סוף שבוע כבר כאן

[1me too1]

סוף שבוע כבר כאן

איך עבר עליכן השבוע?היה טוב, חמים, שימשי, גשום, מעצבן?......מה היה

 

[פרפרי אהבה]

מתפקדת

טוב

הרבה שופינג: מכונת קפה (סופסוף נפסיק לממן את סטארבקס

), מחשב נייד עבורי, בגדים חדשים כי החורף פה לא אמור להיות דומה בכלל לחורף שיש בישראל ואני לא ממש מוכנה מבחינת ביגוד.
בילינו הרבה ביחד- יצאנו לסרט בפעם הראשונה בחו"ל- חוויה מעניינת.
מצאתי עבודה אפשרית זמנית למתי שיהיה לי אישור עבודה

.
&nbsp
הלא נורא

נפגשנו עם כמה זוגות ישראלים במסגרת יום הולדת לבת של אחד מהחברים לעבודה של הבעל-היה ממש נחמד אבל הדגיש מאוד את זה שאין לנו ילדים עדיין.מה שכן- רואים שאני מתגעגעת לעבודה שלי

&nbsp
הרע

מרגישה בודדה. מאוד

ממש רוצה למצוא חברה שהיא בראש שלי, לא איכפת לי ישראלית או אמריקאית...
רוצה למצוא מישהי שגרה קרוב, שזמינה, שיהיה לי כיף ונעים וזורם איתה...

שלא לדבר על זה שאני מטפסת על הקירות וממש מבואסת להסתובב כל הזמן לבד... והכי גרוע: כועסת על הבחור כשחוזר מאוחר כי גם הוא הולך להסתובב (ואין לי כוח להצטרף) כי מתבאסת מכמות הזמן שאני לבד.

 

[ניריתסקוטלנד]

שקלת או בדקת אפשרות להתנדב? זה עושה פלאים

 

[פרפרי אהבה]

בוודאי, פניתי לאיזה מרכז קהילתי פה שיש לו תוכנית לישראלים.

92 ו-Y, למי שמכיר במנהטן

כרגע התוכנית לא ממש פעילה למעט BOOK CLUB , הצעתי ליזום התנדבות ולפתוח קבוצה כזו של שעת סיפור ויצירה שהם יספקו את המקום והחומרים ליצירה, אבל אמרו שכרגע אין לזה תקציב.
&nbsp
מחפשת אפשרויות אחרות...

 

[ניריתסקוטלנד]

 

[אמא נייחת]

MDS מעבר לפינה ממך, אולי תכנסי למנהלת לימודי העברית שם ותשאלי אם היא צריכה מתנדבת? (בית הספר היהודי של אפר ווסט סייד כולל גן אם אני זוכרת נכון)

 

[noaronen1]

את רוצה שאני אחבר אותך

עם מי שיש לה תקציב?

 

[פרפרי אהבה]

מאוד!!!

באיזה איזור?

 

[noaronen1]

שלחתי לך מסר

 

[משל333]

אני ממש מבינה אותך

ואני מרגישה צורך לכתוב לך באריכות.

ההרגשה שלך היא כל כך טבעית. כשאת מגיעה למקום חדש ואין לך עבודה או פעילות אחרת שמחכים לך, וכשאין ילדים שהעיסוק איתם ממלא את הזמן ומקל על הכרויות, ההתחלה יכולה להיות יותר קשה במיוחד במקום כמו ניו יורק. לא סתם אומרים כל ההתחלות קשות. אבל לאט לאט דברים משתנים. כמובן שככל שאת יוזמת יותר (כפי שאת יוזמת מקומות התנדבות - זה נהדר! ומקווה שהעזרה שמשיטה לך נועהרונן תסייע לך) את מקלה על עצמך להשתלב.
האם יש לך אפשרות חוקית לעבוד בארה"ב? גם אם לא, אזי מעבר לבדיקה של השתלבות בהתנדבויות, הליכה למפגשים חברתיים שונים (לדוגמה, ב JCC או בבתי כנסת שקרובים אליכם), אני חושבת שהייתי בודקת אם יש תוכנית לימודים באוניברסיטה, או תוכנית לימודים שמעניקה תעודה מסויימת, שיכולה להיות פרקטית עבורך. זה אולי יהיה רלוונטי רק עוד שנה (לאחר שאתם כבר נחשבים NY residents ומקבלים הנחה משמעותית במוסדות ציבוריים), אבל בינתיים אפשר ללמוד מה הן האפשרויות, לעבוד על האפליקציה, לפנות ולהפגש עם אנשים בתחום וכדומה. עוד רעיון, תחפשי קורסים של ESL (English Second Language) שמוצעים בקולג'ים מקומיים או כנסיות. בדרך כלל הם או מאוד זולים או חינם, וזו דרך נהדרת גם לשפר את השפה וגם להכיר אנשים בסטטוס שדומה לשלך (חדשים בארה"ב ופנויים במשך היום).

אני חושבת שאת ובעלך צריכים להתחשב מאוד אחד בשניה בתקופה העדינה הזו. בעלך צריך להבין שבעוד הוא מכיר אנשים חדשים ועסוק בעבודה והכל חדש ומלהיב לו את עדיין לא מצאת את מקומך. הוא צריך להיות רגיש מתמיד אלייך, לתמוך בך ולהיות סבלני אלייך, ווודאי ובוודאי לא להסתובב בלעדייך אחרי העבודה. את מצידך צריכה להבין שלמרות שאין לך מצב רוח, את צריכה לנסות לפעמים להכריח את עצמך לצאת איתו גם אם אין חשק. בכך את משמחת אותו, הסיכויים הם שהבילוי המשותף יעודד גם אותך, וככל שכייף ונעים לכם יחד, יהיה לו יותר קל להתחשב בך.

מדובר בתקופה לא קלה, אבל את נשמעת בחורה עם הרבה יוזמה ואני מאחלת לך שייסורי הקליטה יעברו מהר, וטוב שעד אז את יכולה לפרוק בפורום את הרגשתך. אני בטוחה שהיא מובנת לכל מי שכותבת כאן.

 

[פרפרי אהבה]

תודה על התגובה

היה לי ברור מההתחלה שזה לא יהיה קל , אבל עדיין להתמודד עם זה בפועל יותר קשה.
מאוד אהבתי את מה שכתבת ואני חושבת שזה מאוד נכון שכל אחד מאיתנו צריך לעשות מאמץ כדי שזה יצליח. אני בהחלט אנסה להיפגש איתו יותר אחרי העבודה כשהוא רוצה להסתובב ומנסה גם לשתף אותו יותר במה שמרגישה. אתמול הייתה לנו שיחה ממש טובה

.
&nbsp
נתת לי כמה רעיונות טובים ובאמת אנסה ללכת להרצאות ופעילויות גם אם זה באנגלית ולא אתן לזה להפחיד אותי.
&nbsp
&nbsp

 

[forglemmigej]

חשבתי על מה שכתבת שרע

כי הטוב הוא טוב אין מה להוסיף, אבל כדי להפוך את הרע ללימונדה כדאי שתפנימי שבדידות היא חלק מאד גדול מהגירה ובמיוחד בהתחלה, אין מה לפחד מזה , כולנו עברנו את זה בצורה זו או אחרת ולא משנה אם יש ילדים או אין.
את במסע לחיפוש עצמך בארץ חדשה, הכל שונה , אי אפשר ליצור קשרים בזמן כל כך קצר לפעמים וזה מזל גדול ,מוצאים מהר נשמה דומה שכיף לזרום איתה ולפעמים זה לוקח יותר זמן ולפעמים הנשמה הדומה גם יכולה לאכזב מאד , הכל יכול לקרות.
לפי דעתי וזה מה שלמדתי במדינה שאני מתגוררת בה ,את צריכה לעשות הכל לבד לא להיות תלויה בבן זוגך, לא שאי אפשר לחלוק חויות לפעמים אבל את מסע ההגירה את עושה לבד ולא בצורה סימביוטית. הוא גם חוקר את המצב החדש , את יכולה ללכת לתערוכות לחפש בעיתון האם יש טיולים משותפים בנושא מסוים שיתאימו לך , לחפש מופעים בחינם ,אולי לשמוע הרצאות בחינם זה גם יחדד את האנגלית, מה שאני מנסה לומר הוא שאל תחפשי משהו שישעשע אותך כל הזמן ויגרום ריגושים מידיים אלא קחי הכל במנות קטנות., הגירה זה הליך ממושך ולא פשוט ונדמה לי שמאד רצית בזה אז הנה עכשו את בתוך זה ותהני .

 

[פרפרי אהבה]

תודה על התגובה

אני חושבת שהכי קשה לי עם חוסר המסגרת. .. לכן אני אנסה ליצור לעצמי מסגרת בדרך כזו או אחרת

 

[noaronen1]

אני מאוד אוהבת את מה ש forglemmigej כתבה לך

זה כל כך אמיתי ונכון - חלק ממסע ההגירה הוא הבדידות העמוקה (ודרך אגב חווים אותה בעוד הרבה מצבים של שינויים בחיים - גם בקידום בעבודה יש הרבה אנשים שמרגישים כך - למשל) וללמוד לייצר מעגלים חדשים ולהיות שוב חלק מקהילה. אבל זה לוקח זמן.
אכן סדר יום מאוד יכול לעזור.
וכן - מסגרות זו דרך נפלאה להכיר אנשים.
חדר כושר - מכירים המון אנשים בחוגים.
ויש המון מסגרות של חוגים - זה הזמן לשאול את עצמך אם יש תחביב שתמיד רצית ללמוד, אולי מדיטציה או כמוני
kickboxing (-; -(שדרך אגב צריך לעבוד בזוגות אז הכרתי המון אנשים מאז שעברתי לזה).
מה שמגניב בניו יורק ובארה"ב שאת לא צריכה להתחייב לשנה שלמה אלא למשהו כמו 6 עד שמונה מפגשים.
למשל אני מאוד אוהבת אומנות מודרנית אז הלכתי ל- MOMA לקורס על תולדות האומנות המודרנית תוך כדי צפייה ביצירות הכי מדהימות בעולם.
ההפסקה הזו - היא הזדמנות לעצור רגע ולהגיד - הי! מה הדבר הזה שאני אוהבת לעשות ואף פעם לא היה לי זמן?
אפילו גננות (מגינון לא עם ילדים) - יש גנים ציבוריים שבאים לעבוד בגינה ביחד ואז מקבלים מפתחות לשבת ולקרוא ספר או לאכול ארוחת צהריים.
ל- NYU יש מיליון קורסים לא לתואר - מאוד כייפים - כל מיני לימודי תעודה - עוד דרך נפלאה להכיר חברים חדשים (אני הכרתי בחורה ישראלית שעשיתי שם לימודי תעודה במשאבי אנוש והיינו חברות זמן רב ובגם בחופשת הלידה).
את יכולה לבדוק בספריה הציבורית אם מחפשים מתנדבים. בקיצור אני יכולה לכתוב לך הודעה ארוכה כאורך הגלות כנראה בגלל שסתיו בחוץ והעלים משנים צבע ואני מתגעגעת עמוקות לניו יורק.
אז תתחילי ב- רגע! מה הדבר הזה שתמיד רציתי לעשות ולא היה לי זמן ולכי תעשי את זה ושימי בצד את השגרה - שגרה תמיד תהיה לך. שום דבר לא יברח לך. ואם את צריכה קצת הכוונה תשלחי לי מסר או אימייל.
חיבוק ענק!!!

 

[alphadelta]

אוי, כמה שאני מבינה

כל כך מבינה. וכמו שאמרו לך פה, זה חלק מהתהליך. הנה תיאור של יום בחיי כשעברנו לארה״ב: אישי היקר הלך לעבודה, ילדים עדיין לא היו לנו , ואני עסקתי בעבודות הבית. מאחר ועדיין לא הגיעו הדברים שלנו הייתה לנו דירה די ריקה. אז שטפתי כלים ( 2 צלחות 2 כוסות) שאבתי את כל השטיחים ( דירת חדר) ולפעמים כיבסתי בחדר הכביסה של הבניין. מה שהוסיף שעה שלמה ללוז שלי. וזה כי הלכתי ממש לאט לחדר הכביסה. אז כמו שאת רואה היה לי ה מ ו ן זמן. אז חרשתי את העיר והתחלתי להתנדב. אני לא יודעת מה הכללים בניו יורק וגם הזמנים השתנו , אבל אז אני התנדבתי בגן ילדים יהודי וזה היה נהדר. לגבי חברות: כשהבנתי שאני מחפשת חברות מופלאות כמו שהתרגלתי מהארץ, שיניתי ציפיות. התחלתי לחפש, מה שנקרא במחוזותינו ״חברה לבית קפה ״. מישהי שיהיה נחמד לשבת ולפטפט איתה בבית קפה. או לצאת איתה להליכה בפארק. ופגשתי כמה. עם חלקן התמסמס הקשר במהלך השנים, עם חלק זה נשאר בגדר ״חברה לבית קפה ״ ועם חלק זה העמיק והפך לחברות קרובה ומופלאה. אבל זה לוקח זמן. לגבי לימודים, כמו שמישהי הציעה לך בחוכמה, אולי יהיה לך יקר עד שאתם תושבי המדינה, אבל את יכולה לבדוק מה את צריכה כדי לעבוד בגן בניו יורק ( אם הבנתי נכון זה מקצועך). בזמנו , הייתי צריכה ללמוד קורס של הקולג׳ המקומי כדי לעבוד כגננת. דרישה של המדינה. אם את לא מעוניינת או שזה בינתיים יקר מדי. יש אתרים שאפשר ללמוד קורסים בחינם. הנה אחד ששמעתי עליו:http://www.utdallas.edu/~yexiaoxu/FIN6310_SYLLABUS.pdfאבל יש עוד. וגם יש קורסים וימי עיון שקשורים למקצועך שאת יכולה להרשם ולמוד וגם להכיר אנשים. שילוב מופלא. אז לנשום עמוק, ולהנות מהשקט. הנה הזדמנות לסיים לקרוא את כל הספרים שלא הספקת. הזדמנות ללמוד ציור/שזירת פרחים/פולנית מדוברת או כל מה שחלמת ללמוד עד עכשיו ולא היה זמן. שולחת חיבוק מזדהה.בהצלחה

 

[noaronen1]

 

[פרפרי אהבה]

תודה על התגובה

אני חושבת שהכי קשה לי זה החוסר בסדר יום אז זה מה שמנסה להרכיב לעצמי.
אני מנסה לעשות מעין סדר יום כך שאדע פחות או יותר למה לצפות ועובדת על תוכנית פעולה עסקית כי חושבת על להקים עסק קטן של הפעלות ילדים בעברית.
&nbsp
השכלתי מאוד מהתגובות שלך ושל שאר חברי הפורום- מעריכה מאוד את התגובות שלכם

 

[פרפרי אהבה]

חייבת לעדכן-עדכון חיובי

אני לא בנאדם של "לשבת ולבכות על מר גורלי" ואני גם לא חושבת שגורלי כזה מר

אחרי מה שכתבתי פה פשוט החלטתי לנקוט בצעדים שונים לקדם מטרות:
&nbsp
-התחלתי לברר לגבי פתיחת עסק עצמאי קטן בארה"ב.
- שלחתי לנוע המקסימה את קורות החיים שלי שתעביר הלאה למען פעילויות התנדבותיות.
- שלחתי מיילים לבית חב"ד ולעוד כמה מקומות שאולי בהם אוכל להתנדב.
- התחלתי לברר במקום המגורים שלי לגבי ארגון אירוע לכבוד חנוכה לישראלים בבניין.
-הכנתי קורות חיים באנגלית.
-מחר נפגשת עם מישהי שהכרתי בקבוצה שיזמתי בפייסבוק.
&nbsp
ולצד כל אלה- אני מתמידה בחדר כושר, מדברת כמה שיותר באנגלית-התעממתי עם פחד גדול שלי שזה להתמודד עם ביורקרטיה באנגלית לבד ופניתי לכל אלה בעצמי.
&nbsp
ויש עוד הרבה מה לעשות... התחושה נהדרת

 

[noaronen1]

מדהים!

 

[forglemmigej]

יששששש