת, פורום רפלקציה צמוד לכל פעילות כחלק מהפעילות (להכניס לתודעה של הלומד שמדובר בעסקת חבילה - עשית - דברת- שקפת).

 

[עפרה נירגל]

דממת רשת הכיתה שנעלמה

הרעיון של "בעית משמעת" דוקא נראה לי מיטל5, וזה בהיפוך מהכיתה המסורתית כש-"ממש שקט" בכיתה (חלומו של כך מורה). ואולי זו בעיה זמנית שלנו. דוקא כעת כשמתחילות לזרום אלי רפלקציות מסכמות מסוף הקורס המקוון אני מתחילה לחשוב שאולי זו בעצם היתה בעיה שלי והסטודנטים "לקחו לעצמם" פסק זמן כדי להתרענן, לנוח מהלחץ, להתמודד עם המשימה (זה חלק מלקיחת האחריות של הסטודנט). אך הבעיה כשאין מפגשי פנים אל פנים שאין את מי לשאול (כי הם התנתקו לזמן מה). הנה מה כתבה לי סטודנטית שהצטיינה בהתנתקויות מסוג זה "הלמידה בקורס וירטואלי, לדעתי, נותנת אפשרות מרחב, את שולטת בזמן... בעיניי זהו היתרון העצום שבלמידה מרחוק, כל זמן שאת מספיק אחראית לעמוד בביצוע המטלות שניתנו" ולחזור אל המסגרת; ובסוף היא מציינת "התקשורת עם מנחי הקורס הייתה זמינה טובה ופרקטית עם נופך אישי, מה שגרם לי לחוש יותר מחוייבות לקורס זה מאשר לקורסים אחרים". אז אולי כמו שקשה לנו כהורים, לשחרר את הילדים שלנו כשהם לוקחים אחריות ועצמאות, קשה לנו, המורים המקוונים, כשהסטודנטים שלנו לוקחים אחריות לזמן שלהם ומתנתקים. אולי נצטרך ללמוד לחיות עם זאת, ויתכן שפשוט צריך סבלנות ולסמוך על אחריות הסטודנטים שלנו שיחזרו. מנסיוני הם חוזרים.

 

[י ע נ ק ל]

מסה קריטית

לדיונים בפורום יש דינמיקה - גם בסביבה החברתית, וגם בלימודית. בסביבה החברתית אנחנו נמשכים לפורומים שבהם פעילות, ואם אנחנו רואים פורום רדום אנחנו עוברים הלאה. בסביבה הלימודית אנחנו לכאורה מחוייבים להיות נוכחים. אבל גם כאן, אם הפורום רדום אנחנו לא נקדיש זמן רב להמתנה עד שמשהו מתעורר, ורוב הסטודנטים (גם בכיתה הפיזית, וגם בווירטואלית) אינם יוזמים פעילות. אז? נדמה לי שקורס חייב מספר מינימלי של סטודנטים כך שגם אם ההשתתפות שלהם די מינימלית, עדיין תהיה נוכחות. אולי בדומה למשחק "חיים" (ראו, למשל: http://www.math.com/students/wonders/life/life.html) יש חוקים פשוטים שקובעים מה גורם להגברת הפעילות, ומה לדאיכתה. אם אנחנו מניחים שמלכתחילה לרוב הסטודנטים בקורס מקוון אין הרגלי רשת מפותחים, אפשר להסיק שאחרי מספר הצצות בפורום שאין בו פעילות הם פשוט יפסיקו להמשיך להציץ, וכאשר פחות ופחות סטודנטים מבקרים, נעשה יותר ויותר קשה להחיות את הפורום.

 

[עתר]

חוקים להגברת הפעילות

יענקל, הזכרת שיש חוקים פשוטים להגברת הפעילות בפורום. שאמח מאד אם תוכל לפרט. אולי זה יעזור במשהו להעיר את פורום שלי מתרדמתו...