סוף שבוע כבר כאן

[1me too1]

סוף שבוע כבר כאן

בואו ספרו לנו איך עבר השבוע.מה היה

מה היה

ומה היה

 

[Mottek]

שבוע לא הכי מוצלח

הטוב - האמצעי סיים שבוע ראשון בגן חובה. הוא שמח ומבסוט אבל עצוב שהוא לא קיבל שיעורי בית עדיין

הרע - הקטן התחיל ללכת לגן שהאמצעי הלך אליו. כבר בשנה האחרונה היו הרבה שינויי שלא היו לרוחי, אבל הבלגתי.
הגעתי לגן ביום שלישי אחרי שבשבוע הקודם היה לקטן טוב בגן, ולהפתעתי גיליתי שתי מטפלות חדשות לגמרי. לא נתנו לי שום התראה כאמא, אני אפילו לא ידעתי איך קוראים להן או מה ההכשרה שלהן. היתה עוד בחורה שעברה חפיפה לפני שבוע עם המטפלת שעזבה (שמאוד אהבתי אותה ושבגללה בעצם לא חיפשתי גן אחר), אז הוציאו את זאת שעברה את החפיפה לחדר אחר. למה??
החוסר אחריות הזה שהגן הזה משחק עם הרגשות של הילדים עבר כל גבול. כבר התלוננתי והתחלתי לחפש גן אחר. זה חבל לי כי זה ממש קרוב לבית ומרחק הליכה מהבית ומהבית ספר של האמצעי וגם שעד לפני 4 שנים כשהגיעו קונים חדשים הגן היה אחד מהטובים ועם רשימת המתנה של שנתיים!

הלא נורא - זה היה השבוע הראשון שהייתי לבד בבית בלי ילדים. במקום לנקות את הבית, או להנות מלרבוץ קצת מול הטלוויזיה בשעות הבוקר (מותר לי. שנים לא עשיתי את זה) התעסקתי כל השבוע בלהכין מערכי שיעורים. אני חוזרת ללמד השנה בבית הכנסת, הפעם פעמיים בשבוע. אני מנסה להכין מערכי שיעור לחודשיים מראש, אבל נראה לי שהגזמתי עם זה קצת... בשבוע הבא אני מקווה להוריד הילוך.

 

[alphadelta]

אוף. אכן מתסכל.

אבל שאלה: איך לקטנצ׳יק בגן?

 

[Mottek]

בסופו של יום יש לו יום טוב

אך שהדבר הראשון שהוא אומר לי בבוקר זה שהוא לא רוצה ללכת לגן ושהוא רוצה להשאר בבית איתי, קצת מדאיג אותי.
מדאיג אותי כי לא היתה לי את הבעיה הזאת עם שני האחים הגדולים שלו. ויותר מכך, הוא תמיד היה בן בית בגן וכשהבאתי את האמצעי לגן הוא היה משחק עם כולם עד שהגיעה שעת הריכוז ורק אז היינו עוזבים. הוא הכיר את כל המורים והילדים והיה לו שם מאוד נוח. הוא אפילו יצא בהצהרות שהוא רוצה להשאר לבד בגן. אז הגן לא חדש לו. אבל מילד שסמך שם על מהערכת להפוך לילד שבכלל לא רוצה ללכת לגן ומבקש להשאר איתי בבית ושפורץ בבכי ומנסה בכל כוחו להאחז בי... מדאיג אותי

 

[1me too1]

זה מבאס, אבל....

יש הבדל בין ללוות את הגדול לגן, להרגיש בנוח, להצהיר שאני אוצה להשאר לבד, לבין.... ממש להשאר לבד. פתאום החוקים והדרישות שחלים על כולם - חלים גם עליו. פתאום האח הגדול לא שם, גם אם הם לא שיקחו ביחד, הוא עדיין היה שם, וגם את - לא שם. זו הרגשה אחרת.
גם אני כילדה, זוכרת שרציתי ללכת לישון אצל חברה, וכשבאמת הלכתי - בכיתי שאני רוצה הביתה.... הילדון, שהלך שנה שעברה בלי בעיות לבית הספר, השנה יצא בהצהרות שהוא לא רוצה, ולא כיף לו. אחרי שנרגעתי מהלחץ, ושאלתי למה, הסתבר שהילדון לא אוהב לעבוד, ובעוד ששנה שעברה היה הרבה free play בכיתה א כבר אין.
מה שאני מנסה להגיד, שלא בטוח שזה שהצוות השתנה זו ה-בעיה עבור הילד,יכול להיות שזה עניין של הסתגלות. ויכול להיות שזו אכן בעיה.
הייתי נותנת לזה עוד קצת זמן.
ובכל מקרה, שיהיה בהצלחה

 

[Mottek]

אולי את צודקת....

אני נותנת לזה עד סוף החודש לקבל החלטה סופית. גם בבית אגב הוא התחיל להתנהג בצורה שונה, ולא לטובה.
תודה על התמיכה.

 

[carlimi]

אותו דבר אצלנו

עם האמצעי.
שנה שעברה היה רץ לאוטו, רק ללכת כבר לבית הספר.
ואילו השנה ..... גם הוא יוצא בהצהרות של לא אוהב את בית הספר ורוצה להישאר בבית .... לא רק שהופתעתי, אלא שגם אותי זה מעציב ומתסכל.
גם אני שאלתי מה קרה פתאום, ואצלנו התשובה הייתה מאוד דומה - ITS HARD.
שנה שעברה היה חצי יום ב KE - העשרה - הכל כיף משחקים ופרוייקטים כייפים השנה הוא כבר בכיתה א וכל היום לומדים בכיתה. זה קשה ומעייף ומצריך הסתגלות חדשה, בעיקר לילדים שמאוד אוהבים לשחק וקשה להם יותר לשבת במשך יום שלם.
לבת שלי למשל ממש לא הייתה בעייה והיא עדיין שמחה וטובת לב ללכת כל יום לבית הספר.
מקווה שישתפר בקרוב

 

[1me too1]

ואו

כתבת בדיוק מה שהבן שלי אמר. וגם אותי זה מעציב. חבל לי שזו ההתרשמות מכיתה א, ושאין את כל ההתלהבות. אני יודעת שההסתגלות קשה, ולימדתי בכיתה א כמה שני, ואני יודעת שהמעבר מהגן לא' קשה מאוד, במיוחד לצעירים. ובכל זאת, זמ מעציב אותי. היום אני מתכננת לתפוס את המורה לשיחה מקווה שהיא תהיה נחמדה.

 

[1me too1]

תקשיבי,

לכי עם תחושת הבטן שלך. אם לא נראה לך ואת חושבת שהמקום לא טוב לו - תעבירי אותו.
אבל רק תקחי בחשבון את נושא ההסתגלות.
אני ממש מאחלת שיהיה בהצלחה

 

[noaronen1]

ואני אוסיף - כשתחושות הבטן שלנו אומרות לנו משהו אנחנו גם משדרים אותן בתת מודע לילדנו שמייד מגיבים...
&nbsp

 

[1me too1]

עבר מהר

הטוב

: אחי הגיע לביקור, והיה נחמד למרות חששות רבים.
זה היה שבוע מקוצר, ובעבודה היה סביר בהחלט.
ביום שני יצאנו לקטוף תפוחים ולאכול גלידה, היה חם מאוד, אך נחמד ביותר, אמא שלי הכינה עוגה, אחי הכין ריבה .
הלא נורא

: אולי בגלל שימי ההולדת של הילדון ושל הילדון מתקרבים, אני נופלת קצת יותר.
הילדון קבל את שיעורי הבית הראשונים לשנה, קצת מלחיץ אותי, נראה לי שאצטרך למצוא בחורה צעירה, אולי תלמידת תיכון שתשב איתו, הצרפתית הזו - שפה כזו דפוקה!
אין לי רע

 

[ניריתסקוטלנד]

את יכולה להסביר את האנגלית/צרפתית בקנדה?

האם את מדברת ומלמדת באנגלית? למה הוא לומד צרפתית?

 

[1me too1]

מסבירה

בקוויבק השפה הרשמית היא צרפתית.
כשהגענו לכאן עשינו כמה קורסים, אז אתהבסיס יש לי. אני יכולה לקרוא קצת ולהבין, להגיד משפטים בסיסיים מאוד.
הילדון, בגלל שאנחנו מהגרים, חייב ללכת לבית ספר צרפתי. מי שלמד כאן בבית ספר אנגלי לפני שעבר החוק לפני אי אילו שנים, יכול ללמוד באנגלית - לא אנחנו

.
אז הוא תפס יפה את הצרפתית שנה שעברה, אבל עכשיו בכיתה א יש יותר דרישות, שיעורים והוראות. אני לאנרגילה לשיטת העבודה הזו - קבלנו מערכת שבועית ואני תוהה האם את השיעורים אני יכולה לעשות איתו במהלך הסופש או חייב בימים שכתובים במערכת. וההכתבה - 10 בשבוע הראשון ללמודים - מצפים ממנו לכתוב או רק לזהות? כל החוסר הבנה הזה שלי , מאוד מתסכל אותי
אני , דרך אגב, עובדת בבית ספר יהודי, ואני מלמדת עברית.

 

[ניריתסקוטלנד]

אוי, מתסכל

תבדקי עם המורה שלו מה הדרישות.
אז אני מבינה שהצרפתית זה רק בקוויבק, לא בכל קנדה.
תודה.

 

[Mottek]

סיפור לגבי הצרפתית

אני במקור מקנדה ונולדתי בקויבק (אבל לא יודעת צרפתית בכלל). אחד מהסיבות שההורים שלי החליטו לעזוב את קויבק בסוף שנות השבעים היו בגלל כל מיני חוקים שme too כתבה עליהם, שבינהם היו חוקים שאם ההורים לא הלכו לבית ספר מסויים, הילדים שלהם לא יוכלו להרשם אליו.
בכל מקרה, לפני שהתחתנתי אמא שלי באה לביקור וביחד איתה נסענו לטיול שורשים לקויבק. נפגשנו עם כל מיני קרובי משפחה שאף פעם לא ראיתי (ושהיא לא ראתה 20 שנה), והיא הראתה לי את הבית בו נולדתי ואת השכונה. היה ממש נחמד.
למה אני מספרת את כל זה? כי נסענו מטורוטו ברכבת. במשך כל הנסיעה (4 שעות בערך) כל פעם שעצרנו בתחנה הודיעה במערכת הכריזה על שם התחנה באנגלית ואז בצרפתית. איך שעברנו את הגבול לקויבק כל הכריזה עברה לשם התחנה בצרפתית ורק אחר כך באנגלית.
כשירדנו סוף כל סוף מהרכבת, זה כמן להיות במדינה אחרת. כל הפרסומות היו בצרפתית. כשניסיתי להתקשר לקרובי משפחה להודיע שהגענו, המרכזנית בטלפון הציבורי היה בצרפתית. הסתכלתי על אמא שלי וספק בצחוק ספק ברצינות שאלתי אותה אם הם משתמשים כאן באותם דולרים.
ויתרה מכך, שנים לאחר מכן בעלי ואני נסענו דרך קויבק והיו הודעות על שלטים אלקטרוניים שהודיע על פקקים (תמיד יש פקקים...). מה שהיה מצחיק (או עצוב) הראו את ההודעה בצרפתית למשך 30 שניות ואז הראו את ההודעה באנגלית ל5 שניות! מזל שהיינו גם ככה בפקק כי לקח לנו כמה פעמים עד שהצלחנו לקרוא את כל ההודעה.

 

[forglemmigej]

קבק נכון ככה קוראים לזה?

שמעתי שהיהודים בזמנו במוריאל דברו רק אנגלית (לאונד כהן דוגמית אחת), זה כמו היהודים באנטורפ שדברו רק סרפתית למרות שהשפה השלטת היא הולנדית בכלל.
האם זה נכון הסיפור על היהודים במונטראול?

 

[1me too1]

תראי

יש כאן יהודים אנגלופוניים ויש גם פרנקופונים. זה גם תלוי באיזה איזור את נמצאת.

 

[1me too1]

ממש מה שאת מתארת

האמת שהגענו לכאן די בטעות, אבל נוח לי כאן למרות השפה.
אבל, השפה מהווה מכשול רציני. מזל שבאיזור שלנו רוב האנשים שולטים בשתי שפות ואפשר להסתדר.

 

[1me too1]

לא בדיוק

כאן זו שפה ראשונה, בשאר קנדה זו שפה שניה.
ולמיטב הבנתי צרפתית בשאר קנדה זו לא חובה.
רציתי לדבר עם המורה ביום שישי אבל היא סיימה מוקדם יותר, מקווה לתפוס אותה מחר

 

[ניריתסקוטלנד]

נכון. חשוב שהמורה תדע שאת לא שולטת בשפה. בהצלחה.