ניריתסקוטלנד
New member
השבוע שלי.
איך יכול להיות שאנחנו הופכים עדשים לאזעקות? בקיבוץ יש אזעקה כמעט כל ערב, אבל הפיצוצים נשמעים מאוד רחוק. היום נסענו לרחובות - אזעקה. אנחנו באוטו, על כביש עם 3 נתיבים. ההוראות אומרות לעצור בצד, להתרחק מהרכב ולהתכופף, במידת האפשר ליד קיר. אבל מה, כולם נוסעים, איך אני יעצור? ידרסו אותי, המשכנו לנסוע, עם כולם. ברומא תהיה רומאי.
ברגע שמתחילה האזעקה הלב מחסיר פעימה, אחרי רגע, כבר כלום, ברור לי שהשם שלי ושל הקרובים לי לא רשום על הטיל הזה. איך? למה? אני אלרגית לאדרנלין, לא יכולה להיות בלחץ/מטח יותר מידי זמן. גם בוני כבר לא מדברת על זה ולא מרגישה מפוחדת.
בימים הראשונים היה יותר קשה, אבל השבוע בילינו כמה ימים בחיפה, ואת סופ"ש עם חברים בקיבוץ בצפון והעולם שם נראה מאוד שונה. אז נראה לי שדי חזרנו לשיגרת חופשה
לא זאת החופשה שתכננתי לי הקיץ, אבל לא נורא בכלל. בוני מקבלת את החוייה הישראלית האמיתי. כנראה שישראל כבר לא תהיה יותר רק מקום של חופשה כייפית במזג אויר חם ומשפחה אוהבת.
נפגשתי עם כמה אנשים מפורומים שונים שעד עכשיו הכרתי רק וירטואלית. מוזר לחבר בשר ודם לדמות הוירטואלית שצירתי לי. אני מאוד נהנת מהמפגשים האלה.
ישראל מאוד שונה מהעולם בו אני חיה, וכל שנה אני מרגישה את ההבדל הזה יותר ויותר. מדהים לראות את תודעת השירות הנמוכה בישראל, אנשי שירות עושים לך טובה, הכל כל כך יקר לי והכסף בורח לי בין האצבעות, אבל ככה זה כנראה כשנמצאים בחופשה. טוב שיש לי אבא נדיב ורגיש.
אני מרגישה ברכבת הרים, ומאוד שמחה שהבית שלי הוא לא כאן
אנשים חיים פה בסיר לחץ. זה סיגנון החיים הכללי (בהכללה כמובן) טוב לי המקום שלי על אי קטן בים הצפוני שאני קרואת לו בית
איך יכול להיות שאנחנו הופכים עדשים לאזעקות? בקיבוץ יש אזעקה כמעט כל ערב, אבל הפיצוצים נשמעים מאוד רחוק. היום נסענו לרחובות - אזעקה. אנחנו באוטו, על כביש עם 3 נתיבים. ההוראות אומרות לעצור בצד, להתרחק מהרכב ולהתכופף, במידת האפשר ליד קיר. אבל מה, כולם נוסעים, איך אני יעצור? ידרסו אותי, המשכנו לנסוע, עם כולם. ברומא תהיה רומאי.
ברגע שמתחילה האזעקה הלב מחסיר פעימה, אחרי רגע, כבר כלום, ברור לי שהשם שלי ושל הקרובים לי לא רשום על הטיל הזה. איך? למה? אני אלרגית לאדרנלין, לא יכולה להיות בלחץ/מטח יותר מידי זמן. גם בוני כבר לא מדברת על זה ולא מרגישה מפוחדת.
בימים הראשונים היה יותר קשה, אבל השבוע בילינו כמה ימים בחיפה, ואת סופ"ש עם חברים בקיבוץ בצפון והעולם שם נראה מאוד שונה. אז נראה לי שדי חזרנו לשיגרת חופשה
לא זאת החופשה שתכננתי לי הקיץ, אבל לא נורא בכלל. בוני מקבלת את החוייה הישראלית האמיתי. כנראה שישראל כבר לא תהיה יותר רק מקום של חופשה כייפית במזג אויר חם ומשפחה אוהבת.
נפגשתי עם כמה אנשים מפורומים שונים שעד עכשיו הכרתי רק וירטואלית. מוזר לחבר בשר ודם לדמות הוירטואלית שצירתי לי. אני מאוד נהנת מהמפגשים האלה.
ישראל מאוד שונה מהעולם בו אני חיה, וכל שנה אני מרגישה את ההבדל הזה יותר ויותר. מדהים לראות את תודעת השירות הנמוכה בישראל, אנשי שירות עושים לך טובה, הכל כל כך יקר לי והכסף בורח לי בין האצבעות, אבל ככה זה כנראה כשנמצאים בחופשה. טוב שיש לי אבא נדיב ורגיש.
אני מרגישה ברכבת הרים, ומאוד שמחה שהבית שלי הוא לא כאן
