סולו הגיטרה הכי הכי הכי

[איש מכוכב אחר]

!! fat old sun

יחד עם "hige hopes" שני סולואים שמרגשים אותי עד דמעות חוץ מזה הם גם די מזכירים אחד את השני גם בקטע הפתיחה עם צלצול הפעמונים וגם בחיבור שלהם לטבע, חיבור למשהו טהור ותמים. בשיר אחד הוא חווה את הרגע בהווה, בשיר השני הוא מתגעגע אל אותם זמנים שחלפו. שני השירים הם שיא הגילמוריות והתוצאה בשניהם מרגשת

 

[One Echoe]

לדעתי.

פאט אולד סאן בלי ספק אחד השירים, אם לא הכי יפה של הפלויד. ומה שהכי הורס בו-זה הסולו. סולו שלא מתאים לאווירה וגם דיי מורח את עצמו... דיוויד היה צריך להמשיך עם גיטרות הסלייד היפות כמו שהוא יודע ולא למרוח את השיר בסולו שעולה ויורד בסולמות עם אוברדרייב. אבל זה בכל זאת מדהים-עדיין, הכל יחסי

 

[איש מכוכב אחר]

לא נראה לי

שאתה מביע דעה מנוגדת לשלי.. הרי כבר סיכמנו בעבר שאתה רק מחזק אותי

 

[One Echoe]

חחחחחחחחח../images/Emo13.gif

עובדה!. חח.

 

[holo]

לא נכון

אני דווקא מאוד אוהב את הסולו של שמש שמנה וזקנה.. אחלה סולו ולדעתי הוא יותר מוסיף לשיר והופך אותו ליותר לא משעמם

 

[One Echoe]

" לא משעמם " ...

זה עניין של טעם. מבחינתי הוא אחד השירים הכי יפים של הפלויד.

 

[holo]

הגדרתי את זה לא טוב

גם אני אוהב את השיר, והסולו פשוט מוסיף יותר לשיר.. (לדעתי)

 

[One Echoe]

אצלי זה לא הולך ככה..

זה הולך ע"פ אלבומים. וגם זה לא הולך ע"פ סולו-אלא ע"פ עבודת גיטרות. ובלי ספק שבMeddle גילמור נותן את אחת מעבודות הגיטרות היפות ששמעו אוזניי. בכל השירים, הגיטרות האקוסטיות הענוגות, כ"כ יפה, כ"כ מרגיע. ואקוס, שפה אין מה להגיד בכלל. זה 1. 2-וויש יו וואר היר, כבר כתבתי על זה פה לא מעט פעמים, מה שגילמור עושה לי עם עבודת הגיטרות שלו שם. וכמה שהאלבום השפיע עלי הן בתור מוזיקאי והן בתור מאזין וחובב מוזיקה. מעבר לכך-אני חושב שבדויז'ן באל גילמור נותן את כל כולו-רק הוא. רק גילמור. ואם לוקחים את האלבום כעבודת סולו של גילמור. כל סולו וסלו שם-פשוט סוכריה אחרי סוכריה. רגש אחרי רגש. החל מMarooned ועד High Hopes...

 

[thezanani]

A Momentary Lapse of Reason

שמעתי תדיסק הזה באזניים חסומות אחרי שכולכם הטלתם עליו רפש סוסים. חביב כזה,לא מזיק, נמנע מקיטשיות של האדיוטים עם הבלורית והאורגן שגם בחדר חשוך היו עם משקפי שמש של שנות ה80 הארורות. אבל יש דבר אחד מדהים בדיסק הזה: דוד המלך,חוץ מלרוץ עם שמלה ורודה ולצעוק הידד הידד, מפגין הנאה כל כך ילדותית ומקסימה שרק בשבילה שוה לסבול את 2 הרצועות האיומות (7 ו9) שבהן הוא עושה לנו צעקות/חיקויים של שלמה בראבה. HURRAY HURRAY! הפי הפי ג'וי ג'וי, פני הכלב כבר לא בלהקה כדי לצעוק עליו. ואוירת ההודנה הזאת מניבה עבודות גיטרה מדהימות!! בהחלט אפשר לאסוף מהדיסק הנטוש הזה כמה וכמה סולואים ראויים לרשימת הכבוד שאספנו עד כה.(שכוללת בנתיים רק את CN) נ.ב: לפי הגילמוריזם ששורר פה אני צופה שבעוד שבועות מספר יחלו פה הארגונים למשלחת התנקשות ברוג'ר העריץ. אני מתנדב.

 

[israeli saiko]

...

דווקא הסולו של ב-Learning to fly זה הדבר מבחינתי. שיר מדהים. האמת אני לא סגור על כך שאפשר לקרוא לזה סולו, אבל המלודיה בין הבתים שם זה משהו מדהים (ואני לא מתכוון לקטע האלקטורני לקראת הסוף.)

 

[thezanani]

בדיוק עליו דיברתי!!!

הידד הידד הללויה

 

[One Echoe]

אלקטרוני? איפה שמעת?

 

[israeli saiko]

...

אחרי הבית השני, הקטע הווקאלי עם האפקטים האלקטרונים, לזה התכוונתי. דרך אגב - כל הקטעי גיטרות בשיר הזה הם בגדר אומנות...

 

[thezanani]

אכן ישנם

אבל זה לא גורע מהשיר הזה. המעברים בשיר הזה, ובכלל המבנה שלו הם שיעור מצויין מבית מדרשו של דוד. זו רצועה קלאסית של יום שישי בשעה 10 בדרך לצימר צפוני עם ג'קוזי ריחני מול הכנרת. בכלל אחרי הפעם השלישית זה דיסק סבבבי בבי. זה לא פינק פלויד פינק פלויד, אבל זה לא רע. המממ זה היה פרדוקס מה שפלטתי הרגע?

 

[One Echoe]

המבנה של השיר.

מאוד מזכיר לי את המבנה של השיר-Poles Apart מהDivision Bell... מבנה באמת מיוחד.

 

[Blackpanter1י]

10 בבוקר או בלילה?

 

[thezanani]

ברור שבוקר

10 בלילה זה DSOTM. עדיף ליד אח בצימר עם שטיח שעשו מנמר ותצפית לכוכבים. אחחח

 

[איש מכוכב אחר]

Learning to fly

אחד השירים המוכרים של הפלוידים ובפורום מתעלמים ממנו לחלוטין. לדעתי הסיבה העיקרית היא שהוא מייצג יותר מכל שיר את השינוי שעבר על הלהקה עם עזיבתו של ווטרס ולאנשים קשה לקבל את זניחת "המורשת" של הלהקה והמעבר למוזיקה קלילה יותר.

 

[thezanani]

אמת ויציב!!!

אני מאחוריך לאורך כל הדרך!!! יש התעלמות מוחלטת מהדיסק ומהתקופה הזאת של הפלויד בכלל ברחבי הפורום החתולי שלנו. היה מעניין לשמוע את דעתכם על השינוי הגדול שעבר דוד המלאך המשמין, (אבל עדיין הזקן הכי חמוד בשטח!אמאלה!פדופיליה בהפוכה) אחרי הסתלקות צלליו האחרונים של אדון האופל רוג'ר "סאורון" ווטרס. דעתי הלא נחשבת היא שבהחלט הוסיפו לכוס הפינק פלויד של שנות ה80 כפית אחת יותר מדי של סוכר, והיא אכן איבדה קצת פלפל מאז עזיבתו של ההוא ולא רק בכתיבה, אלא בכלל באווירה של הלהקה משרה. יש משהו ברוג'ר הזה קיבינימט איתו!!! אבל אסור לשכוח שגם ממתוק יצא עז וזכינו לכמה מעבודות הגיטרה מדהימות של הזקן החופשי והמאושר שהחל לטלל מרוב שמחה וגיל במת הפולס. ברור לכולם איזה מ3 הפינק פלויד'ס היא הטובה ביותר, אבל מה דעתכם על זאת???