lady polegra
New member
סוף סיפור
הבטחתי לכם עידכון והנה אני נאלצת לקיים את שבועתי. זוכרים את ועדת המשמעת שאיימה עלי? ביום שישי התייצבנו אני וב' במעבדה של מרכז הקורס, זהו הסטודנט שנה ב' ברפואה. א', או הכינוי שדבר בו "הפדלאה" שכב בביתו במיטה עם דלקת חריפה באוזן.. הוא בהתחלה לא רצה שניגש בלעדיו (כמה מפתיע) בסופוו של דבר אחרי שכנועים, ניסיון להרגי ואיום קל הוא הביא לי את מספר הטלפון של ה"מרצה" כדי לקבוע איתו שעה ומקום. ב' ואני הגענו לשם אחרי שתיאמנו גירסאות וכיסינו את כל האפשרויות שחשבנו עליהן. המרצה ביקש שנגיד לו מה קרה, ענינו שקודם יגיד לנו מה הבעיה בכלל.. הוא אמר שהוא חושב שהעתקנו. סיפרנו את מה שקרה. את כל האמת. ישבנו מחשב ליד מחשב, א' הוציא את העבודה שלו מהאימיל שלו. ואני את שלי, ב' שלא ממש ידע מחשבים ביקש עזרה, אנחנו עזרנו לו. כל אחד ישב מול המחשב שלו ועשה את העבושה שלו. אז נכון שעבדנו וחשבנו ביחד אבל היו 3 מחשבים. אחרי זה המרצה איים ונתן הזדמנות אחרונה להגיד את האמת, אבל זה מה שהגע אנמרנו לו! בקיצור ולעניין, הוא הראה לנו את הקבצים ששלחנו. שלושת הקבצים היו רשומים כזהים לגמררי, כאילו נוצרו ע"י אותו שם משתמש. ההלם שהיה על הפנים שלי לא היה מזוייף! בסופו של דבר אחרי שהוא ראה כנראה שנאחנו בעצמינו לא מבינים איך זה נפל עלינו. הקול המבולבל של ב' והקול השבור שלי והדמעות שעמדו בעיניים שלי הוא התחיל לפקפק בעצמו כבר. העונש שלנו הוא שקיבלנו אפס על העבודה הזאת, שהיא 10% המציון הסופי. אלא אם כן אני יכולה להוכיח לו שזה לא אותו קובץ שנשלח 3 פעמים עם שינויים קוסמטטיים. באותו רגע לא יכולתי. אבל אחרי שחשבתי על זה קצת הבנתי מה קרה ואני יחכולה להוכיח לו שהוא טועה ושאנחנו בעצם לא העתקנו. הבעיה היא שאני מפחדת להוכיח אותו על טעותו, הוא זה שאמוןר לשים לי את הציון הסופי אחרי שהוא ישב איתי על העבודה הסופית שאני אגיש לו. אז אולי להוכיח לו את זה אחרי המבחן הפרונטלי? זה אולי "רק" 10 נקודות אבל הן שלי. עבדתי עליהן קשה והן מגיעות לי! לא?
הבטחתי לכם עידכון והנה אני נאלצת לקיים את שבועתי. זוכרים את ועדת המשמעת שאיימה עלי? ביום שישי התייצבנו אני וב' במעבדה של מרכז הקורס, זהו הסטודנט שנה ב' ברפואה. א', או הכינוי שדבר בו "הפדלאה" שכב בביתו במיטה עם דלקת חריפה באוזן.. הוא בהתחלה לא רצה שניגש בלעדיו (כמה מפתיע) בסופוו של דבר אחרי שכנועים, ניסיון להרגי ואיום קל הוא הביא לי את מספר הטלפון של ה"מרצה" כדי לקבוע איתו שעה ומקום. ב' ואני הגענו לשם אחרי שתיאמנו גירסאות וכיסינו את כל האפשרויות שחשבנו עליהן. המרצה ביקש שנגיד לו מה קרה, ענינו שקודם יגיד לנו מה הבעיה בכלל.. הוא אמר שהוא חושב שהעתקנו. סיפרנו את מה שקרה. את כל האמת. ישבנו מחשב ליד מחשב, א' הוציא את העבודה שלו מהאימיל שלו. ואני את שלי, ב' שלא ממש ידע מחשבים ביקש עזרה, אנחנו עזרנו לו. כל אחד ישב מול המחשב שלו ועשה את העבושה שלו. אז נכון שעבדנו וחשבנו ביחד אבל היו 3 מחשבים. אחרי זה המרצה איים ונתן הזדמנות אחרונה להגיד את האמת, אבל זה מה שהגע אנמרנו לו! בקיצור ולעניין, הוא הראה לנו את הקבצים ששלחנו. שלושת הקבצים היו רשומים כזהים לגמררי, כאילו נוצרו ע"י אותו שם משתמש. ההלם שהיה על הפנים שלי לא היה מזוייף! בסופו של דבר אחרי שהוא ראה כנראה שנאחנו בעצמינו לא מבינים איך זה נפל עלינו. הקול המבולבל של ב' והקול השבור שלי והדמעות שעמדו בעיניים שלי הוא התחיל לפקפק בעצמו כבר. העונש שלנו הוא שקיבלנו אפס על העבודה הזאת, שהיא 10% המציון הסופי. אלא אם כן אני יכולה להוכיח לו שזה לא אותו קובץ שנשלח 3 פעמים עם שינויים קוסמטטיים. באותו רגע לא יכולתי. אבל אחרי שחשבתי על זה קצת הבנתי מה קרה ואני יחכולה להוכיח לו שהוא טועה ושאנחנו בעצם לא העתקנו. הבעיה היא שאני מפחדת להוכיח אותו על טעותו, הוא זה שאמוןר לשים לי את הציון הסופי אחרי שהוא ישב איתי על העבודה הסופית שאני אגיש לו. אז אולי להוכיח לו את זה אחרי המבחן הפרונטלי? זה אולי "רק" 10 נקודות אבל הן שלי. עבדתי עליהן קשה והן מגיעות לי! לא?