סולמות וחבלים -מגילה

[yaelhul]

סולמות ../images/Emo13.gif וחבלים ../images/Emo10.gif -מגילה

ככה אני מרגישה השבוע. מן רכבת הרים רגשית כזו, שמסרבת להסתיים או להתאזן. פתאום כל דבר שקורה לי בחיים מזכיר לי את הזמן שחולף ללא הריון, ללא ילד משלנו - דיון על

מזכיר לי את הבדיקות שערכתי לפני 3 שנים כדי לבדוק טוקסופלזמוזיס, ואת המחשבות על איך נסתדר עם תינוק ועם חתול שאוהב לשכב לאנשים על הצוואר (הרי הוא יהרוג לי את התינוק...). בינתיים החתול מת, ועברנו 3 דירות ו-2 מדינות והריון אין. נזכרתי בספר "המדריך להריון ולידה" שהיה מונח דרך קבע ליד מיטתי, ובו בדקתי וקראתי כמעט מדי ערב מה אני אמורה להרגיש בכל שלב, ובכל חודש הזזתי את גלגל ההריון עוד חודש קדימה. הספר הזה מזמן עבר לאחד מארגזי הספרים ולא יוצא משם עוד. מעבר הדירה האחרון שיכנע אותי להיפטר מחוברות ה"להיות הורים" כי מי יודע מתי זה יקרה ועד אז כבר יהיו מגזינים חדשים עם דברים מעודכנים לילדים ולהורים. יום ההולדת שלי הזכיר לי את הבטחתי לאיש שלי ש´יש לנו בעיונת קטנטונת וממש בקרוב נהיה בהריון, מקסימום שנה´. עברו מאז שנתיים, וכטיסי הברכה שאנו כותבים אחד לשני מזכירים את הזמן שעובר ללא ילד |

| . ויש את הנשמות הטובות בעבודה שלא מפסיקות לדבר איתי על ילדיהן ו"אם היו לך ילדים היית מבינה". ואני לא יכולה יותר לשמוע. את החברות הכי טובות ואהובות שלי כבר לא בא לי לפגוש יותר, כי האהבה הגדולה שהיתה בי לילדים שלהן התחילה פתאום להכאיב לי פיזית כשאני רואה אותם יחד. פתאום אני לא בטוחה שהילדים שלנו יזכו להכיר את כלבנו המדהים. ואני נורא כועסת על הגוף שלי. לפעמים אני גם רואה את האור

: כשאני קוראת סיפורי הצלחה בפורום או כשאני חושבת שאנחנו כל כך מוכנים ורוצים להיות הורים ועושים באמת את המקסימום, שזה פשוט חייב להצליח. ברגעים האלה אני מחליטה שאנחנו חייבים להמשיך לחיות ולהנות כמה שניתן מהזמן הזה. בסוף השבוע יצאנו לטייל בהרים ולקחנו את האמפולות איתנו כדי שלא נאלץ לברוח לחבר´ה באמצע כדי לנסוע הביתה להזריק. אחרי המסעדה מצאנו איזו חורשה, נשכבתי על הספסל האחורי ברכב ואישי היקר הזריק לי, ויחד נסענו אל השקיעה...

וואו, שפכתי עליכן את כל מה שמסתובב לי בראש בשבועיים האחרונים (ויש עוד המון שלא זכרתי). אני אחרי 7 ימים של הזרקת 3 אמפולות ביום. ממשיכה ככה עוד מחר ונבדקת ביום חמישי. תודה על ההקשבה. יעל.

 

[יפעתי&]

יעלי יקרה ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

קראתי את מה שכתבת ונגעת לי ב

כל כך מקווה בשבילך שהפעם זו הפעם וזה יקרה האופטימיות חייבת לבעבע אנחנו פה יקירתי כדי שתוציאי את הכל עלינו ולעזור לך להמשיך לחתור כי בחוף יש שם ילדון קטנטן שמחכה לך...

 

[נועם@בת]

../images/Emo24.gif כל כך מבינה אותך יעל ../images/Emo24.gif

אפילו היום, ממרומי הפסקה ארוכה נטולת הורמונים, כל ציוני הדרך רק מזכירים לי ש... התינוקת של השכנה שנדמה שרק אתמול נולדה, ועכשיו צוחקת ורצה אל נועם@בן עד שהלב נצבט. שולחן המחשב שלא החלפנו כי ממילא נעשה כאן חדר ילדים ונשנה הכל. כל יום הולדת שעובר, כל תחילת שנה חדשה. כל חיוך של ילד שהוא לא שלנו. כל הצהרת אהבה... כל תפילה... אבל מי כמוך יודע איזה מזל יש לך, שהאיש שלך הולך איתך אל השקיעה. שהבתים שעברתם והחלפתם היו מלאים באהבה (למרות שלפעמים קצת בעצב, ולפעמים טיפה בכאב). מאחר ואני מחזיקה ממך בחורה אינטילגנטית, אני מקוה שהפנמת כבר את הרעיון שמיצית את הפורום שלנו, ואת צריכה להמשיך הלאה

אז חתירה אחרונה ודי יפתי. שיהיה לך חו"ל מלא הריון ואהבה

נועם

 

[הרמוניה]

פעם אהבתי רכבות הרים....

אבל אחרי שהחיים שלי מרגישים לאחרונה כמו נסיעה תמידית ברכבת כזו כבר מזמן עבר לי החשק..... מזדהה עם כל מילה שכתבת וכבר כלכ כך מחכה שנרד.... הרבה אהבה הרמוניה

 

[מיטלי*]

עידוד וירטואלי ../images/Emo66.gif

יעל, ההודעה שלך נורא ריגשה אותי, כי גם אני בזמן שניסיתי כל דבר הזכיר לי כמה זמן אני מנסה ובאיזשהוא שלב לא הצלחתי להינות מכלום, כי ה כל הזכיר לי את הניסיונות להיכנס להריון. ובדיוק היום דיברתי עם חברה שמנסה ואמרתי לה שהיא חייבת ללנסות וגם קצת להנות, מדברים אחרים בזמן שהיא מנסה וחבל לי שבדיעבד לא עשיתי זאת. אז קל נורא להגיד דברים בדיעבד וקשה ליישם, מי כמוני יודעת. אבל אני נורא מקווה שתצליחי להנות, קצת, בזמן הזה ועוד יותר מקווה ומחזיקה אצבעות שהוא יהיה מאד מאד קצר!!!!!!

 

[סאני המצליחה]

אפשר לתת לך חיבוק גדול? ../images/Emo24.gif

על כל הדברים שכתבת, ובטוחה אני שהם באמת מלב כואב. על כה מה שאת.... גם בימים שקשה ועצוב או הפוך. על מה שאנחנו כאן מבינים ומבינות, כי אנחנו באותה הסירה... מי יותר ומי פחות.... מאחלת לך שהילדים כן יכירו את כלבכם האהוב, וגם חתול (כנראה שאחר) כזה שתגדלו ביחד. כי הם יבואו ביחד. חייב להיות טוב. פשוט חייב. רק שאני מאחלת לך אותו הכי הכי מהר שאפשר. ומקווה שבטיול הבא לעבר השקיעה, תביטו יחדיו אל הבטן התופחת, ותלטפו אותה בהרבה הרבה אהבה.

אמן !!!

 

[יעל@]

יעל יקרה ../images/Emo23.gif

תודה על ההקשבה??? תודה על ששיתפת. אני יכולה לומר כי אני מזדהה עם כל מה שכתבת. אני שולחת חיבוק גדול, ואני בטוחה שהמשאלה שלך לתינוק תתגשם, המון הצלחה בטיפול, אוהבת יעל

 

[עמית@]

יעלחול ../images/Emo24.gif

מדי פעם הכל מתגעש וגודש וסותם ואז חייבים להוציא הכל, כל אחד איפה שהוא יכול וכמה שהוא יכול, אצלי זה מתבטא בפרץ בכי אחד גדול וברצון לתפוס את האיש שלי ולהיטמע בתוכו לכמה שעות. אני שמחה ומעריכה את זה שיכולת ורצית לפרוק את זה פה איתנו, אני מקווה שנוכל לשפר לך קצת את ההרגשה, רק לומר שמבינה אותך כל כך, שכל מילה שלך חודרת עמוק ונוחתת על תאומתה שצרובה אצלי , כל משפט, כל ביטוי של כאב

אחד לדרך יעלי, כי היא עוד לא רחוקה, טיול אחד בהרים וירידה לתהום כדי לטפס ממנה החוצה עמית

 

[ligo]

יעל היקרה

אני כל כך מזדהה איתך שזה כואב. גם אני הספקתי כבר לבדוק טוקסופלזמה פעמיים, ועדיין אין ילד. את גלגל ההריון עדיין לא התיאשתי ואני מסובבת כל חודש לתאריך הלידה. את מגזין "הורים" תכננתי להזמין רק כשאני אהיה בהריון, כי הדואר שלנו מגיע להורים, וככה היינו עושים להם הפתעה. ועדיין. אין כלום. אני לא יודעת מה לומר לך חוץ מזה שכולנו מרגישות אותו דבר, ולכולנו יש את החלל הזה שמונע מאתנו להגשים את עצמנו, כי חלק מההגשמה העצמית הוא להביא לעולם את פרי אהבתנו עם בעלינו היקרים.מי יתן והטיפול הנוכחי יהיה האחרון, הטיפול שאחריו רק תיזכרי בימים הרעים ולא יהיו לך עוד כמותם.

 

[anat eitan]

זאת יעל חו"ל - כל מילה בול... ../images/Emo47.gif

המלכה בהבעת רגשות באופן בהיר ונוגע. ת´אמת? הלב מתכווץ לי כשאני קוראת. בתור אחת שאי-ודאות עושה לה הכי רע בעולם אני יודעת שקשה לך. קשה , כי לא ברור מתי יקיץ הקץ על דרך החתחתים הזו. אבל אני חלמתי. ואני יודעת. יהיה לך בן. לא יודעת מתי (אנ´לא "מכשפה" בעלת כוחות מאגיים כמו עינת של רונן...)אבל ברור לי שיהיה. ימים מאושרים ומספקים יעברו עלי כשאקרא את הודעות ההצלחה של חברותי ומכרותי מהפורום הזה. כל זה אינו משל ולא חלום , זה נכון - כאור בצהריים כל זה יבוא מחר אם לא היום ואם לא מחר ןאם עוד לא מחר ואם עוד לא מחר אז מחרת-י-י-ם מחרת-י-י-ם... נשיקות מחזקות - ענת.

 

[מרב.]

וואוו, יעלה

מזדהה עם כל מה שכתבת שם, אבל המשפט שבאמת עשה לי רטוב בעיניים וצביטה חזקה בלב זה לגבי הכלב. המחשבה הזו גם עוברת לי בראש, כי לואה כבר בת 7, אני מסרבת להודות שהיא מזדקנת, אבל אין ספק שכבר עברו לחלוטין 7 שנים מאז 1994 (אני ממש לא מאמינה). וגם אם עוד 9 חודשים בדיוק ייוולד הצאצא המיוחל, הרי שלא בטוח שיזכור את הנשמה הטהורה הזו שמלווה אותנו בכל כך הרבה שנים, דרך כל כך הרבה אירועים וזיכרונות. רוצה להגיד לך, שהתקופות האלו באות והולכות, ויש כל מיני סוגי תקופות בתוך התקופה הגדולה של הטיפולים. אנחנו כבר מזמן החבאנו את 2 ספרי ההריון שקנינו בחודש הראשון של הפסקת הגלולות, (מצד שני אנחנו גם מחביאים את מדריך הפריון..) אבל עכשיו אני בתקופת הדחקה- לא חושבת על זה, מתייחסת לטיפולים לחלוטין כאל שגרה קיומית, ולא מהרהרת כלל על מה נמצא מעבר אליה. מצד שני, לא מסוגלת בכלל להתמודד עם יותר מהריונית אחת at the time או אימא טרייה. אני זוכרת שעוד ביוא"ל קשישא דנו על זה, אני אז יששתי שחוסר היכולת שלי לחשוב על מה נמצא מעבר לסוף ימי ההמתנה אולי מעידה על רצון שהתאייד, כי זכרתי את הימים הראשונים, בהם הייתי מתרסקת לרסיסים בראותי פעוט או אישה שכרסה בין שיניה. אני משערת שתקופות הדחקה כאלו דרושות מדי פעם לתפקוד נכון, כמו גם תקופות של הרהורים, חשבונות נפש וכאבי לב גדולים. מה אומר לך יעל, העצב לפעמים גדול מלהכיל, אבל תני לו לחלחל ואז לנזול החוצה. הלוואי שחשבון הנפש הבא שתערכי יהיה בפורום אחר, חשבון של סיום תקופה. מחבקת חזק, ומצטערת שאיני מוצאת הרבה מילות ניחומים, מרב

 

[יפית@]

יעלי, הצלחת לרגש אותי ולהיזכר

בכל החברות הנחמדות שלי שגם לי אומרות כל הזמן "חכי שיהיו לך ילדים -תראי איזה אושר זה" או כל עוד אין לך רגש של אמא, את לא יודעת מה כואב לילד" וכל מיני משפטים שבא לך להתפוצץ בתוך עצמך. אין מה לעשות זה מה שנגזר עלינו. צריך לקבל כל דבר רע באהבה בכדי לקבל משהו טוב בסופו של דבר. אני כל כך מכירה את ההרגשות שעוברות עלייך בשבועיים האחרונים, זה קורה לי הרבה.בשבת הקרובה יש לי יום נישואים שלישי , וגם לי אין ילדים. זה עצוב , זה כואב, אבל מקווה שעד הרביעי כבר יהיה לנו. תתעודדי אנחנו כאן בישבילך תאגרי כוחות חדשים וחיוביים ,כי את צריכה אותם בכדי להתחיל את ההריון בקרוב מאוד. שולחת לך חיבוקים ונשיקות ואיתך בחטירה הקשה והקצרה.

 

[באבו]

יעלוש..... ../images/Emo20.gif

אין לי הרבה מה לכתוב... כל כך כואב לקרוא את מה שכתבת, ממש עומדת לי ג´ולה גדולה בגרון, ואני מרגישה שאני הייתי כל כך רוצה לגרום לך להרגיש אחרת...

אבל, הדברים לא תלויים בי... משחק סולמות וחבלים הוא הכי מתאים בעולם לתאר את המצב בו אנחנו נמצאות... ו... תמיד בסוף מנצחים וזה לא משחק אינסופי.. וככל שעובר זמן, הסטיסטיקה לטובתכם... אין בכלל שאלה על כך שתחבקו ילדים בקרוב, ילדים שלכם, שישחקו עם הכלב שלכם, בבית הנוכחי שלכם

... כתבתי שאין לי הרבה מה לכתוב לך, ובינתיים קישקשתי עמוד שלם... אז, יעלוש.. כמו שאומרים בעירקית (כל הדודות של בעלי צועקות לי את זה באוזן, בכל מפגש...) "ביל מילה..." אז אני אוסיף.. או "ביל מילונת.." מה שיבוא, יבוא.. ויבוא!!! שיהיה לך הצלחה ביום חמישי, באבו

 

[נוג]

ליעלוש ../images/Emo24.gif

הי, זה עצוב וקשה לחיות ברכבת אמציונלית, כשהלב כל כך רוצה וזה לא יוצא כי הגוף מסרב לעשות את המוטל עליו. כל דבר מעורר זכרון או מחשבה. אני מקווה בשבילך שזה לא יהיה לאורך זמן והמשאלה תתגשם ויהיו לך אוסף חדש של זכרונות חוויות שיהיו קשורים רק להריון לידה וחבילה נעימה וקטנה. תחזיקי מעמד

נוג

 

[ענת איתן]

רציתי לספר לך עוד משהו לגבי כלבים

או יותר נכון : לגבי רשעות של אנשים: לפני יומיים הלכתי לתומי לסיבוב עם הכלבה שלי (הגדולה) והכלבה של הורי (הקטנטונת) , די קרוב לבית. יצא שהגדולה בחרה "להטיל את הפסולת המוצקה שלה" (נקרא לזה כך , לשם העידון...) בצד המדרכה , לא על דשא או משהו אלא סתם קרוב לפתח של בית מוזנח על ערימת עלים יבשים. עלי , במקרה , לא היו שקית או נייר עיתון באותו רגע , אז כיסיתי את ה"תוצרת" בעלים ואדמה והתכוונתי לחזור אחרי כן, בלי הכלבות , ולאסוף לפח. במקרה ישבו בחוץ גבר ואשה , ערס ופריחה אמיתיים כאלה , והתחילו לצווח עלי (הוא גם אמר שירביץ לי "אם יהיה צורך") ולא עזר שאמרתי שאני כבר חוזרת לנקות שם (עזבי , גם ככה המקום נראה כמו מחראה אנושית. זה "בחלק הרע" של תל מונד...). ואז צרחה עלי האשה: "יא זבל...תגדלי ילדים ולא כלבים". מיותר לציין שבאותו רגע הרגשתי שאני מסוגלת לירוק עליה. ממש ככה. דעי לך , יעל , שהכלבים שבחיי נותנים לי אור , כמויות אהבה בלתי נדלות ואושר טהור. חבקי את הכלב שלך וזכרי שגם כשתביאי לו אח תינוק - הוא תמיד יישאר ה"ילד הבכור". כך זה אצלי , בכל אופן. ימים יפים שיעברו עליך. ענת.

 

[yaelhul]

שיוו, ענת, ואני חשבתי שהחלקים

הרעים האלה כבר נעלמו מתל מונד. מסתבר שלא. מה שבמיוחד מדהים באנשים כמו הערס והפרחה שנתקלת בהם זה שאין לי ספק שבלי להניד עפעף הם ירוקנו את המאפרה של הרכב לרחוב, אבל יהיו מוכנים להרביץ לך בגלל קקי של כלבה... גם הכלבון ה"זעיר" שלי (40 ק"ג) ישאר תמיד הילד הבכור. פעם הייתי מודאגת מהאפשרות שהחתול יזיק לילד שיוולד לנו. היום אני מודאגת שכשיהיה תינוק, אני לא אוכל לתת לכלב המדהים הזה את כמות האהבה והתשומי שהוא רגיל אליהן (וזה המון), אבל פה כבר גלשנו לתחום "הפרעות האישיות ויסורי המצפון של הפולניה בשנות ה-2000", ואנחנו בכלל בעניין אחר

תודה על איזכור החלום. אני ממתינה להגשמתו. הכלב מבקש לצאת אז אני זזה נשיקות יעל

 

[עינתפ]

גם כלבינו האהוב 45 ק"ג תמיד

יהיה בכורינו. כששי אומר שאני אמא רק שלו אני תמיד מזכירה לו שאני אמא גם של ריצי.

 

[נועם@בת]

רק שתדעו לכם- פורום חיות מחמד

ב

תוסס ומלא הולכי על שנים והולכי על ארבע. אם יש לכם זמן- תכנסו אליו להתרשם.

נועם

 

[מרב של ערן]

בתור "אמא" של חיית מחמד

קטנה (לוקח את כולכם יחד ה-50 ק"ג שלי

) נכנסתי ו.... מזמן לא צחקתי ככה!

נועם

מרב

 

[נועם@בת]

לא לשכוח להכניס לפייבוריט