סוסים וסדר העדיפויות שלכם בחיים

[•°•Horse Lover•°•]

סוסים וסדר העדיפויות שלכם בחיים../images/Emo107.gif

(בעקבות הדיון על האם סוסים הם צורך קיומי או לא...) איפה הסוסים ממוקמים אצלכם בסדר העדיפויות? אילו דברים יותר חשובים בעינכם מסוסים? (סתם לדוגמה: חברים, לימודים, תחביבים אחרים....) על איזה דברים הייתם מוכנים לוותר על הרכיבה בשבילם? (ואני לא מדברת על משהו באופן חד פעמי כמובן...) ובכלל, איך אתם מגדירים את הסוסים בחייכם? עד כמה הם משמעותיים? מה הם בעצם, בשבילכם? איך אתם חושבים שהיו נראים החיים שלכם בלי הסוסים, עד כמה הייתם מסתדרים? נא לא לענות כשאלון, ואני מבקשת תשובות מנומקות ומפורטות ולא סתם הערות כמו "סוסים הם החיים שלי ואני לא יכול/ה לחיות בלעדיהם!!!!111" ודברים כאלה. מוזמנים להמשיך ולפתח מפה דיון, תהנו

 

[רועי מו]

בגדול

סוסים הם במקום ראשון פעם אחרוננה שהפסדתי רכיבה זה היה כי חטחתי את הרגל ולא יכלתי לרכב =]

 

[stary1]

ממ מעניין..

אם היית שואלת אותי את השאלה לפני שלוש שנים הייתי, סביר להניח, עונה בהתלהבות והתרגשות משהו בסגנון " הסוסים והרכיבה זה הדבר הכי חשוב לי ואני לא מוכנה לוותר על זה בשום מחיר!". כן, הדיעה השתנתה

. קודם כל, הרכיבה כבר ממש לא חשובה לי, להפך, אני רוכבת רק כשאני שמה לב שלסוסים שלי יש רצון בכך, והיות ובדר"כ הם מעדיפים להשאר במרעה וללחך עשב, אני בקושי רוכבת עליהם, אם בכלל. רכיבה אצלי היא רק מן בונוס להתעסקות עם הסוסים, שום דבר מעבר.. הסוסים עצמם בתור בע"ח הם העיקר בשבילי. אני בנאדם שרואה את הבע"ח בחיו כדבר המרכזי ואני בעצם מתכננת את כל החיים שלי "למענם" [אפילו ההשקעה שלי בלימודים היא רק בכדי שאוכל להוציא ציונים מספקים וללמוד בעתיד וטרינריה או מחקר זואולוגי ב"מקרה הגרוע"]. אז בעצם הסוסים שלי הם בין הדברים הכי חשובים לי, יותר מחברים, יותר ממשפחה ויותר בעצם מכמעט כל דבר. הסוס שלי נתפס בעיני כמעט כמו הבן שלי(כן, אני יודעת שאם יהיו לי ילדים אני אוהב אותם הרבה יותר, אבל עד אז..תנו להסתלבט

). אני מניחה שללא כניסת הסוסים לחיים שלי הם היו שונים לגמרי, כמובן במלאים עדיין בבע"ח אחרים(ואולי אפילו היו לי יותר בגלל שלאמא שלי היו פחות תירוצים על למה לא להביא עוד חיות), אבל בהחלט שונים. בעקבות העיסוק המתמיד בסוסים שלי הפסקתי לפתח הרבה דברים שהתחלתי בהם, ומי יודע מה היה קורה לולא הסוסים היו נכנסים לחיי

 

[natyly]

הוצאת לי את המילים מהפה../images/Emo13.gif

לדעתי הקשר עם הוסים יותר חשוב מהרכיבה עליהם. עצם העובדה שאת יכולה להיות בעולם שלו, ולהנות מחברתו זה התרומה הכי גדולה מ"ענף הזה. מסחינתי הרבה יורת חשוב לוודא שגם הסוס נהנה מה"רכיבה".. לא כיף להנות לבד.. :]

 

[natyly]

אמ..

אני לא רוכבת הרבה זמן אבל זה באמת נושא שכדאי להגיב לו

אני חושבת שהחים שלי היו נראים מאוד שונה, אם לא היתי נחשפת לתחום של הרכיבה... בשבילי זה לא מובן מאליו שכל יום באים לחווה ורוכבים, היה לי מאוד קשה לשכנע את ההורים שיתנו לי לרכב(כי בניגוד לרבים מה ההורים שלי הכי רחוקים מהקטע של סוסים וכל שאר המשפחה שלי גם , הם התנגדו לי בכל דרך אפשרית..) לדוגמא, אני בהפסקה יותר מחודש כבר ואני מתחרפנת מזה לגמרי.. בע. יש לי ם המון תחביבים אחרים, ואני לא חושבת שהרכיבה צריכה להפריע לי. לדוגמא, אני רוקדת המון שנים, וזה עולם שונה לגמרי מזה מזה של הסוסים. אני לא מתכוונת להחליט מה כאן טוב יותר, ואני לא יכולה להגיד לכם "מה יותר חשוב בשבילי". אני אוהבת את שתי התחומים האלו ונהנת משניהם ושניהם חשובים לי. אי אפשר להסביר לפי נימוקים מה יותר טוב, כל דבר הוא עולם שונה לגמרי בפני עצמו. בשבילי זה תחביב, ואני לא רוכבת מספיק זמן כדי להגיד אם אני רוצה את ה בתור מקצוע, או את הריקוד בתור מקצוע. אפשר להנות מהכל דבר אם רוצים, ולא חיבים להרוס לעצמך את הכיף בשאלות "מה יותר חשוב לך." בשבילי הלימודים לא קשים במיוחד, אבל צריך לדעת פרופורציות. אם נגיד יש מבחן ממש ממש חשוב במת', אני אשקול את האפשרות לא לבוא לשיעור ג'אז/רכיבה. אבל אני תמיד אמע מזה אלה אם כן ממש אין ברירה. אני גם לא יכולה להגיד שהלימודים חשובים לי יותר מהתחביבים שלי, וגם לא ההפך. כל דבר חשוב, אבל בקטע שלו. מוצאים את האיזון וחיים בכיף שלך. על איזה דברים היתי מוכנה לוותר בשביל הרכיבה.? אם היה נגיד סתם איזה בוחן עלוב, לא היה אכפט לי לקבל ציון 80. ממילא הציונים היפים של המבחנים יכסו את זה ואני אעדיף לבוא לשיעור. רכיבה זה רק ענין של זמן, ואי אפשר יהיה להצשיך עם זה כל החים. לנצל את הזמן!!.. אבל לא היתי מוכנה לוותר על הריקוד.. או על הרכיבה למען היקוד.. בנוגע לזמן חופשי, בכיף. פחות זמן חופשי יותר טוב. כשאני עסוקה זה טוב לי, וככה אני מעדיפה את זה. ממילא אין לי כמעט חברים ככה שגם את הבעיה הזאת פתרנו

סיבכתי אותכם? סורי:]

 

[netapet2]

אממ...

הסוסים הם בין הראשונים, כמובן שלצערי יש לי את הבית ספר הזה על הראש, אבל גם את זה ללמוד וכאלה אפשר גם בחווה, אומנם זה לפעמים מסיח את הדעת אבל מילא... לרוב אני מכינה שיעורים או מתכוננת למבחנים לפני או אחרי החווה... הרכיבה זה התחביב העיקרי שלי (בעצם, התחביבים האחרים הם ישיבה מול המחשב וישיבה מול הטלוויזיה...). הדבר היחידי שאני מוכנה לוותר על הרכיבה זה לצאת לטיול כל שהוא, או משהו, אבל גם זה, לא להרבה זמן כי זה חלק מהחיים שלי ואני באמת לא חושבת להפסיק את זה בזמן הקרוב... וגם, טיול זה פעם בכמה זמן, לא כל שבוע... הסוסים אצלי מאוד משמעותיים, אני נקשרת לבעלי חיים כל כך כל כך מהר, עד מצב שזה עצוב... אם אני שומעת משהו אני ישר נכנסת לפאניקה. זה חלק חלק גדול מהחיים שלי. אני לא יודעת, לא ניסיתי, וקשה לי לדמיין.

 

[fliperit]

מאוד מאוד גבוה בסדר עדיפויות.

ביחד עם הלימודים. אני כמעט ולא מתראה עם חברים (במיוחד עם כאלה שלא רוכבים), בשביל שיהיה לי זמן לרכיבה. אין לי תחביבים אחרים בכלל (וחבל. אני מתה לעשות יוגה, לשחק כדורסל, לטייל וכו'). מבחינתי זה בכלל לא ויתור. אני הרבה יותר נהנת ברכיבה מביציאה עם חברים. כשזה משתלב אז יופי, אבל אם אני צריכה לבחור זה תמיד סוסים קודם. הסוסים זה כרגע חיים שלי. היו תקופות שפחות, היו תקופות שיותר, וכיום זה ממש ממש ממש החיים שלי (בגלל המאמנת החדשה, שכלכך כיף לי איתה ויש לה המווון מה ללמד אותי). אני בטוחה שהייתי מסתדרת בלי זה, אבל זה תרם לי כ"כ כ"כ הרבה, שאני יודעת שהייתי בנאדם שונה (ופחות טוב) בלי זה.

 

[fliperit]

ואגב....

אין לי שום כוונה לעסוק בזה בתור מקצוע בעתיד, אלא לשמור את זה בתור תחביב

 

[ווינגז]

באמת? זה מפתיע אותי../images/Emo12.gif

 

[fliperit]

היו לי כוונות כאלה לפני שנתיים-שלוש

אבל מזמן הבנתי שיותר טוב להשאיר את זה כתחביב, מכמה סיבות. קודם כל, קשה מאוד להתפרנס מזה, וצריך להיות מאוד מאוד טובים ולקרוע את התחת. דבר שני...כשזה הופך למקצוע זה מאד מהכיף שלו, כי חייבים לרכב כל יום, וחייבים לצאת לתחרויות. עכשיו (ואני מקווה שלתמיד) אני נהנת מזה שיש לי סוסה שלי ומאמנת שרוכבת עליה כשלא בא לי, או כשאני לא יכולה.

 

[ווינגז]

אז וויתור על זה כמקצוע

בא כתוצאה מהתבגרות, בעצם? תפיסה ריאלית של הדברים? באמת מעניין איך מאמנים תופסים את העבודה שלהם, אם קודם כמקצוע ואחרי זה כתחביב (או ההפך), מעולם לא חשבתי על זה ברצינות.

 

[fliperit]

גם מההתבגרות, אבל לא רק.

גם בגלל שראיתי מאמנים שלי עוזבים את הענף, והבנתי שזה ענף קשה..והוא מאבד את הכיף שלו בגלל זה. אני מעדיפה שזה יהיה תחביב, בשביל לשמור את זה כיף ומיוחד

 

[fliperit]

ובקשר לגישה של המאמנים...

זה משתנה ממאן למאמן. המאמנת שלי עכשיו אומרת לי שהיא תמיד חולמת על הסוסים בלילה, וזה כל מה שהיא עושה..חוץ מביום שבת. המאמנת הקודמת שלי, לעומת זאת, הוציאה את זה מהחיים הפרטיים שלה כמעט לגמרי. לא היו לה תמנות של סוסים בכלל בבית, למשל.

 

[ווינגז]

השאלה היא אם דבר משפיע על השני

יש אנשים שרוכבים ואוהבים סוסים אבל לא הרבה מעבר לזה (לא כולם מרגישים צורך לתלות תמונות של סוסים בבית, הרי, וזה רק בהתבססות על הדוגמה שלך), ויש אנשים שבשבוע הראשון של הרכיבה יתחילו לאסוף תמונות ולדבר על הסוסים בכל הזדמנות. זה תלוי אופי, אני חושבת, אבל אני גם מצליחה להבין מאיפה מגיעה השחיקה, אם בכלל. זה באמת מקצוע לא פשוט, מעייף מאוד והרבה פעמים מתסכל, והשאלה היא אם אפשר לשמור על ההתלהבות (גם אם לא הראשונית, כשמתלהבים מכל דבר) מהחיה/ספורט גם אחרי שמתמקצעים.

 

[fliperit]

יכול להיות שאפשר...

אבל בשביל לא להישחק חייבים להיות באמת טובים מאוד..ויש רק מעטים כאלה. זה גם מקצוע שמחייב התמדה מאוד רצינית. את לא יכולה לא לבוא פתאום יומיים לרכב, או להבריז מתחרות בסופ"ש.

 

[horse 1212]

כנ"ל,

יש תגובה מפורטת בדיון שלא מן היה בפורום סוסים.

 

[horse 1212]

*מן=מזמן

 

[SoosKatan]

נמנמ

יש דברים חשובים מזה. זה תלוי בסיטואציה ובמיקרה.. זה יעזור אם אני אומר שאני כמעט כל יום בחווה? אז כן, זה מאוד מאוד חשוב לי. אבל לפני זה בא המשפחה, לימודים, וכל הדברים החשובים האחרים. המשפחה לא מפריע ל"עסק" הסוסים, ואת הלימודים אפשר לעשות בחווה, וגם כן אני משלבת את החברים עם החווה, כי יש לי המון חברים מהחווה\ ובכלל הענף, או שאני מזמינה חברות שלי מביה"ס לחווה.. ככה שאני לא ממש נתקלת ב- "או חווה או ..."

 

[לילוששש16]

אצלי...

מאז שאני מכירה את עצמי החיות הם מס' 1 בשבילי..לפני חברים ולאו דווקא סוסים אני מדברת על החיות בכללי. סוסים הם גם חבר וגם תחביב..שהתחלתי לרכב באתי בתור מישהי שרוצה להיות עם הסוס ובדרך לרכב (זו היתה הדרך היחידה שלי להיות עם הסוסים)..האמת שממש לא מפריע לי להפסיק לרכב העיקר שאני יהיה בחברת החיה המדהימה הזאת עם יהיה לי בגרות או מתכונת אני יהיה חייבת לוותר על זה וכל השבוע יחשוב על זה.אבל זה קורה לי פעם ב... אני מגדירה סוס-כקסם. אני יכולה שעות לשבת ולהיסתכל עליו והזמן לא יזוז לי.. אני חושבת שזה משפיע עליי גם בתחום החברתי..אני יודעת שיבוא החופש ואני ינסה להיות כמה שיותר בחווה ומצדי לא לראות חברים.אני לא ממש יודעת מה ההיתי עושה בלי החיות ,כי הם בעצם החבר הכי טוב של האדם. "כל אדם זקוק למקום פרטי בו יוכל לצאת מדעתו בשלווה ובכיף"..מי עם לא הסוסים יעזרו לנו לעשות את זה

 

[ווינגז]

מסכימה עם שחף (באופן מפתיע../images/Emo3.gif)

פעם הייתי אומרת שבעתיד אהיה מדריכת רכיבה ותהיה לי חווה, חלום ראשוני של בערך כל אדם שמתחיל לרכב. בשנים האחרונות הצלחתי להבין עם עצמי שאני לא אוהבת לרכב, אני אוהבת את הסוסים כבעלי חיים, וחוסר רכיבה לא מפריע לזה (להיפך, אני מאוד מתרשמת ואוהבת עבודה מהקרקע

) לפני שלוש שנים הייתי אומרת שהסוסים לפני הכל, ולא אכפת לי בכלל מה קורה עם השאר, אבל זה לא ריאלי; צריך להשקיע בלימודים כדי להגשים את רוב החלומות, וגם לממן סוס זה לא פשוט

, צריך לעבוד בשביל זה לא מעט. כרגע אני מוכנה לוותר על רכיבה אפילו בשביל לשבת ולהסתכל על סוסים, כי באמת שזה לא חשוב לי במידה שזה היה פעם. בחצי השנה האחרונה (בעיקר) גיבשתי לי מין עמדה וצורת הסתכלות קצת אחרת על הדברים, מין "מודל" ללכת אחריו בעתיד(

), בתקווה. אם לא היו לי סוסים? זה כבר דיון אחר לגמרי. אם הם לא היו נכנסים לחיי, רוב הסיכויים שהייתי יושבת בבית ולא מדברת, לא מתקשרת עם אף אחד, הרבה יותר תלותית ופחות עצמאית. אם הם היו יוצאים מהחיים שלי בהווה - טוב, כנראה שהייתי משתגעת ומחפשת "מנת" סוסים כל פעם שאפשר.

סוסים בשבילי הם יותר מתחביב או ספורט (אם בכלל), כי הם השקט הנפשי שלי, מקום שאני יכולה ללכת אליו בלי לצפות לצביעות/כעס (ובגלל זה אני כ"כ אוהבת חוות קטנות וביתיות, כי גם ככה החווה נחשבת בסופו של דבר לבית

, ועדיף שיהיה נעים, וכבר הוכחתי שאני מסוגלת להרדם בתאים, ככה שמיטה כבר יש). מבחינה גופנית - גם בלי הסוסים אפשר לשרוד. מבחינה נפשית - משהו חסר, אי אפשר להסביר את זה.