מסכימה עם כולן... אוהבת לא אוהבת
את הספר קיבלתי קצת לפני הלידה והתחלתי לקרוא בו אז. הפחד מהלא-נודע והבלאגן הצפוי יחד עם בואו של רועי (שאז עוד קראנו לו עמרי... הסבר בשרשור אחר) דווקא הסתדר לי קצת מרעיון סדר היום המובנה של הלוחשת. אהבתי מאוד גם את רעיון ההתייחסות בכבוד לילד, ועד היום אני מיישמת את זה עם רועי; לא מרימה אותו בלי להגיד לו קודם (אחת שתים ו-שלוש), מזהירה אותו לפני המים והשמפו באמבטיה וכדומה. אחד הדברים שמאוד עזרו לי דווקא היה ההבחנה בין סוגי הבכי ושפת הגוף. למדתי להכיר את רועי בקלות ובמהירות ולדעתי זו אחת הסיבות שהוא רגוע ובוטח בעצמו ובנו היום. צרכיו מסופקים בדרך כלל עוד לפני הבלאגן. לא אהבתי את האובססיביות בעניין - ניהול יומנים וטבלאות... זה ילד, זה לא ספירת מלאי! באופן עקרוני היא לא חסידה גדולה של הנקה, וזה הפריע לי קצת, אבל נתן לי כוח אח"כ כשנאלצתי להפסיק להניק (רגשות האשמה והמצפון) בקיצור - יש פלוסים ומינוסים כמו בכל ספר. למדתי לסמוך על האינסטינקטים שלי מקריאה בכל מיני ספרים, וסינון של כל מיני שטויות. קיבלתי חיזוקים לדברים שחשבתי שהם נכונים, ואפילו כמה פטנטים חמודים שעוזרים ביום יום.
