האמת... שבוע מהגיהנום
אבל נגמר טוב!
היה לנו שבוע הערכות בגן לקראת הקייטנה וזה היה ממש קשה- גם פיזית וגם נפשית.
אחת הגננות מאוד שתלטנית והיא למעשה הפכה את עצמה למנהלת של הקייטנה והחליטה שצריך לעשות דברים בדרך מסוימת. נקודה. המנהלת של הגן מאפשרת לה את זה וכמובן שאני החדשה-אין לי מילה בעניין, אבל היא עברה את הגבול השבוע. (חוץ מזה, היא בד"כ ממש בסדר ויש עם מי לדבר, פשוט כשהיא בלחץ והיסטריה- זה זוועה והיא פשוט לא צפויה.. אי אפשר לדעת איך היא תגיב ותתנהג... הכל קשור למצבי רוח). יש לי חודשיים עכשיו לעבוד איתה צמוד צמוד ואני ממש בלחץ מזה
הדרך היחידה תהיה להיות ראש קטן ואני כל כך לא אוהבת את זה, זה כל כך מנוגד למי שאני...
בקיצור, השבוע הזה היה סיוט אבל לפחות אתמול היה לי יום חופש!
היה ממש נחמד- קמתי בבוקר מאוחר (ז"א שש בבוקר!
) ופשוט נהניתי סתם לצפות בטלויזיה ויצאתי לטיול בחוץ עם חברה, אכלנו ארוחת צהריים באיזה דיינר והיה ממש כיף ונחמד
זהו- מחר נפרדת מהילדים בהתנדבות. הכנתי להם מלא משחקים כייפים שנשחק בהם, ונכין ג'לי הפתעות עם סוכריות גומי אותיות שהילדים ירכיבו את השם שלהם בעברית וגם הכנתי להם ערכת לימוד עברית לכל אחד מהם כמתנה
.
מודה שקצת קשה לי עם הפרידה הזו כי באמת נקשרתי אליהם. קיבלתי הצעה שיסבסדו לי מוניות הלוך וחזור כדי שאמשיך לבוא להתנדבות אבל ממש לא נעים לי עם הרעיון הזה וגם המרחק זו רק סיבה אחת להפסקת ההתנדבות... אבל עדיין מרגש אותי שאני כל כך חשובה להם שהם רוצים להשקיע בי מהבחינה הזו
ושרדתי כדי לספר על הפעם הראשונה שהבחור נסע לחו"ל, הייתי פה לבד והאמת שלמרות הגעגוע אליו- היה לי סה"כ ממש בסדר. ההחלטה לגור בבניין עם דורמנים הוכיחה את עצמה- לא נלחצתי ופחדתי מהלבד (אז מה אם בלילות יש פה דורמנים קשישים שבקושי זזים
).