forglemmigej
New member
תופסת טרמפ לשבוע הבא
כי עד שהשבוע נגמר המאורעות משתכחים ומתעממים אז קצת מה שעבר על כוחותינו לאחרונה , הייתי השבוע בתחנת משטרה למשהו והמקום שחיכיתי לו באותו חדר, גם היו כל מיני מהגרים שחיכו לעשיית טופס ביומטרי כדי לקבל טיפול באזרוח או אישור שהיה , השפות היו רבות ומשונות למעט ערבית לא הצלחתי לזהות כלום אבל לכולם היו עיניים בוערות וציפיות בשמיים שהנה הנה הם יקבלו את אישור השהיה ויוכלו להתחיל חיים חדשים, כי מישהו שהם שילמו לו הרבה כסף במולדתם הישנה אמר להם תגיעו לסקנדינביה וישר תקבלו סל קליטה ותוכלו לשלוח כסף הביתה ואחרי זה לעשות איחוד משפחות. אז לא. אחד אחרי השני הם נדחו על ידי הפקידות בעמדה של הביומטרי, אף אחד מהם לא דבר אנגלית וגם המתורגמנים שלהם בקושי הבינו מה רוצים מהם אבל התשובה היתה לא, אתה לא נכנס להליך רק בגלל שהגעת הנה אתה בכלל לא עומד בתנאים של קבלת ביומטרי או אישור שהיה, זה אנחנו שצריכים לקרוא לך הנה ,אתה לא מגיע על דעת עצמך, לאחר כחצי שעה הגיע זוג כשהגבר היה אמריקאי והאשה דנית והוא ישר קבל את הביומטרי ואני חשבתי בליבי שלפעמים צריך לדעת להוולד בצד הנכון של הגדר וכמה אנחנו בני מזל שאנחנו לא צריכים לעבור מדורי גהינום כדי לחיות יותר טוב ..
שלשום בערב היה ערב זכרון לציון 70 שנה לליבריישן פה מהכיבוש הנאצי על ידי מונטגומרי. בטלויזיה הראו את אחד הטכסים שנערכו במקום שהנאצים היו מוציאים להורג אנשי רזיסטאנס , היו מעין עמודים כאלו שהיו קושרים אותם אליהם ויורים במקום בלי משפט . 800 לוחמי רזיסטאנס הוצאו להורג ככה. נורא. חלק עוד נשארו בחיים והראו אותם בקהל רובם נושקים ל90 או באמצע אפילו והעיניים שלהם היו בורקות ודומעות הם בטח הוצפו בזכרונות על התקופה ההיא, חשבתי בלב הם באמת היו גבורים גדולים, הסיכוי שיתפסו היה לא קטן ובסופו מוות מיידי אבל לא זה מה שמנע מהם להמשיך עם הפעולות, למעשה פעילות המחתרת לא שנתה את אופי הכיבוש מה ששינה זה כניסת כוחות הברית ומחיקת הצבא הגרמני בצורה טקטית ואסטרטגית , אנשים בודדים לא יכולים לשנות כיבוש של מדינה מסוימת ,ככה זה היה בהודו בתקופת השלטון הבריטי וכך היה גם בארץ נהדרת בתקופת המנדט אלו לא היו המחתרות שהעיפו אותם מהארץ אלא פשוט משום שהמנדט מראש היה מוקצב לו זמן עד שהמדינות יוכלו להיות "עצמאיות ומתפקדות" , אבל אם נחזור לאותם גבורים מקומיים ,אני מאד התרגשתי לראות אותם איך הם נלחמו על מה שיקר להם וחלקם אפילו נראו כמו יצחק שמיר זצ"ל כשהיה אומר לא על כל דבר והים אותו הים.
כי עד שהשבוע נגמר המאורעות משתכחים ומתעממים אז קצת מה שעבר על כוחותינו לאחרונה , הייתי השבוע בתחנת משטרה למשהו והמקום שחיכיתי לו באותו חדר, גם היו כל מיני מהגרים שחיכו לעשיית טופס ביומטרי כדי לקבל טיפול באזרוח או אישור שהיה , השפות היו רבות ומשונות למעט ערבית לא הצלחתי לזהות כלום אבל לכולם היו עיניים בוערות וציפיות בשמיים שהנה הנה הם יקבלו את אישור השהיה ויוכלו להתחיל חיים חדשים, כי מישהו שהם שילמו לו הרבה כסף במולדתם הישנה אמר להם תגיעו לסקנדינביה וישר תקבלו סל קליטה ותוכלו לשלוח כסף הביתה ואחרי זה לעשות איחוד משפחות. אז לא. אחד אחרי השני הם נדחו על ידי הפקידות בעמדה של הביומטרי, אף אחד מהם לא דבר אנגלית וגם המתורגמנים שלהם בקושי הבינו מה רוצים מהם אבל התשובה היתה לא, אתה לא נכנס להליך רק בגלל שהגעת הנה אתה בכלל לא עומד בתנאים של קבלת ביומטרי או אישור שהיה, זה אנחנו שצריכים לקרוא לך הנה ,אתה לא מגיע על דעת עצמך, לאחר כחצי שעה הגיע זוג כשהגבר היה אמריקאי והאשה דנית והוא ישר קבל את הביומטרי ואני חשבתי בליבי שלפעמים צריך לדעת להוולד בצד הנכון של הגדר וכמה אנחנו בני מזל שאנחנו לא צריכים לעבור מדורי גהינום כדי לחיות יותר טוב ..
שלשום בערב היה ערב זכרון לציון 70 שנה לליבריישן פה מהכיבוש הנאצי על ידי מונטגומרי. בטלויזיה הראו את אחד הטכסים שנערכו במקום שהנאצים היו מוציאים להורג אנשי רזיסטאנס , היו מעין עמודים כאלו שהיו קושרים אותם אליהם ויורים במקום בלי משפט . 800 לוחמי רזיסטאנס הוצאו להורג ככה. נורא. חלק עוד נשארו בחיים והראו אותם בקהל רובם נושקים ל90 או באמצע אפילו והעיניים שלהם היו בורקות ודומעות הם בטח הוצפו בזכרונות על התקופה ההיא, חשבתי בלב הם באמת היו גבורים גדולים, הסיכוי שיתפסו היה לא קטן ובסופו מוות מיידי אבל לא זה מה שמנע מהם להמשיך עם הפעולות, למעשה פעילות המחתרת לא שנתה את אופי הכיבוש מה ששינה זה כניסת כוחות הברית ומחיקת הצבא הגרמני בצורה טקטית ואסטרטגית , אנשים בודדים לא יכולים לשנות כיבוש של מדינה מסוימת ,ככה זה היה בהודו בתקופת השלטון הבריטי וכך היה גם בארץ נהדרת בתקופת המנדט אלו לא היו המחתרות שהעיפו אותם מהארץ אלא פשוט משום שהמנדט מראש היה מוקצב לו זמן עד שהמדינות יוכלו להיות "עצמאיות ומתפקדות" , אבל אם נחזור לאותם גבורים מקומיים ,אני מאד התרגשתי לראות אותם איך הם נלחמו על מה שיקר להם וחלקם אפילו נראו כמו יצחק שמיר זצ"ל כשהיה אומר לא על כל דבר והים אותו הים.