סוף סוף יש לי את האומץ... - ארוך

[רוצה לשנות]

סוף סוף יש לי את האומץ... - ארוך

אני די הרבה זמן משתתפת פסיבית בפורום ולא העזתי לכתוב משהו. אני בת 27 ומגמגמת מאז שאני זוכרת את עצמי(והזכרונות די קשים) על אף הכל יש לי ביטחון עצמי ואני מצליחה לעיתים להסתיר את הפגם(כן כן אני מתעקשת לקרוא לו ככה למרות שיהיו הרבה מתנגדים..או שלא!)ואני די אוהבת לדבר. אבא שלי מגמגם ומכן המתנה הגנטית שקיבלתי ואני סוחבת אותה עד היום. יש לי 2 בעיות: 1. כמו שכתבתי עד היום הצלחתי להסתיר את הבעיה ולא תמיד מבחינים בה (רק כשאני לחוצה ועצבנית) אבל ברגע שהתחלתי עבודה חדשה שבה הייתי צריכה לדבר באנגלית התחיל הבלגןגם בעברית וגם באנגלית איך זה שבעברית אני מצליחה להסתדר ובאנגלית אני לא מסוגלת להגיד משפט אחר רצןף? 2. יש לי תינוקת בת 10 חודשים ואני מפוחדת ואפילו מבועתת מהמחשבה שגם היא תקבל את זה בירושה ממני מה ההסתברות לך? ומה אפשר לעשות באיזה גיל ניתן לבדוק למי שקרא עד כאן תודה

 

[RobinhooDw]

ירושה משפחתית

במקום להוריש הוא "הוריד" :} מבינים את ההקשר?

מעניין גם אבא שלי וגם אחי הגדול גמגםו כשהיו קטנים. אבי למשך זמן די ממושך ואחי רק למשך חודש... אררררררררררר, הכל באשמת אבא שלי

"רוצה לשנות" כולם מצליחים להסתיר את הבעיה אבל גם על כולם הבעיה משפיעה יותר מכל... הסתרת הבעיה היא החלק הכי פעוט של העניין

 

[avi9]

הנסיון של באנגלית די דומה ונראה

שהצלחתי לאבחן את הסיבה. אני נוסע הרבה בעניני עבודה, לארה"ב,שבה אני מדבר עם אנשים שהאנגלית היא שפת אימם, לכן אני מתלבט רבות על הדקדוק ואוצר המילים,לכן עצם המחשבה על הדיבור והלחץ הנגרם, גורם לגימגום, אם כי אני מסווה אותו כשליטה חלשה בשפה וחיפוש מילים. יש לי נסיעות למדינות דרום אמריקה ואחרות,שבהם גם לבני שיחי, אנגלית היא שפה שניה,כך שאוצר המילים שלי טוב משלהם,לכן אני משוחרר יותר,דבר המאפשר לי שיחה קולחת יחסית. כלומר,כניסה למשוב חיובי של חרדה המגשימה את עצמה. לגבי תינוקך,כיום הטיפול בגימגום, והעיסוק בו עבר להילוך גבוה.יש להניח שתוך מספר שנים,תמצא הסיבה לגימגום ועמה הפתרון.

 

[R O N Y1]

לא מחייב ירושה משפחתית.

אצלי המצב שונה. אף אחד מהמישפחה לא מגמגם לא אבא לא אימא אפילו דודים שלי לא מגמגמים במחשבה לאחור גם סבא סבתה ...מעניין... אני לא יודע אבל כולם חשבו שזה איזה קללה שנפלה עליי.... אם הבן שלי יגמגם אני חושב שאני יתמוטט . בגלל הפחד הזה ניראה לי שהפכתי אותו למה זה מפונק ...אבל עם ביטחון. את טוענת שאת מגמגמת רק שאת לחוצה ועצבנית הפתרון שלי פשוט . לא להגיע למצב שאת לחוצה ועצבנית פשוט לצפצף על כולם במה אנחנו נחותים מאחרים? אצלי זה עובד יופי אני כבר לא מחשבן לאף אחד לא פוחד מאף אחד מיסתכל לאנשים בעיניים . עובדה אף אחד מהםובבים אותי לא יתאר לעצמו שאני מגמגם לא שכנים, חברים . במחשבה לאחור כשהייתי מגמגם כבד הייתי מרגיש נחות פוחד מכולם מחשבן לכולם. המצב כרגע אם היית נתקלת בי ברחוב לא היית מדמיינת שאני מגמגם!!! RONY

 

[yogya]

לגבי התינוקת...

על אף שיש שיאמרו כי בעיית הגמגום בעלת שורש גנטי לדעתי אין קשר בין הגמגום לגנטיקה. כל ילד שמתחיל לדבר מגמגם כאשר לא מוצא את המילים כשהוא רוצה לבטא את עצמו. בנקודה זו מתחיל תהליך התלוי באיך הסביבה המשפחתית והציבורית מקבלת את הגמגום: אם המשפחה תשלים את המילים והמשפטים זה יוריד לילד את הבטחון העצמי ביכולת או בסיכוי שלו להביע את עצמו, ואם החברה בכל תחום גילאים תלעג לילד אז גם כאן הדימוי העצמי ייפגע ואז אנחנו נכנסים לכדור שלג במדרון תלול מאוד. ובסופו של דבר גודל ילד עם הערכה ודימוי עצמי נמוכים שבגלל כל הלעג שסופג פוחד לבטא את עצמו. ולגבי התינוקת אני חושב, שכל תינוק לומד ע"י חיקוי הוריו ואז אולי יכול להיווצר מצב שהיא תראה את הגמגום כדרך דיבור נורמלית.(אולי) בשורה התחתונה ,לדעתי, ככל שהבטחון שלך יגדל כך הוא יושרה על בני משפחתך. בהצלחה.

 

[רוצה לשנות]

תודה לכולם על ההיענות ועל התשובה.

זה בדיוק הפחד הגדול שלי שהילדה שלי תחקה את הדיבור שלי בבית כי זה מה שהיא תשמע אז יש לי מין רצון (ילדותי משהו) להפסיק לגמגם עד השלב שבו היא תתחיל לדבר וז אולי יחסכו ממנה הכאבים והסבל שאני עברתי. זה די מוזר אבל במקום עבודתי וגם בקרב חברי אני נחשבת לזו עם הפה הגדול אני פשוט שונאת אי צדק וברגע שיש איזה שהיא עוולה או משהו שנוגד את עקרונותיי אני כאילו יוצאת מתוך עצמי ומדברת בצורה קולחת נראה לי שהבעיה לי היא יותר נשימות לא סדירות כי לפעמים באמצע המשפט אני מפסיקה לנשום יש איזה שהיא שיטה לנשימות סדירות כי להתגבר על הבעיה?

 

[yogya]

נשימה סדירה

נשימה סדירה נעשית ע"י כיווץ ושחרור הסרעפת ורוב המגמגמים נושמים ע"י העלאת בית החזה והכתפיים כדי למלא חזרה את האויר האבוד מתוך תחושה של מחנק וחוסר אויר. אולי אנחנו צריכים ללמוד לנשום בצורה נכונה ואז אולי יהייה לנו מספיק אויר במפרשים בשביל לקלוח שיחה פשוטה.

 

[R O N Y1]

למה זה ניראה מוזר?

מה מוזר שאת נחשבת לזו עם הפה הגדול ושאת שונאת אי צדק הרי אנחנו בני אדם למרות הגימגום אנחנו שוים ואפילו לפי דעתי יותר מוכשרים מהממוצע!! בהקשר לנשימות, אצלי שמתי לב שבעבר שהייתי מתחיל לדבר לא הייתי לוקח אויר כך שהייתי מוצא את עצמי בלי אויר ומיתפתל מגימגום או שהייתי לוקח אויר בצורה של האות הרישונה שרציתי לומר ואז גם הייתי מיתפתל. אני לא יודע אבל אם תנסי בזמן לחץ לצפצף על כולם לקחת אויר רגוע ולדבר רגוע בבטחון,לקחת אויר מדי פעם בלי לחץ זה יעבוד . אני יודע שזה בלתי אפשרי הרי לפני שאנחנו מדברים אנחנו ניכנסים ללחץ והכל נשכח והצרה מתחילה .לא ניראה לי שיש שיטה. בהצלחה!!! RONY

 

[shuky63]

לדבר על נשימה נכונה זה לחזור הרבה

צעדים אחורה בפיתרון בעית הגימגום.שום דבר לא דפוק בנשימה שלנו.הקוצר נשימה שמרגישים לפעמים הוא רק תוצאה של מאבק להפקת הדיבור.טיפול בסימפטומים של הגימגום הוא גישה ישנה ולא מוצלחת בתחום. הגורם למאבק הוא הפקת דיבור מודעת במקום אוטומטית ואם צריך לשנות משהו זה את הנקודה הזאת.

 

[RobinhooDw]

זאת דעתך....

 

[b e ll]

אפשר להרגיע אותך?

גם לי יש בעיה בדיבור באנגלית. זו לא שפת אם שלי ובגלל זה אני לא יודעת את כל המילים הנרדפות והניואנסים הקטנים. בקשר לזה, את צריכה להיות מספיק אסרטיבית כדי לקבל עצמך עם כל המכלול שלך. גם אותי שולחים לכל המלחמות, אני מאוד טובה בזה... לגבי המטען הגנטי שקיבלת מאביך, זה מה שיש לך ועם זה את צריכה ללמוד להסתדר. כלומר, צריך לנסות להסתדר. אל תקחי הכל ללב, אל תנסי לשנות את כולם ואת כל העולם, מה שלא נוגע לך אל תלחמי עליו. תשמרי על העצבים ועל רמת לחץ נמוכה עד כמה שאפשר. לגבי התינוקת שלך, המטען הגנטי שלה כבר עוצב עוד בהיותה ברחם. כלומר, עכשיו אין טעם לפחד ממה יהיה. פרט לכך, גם בתי הקטנה (החלה לפני שנה וחצי בהיותה בת 3) מגמגמת, והיתה לי תקופה מאוד מאוד קשה בהתחלה. כמעט התמוטטתי אבל לא! התגייסתי לעזור לה. עבדתי בכל המישורים במקביל כך: *בתחום הדיבור והשפה ערכתי לה איבחון שכל מרכיבי השפה מתאים לגילה, במקרה שלה היה איזה עיכובון התפתחותי בשפה אשר טופל ספציפית ולא יותר. *בגן, הבהרתי לגננות ולסייעות מה אני מצפה מהן בדיוק וכיצד יש להתנהג איתה, מה לומר ומה לא לומר (האמת לא להגיב בכלל לצורת הדיבור אלא אך ורק לתוכן), לתת לה הרבה חיזוקים חיוביים על החוכמה, ההתנהגות, להתעלם לחלוטין מכל מה שקשור לשפה (שהרי לילדים אחרים לא מחמיאים כמה יפה אתה מדבר! או כל הכבוד, דיברת בכלל בלי לגמגם!). הבהרתי לצוות שאם אשמע על סטייה קטנה אני מוציאה את הילדה מהגן, זה אולי לא יפה אבל זו האמת. *בבית, שיחקנו בהרבה מישחקי דיבור בחרוזים, שירה, חיקוי קולות, וכך העברתי לה תוך כדי משחק כיצד להאט את קצב הדיבור. במקביל הורדנו לחץ ממנה, השתדלנו לכעוס עליה כמה שפחות, כמה שפחות להלחיץ אותה. *אני התחלתי לדבר מאוד מאוד לאט בכל שעות היממה (כאילו בלי קשר אליה), השתדלתי לשמור על קצב נשימות ודיבור רגוע ואיטי. זה כדי שהיא תלמד דרך החיקוי שלה אותי. אגב, הובהר גם לכל המשפחה המורחבת מה צריך לעשות ואני הבהרתי שבמקרה הראשון של סטייה, לא ניפגש יותר. (אמרתי לך שאני יוצאת למלחמות?) המחיר של הפיכת הגימגום של בתי לכרוני היה מחיר גבוה מדי עבורי - העדפתי שיחשבו שאני מגעילה, מכשפה, עוכרת משפחות ושבתי תצא מהגימגום שנקלעה אליו. המצב היום כזה, יש לי ילדה בת 4.5 בעלת בטחון עצמי בשמיים, ילדה שיודעת המון שירים ואוהבת לשמוע עצמה. לא מוותרת על אף מצב דיבור, כמעט ולא מגמגמת. לא מודעת בכלל לצורת דיבורה (שזה ההישג הגדול בעיניי, שהיא איבדה את המודעות לאיך היא מדברת) ולכן השטף שלה עלה פלאים. יש עדיין התקעויות בעיקר בתחילת נושא, אבל שרק ימשיך ככה! בקשר למה שאמרת לגבי נשימה, תנסי לנשום נשימה סרעפתית ולא שטחית דרך החזה. תנסי להאט את קצב הדיבור שלך - זה מאוד מאוד עוזר. שוקי אמנם חושב שנשימה מסודרת היא הליכה לאחור אבל עד שימצאו את הפתרון האולטימטיבי לגימגום, עדיף לנשום לאט ומסודר ולשלוט בדיבור מאשר לנשום רגיל ולגמגם. אז אם את יכולה תנסי, מנסיוני זה מאוד עוזר. שיהיה לך במזל טוב לרגל העבודה והמון נחת והנאה בגידול בתך (אני מציעה לך להתמקד בהנאה ובנחת ולהמנע לחשוב ולהתבעת ממה שיהיה בעתיד - זה גם לא יעזור).

 

[רוצה לשנות]

bell שלחתי לך מסר

 

[RobinhooDw]

זה יגיע ../images/Emo10.gif

במוקדם או במאוחר היא תהיה מודעת לדיבור שלה... אני מתאר לעצמי איזה תיסכול דבר כזה יכול לגרום בל. מילא את כבר עברת את זה אבל שהבת שלך תעבור את זה? מעצבן נורא.. הההה, בל, לא רוצה להעליב או לפגוע אבל אולי הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות למענה הוא לא לדבר או לשוחח איתה... הרי ידוע עד כמה שילדים נוהגים לחקות את הוריהם... במיוחד בגילאים הצעירים... לצערי גם בנים יחקו יותר את אביהם מאשר אימם ובנות יחקו יותר את אימם

את מבינה?, לא משנה מה הסיבה, היא תחקה אותך... רק חומר למחשבה, לעולם לא הייתי רוצה שאמא שלי לא תדבר איתי... אבל בכל מקרה אולי עדיף שבפעמים שאת יכולה לא להיות איתה לשכור מישהי שתהיה איתה... רק למשך שנה שנתיים עד שהשפה יתבסס לה יותר טוב...

 

[avi9]

תשמע, באמת איני רוצה להעליב אותך,

אבל הפעם עברת כל גבול! אף אחד לא חייב לסבול את תסכוליך. אבל אתה דפוק עם קבלות,ילד מבולבל.היית תורם המון,אם היית שומר את הצעותיך והערותיך לעצמך! צריך להיות מטורף לחלוטין לתת עצה לאמא שלא תדבר עם ביתה שנתיים ותקח אמא בשכר!! נראה שהגמגום אצלך זו הבעיה הקטנה!

 

[RobinhooDw]

אתה מתחיל לעלות לי על העצבים

מי אתה שתגיד לי מה לעשות? היא תשפוט אותי לא אתה, למה עברתי כל גבול? אתה עובר כל גבול, כאשר על כל הערה שלי אתה חייב לומר משהו. יעצתי לה, לא יותר. אני לא רוצה לשמוע ממך כלום יותר. שאחרים יחליטו אם "עברתי כל גבול" או לא, טוב?

 

[avi9]

יעצת לה שלא תדבר עם בתה שנתיים?

אתה מייעץ להורים מגמגמים לא לדבר עם ילדיהם? אתה כל כך טיפש שאינך מבין מה ייעצת? מי אתה לכל הרוחות שתייעץ? איזה נסיון יש לך בחיים? אתה חסר תקנה.

 

[RobinhooDw]

ניסיון? למה אני צריך ניסיון?

הבאתי זאת כחומר למחשבה, היא יודעת בעצמה איך זה לגמגם כל החיים. ולכן הקרבה כזאת או אחרת אולי שווה הרבה יותר מאשר שהיא תגמגם למשך כל חייה. אני לא אמרתי שזה קל, לגמגם הוא לא דבר קל, וגם לא אמרתי שהיא לא תדבר עם ביתה. אם היא תעשה את זה, היא לא תעשה את זה למען עצמה אלא רק בשביל הבת שלה. תסכים איתי שיהיה לה הרבה יותר קשה לעבור את כל החיים שלה בתור מגמגמת. "אתה כלכך טיפש" "מי אתה לכל הרוחות" זה במקום?

 

[b e ll]

רובין הוד תתבגר. תשים איזה פילטר

קטן בין המחשבות שלך ובין מה שאתה כותב - זה תמיד עוזר.ילדיי מעריצים אותי, מחכים לשמוע מה דעתי בכל נושא שקרוב לליבם. הם יודעים שאני אוהבת אותם יותר מאשר את חיי ומחזירים לי אהבה באותה מטבע. בכלל אני חושבת שבין כל הצרות האיומות שיש בעולמנו ושיכולות ליפול על ילדים רכים בשנים (מחלות סופניות, תאונות, אוטיזם ועוד) הגימגום הוא הרע במיעוטו. אני בכלל לא מתכוונת להגיב על פליטת הפה שלך בקשר לאימא בשכירות... לא היה עולה בדעתי לא לדבר עם ילדיי רק כדי שהם לא יחקו את צורת הדיבור שלי. זו אני לטוב ולרע, מגמגמת מגיל 5 ועד 120 (אני מקווה). עברתי שבעת מדוריי גהנום כילדה בגלל הגימגום ואני כאן כמחסום כדי שבתי לא תעבור את זה. בגלל זה אני נלחמת להוציא אותה מזה. היא לא מודעת לדיבור שלה, ולא תהיה מודעת כל עוד יש נשמה באפי - אני יודעת בדיוק מה הביא לי את המודעות לצורת הדיבור שלי כילדה - הטיפולים של קלינאיי תקשורת שרלטנים בשילוב עם הורים שלא ידעו איך לאכול את זה והתביישו, וההערות שלהם שאנשום או אדבר לאט ושאגיד שוב מה שרציתי והפעם בלי גימגום... אני לא מתביישת, לא בעצמי ולא בילדיי הנהדרים, אני מחנכת אותם להיות גאים במי ומה שהם, לשאוף להישגים הטובים ביותר שהם יכולם ולא להסתכל על הדשא של השכנים. גם אם יראה שהדשא שם ירוק יותר, אנחנו יודעים את האמת - לא רואים את כל הפאקים בין פיסות הדשא - אבל הם שם ולפעמים מה שאתה לא רואה יכול להיות הרבה יותר מפחיד מאשר הגלוי. הרי אנחנו רק מגמגמים ולא יותר, פרט לזה אנחנו בסדר גמור (טוב כבר הודיתי בפני mgamgem שאני לא 100% מושלמת). תחשוב כמה קל לנו - הרי אנחנו בדיוק כפי שאנחנו נראים ונשמעים, לא פסיכופטים מתחת לחזות של סבתא תרזה. התאהבתי והתאהבו בי עם הגימגום. אני נשואה וחיה באושר עם הגימגום. אני מגדלת ילדים מוצלחים עם הגימגום. אני מנהלת עסק שקשור בהוראה לבד עם הגימגום, אני מלמדת בתיכון ומכינה לבגרות עם הגימגום. אני חיה חיים מלאים עם הגימגום. וכל זה קרה לי בגללי, בגלל האישיות שלי, בגלל האופי שלי, בגלל שלא ויתרתי לעצמי אף פעם גם כשהיה קשה. ואני כזו בזכות הגימגום! ועכשיו לאחר שאתה מכיר אותי קצת יותר, נראה לך שאני לא אדבר? נראה לך שמישהו יכול להשתיק אותי? נראה לך שאוותר על הנאת חיים קטנה, שלא לדבר על מהות החיים? אני מציעה לך בחום, לעשות חושבים בינך לבין עצמך, אוליי אפילו לכתוב את כל המחשבות שלך ולקרוא אותם מאוחר יותר. לנסות לראות את החיים בצד היותר וורוד שלהם, תמיד יכול להיות יותר גרוע.

 

[RobinhooDw]

את מתחמקת

לא העלית את העניין של השפעתך על ביתך אפילו פעם אחת... אם כל הכבוד, את לא מסתכלת על שני הצדדים, את רואה רק את מה שנראה לך לנכון, "לא לדבר עם בתי" בשום אופן לא. אבל תחשבי רגע על העתיד שלה, אולי אם תנסי לדבר פחות ולנסות לא לגמגם כמה שיותר מול ביתך את תשני לה את העתיד האפור שמחכה לה... לא למשך כל חייה, ברור שלא, אבל אולי למשך שנה שנתיים לא תגמגמי מולה, ושוב אל תעשו ממני נבל, אני מסתכל על המציאות, והמציאות היא שאם את רוצה שהבת שלך לא תעבור את מה שאת עברת, אולי כדאי שתעשי את זה למענה... אני לא אמרתי אמא בשכירות, התכוונתי, שבמקום לנסות להוריד לה את המודעות לגמגום, כדאי שתתמקדי בלהוריד את המקור שממנו בה הגמגום [לא במובן הגנטי], את.

 

[מירב של פעם]

רובין...

אני יודעת שיש לך כוונות טובות...אבל תחשוב לרגע האם מה שאתה אומר הגיוני וישים. האם יתכן שאם לא תדבר עם בתה במשך שנתיים? חודשיים? שבועיים? האם זה יתכן? זה פשוט לא הגיוני! אולי כשתהיה אבא תבין מה זה ילד, אחרי הכל אתה עוד צעיר ומסיק מסקנות נורא ילדותיות. ומה אם היא לא תדבר איתה שנתיים, איזה תסביכים יהיו לילדה אז? אז במקום לרוץ לקלינאי תקשורת היא תרוץ לפסיכולוגים כדי לפתור תסביכים אחרים. רובין, אם הילדה נולדה לגמגם היא תגמגם, עובדה ששני ילדיה האחרים של בל לא מגמגמים והם שמעו את אמם מדברת בדיוק כמו שהילדה השלישית שמעה. גמגום לא מחקים, זו נטיה גנטית שפורצת מסיבה זו או אחרת. אצלי במשפחה למשל אבא שלי גמגם ואמא שלי לא, מן הסתם ביליתי יותר בחברת אמא שלי ובכל זאת אני מגמגמת. הילדה זקוקה לאמא שלה, מגמגמת או לא כי מעבר לכל, הילדה זקוקה לאהבת אם!