Digi Lista
New member
סופשבוע נעים לכולם../images/Emo24.gif
איך עבר לכם השבוע?... אצלי עדיין גרוע,היום שוב היו אנשים שמשעמם להם אז הם צריכים להראות נוכחות ולדרוך על אנשים(והכי קטע שהם בעצמם עושים ומבקשים כשנוח להם שאעשה מה שבגללו היום חטפתי מהם כשלמעשה לא הייתי בכלל באיזור שזה בכלל הזוי)המנהלת יצאה מאתמול לפנסיה וכרגע אין הנהלה אז אותם אנשים שאין להם שום סמכות מינו את עצמם למנהלים כללים ושלי באופן אישי שזה מצחיק כי אני אפילו לא עובדת איתם בכיתה ומתחילת השנה בכלל לא טרחתי אפילו להסתכל מה קורה בכיתה שלהם-אין שם ילדים או צוות שאני אוהבת ולכן הכיתה שם לא מעניינת אותי,נשארתי יחסית מאופקת(אגיב בזמן ובמקום שיתאימו לי,רצוי במעשים שיוכיחו הצלחה ולא בדיבורים,אלא שזה מצריך מאמץ עליון לא להתפרץ חזרה ולהיגרר למה שמנסים לגרור אותי בכוח,כרגע מבחינתי זה לא הזמן להגיב כי אני אפסיד סביר להניח) אבל העודף איפוק שאני נוקטת בו לאחרונה מתיש אותי נפשית(ואז גם פיזית...),כמה שאני מנסה להמשיך ולהתמקד בעבודה עם הילדים יוצא עדיין שאני לוקחת מאוד ללב,נכון שאני מקבלת פידבקים מהקלינאית תקשורת הכיתתית,מהמחנכת ומהפיזיותראפיסטיות של הכיתה וגם מהמנהלת לפני שעזבה ואני באמת עושה מאמצים מבחינת עבודה בתחומים שהודרכתי בהם תוך ניצול האהדה של הילדים שמשתפים איתי פעולה ולא עם אחרים אבל אני מותשת מהמסביב,אני מרגישה שהכוחות שלי עוזבים אותי לאט לאט ואם לא יקרה משהו חיובי אני איאלץ לפרוש מהעבודה בביה"ס(מה גם שלא משלמים לי כמו שבפועל אני עובדת אלא בערך חצי מהשעות שאני עובדת ויש גבולות לנכונות לתרום שעות עבודה נטו בהתנדבות כשרק חוטפים מכול כיוון),...השבוע הצטרפתי לכיתות אחרות לטיול והיה ממש כיף(סרט תלת מימדי עם כפתורי משחק-הגעתי יחד עם ילד למקום השלישי והמכובד והוא היה מאושר,מין הדמייה של מכונית מתנגשת-הרגשתי בלונה פארק כמו שאני אוהבת),שינוי האווירה תרם לי הרבה והאמת שכשהייתי בכיתות ד'-ו' למדתי אחת לשבוע במקום אליו נסענו ושמחתי להיזכר בחוויות מהעבר ולראות מה השתנה ומה נשאר אותו הדבר,אלא שאחרי הטיול הדברים חזרו לעצמם-הרעלים מהאנשים פשוט יכולים להטריף ולא איכפת לי שברור שזה סתם מקנאה ושעמום(אם הם היו עובדים לא היה להם כול כך הרבה זמן לשבת ולחפש אחרים)זה עדיין לא נותן לי מנוחה ואני מרגישה את ההחלשות של המוטיבציה שלי כול יום,אני כנראה זקוקה לחופשה-עדיין לא ויתרתי על רעיון הטיסה לכמה ימי התאווררות אבל זה נראה משעמם להיות לבד בחדר ובטיסה... דבר חיובי שקרה השבוע כי אני מדכאת את עצמי אפילו יותר כשאני משתפת במה שמציק לי-השבוע בקורס היה לי ממש נחמד,ניהלתי שיעור דיי פרטי עם המרצה נוכח העובדה שרוב מה שהוא אמר היה מוכר לי מהשנתיים וקצת שאני בחינוך המיוחד בכול האוכלוסיות,את השמות של המונחים לא בהכרח הכרתי אבל את כול הפירושים והתהליכים בפועל הכרתי ואף מעבר לזה,בשלב מסויים היה נראה שכול השאר נרדמו או שהם הרבה הרבה יותר איטיים בתפיסה ורציתי נורא להתקדם כבר לדברים שאני לא יודעת עדיין וזה למרות שאיחרתי בגלל התחבורה ציבורית בכמעט 40 דקות וששבוע שעבר חצי קורס הפסדתי בגלל שיחת טלפון ארוכה עם מחנכת הכיתה כי אחרת לא הייתי מצליחה להירגע קצת ולהמשיך לתפקד ולהתרכז במשהו,כתוצאה מההנאה השבוע(נתנו שיעורי בית וסיימתי אותם בחמש דקות בצורה העמוקה ביותר בהתאם לשאלות)החלטתי לבדוק כיווני התפתחות נוספים-אני רוצה לחזור להתעסקות בתחום הכתיבה,הכתיבה חסרה לי(אני מתכננת עכשיו השתתפות באיזו תחרות כתיבה שגיליתי במקרה ויש לנושא שלה חשיבות אמיתית מבחינתי),בדקתי אולי אפשרויות ללימודי כתיבה יוצרת,תסריטאות או עיתונות אבל כרגע זה בעייתי מבחינת מרחקים,זמנים וכמובן תשלומים(רוב מה שבדקתי לא מוכר בפיקדון של חיילים משוחררים/שירות לאומי וכרגע אין לי מספיק כספים והכול הולך לי על נהיגה ותחבורה ציבורית),חזרתי שוב לבדוק את הדברים דרך האוניברסיטה הפתוחה אני מניחה שתוך חודשים ספורים אני אחליט בדיוק מה אני רוצה ללמוד שם ובכלל ואתחיל להזיז את העניינים כדי לפתח את עצמי,בינתיים אני מחכה לעבור סוף סוף טסט ואז אוכל להתמקד בדברים אחרים... אה כן ועוד בדיוק 15 ימים אני מזדקנת בשנה נוספת,בטח השנה לאור מה שהולך יהיה לי יום הולדת עצוב(בשנתיים האחרונות היו לי ימי הולדת מדהימים ומרגשים)לפחות במקום העבודה במידה ולא עזבתי עד אז ולכן החלטתי אפילו לא להזכיר את התאריך-זה יוצא לשמחתי שבת ואם יסתדר מה שאני רוצה אני לא אהיה בארץ ביום הזה(כן,כבר שמענו על התכנונים שלי בחודשיים האחרונים בענייני נסיעות...),אני רק מקווה שהשנה החלום הקבוע שלי לפני יום הולדת לא יתגשם(בחלום שחוזר על עצמו כמה ימים ברציפות לפני כול יום הולדת שלי אני מכינה עוגה ודברים נוספים ואף אחד לא בא,לאף אחד לא איכפת ממני,אני מחכה ומחכה ובסוף מבינה שלא זכרו אותי ומי שזכר לא היה לו מספיק איכפת להגיד אפילו מזל טוב טלפוני...החלום מעולם לא התגשם אבל השנה זו עלולה להיות הפעם הראשונה שלו...) ולפי מצב הדברים כרגע הוא עומד לצערי להפוך למציאותי... טוב,הייתי חייבת לשחרר וזה המקום שבחרתי בו,מצטערת שאני מתישה לאחרונה בשליליות מטורפת-זה לא קשור אליכם בשום צורה כמובן,אני מאחלת לכולם סופשבוע נעים(מה לגביי איזה שרשור לילי חביב?...)ואשמח לשיתופים מצידכם. באהבה
גדולה ו
אמיתי
איך עבר לכם השבוע?... אצלי עדיין גרוע,היום שוב היו אנשים שמשעמם להם אז הם צריכים להראות נוכחות ולדרוך על אנשים(והכי קטע שהם בעצמם עושים ומבקשים כשנוח להם שאעשה מה שבגללו היום חטפתי מהם כשלמעשה לא הייתי בכלל באיזור שזה בכלל הזוי)המנהלת יצאה מאתמול לפנסיה וכרגע אין הנהלה אז אותם אנשים שאין להם שום סמכות מינו את עצמם למנהלים כללים ושלי באופן אישי שזה מצחיק כי אני אפילו לא עובדת איתם בכיתה ומתחילת השנה בכלל לא טרחתי אפילו להסתכל מה קורה בכיתה שלהם-אין שם ילדים או צוות שאני אוהבת ולכן הכיתה שם לא מעניינת אותי,נשארתי יחסית מאופקת(אגיב בזמן ובמקום שיתאימו לי,רצוי במעשים שיוכיחו הצלחה ולא בדיבורים,אלא שזה מצריך מאמץ עליון לא להתפרץ חזרה ולהיגרר למה שמנסים לגרור אותי בכוח,כרגע מבחינתי זה לא הזמן להגיב כי אני אפסיד סביר להניח) אבל העודף איפוק שאני נוקטת בו לאחרונה מתיש אותי נפשית(ואז גם פיזית...),כמה שאני מנסה להמשיך ולהתמקד בעבודה עם הילדים יוצא עדיין שאני לוקחת מאוד ללב,נכון שאני מקבלת פידבקים מהקלינאית תקשורת הכיתתית,מהמחנכת ומהפיזיותראפיסטיות של הכיתה וגם מהמנהלת לפני שעזבה ואני באמת עושה מאמצים מבחינת עבודה בתחומים שהודרכתי בהם תוך ניצול האהדה של הילדים שמשתפים איתי פעולה ולא עם אחרים אבל אני מותשת מהמסביב,אני מרגישה שהכוחות שלי עוזבים אותי לאט לאט ואם לא יקרה משהו חיובי אני איאלץ לפרוש מהעבודה בביה"ס(מה גם שלא משלמים לי כמו שבפועל אני עובדת אלא בערך חצי מהשעות שאני עובדת ויש גבולות לנכונות לתרום שעות עבודה נטו בהתנדבות כשרק חוטפים מכול כיוון),...השבוע הצטרפתי לכיתות אחרות לטיול והיה ממש כיף(סרט תלת מימדי עם כפתורי משחק-הגעתי יחד עם ילד למקום השלישי והמכובד והוא היה מאושר,מין הדמייה של מכונית מתנגשת-הרגשתי בלונה פארק כמו שאני אוהבת),שינוי האווירה תרם לי הרבה והאמת שכשהייתי בכיתות ד'-ו' למדתי אחת לשבוע במקום אליו נסענו ושמחתי להיזכר בחוויות מהעבר ולראות מה השתנה ומה נשאר אותו הדבר,אלא שאחרי הטיול הדברים חזרו לעצמם-הרעלים מהאנשים פשוט יכולים להטריף ולא איכפת לי שברור שזה סתם מקנאה ושעמום(אם הם היו עובדים לא היה להם כול כך הרבה זמן לשבת ולחפש אחרים)זה עדיין לא נותן לי מנוחה ואני מרגישה את ההחלשות של המוטיבציה שלי כול יום,אני כנראה זקוקה לחופשה-עדיין לא ויתרתי על רעיון הטיסה לכמה ימי התאווררות אבל זה נראה משעמם להיות לבד בחדר ובטיסה... דבר חיובי שקרה השבוע כי אני מדכאת את עצמי אפילו יותר כשאני משתפת במה שמציק לי-השבוע בקורס היה לי ממש נחמד,ניהלתי שיעור דיי פרטי עם המרצה נוכח העובדה שרוב מה שהוא אמר היה מוכר לי מהשנתיים וקצת שאני בחינוך המיוחד בכול האוכלוסיות,את השמות של המונחים לא בהכרח הכרתי אבל את כול הפירושים והתהליכים בפועל הכרתי ואף מעבר לזה,בשלב מסויים היה נראה שכול השאר נרדמו או שהם הרבה הרבה יותר איטיים בתפיסה ורציתי נורא להתקדם כבר לדברים שאני לא יודעת עדיין וזה למרות שאיחרתי בגלל התחבורה ציבורית בכמעט 40 דקות וששבוע שעבר חצי קורס הפסדתי בגלל שיחת טלפון ארוכה עם מחנכת הכיתה כי אחרת לא הייתי מצליחה להירגע קצת ולהמשיך לתפקד ולהתרכז במשהו,כתוצאה מההנאה השבוע(נתנו שיעורי בית וסיימתי אותם בחמש דקות בצורה העמוקה ביותר בהתאם לשאלות)החלטתי לבדוק כיווני התפתחות נוספים-אני רוצה לחזור להתעסקות בתחום הכתיבה,הכתיבה חסרה לי(אני מתכננת עכשיו השתתפות באיזו תחרות כתיבה שגיליתי במקרה ויש לנושא שלה חשיבות אמיתית מבחינתי),בדקתי אולי אפשרויות ללימודי כתיבה יוצרת,תסריטאות או עיתונות אבל כרגע זה בעייתי מבחינת מרחקים,זמנים וכמובן תשלומים(רוב מה שבדקתי לא מוכר בפיקדון של חיילים משוחררים/שירות לאומי וכרגע אין לי מספיק כספים והכול הולך לי על נהיגה ותחבורה ציבורית),חזרתי שוב לבדוק את הדברים דרך האוניברסיטה הפתוחה אני מניחה שתוך חודשים ספורים אני אחליט בדיוק מה אני רוצה ללמוד שם ובכלל ואתחיל להזיז את העניינים כדי לפתח את עצמי,בינתיים אני מחכה לעבור סוף סוף טסט ואז אוכל להתמקד בדברים אחרים... אה כן ועוד בדיוק 15 ימים אני מזדקנת בשנה נוספת,בטח השנה לאור מה שהולך יהיה לי יום הולדת עצוב(בשנתיים האחרונות היו לי ימי הולדת מדהימים ומרגשים)לפחות במקום העבודה במידה ולא עזבתי עד אז ולכן החלטתי אפילו לא להזכיר את התאריך-זה יוצא לשמחתי שבת ואם יסתדר מה שאני רוצה אני לא אהיה בארץ ביום הזה(כן,כבר שמענו על התכנונים שלי בחודשיים האחרונים בענייני נסיעות...),אני רק מקווה שהשנה החלום הקבוע שלי לפני יום הולדת לא יתגשם(בחלום שחוזר על עצמו כמה ימים ברציפות לפני כול יום הולדת שלי אני מכינה עוגה ודברים נוספים ואף אחד לא בא,לאף אחד לא איכפת ממני,אני מחכה ומחכה ובסוף מבינה שלא זכרו אותי ומי שזכר לא היה לו מספיק איכפת להגיד אפילו מזל טוב טלפוני...החלום מעולם לא התגשם אבל השנה זו עלולה להיות הפעם הראשונה שלו...) ולפי מצב הדברים כרגע הוא עומד לצערי להפוך למציאותי... טוב,הייתי חייבת לשחרר וזה המקום שבחרתי בו,מצטערת שאני מתישה לאחרונה בשליליות מטורפת-זה לא קשור אליכם בשום צורה כמובן,אני מאחלת לכולם סופשבוע נעים(מה לגביי איזה שרשור לילי חביב?...)ואשמח לשיתופים מצידכם. באהבה
