סוף שבוע כבר כאן

[1me too1]

סוף שבוע כבר כאן

בואו נסכם

מה היה

בשבוע שלכן/ם

 

[פרפרי אהבה]

מסכמת

טוב

:
הסתובבתי הרבה וטיילתי , הרבה שופינג, הופעה מיוחדת במינה שגיסי סחב אותנו- http://fuerzabrutanyc.com/
הכרתי חברה ישראלית חדשה שהיא לגמרי כוס התה שלי

&nbsp
לא נורא

:
אותה חברה חדשה התחילה לעבוד -בניתי עליה לקרוע את העיר

&nbsp
רע

:
שיחה מעייפת עם אנשים מסוימים

 

[1me too1]

כיף לקרוא אותך

נראה שאת מתאקלמת בעיר הגדולה

 

[פרפרי אהבה]

כן

, האמת שכן!

היום כל היום הסתובבנו לקנות רהיטים.
מטורף לגמרי!
אבל מצאנו את רוב הדברים שרצינו לקנות, מחר עוד יום כזה

.

 

[קסם מעשית]

זוכרים את הבחורה שהתלוננתי עליה שבוע שעבר? אז היא התפטרה, או לפחות אני חושבת שהיא התפטרה. היא כתבה לי מייל שלאור המצב הרפואי היא לא תוכל להגיע לקרנבל אבל תוכל לעזור בהכנות, וחושבת שהרעיון הראשוני שלי לfood truck הוא רעיון טוב. מצד אחד רווח לי מאוד כי היא עצבנה אותי ומצד שני אני מאוד בלחץ זמן, הקרנבל עוד שבועיים ולא בטוח שנצליח לארגן משהו....

לאט לאט אנחנו חוזרים לשגרה הברוכה של שקט, לא היה לי מושג כמה הייתי לחוצה שבוע, גם לקראת הביקור וגם בזמן הביקור עצמו. כל השבוע הייתי באיספות שונות של ועד הורים, הצטרפתי לעוד 2 ועדות, ואני לגמרי מאושרת להיות כלכך מעורבת.

היום אחה"ב שחזרנו מתשליך, בקצה הרחוב שלנו הגדולה התחילה לצרוח ברכב שיורד לה מלא דם מהעגיל. חורים באוזניים עשינו שנה שעברה, ולמרות שיש לה עגילים מיוחדים כי האוזניים שלה רגישות, כל כמה חודשים יש לה אינפקציה. הגענו הבייתה, הסתכלתי לה על האוזן, וממש חשכו עייני. ליד החור של העגיל, ממש מתחת לסוגר יש פצע עמוק, מוגלתי ומדמם, כל התנוך נפוח. הילדה צורחת בהיסטריה, אני נכנסתי להיסטריה נוראית, ושתינו צרחנו אחת על השנייה ולא הפסקנו לבכות. התקשרתי לחדר מיון, הסבירו לי אך לנקות וקבעו לי תור למרפאת חירום למחר בבוקר, הרופאה איתה דיברתי חושדת שהחום וכאבי הגרון שיש לה בשלושה ימים האחרונים קשורים לדלקת שגילנו בתנוך של האוזן. בנתיים אסור לה עגיל וסוגר, אבל אנחנו כלכך בלחץ שיסגר לה החור, ששמנו לה את העגיל בלי הסוגר.

 

[ניריתסקוטלנד]

ואני חשבתי שהחיים של כבר כל כך מלאים,

ואת מוסיפה על עצמך עוד?
מקוה שהכל יהיה בסדר עם האוזן והיא תבריא במהרה.

סופ"ש רגוע לכם.

 

[פרפרי אהבה]

אוי, תרגישו טוב

ובהצלחה עם הקרנבל

 

[Mottek]

אוי איזה שבוע היה לך!

בהצלחה עם הקרנבל. אני בטוחה שיהיה בסדר. גם אם שבועיים זה לא הרבה זמן אני בטוחה שצליחי להרים משהו.
לפני כמה שנים אני הייתי צריכה לארגן משהו בסגנון, ועד ליומיים לפני הארוע לא ידעתי מי בדיוק מגיע ומי לא. בסופו של דבר הכל לא רק שהסתדר, אלא יצא יותר טוב ממה שחשבתי שיהיה וקיבלתי המון משובים חיוביים. תחזקי מעמד, עוד שבועיים זה יהיה מאחורייך ואני בינתיים אחזיק לך אצבעות.
לגבי הילדה והעגיל, קודם כל רק בריאות. תני לאוזן להחלים ואל תשימי לה עגיל כרגע. חורים לא נסתמים כל-כך מהר. מקסימום פעם ביומיים שלושה תחדירי את העגיל לחור בשביל לוודא שאכן זה לא נסתם ואז יש תוציאי אותו. רק בריאות.

 

[1me too1]

אויש,

נשמע לא נעים בכלל, מסכנה הילדה. מקווה שתרגיש טוב במהרה.
לי יש חורים שעשיתי לפני מליון שנה, אני לא עונדת עגילים והחורים לא נסתמו. צריך אומנם, לשחק עם זה קצת, אבל זה לא נסתם. אם הרופאה המליצה בלי, היתי נותנת לאוזן להחלים בלי.
תרגישו טוב

 

[noaronen1]

תרגישו טוב

גם אנחנו סיימנו בזמנו עם האמצעית במיון כי הסוגר של העגיל נכנס לה לתוך החור - הזוי... ואז אמרו לה רק עגילי חישוק. עד לא מזמן היא ענדה רק אותם.
דרך אגב אם עברה שנה העגילים לא יסגרו.
תרגישו טוב וקחי אויר - ו- food truck נשמע מעולה, באזור שלנו אנשים מתים על זה (אנחנו לא ממש מבינים את ההתרגשות) אבל ממש התרגשות אדירה. שיהיה בהצלחה עם הקרנבל אני יודעת ומשוכנעת שיהיה נהדר!

 

[קסם מעשית]

מעדכנת לגבי העגילים

אני מתה! אני פשוט נשרפת מבפנים ובחוץ, לא זוכרת מתי כאב לי הגוף והלב ככה....
היינו היום במרפאת חירום. הרופא אמר שהוא ממליץ להציא את העגיל ולתת לחור להסתם, ולעשות עגילים חדשים עוד כמה חודשים. אבל הוא לא הבין איזו היסטריה ההצעה שלו תעשה, לילדה היסטרית שמפחדת מהפחד, ועד שנותנת לגעת באוזן, לא מדברת אפילו על להוציא או לנקות, לגעת בתנוך, יוצאת הנשמה (עם דמעות, צעקות, איומים, תחינות....) החלטנו לקנות לה עגיל חישוק קטן, היא בעצמה בחרה והתרגשה.
הגענו הבייתה, קפצה על השיש, מאז עברו 6 שעות הכי נוראיות בשנים האחרונות..... כמה בכי, כמה דמעות.... הצלחנו להוציא את העגילים, אפילו לא היו להם סוגרים, רק משיכה קלה, היא אפילו לא הרגישה, אבל הפחד שיתק אותה.... בסוף החליטה שהיא לא רוצה עגילים, ואנחנו יודעים שהיא נכנעת לפחד.... עוד 3 שעות של גיהנום, כל כמה דקות היא פורצת בבכי, צורחת מתסכול, בחיים לא ראיתי אותה כלכך כואבת, ואנחנו חסרי אונים. התחננה שאנסה שוב, ועד שהשתכנעתי לנסות, כיסתה את האוזניים, היסטריה והכל חוזר חלילה.
כמובן שלא הצליחה להרדם, כמובן שאחותה כבר בכתה מתסכול ופחד, אני בכיתי, בעלי עצבני...... נרדמה רק עכשיו, 10 בלילה פה. בלי עגילים.....

 

[ניריתסקוטלנד]

אלוהים אדירים!!!

את חייבת לעשות החלטה בשבילה במקרה הזה.

פגשתי קטע דומה עם בוני בקיץ. נכנס לה קוץ לרגל כשהיינו בישראל. אפשר היה להוציא אותו בקלות, חלקו היה בחוץ, אבל היא לא היתה מוכנה שאני יתקרב ופחדה פחד מוות. חשבתי שאני יוציא לה את זה בלילה כשהיא תישן וזהו. לפני שהלכנו לישון, היא ביקשה שאני יבטיח לה שאני לא יוציא לה אותו בלילה

הבטחה זאת הבטחה, ולא הוצאתי כמובן. כמעט שבועיים התברברנו עם הסיפור הזה. כל כך הצטערתי שלא הייתי יותר אסרטיבית וסגרתי ענין.
ברור לי שקל לדבר מאשר לעשות. כשהילדה מפחדת, כאילו הולכים לשחוט אותה, מה תעשי? אבל ככה את נכנסת לסרט של כמה ימים ובמקרה שלך גם כל המשפחה נסחפת לתוך זה

למה הרופא לא טיפל בזה?

 

[קסם מעשית]

בטח שהרופא טיפל

נתן לנו משפחה, והסביר מה צריך לעשות. הפצע באוזן יעבור עוד כמה ימים, זה הכל כי היא לחצה את הסוגר חזק מידי.
על מה שתיארתי קרה בבית. היא בעצמה החליטה שהיא לא רוצה עגילים בגלל הפחד. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה, כל פעם שצריך לנקות או לטפל זה קרה, אבל זו הפעם הראשונה שזה קיצוני כלכך. היא שינתה את דעתה כל חצי שעה בערך, וזרקה אותנו לסערת רגשות חדשה. מצד שני אנחנו יודעים שהיא לא מרגישה שמכנסים את העגיל, והיא עומדת מאושרת מול המראה אז ניסנו לעודד ולדחוף אותה שתמודד אם הפחד, מצד שני כמה אפשר לראות אותה סובלת ונכנסת לחרדות נוראיות..... לקח לה שעה וחצי להרדם כי היא כל הזמן צעקה מכאב (לא פיזי כי לא כאב לה) ותסכול, והיא התחננה שנחזיר את העגיל, הלב פשוט נשבר וגם אני, שקמתי להביא את העגילים, אבל היא רק נכנסה שוב ללחץ וכיסתה את האוזניים. בסוף כבר לא יכולתי יותר....

 

[משל333]

מודה שגם אני לא מבינה את ההתנהלות

ילדה (לא יודעת בת כמה, נשמע שדי צעירה) שכל חודשיים יש לה אינפקציה באיזור החורים, צריך לוותר בשלב זה על העגילים, גם אם זה גורם לה לסערת רגשות.
אני לא מבינה למה בסיטואציה שכזו צריך לדחוף אותה להתמודד עם הפחד ולהכניס את העגיל ולראות אותה נכנסת לחרדות נוראיות. מדובר סך הכל בעגילים! גם אם החורים יסתמו, היא תוכל לעשות שנית כשתהיה יותר מבוגרת.

 

[קסם מעשית]

אני זוכרת שסיפרת לי על בוני והקוץ

מאוד קשה לראות אותם במצב כזה, ולשמוע אותה אומרת "עשיתי את ההחלטה הנכונה אבל היא כלכך קשה לי" ו "למה החיים בתור בוגרים כלכך קשים" הרסה אותי לגמרי.

כמובן שהיא קמה מאושרת לגמרי היום בבוקר, מיששה את האוזניים, גילתה שעדיין יש חורים אבל אמרה שהיא לא רוצה עגילים עד גיל 12....

 

[carlimi]

נכנעת לפחד? את רצינית?

מדובר על עגילים באוזן לילדה בת 6, שעושים לה נזק רפואי ניכר לגוף.
נמנעתי עד עכשיו מלהגיב, אבל אני חושבת שאתם עושים לה ממש עוול, וכמו שנירית כתבה, עליכם לקחת אחריות הורית ולהחליט עבורה.

 

[קסם מעשית]

למה נמענת מלהגיב?

כן, נכנעת לפחד. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לה, ולכן אנחנו כבר יודעים אך לתנהג ולמה לצפות. הסופ"ש היה ממש קיצוני, ולכן היינו מאוד לחוצים ומתוסכלים מהתגובות שלה. ראינו כמה היא רצתה עגילים, וכמה היא פחדה שיכאב לה ברגע שנחדיר אותם דרך החור. החור דרך אגב לא היה מודלק, הפצע נמצא ליד החור, והרופא אמר שאין מניעה לענוד עגילי חישוק שלא יגעו בפצע. את ההחלטה אנחנו עשינו בשלב די מוקדם אחה"צ, היא אמרה שהיא לא רוצה יותר עגילים, למרות שהיא לא הפסיקה להגיד כמה היא רוצה אותם אבל מפחד שיכאב לה. כל שעה בערך היא שינתה את דעתה בדמעות וביקשה להחזיר אותם. הילדה כאבה נפשית, לא פיזית, ומה שנשאר לעשות זה לחבק, לדבר ולתמוך בה, לסרב להחזיר את העגילים, ולהשבר איתה ביחד ולנסות שוב.

 

[אמא נייחת]

למה לא עגילי קליפס?

למיכל נגרין למשל יש עגילי קליפס שבטח ימצאו חן מאוד בעיני ילדה ולא צריך חורים. אם היא כל כך סובלת אבל רוצה עגילים יש פתרון, הלב נצבט לשמוע את הסבל שלה ושלך, ליבי יוצא אליך כאמא נשמע שעבר עליך יום גיהנומי

 

[קסם מעשית]

כי כבר היו לה חורים.

עגילי קליפס היו לה לפני שהסכמנו לחורר את האוזניים, והם לא היו לה נוחות, בגלל זה הסכמנו לחורים (וגם כי היא ביקשה כמה שנים וחשבנו שהיא צעירה מידי)

תודה

 

[ניריתסקוטלנד]

אצלי

התחלתי לעבוד ואני עדין לומדת את האנשים סביבי ואת העבודה. זאת הרגשה נהדרת לעשות דברים שאני אוהבת ולראות שזה עושה טוב לאנשים.

בעקבות העבודה, צריכה להתארגן יותר טוב בשביל לא להזניח את הבית ולישון קצת יותר. אני מתעוררת כל יום בסביבות 4:00 בבוקר ומתחילה לחשוב על נושאי עבודה

אני מקוה שזה רק להתחלה, כי אני עייפה.