איזה שבוע
בשבת הקודמת התקיים בבית הספר של הגדולה קרנבל הסתיו (כי לא פוליטקלי קורט להגיד הלואין). השנה התנדבתי לוועד הורים ולנהל אותו. מודה ומתוודה שאם הייתי יודעת כמה שעות אני אצטרך להשקיע בזה, איזה בלאגן השאירו לי משנה שעברה וכמה לחץ יהיה לי מהלימודים לא הייתי עושה את זה, הייתי מוכנה להתפטר שמונה פעמים. רק בשבועיים האחרונים הדברים התחילו באמת להסתדר ולזרום. החלטתי שאני מתחילה מאפס, משדרגת את כל המשחקים, מביאה הפעלות חדשות ואוכל חדש. גייסתי את בעלי וחבר שלנו לבנות את ה haunted house, צוות של שתי בנות, אחת הייתה אחראית על אוכל ומשחקים והשנייה עם פרסום הקרנבל ומציאת נותני חסות לתחרות תחפושות ופמפקין קארבינג.
הקרנבל היה מושלם! הגיעו מלא מתנדבים מהתיכונים בסביבה, האווירה הייתה נעימה, האוכל אזל, הפרסים אזלו, התחפושות היו מוצלחות, מזג האוויר היה מושלם. לא הפסקתי לחייך 3 שעות שלמות. בלילה כבר לא יכולתי לעמוד על הרגליים, ואת יום ראשון ביליתי במיטה.
ביום שני בבוקר המנהלת חיבקה אותי ואמרה שהיה האירוע הכי מוצלח שהיה להם בשנים האחרונות ואחרי האירוע של שנה שעברה הם הטילו בספק שימשיכו להרים קרנבלים כאלו, אבל האירוע שארגנתי גרם לכולם לשנות את דעתם, הגיעו כפול אנשים ממה שציפו.
פעם ראשונה שאני מבינה את הביטוי לנוח על זרי דפנה.
יומהולדת 35! פעם ראשונה שאני מרגישה בגילי, להפתעתי לא מפחיד ואפילו מרגש. היה יום הולדת כיפי וסופ"ש מוצלח.
3 מבחני אמצע סמסטר תוך 3 ימים, לא היה לי הרבה זמן ללמוד להם בגלל הקרנבל והתשישות שחשתי אחריו. מקווה שהיה פסדר.
היה שבוע שאו שהיה ממש טוב או שהיה ממש קשה, אין באמצע.
