סוף שבוע כבר כאן

[noaronen1]

השבוע שלי

בשבוע שעבר כתבתי את הפוסט הזה שאני מאד אוהבת ומאד משקף את מה שעברתי בתקופה האחרונה וקיבלתי המון תגובות מעניינות מסביב. וזה הזכיר לי כמה אני אוהבת לכתוב. אז יש רשימה ארוכה של דברים שאני רוצה לכתוב. ויום אחד אולי אני אכתוב את הספר שאני חושבת עליו...
http://www.brb.co.il/בסוף-הרשימה/
&nbsp
ובסופ"ש היו ביום ראשון אחר הצהריים 15 גברברות למסיבת תה - baby shower לחברה שלי שהיא גרמניה. היה מוזר להיות זו שלא מבינה את השפה שמדברים. משום מה הן דיברו די הרבה גרמנית זו עם זו. חוץ ממני ועוד אמריקאית שלא דוברת גרמנית. היה מעניין לחוות baby shower לארח ולהכין מסיבת תה כמו שרציתי עם שולחן מפונפן ומעוצב. יצא חמוד
&nbsp
הבוקר לכבוד thanksgiving התארחו אצלי כל חברי ה- speaking club לפגישה וארוחת בוקר. וזהו. השבוע הקצר התחיל. ואני במלוא עשיה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

קם הגולם על יוצרו

בשבת הדלקתי את הלפטופ, וכל אתרים שמצריכים סיסמא ביקשו סיסמא. אין בעיה, לשמחתי כל הסיסמאות רשומות לי ביומן ואין בעיה. מי לא קיבל את הסיסמא שלי? האימייל שלי. מה עושים? אי אפשר לעשות שיחזור סיסמא כי הם שולחים הודעה למייל שלך, והמייל שלי חסום כמובן, ואין לי עוד אימייל שהם מכירים. מעגל קסמים שאי אפשר לצאת ממנו.
התקשרתי לאחי שהוא איש תמיכת מחשבים, שאמר לי בצער רב, שמנסיונו, חבל על הזמן ושווה לפתוח חשבון חדש.

כל כתובת האימייל של אנשים שאני מתכתבת איתם נמצאים שם, חומרים שאני שומרת, התמונות שלנו נשמרות שם - כל עולמי הורטואלי נמצא שם. איך קורה דבר כזה.
אין ברירה, פתחתי כתובת אימייל חדשה. למזלי רוב חברי שמתקשרים איתי בעולם הוירטואלי נמצאים גם בפייסבוק.

ניסיתי להכנס לתפוז - "שם המשתמש והסיסמא לא תואמים".בשביל לשחזר סיסמא צריך למלא פרטים והם ישלחו לך הודעה ל... מייל שרשום אצלם. אבל מהמה? אין לי גישה לשם. אפילו תחנוניה של מנהלת הפורום לא נענו. אז מהיום אני ניריתסקוטלד1

איפה אתם שומרים את התמונות שלכם? יש לי סיפריות על המחשב, פעם בכמה חודשים אני צורבת על CD והם היו על כונן של גוגל בג'ימייל. מה אפשר לעשות שתהיה לי שליטה על זה?

 

[פרפרי אהבה]

מקבלים אותך בכל שם וכינוי

 

[ניריתסקוטלנד1]

 

[noaronen1]

כי את ה-אחת והיחידה בכל מובן!

 

[ניריתסקוטלנד1]

 

[een ogenblik]

שמירת תמונות

אני מהמיושנים האלו, השומרת את התמונות שלי אצלי.
בעבר שמרתי תמונות על מחשב, וכשמחשב התקרש גם התמונות הלכו לאיבוד. לא ממש ראיתי בכך בעיה, עד אימוצה של כאוס. כל המידע שקיבלתי לפני האימוץ הצביע בעליל על חשיבות התמונות מארץ המוצא, מהמוכר לפני האימוץ, ובכלל התקופות הראשונות עבור הילד המאומץ. גם כך היא רואה שלכל הילדים יש תמונות החל מיומם הראשון, ורק לכאוס יש תמונות המתחילות מגיל רבע לשלוש. אי לכך ובהתאם לזאת,
* התמונות שמורות על המחשב.
*התמונות שמורות על מקלות זכרון.
*התמונות שמורות על זכרון חיצוני.
*תמונות מיוחדות נשארו על כרטיסי המצלמה.
* התמונות הכי מיוחדות הודפסו.
* ותמיד יש את התמונות שנשלוחות למשפחה וחברים, ואפשר לקבל מחלקם עותקים במקרה הצורך.

אני חייבת לציין שככל שהזמן חולף, אני מגבה בתדירות נמוכה יותר ובאובססיביות קטנה יותר, אבל עדין מגבה.
זה מנהג שנבע מבואה של כאוס, אך מוחל על כל התמונות באשר הן תמונות.

 

[ניריתסקוטלנד1]

תודה, זאת הבעיה שלגבות תמיד נדחה כי זה לא דחוף ואז

 

[een ogenblik]

הזכרון החיצוני

מחובר אצלי למחשב כל הזמן, ודברים נשמרים עליו קודם כל, ורק לאחר מכן נשמר מבחר מצומצם על המחשב. כך שהגיבוי הוא ברירת המחדל הראשונה. הזכרון החיצוני שלי יש הוא 300 ג'יגה, שכרגע יש עליו קצת יותר מחמישים אחוז תכולה, וזה מכסה כל תמונה דיגיטלית שיש לי מאז ומעולם, ומסמכים חשובים.