סוסים וסדר העדיפויות שלכם בחיים

[Pieck]

האנשים סיכמו פה את הרוב

כן גם אני חלמתי שיהיו לי 4000 סוסים ושאני אנהל 5 חוות בארץ בשותפות עם החברים שלי, אבל הדעה משתנה כל הזמן. ועכשיו אני אגיד שלמשל היום אני חושב שסוסים זה מרכז חיי כרגע. אני הולך לחווה כל יום כמעט, ולא רק בשביל הרכיבה. אין לי סוס, אבל מגדיר את ה"סוסים" לאו דווקא בתור רכיבה. כשאני בא לחווה זה בשביל לרכב, לעבוד, ולפגוש את האנשים בחווה שהם חלק חשוב מכל העסק הזה. לפני 5 חודשים אם היו שואלים אותי מה דעתי על המיקום של הסוסים בסדר העדיפויות שלי הייתי אומר שלא כ"כ חשוב. אבל זה השתנה, וכרגע אני עושה הכל בשביל להיות בסוסים ואיתם, ואני מפסיד מלא דברים בשביל זה. מצטער על החפירה.

 

[shirli0811]

אצלי ( ../images/Emo23.gif

פעם-כל היום רק סוסים. סוסים זה החיים+אוויר לנשימה+הסיבה לקום כל בוקר לביצפר כדי ללכת אח"כ לחווה והכווול. היום- הרבה יותר בוגרת, הרבה יותר מבינה. סוסים הם חלק ניכר מהחיים שלי. הם משפיעים עליי בכל צורה אפשרית. אני לומדת ומשקיעה בשביל להראות לאמא שלי תוצאות על ההשקעה הרבה שלה בי בענף הרכיבה. אני הולכת בין פעמיים ל-3 בשבוע לחווה, שזה סביר בעיניי. כמובן שבתקופה הזאת שיש לי הרבה מתכונות ובגרויות אני מצמצמת את השעות שלי בחווה. הסוסים הם גבוה בסולם של סדר העדיפויות, אבל פעם לא הייתי יוצאת בכלל עם חברים בגלל החווה, היום אני משתדלת למצוא פעם בשבוע שבועיים זמן לבלות גם עם החברים מביצפר. הסוסים שינו אותי ממש בתור בנאדם-מבחינה פיזית ונפשית. לפני שהתחלתי לעסוק בסוסים, הייתיי ילדה ממש עדינה ושברירית

. היום אני ממש לא ככה, אני הרבה הרבה הרבה יותר עצמאית, הרבה פחות עדינה, למדתי מסוסים שלפעמים צריך להילחם בשביל מה שרוצים-ואני נלחמת על מה שאני רוצה, גם אם זה מה שאני רוצה מהסוס וגם אם זה מה שאני מצפה מחברה/מורה/משפחה וכו'. הסוסים פתחו אותי, הייתי ממש סגורה וביישנית, ומי שמכיר אותי כיום יודע עד כמה שאני פתוחה, אוהבת לצחוק, להתפרע והליכר אנשים חדשים. ביישנות, אני לא שמה על אף אחד, ועושה מה שטוב לי. כנראה שלמדתי מהסוסים כשמדברים מקשיבים, וזה לא רק הסוסים אלה כל דבר. אני הרבה יותר אחראית, להכול. עם זה לטפל בחדר, ללמוד למבחנים, להכין ולפרק סוס לפני ואחרי שיעור, לתכנן לא מעט מסיבות

לעמוד בזמנים של השבוע, כשדבר לא פוגע בדבר. הסוסים נותנים לי אוויר לנשימה, אם אני זמן רב בלעדיהם-שבוע כמו שייצא לי עכשיו, אני לחוצה, היפראקטיבית, ואולי גם קצת עצבנית. אני לא נמצאת איתם מידי יום כי אין לי זמן ואני משלימה עם זה, אני נמצאת איתם כמה שהלו"ז מאפשר לי, ונהנית מכל רגע שאני כן איתם. בעתיד- היתיי נוהגת לחשוב שכשאני אגדל, אני אעבוד רק עם סוסים ובע"ח. היום אני מאמינה שבעתיד, אני ב"ה אשלב בין הדרכת רכיבה טיפולית יחד עם הדרכת שחייה טיפולית, בתור מקצוע משני. המקצוע הזה ייתן לי לבלות זמן עם סוסים- האהבה התמידית שלי, ועם טיפול בנכים שאני מתחברת למקצוע הזה כבר שנים. כמו כן אני רוצה לצאת בשבל כלשהו בחיי לקורס א' בכדי שתיהיה לי אפשרות להדריך, לעבוד עם ילדים ולהעניק להם מהידע שלי על סוסים....:]] ~~~~חפירה, נכנסתי חזק

~~~~~

 

[כל עולמי סוסים]

וואו, אם חושבים על זה

הסוסים יותר ויותר משתלטים לי על החיים. אני נותנת שעות פנאי בשבילם כשאינ בבית, הכוונה שבמקום לשחק או משהו אני יושבת ולומדת מאמרים בנושאים שקשורים לסוסים. זה גם כיף, אבל בעצם אני לומדת הרבה זמן מחוץ ללימודי בצפר. אז אם זה נחשב, יופי

הדבר שחשוב לי כמו הסוסים זה: אימא. למה? ככה. אחרי זה באים הלימודים. לא לטעות! אני לא מזניחה את הלימודים בשביל הסוסים. אני משקיעה בשני הדברים, אבל אם יש משהו דחוף בחווה מצידי הלימודים יחכו. אני בשום פנים ואופן לא מזניחה כי אני רואה בלימודים מישור התפתחותי שקשור לסוסים. אני רוצה להיות ווטרינרית שמתמחת בחיות גדולות ובעיקר סוסים. כבר מובן מה הקשר, נכון? חברים- לקראת הסוף. חברים אבל לא מהחווה. למרותש הסוסים באים גם לפני אלה שבחווה. כשיהיה לי חבר- הסוסים יבואו לפניו. למה? תכף תדעו. הסוסים בשבילי הם משפחה. הם חברים. הם אלה שאני יכולה לדבר איתם ולהיות בחברתם בלי להרגיש שמעבירים עליי ביקורת. הם אלה שאפילו תפיחת עידוד קטנה על הכתף, אפילו ליקוק קטן, שווים יותר מ-1000 חיבוקים של בן אדם. הם אלה שתמיד שם בשבילי. בעיקר סתיו, שאף פעם לא ידחה אותי, שתמיד הכי יבין אותי, שתמיד תמיד יהיה שם בשבילי כי הוא יודע שאני תמיד אהיה שם בשבילו. ובעצם, אפילו קצת יותר מאימא, הם אלה שמחזיקים אותי, שמונעים ממני להתמוטט. ולא אכפת לי מה אחרים כאן יגידו, אם זה טוב או לא. הסוסים הם גם היחידים (בנוסף לאימא) שאני מוכנה לסכן בשבילם את החיים שלי, שאני מוכנה לשבת איתם בקור או בכל תנאי לא נעים ואפילו קיצוני אחר, כשהם צריכים אותי, שאני מוכנה לעשות דברים שאני שונאת כדי לעזור להם. וגם, עד כמה שזה יישמע מפתיע, עם כל הסוסים אבל הכי הרבה ובאופן הכי הכי טוב עם סתיו, אני יכולה לתקשר איתם ולהבין אותם, ללמוד אותם ולהרגיש אותם, הרבה יותר טוב מבני אדם.

 

[ווינגז]

השאלה היא (וזה מהותי פחות או יותר לכולם)

מה היה קורה אם במצב היפוטתי, תצטרכי להפרד מהסוסים ברמה כזו או אחרת. נכון שזה עולה פה לדיון מידי פעם, אבל בכל אופן - את אומרת שהסוסים מחזיקים אותך ומונעים ממך להתמוטט, וכפועל יוצא זה אומר שבלעדיהם - תתמוטטי. אני באמת מאמינה (אחרי הרבה מחשבה ולא מעט התמודדות משל עצמי) שהכוח שלך צריך לבוא ממך, ולא להסתמך על דברים חיצוניים (שבדיון הזה זה סוסים, אבל לא טוב גם להשען על אנשים/תחביב אחד), כי אף אחד לא יכול להבטיח לך חיים של ביטחון מוחלט; זה לא דבר שקיים. אז בעצם, מה היה קורה אם לא היה דבר כזה שיחזיק אותך? מעבר לזה, צריך לזכור שגם בפעולות "מסכנות חיים" - אני מעדיפה לקרוא לזה קיצוניות - יש לך את החובה לשמור על עצמך, בשבילך ובשבילם (כי בואי נניח שאת לבד איתם במצב מסוכן, למרות שידוע שזה לא המצב, העולם לא מורכב מאדם אחד והרבה סוסים - את צריכה להיות שם כדי לטפל בהם בהמשך, לא?). מצד שני - זה נוגד את כל מה שכתבתי למעלה. בקיצור - אין ספק ששהות עם סוסים מביאה איתה הרבה פעמים פעולות קיצוניות כאלו ואחרות, אבל גם צריך להיות לך מרכז כובד ומשהו שמחזיק אותך מבפנים, כי סוסים (והחיים באופן כללי) הם שבריריים ולא בטוחים.

 

[fliperit]

אני לא חושבת שאני אתמוטט...

יהיה לי מאוד קשה ואני אהיה עצובה נורא, אבל לא אתמוטט. אבל עם זאת, אני לא רוצה לחיות וזהו. אני רוצה לחיות באושר...והסוסים מביאים לי את האושר הזה.

 

[fliperit]

וזה מזכיר לי!

פעם מזמן מזמן, כשרק התחלתי לרכב, הייתה לי דלקת ריאות די חמורה. למרות שהרגשתי נורא רע והכל כאב לי, הדבר היחיד שממש רציתי היה ללכת לחווה ולרכב בלי אוכף על אחד הסוסים. אמא שלי אומרת שכל הזמן אמרתי "תקחו אותי לחווה, תקחו אותי לחווה".

 

[כל עולמי סוסים]

הממ קראתי שוב וראיתי ששכחתי לכתוב

(ודווקא טוב שיצא ככה כי הדיון מתרחב עוד יותר) שהם מחזיקים אותי אבל זה לא שכל יום ממש זה ככה, אלא שיש מצבים שבהם אני יודעת שבלי הסוסים הייתי מתמוטטת. מקווה שהעברתי את הנקודה. אם הייתי צריכה להיפרד מהסוסים כשאין ברירה אחרת, קודם הייתי רואה מה אני יכולה לעשות בשביל לא לעשות את זה. ואם ממש אין ברירה אז עם כל הכאב הייתי נפרדת, והייתי חיה עם זה, אבל החיים לא היו אותם חיים. אלה פשוט היו חצי חיים. עוד משהו שלא העברתי ברור זה הקטע של לסכן את החיים ותנאים קיצוניים. תנאים קיצוניים אני מתכוונת לשבת למשל עם הסוס כשהוא לא מרגיש טוב או משהו, במאנז' בחושך בקור עם פול רוח (כמו באלונים

) שיורד גשם ואני עם הבגדי חווה שלי (חולצה קצרה ומכנסיים ארוכים), ולהישאר איתו שם כל הזמן. לסכן את החיים זה למשל לעבור באיזה מקום מסוכן או משהו דומה כדי להגיע לסוס שצריך לעזור לו. או דברים אחרים בסגנון. בכללי, למען האמת, די קשה לי להעביר בצורה ברורה את הצד שלי בעניין. ואל תשאלו אותי למה

 

[ToryMaster]

אני דווקא מבינה את הצד שלך

אם תסלחי לי על האמירה המעט מתנשאת הבאה, אני מאוד מסכימה עם יעל, כשאת נמצאת במצב שבו את תלויה במשהו אחר כדי להחזיק מעמד [ואני מניחה שזה לא בכל מצב, אלא רק במצבים קשים באמת], זה לא מצב אידיאלי, כי הכוח שלך באמת צריך לבוא מבפנים, מתוכך, כי לא תמיד יהיו סוסים מסביב או אנשים מסביב שיוכלו להחזיק אותך. עכשיו באותה נימה, אני כן חשובת שזה נורמלי לגמרי שבשלב הזה, בגיל שלך וכן הלאה, זה מאוד לגיטימי שתהיה את התלות הזו [וזה לא משנה עד כמה היא חזקה או עד כמה היא משתלטת על החיים, היא קיימת ולו במעט, נכון?] כי חלק מהתבגרות זה ללמדו לסמוך על עצמך קודם ורק אז על אחרים. [שישים שניות של חפירה ושגיאות הקלדה מאת ויקי]

 

[shirli0811]

לדעתי את צודקת שלא צריך לפתח אף תלות..

נפשית ורגשית בסוסים, או בכל דבר אחר. הכוח להתמודד עם בעיות של החיים צריך לנבוע מהנפש של הבנאדם עצמו. הסוסים יכולים להוות פסיכולוגיים, דבר שמחזק וכו', אבל לא הסיבה היחידה לכוח להתמודד עם צרות או דברים טובים. אני הרגשתי תלויה בבנאדם לא מעט שנים, פתאום גיליתי שאני כבר לא מכירה אותו, היום אני חיה בלעדיו, ואין ספק הרבה יותר טוב, כל הביטחון שהיה לי כלפיו עבר להיות בטחון כלפיי עצמי. מאז שהתרחקתי ממנו עשיתי שינוי ענק בחיים שלי, שהחיים הרבה הרבה הרבה יותר טובים..!! )) אני מאמינה שהסוסים הם לא הסיבה שמחזיקה אותי, אבל סיבה שנותנת לי איפשהו מקום מקלט מתי שצריך, אם זה לטובה ואם זה לרעה....