סוף סוף סיפור הלידה שלי

[אור מגיע]

סוף סוף סיפור הלידה שלי ../images/Emo6.gif

וכשאדע איך עושים זאת, אצרף גם תמונה.

 

[אור מגיע]

והנה תמונה

 

[ס ו ל ה]

אוי אור מגיע אין לי מילים מה עברתם

אני שולחת לך המון אור ואהבה... היית פשוט מותשת עיפה וחסרת כוחות. למרות זאת הצלחת לעמוד על שלך ברגעים האחרונים של הלידה. אני חייבת לאמר שההתנהלות של הצוות בבית החולים מ ח פ י ר ה! מה העניין הזה של לדחוף לך ידיים לאזורים המוצנעים בלי לשאול אותך בושה פשוט בושה!

 

[אור מגיע]

אכן מחפירה

ובכלל, לא סיפרתי שהייתי קשורה בגלל האפידורל באופן כזה שלא יכולתי לזוז, שכבתי על הגב ובסוף היו לי כאלה כאבים בעצם הזנב... ולחשוב שאני בקשתי ללדת בכריעה, דבר שהיה יכול להיות אפשרי בדיעבד, רק שלנוכח הנסיבות אולי כולנו שכחנו מזה. אבל פעם הבאה זה יהיה בבית!!

 

[שָׂרָה]

לגבי חיתוך חבל הטבור,

היולדת סתרה את עצמה, ואף אחד לא שם לב: קודם היא אומרת שהחבל לא פועם וצריכים לחתוך, ואחר כך היא אומרת שחייבים לחתוך בגלל - שהתינוק בסיכון לצהבת אם זה לא פועם, אז זה לא מזרים כלום, אז איך התינוק אמור לקבל צהבת?

 

[המבינה הגדולה]

איזה סיפור קשה - אבל עם סוף משמח

ראיתי שכתבת קצת ב"לקראת" חשבתי שיש לך משהו חדש לספר לנו... שמחה שבסוף תחושת הבטן שלך לא טעתה וזו אכן בת. מאחלת לכם שתדעו רק נחת ואושר מהקטנה.

 

[אור מגיע]

הי מבינה!!

איזה יופי לראות אותך כאן! סליחה שאני לא מחוברת למסנג'ר. בקושי לאינטרנט אני מחוברת... מה שלומך? יש חדש? אני בלקראת כי אני רוצה לעזור וגם זה כיף להיות בפורום הזה בלי להיות לחוצה כל כך על הריון כמו כל השנה שלפני ההריון. תודה על הברכות ותבואי לבקר, את גרה 15 דקות ממני!

 

[המבינה הגדולה]

יש חדש...

כשתתפני תתחברי קצת ונקשקש באמת תהיתי לאן נעלמת וממש שמחתי לראות שחזרת לפורומים - הקטנה ממש בובה יפה - תהנו ממנה!

 

[אור מגיע]

ועוד אחת

עם אגרופים, מוכנה למלחמה במנהלת המחלקה

 

[שָׂרָה]

זוועה

איך היא מעיזה לצעוק עליך? במקומך הייתי מפליקה לה על זה שהיא מעיזה לדחוף ידיים. ואז הייתי קמה מהשכיבה ובוחרת בתנוחה שנוחה לי ושיקפצו כולם.. ולא הייתי מרשה לפקוע. גם בלידה שלי מי שהעיז להתקרב עם משהו איימתי שאתן מכות. לפעמים האנשים האלו מבינים רק שפה אחת והיא: מכות שיעזבו אותך! וגם איום לתבוע על תקיפה

 

[שָׂרָה]

במחשבה שניה

לא הייתי הולכת לבית החולים וגם אם הייתי שם, הייתי קמה ועוזבת, מצידי שיקפצו כל העולם ואשתו סליחה שהגבתי כך, אבל הסיפור הכעיס אותי כל כך.. אמנם בלידה שלי לא צעקו עלי כך, אבל זה העלה את הלידה שלי מהאוב ואני מרגישה כעס כעס!!

 

[anatina]

מזעזע

אפשר באמת לתבוע על תקיפה? כי אם כן זה מה שהייתי עושה. אני לא מבינה ממתי מותר למישהו לדחוף למישהו אחר אצבעות לפי הטבעת בלי רשות!

 

[גם למבי]

תשמעי, עם ההורמונים שיש לי עכשיו

בכיתי במשך כל קריאת הסיפור שלך. אני מזועזעת מההתנהלות של בית החולים ונדהמת ממך שהיה לך עוד כוח לןהילחם. כל הכבוד - באמת! ואיזה יופי שדאגת אח"כ להיות בביות עם הקטנה וככה הכנסת אותה בטוב אל העולם - למקום מוגן ואוהב. בהצלחה ולידה הרבה יותר קלה בפעם הבאה!!!

 

[אור מגיע]

לא חשבתי שככה תרגישו

הלידה היתה איומה, אבל לא חשבתי שהצלחתי להעביר את התחושות גם במילים, במיוחד עכשיו כשאני כל כך רחוקה מזה וכל כך לא אכפת לי יותר מזה. כתבתי את הסיפור כדי לפרסם אותו כאן וגם כדי שילמדו לקחים ללידות אחרות. אני חושבת שעשיתי אז כל שהיה ביכולתי כדי שהמצב לא יהיה גרוע יותר, וגם מינדי שהיתה שם הקלה מאוד מאוד. בלעדיה הלידה היתה עלולה להיות קשה הרבה יותר. לגבי פקיעת מי שפיר, מינדי עשתה את זה ואני סומכת עליה שעשתה את הדבר הנכון (מינדי - מיילדת הבית שלי שבאה איתי לבית החולים). פעם הבאה אלמד כמה לקחים, למשל, ללכת לישון כשיש צירים וגם לא ללכת לאותו בית חולים (כמובן שאתחיל לידה בבית ורק אם יתפתח בצורה לא טובה חלילה אלך לבית חולים). אדאג לא להיות בשכיבה ואשתדל להיות גם בלי אפידורל. בכל אופן יש עוד זמן עד הלידה הבאה, בינתיים עוד לא חושבת ממש על הריון נוסף. אמשיך לגלוש כאן כדי להתעדכן. נשיקות

 

[סטיוויה]

אני חושבת

שזה חשוב מאד שאת מצליחה לראות את החיובי בלידה ושאת מתמקדת בהנאה מהאימהות ומהתינוקת. אני בטוחה שתפיקי לקחים ותקחי אותם איתך ללידה הבאה. מזל טוב

 

[שָׂרָה]

מפריע לי שמינדי פקעה את המים

רק בגלל שבבתית חולים הכריחו אותה. וגם כן היא היתה אמורה לא לתת למנהלת ככה לצרוח עליך ולדחוף ידיים.

 

[אשכר ש]

שיו, איזה סיפור...

איזו אישה אמיצה את. לשחזר כזה סיפור ולכתוב אותו, זה לא פשוט. כל כך צר לי שנאלצת לעבור את זה. כמו שכתבת, יש לך את טליה המקסימה בידיים ועשית את המקסימום שיכולת בכדי שיהיה לה את הטוב ביותר לאחר הלידה. גאה בך מאוד!!!!

 

[שרון שיאצו]

אור מגיע (הגיע כבר) שלום,

מזל טוב לך ולכל המשפחה! קראתי בעיון את סיפור הלידה שלך, וכצופה מהצד אני חושבת שרוב רובה של הלידה שלך לא היתה כ"כ רעה כמו התחושה שאיתה, לצערי, נשארת. מה שקרה פה, מלבד הסשנים המגיעילים עם הרופאה הספציפית ההיא, (שהתמודדתם איתם נהדר בעיני) זה שבירה של הציפיות מול מבחן המציאות. את התכוננת הכי טוב שיכולת ללידה טבעית בבית. לקחת את כל העזרה שאפשר, התארגנת פיזית ורגשית, מורלית, וזוגית. מה שלא לקחת בחשבון זה שינוי תכניות. מאד קשה לעשות יו-טרן בראש ו'לזרום', כמו שאומרים, עם הלידה הספציפית שלך. ובכל זאת- בסופו של דבר הצלחת גם פה. ואם אהיה לרגע יותר ספציפית- למעשה, נדמה לי שכל פעם שהשלמת עם המצב, והיו שעות ארוכות כאלה, היתה הפוגה רגשית ופיזית מהכאב, והתקדמות ממשית של הלידה. אלו השעות שבזכותן בכל זאת עברת לידה רגילה, ללא ואקום, ניתוח או מלקחיים. על כך יש לברך. לעומת זאת, אם הבנתי נכון, בכל פעם ש'נתקעת' במחשבותייך על תכנית הלידה המקורית- הלידה נתקעה. לצערי, הצוות, בחלקו לפחות, לא ממש תרם לשחרור התקיעויות האלה, גם אם ניסה לעזור. כשאישה לא שלמה עם התהליכים המתבצעים בגופה, גם אם הם הכרחיים ונכונים מבחינה רפואית, הלידה נתקעת, הופכת לקשה יותר. השורה התחתונה שאני מנסה לומר היא שאני מבינה מאד את התחושות הקשות שעברת, אבל אני מקווה שבעוד חודשים או שנים, תוכלי לזכור ולראות את היופי שהיה בלידה הזו, את העוצמה שבה. את הקסם של החג ( לדעתי היה קטע מרגש ונעים), את החיבור המיוחד שלך עם מנדי, את כוחות הגוף שלך, את חכמת הגוף שלך לישון באמצע הכל, את האסרטיביות שהפגנת, את הלמידה הרבה שעברת תוך כדי לידה. בקיצור, לסיפור שלך יש גם צדדים יפים, יש בו הרבה נקודות אור. אני מאחלת לך שתגלי אותן עם הזמן. טוב שכתבת את הסיפור, אבל ייתכן וזו רק הגרסה הראשונה שלו. עכשיו, אחרי שהוצאת את התסכול והכעס (שבצדק הגיעו לסיפור) יתפנה בליבך מקום לכל הדברים שאני ראיתי מהצד. ושוב מזל טוב.

 

[ענתש]

כותבת את תגובתי גם פה

למרות שברור לי שאני "אחטוף" עליה...

חלק א'

קשה לי לכתוב את התגובה הזו לסיפור לידה של מישהי כי זה נראה לי חסק רגישות אבל קשה לי להשאיר את ההודעה הזו על כנה ללא תגובה... אולי כדי לעזור למישהי אחרת שתהיה באותו המקום בפעם הבאה. ואולי לו רק בגלל התוכן שבחרת להודעה הראשית שלך "כדאי אולי לקרוא כדי ללמוד לקחים ולהבין כמה בית חולים יכול לקלקל ולהפוך לידה קשה לעוד יותר קשה... " שהוא כל כך מסוכן בעיניי. אז דבר ראשון וקודם כל - מזל טוב לך אור מגיע. שתדעי רק אושר עם הקטנה ומאחלת לך מעל הכל שבפעםהבאה תזכי ללידה החלומות שלך. מדגישה שאין פה ביקורת אישית נגדך, אני פשוט נסערתת מסיפור הלידה לך כאב-טיפוס של סיפורי לידה זהים ודומים שאני קוראת ואמשיך לקרוא כנראה ברשת. אז תגובה זו היא לכלל הנשים שבאו, באות ויבואו ללדת באותו הראש... אני קוראת וקוראת וככל שאני קוראת אני תמהה וגם קצת מתרגזת. זה אחד מסיפורי הלידה הכי עצובים ומרגיזים שקראתי ולא בגלל היחס בבית החולים אלא בגלל העובדה שאולי הגיע פה למקסימום, לשיא השיאים, היחס המתנשא והמזלזל שיש ליולדות "אלטרנטיביות" כלפי בתי החולים והמממסד בכלל. הפעם זה נגמר "רק" בלידה שלא מוצאת חן בעיניי היולדת, בפעם הבאה זה עלול להגמר באסון. סיפור הלידה הזה מסעיר אותי מכמה בחינות ואני אפרט את כולן (כהרגלי

):

בראש ובראשונה - אני לא מבינה את החוצפה שיש ליולדות להגיע לבית החולים כאילו הן יודעות הכל. לצפות לחלק פקודות ושהצוות הרפואי יעשה את עצמו נעלם. את מי הן יאשימו אם משהו ישתבש ? את עצמן ? מה לעשות, לידה היא עדיין תהליך מסכן חיים לאם ולעובר. צר לי לחשוף את האמת הערומה הזו. נכון שנדמה לנו שמוות בלידה זה משהו שהתרחש לפני הרבה שנים אבל לצערי יש לי חברות שגילו גם היום, במאה ה-21 שזה לא כך. על בשרן. יש מצבים בהם רופאים ופרוטוקולים מצילים חיים כ הם באמת נכתבו בדם. איזה זכות יש לאישה שלא למדה 7 שנים רפואה ועוד כך וכך שנים של התמחות במיילדות להחליט שהיא יודעת טוב יותר מהרופא מה צריך לעשות עכשיו ? ואני מפרידה את זה בפירוש מ"יודעת טוב יותר מה קורה בגופה" כי אין לי ספק שהיא יודעת. אבל הדרך להפגיש בין "יודעת מה קורה" ובין "מה צריך לעשות עם זה" היא לדבר עם הצוות הרפואי בכבוד הדדי ומתוך שיח אמיתי והקשבה. וזה בפירוש עניין של ביצה ותרנגולת - מזמן, מזמן לא ראיתי כזה זלזול ואנטי כמו שעולה מסיפור הלידה הזה. לרגע אחד לא היה פה כבוד לצוות הרפואי, אז למה מצפים לכבוד בתמורה ? חס וחלילה אני לא שוללת את זכותה של אף אחד לקרוא, ללמוד ולהגיע למסקנות בעצמה על מה היא רוצה לעשות בתהליך הלידה (ומי שמכירה אותי יודעת שאני בעצמי חולת שליטה ויש מעט מאד אבנים שהשארתי לא הפוכות לפני שילדתי מבחינת איסוף מידע והבנה) אבל אני בהלם מהמסקנה אליה הלמידה הזו מביאה את היולדת - שהיא מסוגלת לנהל לידה בעצמה ולבדה ובהתעלם מכל מה שקורה בפועל ! אני תומכת גדולה בלידות בית למי שמתאימה לכך וכאשר הכל מתרחש בצורה תקינה, אבל אם כבר הגעתן לבית החולים כי יש סיבה (ובסיפור הזה היתה סיבה, אפילו מיילדת הבית לא רצתה לקחת סיכון - כי היה סיכון ולא כי התחשק לה) - תנו לרופאים לעשות את עבודתם !!! תנו להם מינימום של כבוד, נהלו איתם דו שיח, לא מלחמה. זה יהיה נעים יותר לכל הצדדים.

תומכת הלידה/מיילדת - סיפור הלידה הזה עשה שירות דוב למיילדות בית/ תומכות לידה. שוב ושוב אני שומעת את המשפט שתפקידה של הדולה בלידה להיות בעד היולדת, לתמוך בה, לסייע לה, לעזור לה. בשום פנים ואופן לא להיות נגד הצוות הרפואי ! בשום פנים לא לסתור את דבריהם ! מה עשתה אותה תומכת לידה ? ראתה יולדת שגם ככה נמצאת במצוקה כי כל ספינותיה טובעות בים לפניה והיא ? "מינדי אמרה לי בלחש שזה ממש שטויות ושהמיילדת הזאת לא מבינה כלום". היא עוזרת לקרוע את היולדת לשניים - להתנגד למה שקורה, להמשיךלהקרע, לא לזרום, לא להסכים, להיות אנטי. ומעל לכל - לוקחת על עצמה אחריות שאינה שלה בכך שמסיתה שוב ושוב את היולדת להתנגד לעמדות הרופאים ובית החולים כאשר היא נמצאת בתחומם ובאחריותם ובכך מחריפה את הקונפליקט ומעצימה את הלחץ ובעצם חוטאת לתפקידה העקרי - להיות שם בשביל היולדת ולמען הרוגע שלה והלידה שלה שצריכה לזרום. יותר מזה, אותה דולה אפילו לא פועלת לטובתה של היולדת במקומות שהיא יכולה לעשות זאת - לוקחת ממנה את גז הצחוק ? בשם איזה אידיאל ? אותה דולה נראית כאילו נכנסה לחדר לידה לפעול למען איזה אידיאל נאצל, תוכנית לידה תלושה מהמציאות שנמצאת היכן שהוא רק בראשה שלה והיא מסובבת את כל מה שקורה למען קיומה של תוכנית זו בהתעלם מהמצב בשטח, מהעובדות ומעל הכל מהיולדת. נורא ואיום.

 

[ענתש]

../images/Emo41.gif חלק ב'

אין דבר יותר מחליש וקשה בלידה מלהיות תלויה במישהו אחר ש"יציל אותי". הרבה יותר מחזק להתרכז בכוחות שלך ולא לחכות למשהו מבחוץ. זה לא אני אמרתי, זו היולדת המקסימה מסיפור הלידה הזה כאן. איכשהו בסיפור הזה אני רואה הרבה "עשו לי, אמרו לי, לקחו לי, התווכחו איתי" ולא רואה ריכוז, התכנסות, התבוננות פנימה והתרכזות בכוחות של היולדת והרצון שלה להתמקד בלידה ובללדת. איכשהו הסיפור הזה מראה במרוכז את כל הבעיה שיש בפורומים ובאתרים שמספקים כל כך הרבה מידע חיוני וטוב (זה הצד הטוב שלהם) - את שומעת על אחרות, על נסיונן של אחרות, על הכוחות של אחרות ועל מה שקרה לאחרות. את מקבלת מידע לא מוסמך מאנשים לא מוסמכים ואת חייבת להיות אדם שיודע לסנן כדי לקחת מזה את מה שטוב לך. ומעל הכל - בסופו של דבר את בסיטואציה שלך, לא שלהן. והעובדה ששמים במרכז את חווית הלידה בצורה כל כך בולטת ומהותית גורמת לך, כיולדת, להתעסק בחווית הלידה תוך כדי הלידה במקום לעסוק בללדת. במקום לשחרר את הגוף שלך לעשות מה שהוא צריך - המוח שלך עוסק ב"למה זה לא כמו שרציתי" וכל אכזבה, כל שינוי בתוכנית, הופכים למכשול ענקי במקום למנוף שיעזור לך להתרכז בכוחותייך ולהמשיך הלאה. יולדת חייבת, חייבת להגיע ללידה כשהיא יודעת שלידה היא תהליך שקורה והיא לא שולטת על מהלכו. היא יכולה מאד לרצות, אבל לפעמים דברים קורים כמו שהם קורים וזהו... כל תוכנית היא בסיס לשינויים ותוכנית לידה טובה היא תוכנית שבנויה כמו עץ החלטות - אם קורה כך אז אני רוצה כך, אם קורה אחרת אז אני רוצה אחרת. לא יתכון שיולדת תגיע ללידה ותחשוב שהיא יודעת בדיוק ואיך ומה יהיה וזהו, ולא תהיה פתוחה לשום סוג של שינוי. כל מה שזה מוביל אליו זה אכזבה ושברון לב.

סיפור הלידה הזה, כשמפשיטים אותו מהאמוציות שכתובות בשורות, הוא סיפור לידה נהדר. טבעי, שהסתיים בשלום למרות שהיה ממושך וכואב. בית החולים תפקד נהדר מול יולדת סרבנית שהתנהגה אליהם לא יפה מהתחלה ועד הסוף. במיוחד ראויה לציון לדעתי התנהלותם בסוף הלידה - בה הם שמו את שלומו וטובתו של העובר בראש מעייניהם ויילדו יולדת שמסרבת ללדת ובוחרת באפשרויות שאינן קיימות עוד (קיסרי כשהתינוק כבר כמעט בחוץ ?). נורא בעיניי איך הצוות הרפואי ובית החולים בכלל הפכו לאוייבים בעיניי נשים שבאו ללדת. נכון, הם אולי לא שמים את האינטרס של היולדת מול עינהם ב-100% מהזמן אבל כשיש כבוד הדדי, הקשבה הדיית ומעט אסרטיביות (אסרטיביות, לא עקשנות שאינה במקומה) אז יש גם דו שיח ובכל "הצטלבות" בלידה בה אפשר לבחור אז ליולדת ניתנת האפשרות לבחור. זה בידיים שלנו, לא של אף אחת אחרת. לסיום - זו היתה אחת ההודעות הארוכות שכתבתי. אני תוהה מתי לאורך הדרך נשכחמה מאיתנו האמת של נשים כבר מליוני שנים - שהמטרה בלידה היא לצאת ממנה שלמה ובריאה וחובקת בידיים תינוק חי. כל השאר אלו מותרות וקישקושים. מקווה שתיקנתי מעט את הנזק ולו עבור יולדת אחת שתחשוב פעמיים איך לראות את הלידה שלה, בסיטואציה דומה. שיהיו לנו לידות נהדרות.

ענתש.