אני ממש לא יודעת איפה להתחיל
השבוע כל כך קדחתני אני כבר לא זוכרת הרבה שנים, ביום שני הגעתי לארץ שלי היקרה והאהובה שתמיד נמצאת בלב שלי עמוק עמוק לארוע משפחתי שתוכנן חודשים רבים ,וטראח עוד מבצע אחד שקורה כל שנתיים כשנגמר לחמאס הכסף ואז הם מתחילים עם המשחקים המסוכנים שלהם כדי שאחרי שהכל יהיה שם גוג ומגוג כל העולם אשתו וגיסתו יתנו להם שוב תרומות והם שוב יעשו חתיכות ברזל שעפות באויר וחוזר חלילה
אבל האוכל האוכל ,אין על אוכל ישראלי בכל העולם ,אפשר להגיד הרבה דברים על הישראלים אבל אוכל הם יודעים לעשות והפירות והירקות טעם גן עדן לעומת הדברים המזעזעים שמגיעים מהחממות בספרד או מאיטליה, עגבניות שהמיץ ניגר מהן והטעם כל כך ,ממממ ישראלי, אבטיח עם גבינה בולגרית , חומוס אמיתי לא הדרעק שמוכרים פה, העיקר שכולם מבינים אותי לא יאמן ,אני לא צריכה לדבר לאט ואף אחד לא שואל מה אמרת..חחח, חוף צארלס קלור , חוף קייט ושייט בשדות ים, החיוכים האמיתיים מאנשים וההומור ,אוי ההומור שאין כמוהו בעולם , אנשים שלא ראיתי מלאן ת'לפים שנה וכאילו כלום וכל אחד שואל מתי את חוזרת..
ואז בלילה שומעים פתאום את הרעש הזה של הרקטה שעוברת מעל הבית ורצים לחדר המדרגות כולם עם פיג'מות ומחייכים במבוכה אחד לשני. כולנו אחוקים לצרה. כולם נוסעים עם האפניים על המדרכה עם הנייד באוזן . אני צריכה להזהר כי המדרכה שייכת להם.
רצה עם הבן בירקון , נפגשת עם החברה של הבן השני, הוא כזה צ'ארמר כל יומיים שובר לב אחר , כמעט כמו אמא שלו בצעירותה.
אבל מה שרציתי לציין ואולי זה מוקדם אבל ככה אני מרגישה מדיבור עם אנשים, מעבר לפטפטת, להתפלספויות ולויכוחים הפסאודו-אידיאולוגים , הגיע הזמן להכיר בעובדה שנצחון ישראל על אסטרטגיית הטילים-על-העורף של שכנינו הערבים היא נצחון גדול , ענק, מדהים. לפחות כמו הנצחון במלחמת ששת הימים.
באיזה רגע גדול אנחנו חיים היום!
ללא קשר לתוצאת "צוק איתן" אסטרטגיית הטילים קרסה. לא מדובר רק על כיפת ברזל החשובה, אלא על המעטפת כולה, לרבות המרחבים המוגנים, התנהלות העורף השקטה, ושאר הפיתוחים הטכנולוגיים. זה רגע היסטורי. לא פחות.
אוףףף מחר אני חוזרת והלב שלי תמיד משאיר חתיכה מאחור.