סופשבוע נעים לכולם

[Digi Lista]

../images/Emo140.gif

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

 

[Yuske]

משהו שחשבתי עליו...(PSזהירות חפירה קשה)

האייקון של הפורום הזה זה

...פשוטO_O זה לא ייאמן^^" כלאופן...ליסטה מקווה שתהני בחו"ל ביומולדת שלך^__^ באמת מגיע לך! החופש הזה וכל אלה^_^ וכן, הפורום הזה הוא באמת כמו בית חם^^ שאפשר לבוא אליו בשבתות וחגים או סתם לרבוץ בו כל פעם שמתחשק... והכי חשוב זה שזה כיף להיות פה!^^ גד, שום ספאם לא הרג אפאחד...(ותאמין לי שאני מסוגל להפוך דברים לספאם (ויוה לה מנגה1451) כלאופן... אצלי קצת הולך טיפה'לה יותר מידי בבית@_@ זו דיי שיחה שאני מעדיף לדבר עם חבר ממש טוב שלי אבל זה יקרה כבר השבוע (היום הוא התקשר אליי אחרי איזה שבוע כמעט שלא דיברנו ואני כזה אומר שקראו כלמיני דברים אז הוא שאל אותי מה זה...אז אמרתי לו שזה הרבה דברים אז נתתי לו כלמיני כזה נושאים בכללי תוך כדיי שאמרתי לו שזה מתוסבך בעוד מליון וחצי תתי נושאים....) בקצרה... אבא שלי מתכנן לעבור דירה...אבל זו דירה שתהיה קיימת בעוד איזה 3 שנים ככה... וזה בבת-ים... אז זה רק אבא ואני ו...החברה שלו... בנתיים אגב יש מספיק דרמות עם זה שיש לו חברה... ואני שמח בשבילו באמת ששמח אבל פשוט...יש לי עדיין רגשות שקשה... אחותי לוקחת את זה דיי קשה, ניהלנו שיחה ארוכה על העתיד שלהם ושל הבית בכלל (אני גר עם אחותי הגדולה ובעלה שמחפשים דירה אחי הגדול גר עם אישתו בת אביב ואני בנתיים גר עם אבא שלי) הוא מצא דירה ממש יפה, קומה 15 או 16 בבת ים, או בגבול בין ראשון לציון לבת ים (אנחנו גרים בראשל"צ) שזה כזה עם נוף לים, מקום חדש, וכו וכו וכו... הוא ממש מתלהב מזה, אבל אני פחות...הרבה פחות... חלק מזה זה שזה פשוט לעזוב את המקום שגרתי בו כל החיים שלי, את כל האיזור, כל הנוחות (הבית שלי הוא 15-20 דקות גג הליכה ממרכז העיר והרכבת, יש 10 דקות הליכה לתחנת אוטובוס וביתספר, מכולת מול הבית, כל החברים שלי בראדיוס הליכה, רוב המשפחה בעיר...) ובכלל כל הזכרונות שלי, המקום שלי.....ועוד לגור עם מישהי אחרת עם אבא... אבל לא יודע...אולי זה ישתנה...למרות שאני לא רוצה שזה ישתנה...כי זה לא ישתנה בגללי אלא בגלל כל הנסיון הזה להיות בשביל מישהו... להיות שמח בשביל מישהו, לעשות משהו בשביל מישהו למרות שאתה לא אוהב את זה (ואני לא מדבר על לעזור או משהו... אלא להתלבש, להתייחס יותר יפה, נגיד לחברה שלו - שהיא אחלה באמת...אבל מה לעשות שסבבה שהיא אחלה אבל עדיין לא נוח לי שהיא יוצאת עם אבא שלי אז ככה גם היחס שבאמת אני מדבר איתה בטוב והכל אבל לא תמיד בפתיחות ולא תמיד שמח לראות אותה (כמובן שאני לא מראה את זה) ותמיד בכל החיים שלי תמיד הייתי עושה משהו בשביל מישהו...ולא תמיד מקבל על זה את היחס שאני מצפה לו (וזה מינימום באמת..) מאבא שלי לפעמים אני מצפה יחס פה ושם, שייקח אותי סתם שנצא נבלה...אבל לפעמים הוא תוקע את המשפטים האלה של "קבעתי איתה כבר" או "רוצה שהיא גם תבוא?"...ורבאק אני אוהב אותה והכל אבל אני רוצה להיות איתך... וגם אמרתי לו...אבל זה יצא לעוד שיחה על כמה שאני מדבר ומדבר והוא לא מדבר...או לחילופין הוא אומר "זה המצב" או משהו בסגנון... דיי הכי פגע בי האמת...שזה דיי נתן לי רקע כללי לאיך שאני צריך להסתכל על דברים או משהו.... חזרנו בדיוק מחתונה ביום חמישי, אז אמרתי לו בדרך חזרה (נסענו רק שנינו באוטו) שאני רוצה לדבר איתו על ארוחת בוקר...אז רציתי ביום שישי בבוקר כי זה נראה לי הכי מתאים וסבבה, רק שנינו ארוחת בוקר בחוץ לדבר שיחה ארוכה על העתיד שלי (מה אני אלמד, אעבוד) וסתם שנדבר שנינו לבד על חברה שלו (ביום רביעי ניהלנו את השיחה הזו שזה רציני ואיך כולנו מתקדמים עם זה...כלומר גם מבחינה משפחתית עם האחים שלי (שהוא דיבר איתם בנפרד על זה עוד הרבה לפניי שאני ידעתי בכלל משהו על זה וגם איך הוא יהיה איתה--דרמה מטורפת...) אז רציתי שננהל שיחה רצינית פעם אחת (לא תוך כדיי נהיגה או משהו) בחוץ על הכל, פשוט... אז הוא אמר לי פתאום (אחרי אגב שהוא רצה לנהל את השיחה באוטו ואמרתי לו שאני מעדיף בבוקר בארוחת בוקר בלי לחץ וכו) שהוא קבע איתה...הוא המשיך לדבר ואח"כ הוא אמר לי שהוא קבע איתה בצהריים (מהבוקר זה נהיה צהריים) אז אמרתי לו "אוקיי אז אם אתה רוצה בבוקר אז שתדע שאני ארצה לדבר איתך על משהו חשוב..." "אבל קבעתי עם אנשים אני לא יכול לבטל" "בסדר, אני רק אמרתי...תצא תבלה באמת, רק שתדע שלבן שלך יש משהו חשוב לדבר איתך" הוא חשב על זה, ואז זה התפתח לשיחה חצי רצינית (נראה לי על חברה שלו לא זוכר כבר זה היה איזה 2 בלילה כבר) ואז התחלתי להגיד משהו שדיי היה לי קשה להגיד (דעתי על חלק מהנושא הגדול הזה) והוא פשוט קטע אותי... וזו לא פעם ראשונה...גם באותה שיחה שניהלנו כולנו בבית, ואני דיברתי ואני לא מדבר כמעט בכלל בשיחות משפחתיות.. וממש היה לי קשה להביע דיעה שקשה לי וכאלה...ושמעו את זה גם בקול שלי שהיה לי קשה אבל הוא שוב פעם קטע אותי... אבל הפעם הוא קטע אותי בשביל מה?...בשביל לראות דירה נחמדה שאפשר להשכיר או לקנות או לחיות בה שראינו בדרך... שמה קצת הרמתי את הקול שזה לא בסדר שכל הזמן הוא קוטע אותי ודיי התבאסתי לדבר איתו... ממש התבאסתי לדבר איתו לכל אורך הנסיעה... כי זה לא שאני דברן...להיפך, אני מאלה שבארוחות המשפחתיות אוכל בשקט עם עצמו ושומע לסיפורים של כולם וצוחק כשמצחיק... אז למה כשאני מדבר ועוד דברים שלא קל, ודברים שבאים מהלב כדיי להביע דיעה, אז הוא קוטע? אגב גם בשיחה שניהלנו כולנו הוא קטע אותי ואמר משהו לא לעניין.... קיצר, סתם ג'יפה קצת עוברת עליי...ונראה לי שסיפרתי לכם פה כמעט הכל._. אבל ניחא^^ אני שמח שיצא לי סופסופ להוציא את מה שבאמת יושב לי על הלב (או חלק מזה) מבלי שיקטעו אותי כדי לראות מקום חדש שאפשר לגור בו שהוא רחוק מכל דבר שאי פעם הכרתי...אה כן ושהוא יהיה קיים בעוד 3 שנים... שכחתי להזכיר שאני רק השתחררתי ואין לי מושג מה יקרה איתי בחודשים הקרובים?...אז עוד 3 שנים....איפה אלמד וכאלה...ומה לעזזל אני אלמד?...אז בין לבין אני גם אעבור דירה...סבבה למה לא?...במקום להתרכז בלימודים זה יהיה לעבור דירה... מה שתמיד רציתי לעשות... באמצע לחץ של מבחנים לסגור את הבית...משהו! בלי שיהיה זמן להיפרד מהדברים מהאיזור, בלי שיהיה לי זמן לעקל את זה כי זה צעד פשוט עצום... אבל אני מניח שככה זה עם אבא שלי...הוא תמיד על קפצונים, תמיד חושב תמיד מנסה לייעל כמה שטוב לו ומנסה בדרך גם לאחרים כמה שיותר טוב... אבל הוא מסוגל בשנייה לחטוף קריז ופשוט להרוס את הבית... אח"כ נחשוב איפה נגור...אל תדאג... (אגב זה לא באופן של לחטוף קריז להרוג מישהו...זה יותר לחטוף קריז ולעשות משהו פחות גרוע מלהרוג בנאדם) לסיים מהר את הדברים...ואז כמובן שוכחים משהו שזה דיי הדבר שהכי חשוב למה שהיינו צריכים...(אתם יודעים כמה זה קרה לנו בארה"ב?...שהוא מהר מהר מנסה לסיים הכל ואז שוכחים משהו...ואז מי אשם?...אני! למה? כי "לא שמת לב"... כי "למה אתה לא שם לב לפרטים הקטנים?" אתה אמרת לי בכלל את הפרטים הקטנים?...אתה בכלל אמרת לי שיש פרטים אחרים? אני יודע שכשאתה אומר לי משהו אז זה בסדר, "אז תשאל\תברר" מה לשאול?..."אבא יש עוד פרט שאתה שוכח? שאתה מסתיר ממני?"

 

[Yuske]

המשך - כי גם אני יכול...

אני באמת אוהב את אבא שלי מאוד, ומעריך אותו! לא נראה לי שיש למישהו בכלל מושג כמה! ואולי פה זה נראה שקצת השמצתי אותו אבל ככה אני מרגיש לפעמים... ובאמת אכפת לי ממנו ושטוב לו עם חברה שלו אבל מה לעשות...שלי כואב... מאוד כואב... ולפעמים קצת יותר מידי כואב...אבל אני חושב על כמה שטוב לו ובנתיים הורג את עצמי תוך כדיי...והורג את הרגשות האמיתיים שלי...ומה שאני באמת חושב על הכל... לפעמים זה נראה לי כאילו אני מטומטם שאני משכיח זכרונות מחשבות כואבים...כדיי שלאחרים יהיה טוב יותר.. אבל מה איתי? בגלל זה איבדתי מעצמי כלכך הרבה בעבר... ואני מדבר כרגע על המקרה של אמא שלי...שפשוט דחקתי כמעט הכל...ואז זה בא אליי בגלים...פתאום לאט לאט ויש מלא רגעים, שפשוט בא לי לבכות, ולבכות ופאקינג לבכות!!...על כתף של מישהו...ולא באופן וירטואלי... ויש דיי מלא מפגשים (של פורומים) שפשוט אני רואה את עצמי בוכה על כתף של מישהו...אבל זה אף פעם לא קורה... קצת אגב רקע כללי אם אני כבר משתף ככה... אז אמא שלי נפתרה לפני כמעט 3 שנים... אין לי כוח לפרט בפרטים, אבל אני הייתי ממש אופטימי, שזה סתם התקף, והיא תצא מזה תוך חודש חודשיים... בין לבין הייתי גם בצבא...(תחילת דרכי) ובמבט לאחור...כשחושבים על כלמיני דברים אז זה נראה כאילו לא סיפרו לי דברים... כי נגיד שהיא הייתה עוד בסדר, אז היו לה כלמיני טיפולים ראנדומאליים בביתחולים...אז חשבתי שזה בסדר והכל בסדר, שהסרטן שגילו לה (מחדש) זה משהו קטן... בגלל זה גם אמרתי בבסיס שהכל בסדר בבית וכו... אבל מסתבר, שזה לא היה... כי תמיד אמרו לי "גילעד אמא בבית חולים היום לבדיקה, משהו קטן היא תחזור מחר מחרתיים" וזה גם היה בהפרשים של כמה חודשים...מלבד הטיפול השבועי\פעם בשבועיים שהיה לה לכמה שעות ואז הכל היה טוב אז אמרתי "אוקיי שתרגיש טוב" ולא תמיד ייחסתי לזה חשיבות... שישי אחד, היא הייתה צריכה להישאר שמה שישישבת...והזמנתי חבר שלי שיישן אצלי (אחריי הבסיס-בקורס רציתי לראות חברים שלי) אז אבא שלי כעס...ולא נתן סיבה מיוחדת... אז אוקיי באותה תקופה הייתי בלחצים, ודיי לא התייחסתי למשפחה ויותר למחשב...אבל ראבק לא תגידו למישהו שמכור למחשב שאמא שלו במצב יותר גרוע ממה שחושבים? אז מה אם הוא מול המחשב מדבר עם כל החברים שלו רואה אנימה...מקסימום תגידו לו "יש לנו משהו חשוב להגיד לך" באמצע...או אחר כך שהוא יורד מהמחשב...או כל דבר... מה, אתם חושבים שהוא לא יתייחס לזה?...שהוא יתעלם? להיפך, הוא ישאל עוד! יברר עוד! יידע מה באמת המצב של אמא שלו!! משהו אבל שאני באמת כועס על עצמי...זה שרציתי לשיר לאמא שלי בבית חולים כמה פעמים... אבל לא היה לי את האומץ להגיד לכולם "תנו לי להיות לבד עם אמא"... כתבתי גם את המילים על דף (שיר מאנימה שבדיוק ראיתי וזה היה דיי מתאים למה שהרגשתי באותה תקופה) הבאתי את זה לביתחולים... אבל תמיד אמרתי "טוב מחר" אמא מעולם לא שמעה אותי שר מכל הלב שיר מלא...או לפחות חלק משיר כי תמיד התביישתי ולא רציתי שהיא תשמע...(במסיבת סיום זה היה הקלטה) בגלל זה גם נראה לי שכלכך חשוב לי להצליח במוזיקה...בשביל שאמא תשמע! ואני יודע שהיא שומעת כל שיר שלי אז אני מנסה להקדיש חלק גדול מזה לה... ואז באותו לילה קמתי איכשהוא...אני אפילו לא יודע למה קמתי בכלל...שמעתי כלמיני טונים לחוצים ואחותי ואבא שלי הולכים מהר ומתארגנים, תוך כדיי דיבור בטלפון... שאלתי אותם מה קרה?...אחרי כמה שניות הם אמרו לי שאמא נפתרה...ושאלו אותי אם אני רוצה לבוא לבית חולים... אמרתי להם שבטח והתלבשתי מהר... שאר המראות היו קשים ואני אחסוך מכם... אבל כן, הכאב זה כאב עצום! פשוט עצום!! אני בשום פנים ואופן לא מאחל לאף אחד לחוות דבר כזה! כלאופן קצת גלשתי לכלמיני דברים כאן....וגם לא נראה לי סיימתי לספר ולפרט דברים אבל ניחא... שיהיה לכולם שבוע מדהים! ומי ייתן שרק דברים טובים יקראו לנו^^ ואני אשתף אם עוד כמה רגשות יתעוררו לי^^...תודה על הזמן! ותודה ענקית, שאתם כאן גם בשבילי!!! אז

ענקי!

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

וואו,

ששיתפת!זה בטח היה לך ממש קשה.אני בטוחה שאמא שלך רואה אותך וגאה בך על כל מה שאתה עושה. תרגיש חופשי לעדכן אותנו בהכל.

אני מקווה שבסוף הכל יסתדר עם אבא שלך. שבוע טוב גם לך ולכולם!

 

[Digi Lista]

../images/Emo140.gif../images/Emo24.gif

קראתי הכול ויותר מפעם אחת והאמת גם יותר מפעמיים,רציתי להיות בטוחה שלא פספסתי שום נקודה,קודם כול רציתי מאוד לפרגן לך על השיתוף המפורט והאמיתי,אולי לא נוכל לעזור אבל לפעמים ברגע ששופכים מה שמרגישים עמוק בפנים כבר מרגישים הקלה כולשהי...תדע שאתה מוזמן לשתף כאן תמיד ובהכול

בנוגע לדברים עצמם שכתבת-אני חושבת שיש פה כמה גורמים עיקריים,הבנתי מהדברים שלך(וגם נדהמתי מהסיפור על אימא שלך,לא ידעתי שהיא נפטרה)שבאופן טבעי מאז שהיא נפטרה קרו בחייך הרבה שינויים ביניהם ההתקשות להמשיך בחיים בגלל הפספוס וההחמצה של מה שלא הספקת להראות לאימא לפני שעזבה את העולם הגשמי(אני מאמינה לחלוטין שהיא נמצאת ומשגיחה עליך) כי באמת מי מתכנן שירות צבאי בלי אימא?בניית קריירה בלי אימא ברקע?הרי אימהות הן בדרך כלל גם כשרבים איתן לפעמים האדם שהכי קרוב אלינו,הן הסימן המובהק לחום ולאהבה ללא תנאים ולתחושת השייכות למקום מסויים,מה היינו עושים בלי אימא בגן ובכיתה א'?וכו'...,אני חושבת שאתה עדיין באבל ובמקביל חלים בחיים של שאר בני המשפחה ובעיקרם אבא שלך שינויים שמראים על המשך החיים(כמו עניין החברה שלו,זה אגב קורה גם לילדים להורים גרושים...),פתאום יש לו פינה אחרת שאימא כבר לא נמצאת בתוכה,היא כמובן קיימת ולעולם לא תיעלם אך הוא זקוק למישהו שיוכל לחבק אותו ולהעניק לו קצת ממילוי החלל שנוצר בעקבות מות אימך,אני יכולה להבין למה אתה רוצה את אבא לעצמך ומרגיש מאוכזב כשאתה לא מצליח למצוא זמן איתו בלי הפרעות-רק שניכם עם מה שמאחד אתכם כאבא ובן וכשניים שחוו דברים קשים יחד,הבעיה שאני לא יכולה להציע שום דבר בגלל שכול מה שכתבתי כאן אלה רק ההשערות שלי בעקבות מה שפירטת,אולי אני טועה-אני לא באמת מכירה את המצב שלך אישית ולדבר באוויר זה לא חוכמה,הייתי מציעה לך אם ניסיונות השגת הזמן המשותף של שניכם לבד נכשלים לנסות לכתוב לאבא שלך מכתב ארוך,כשכותבים כמו שבטח כבר גילית הרבה יותר קל להוציא הכול ובלי הפרעות וגורמים נוספים,יכול להיות שאבא שלך בכלל לא שם לב בין כול העניינים שמטרידים אותו שבעצם הבן שלו נמצא לידו פיזית אך רגשית יש מרחק... אני מקווה בשבילך שתמצליח בקריירת השירה,אמא שלך תהיה גאה בך,אני בטוחה שהיא רואה הכול ומשגיחה עליך מלמעלה,זה נשמע קלישאה אבל זה נכון,מוות הוא דבר לא קל אך הוא מסמל גם המון כוחות נפשיים להיוולד מחדש בצורה קצת אחרת ולהתמודד דווקא בגלל הכאב,שתדע שאני אישית מאוד מאמינה בך ובטוחה שהכול רק מחשל אותך ויום אחד תהיה לא סתם זמר אלא אומן בעל שירים ואמירות רבי משמעות ועומק וזה יהיה הניצחון שלך. בנוגע למעבר דירה-לך תדע מה יקרה בעוד 3 שנים,גם קשרים ישנים לא תמיד נשמרים ו3 שנים זה פרק זמן לא מבוטל לשינויים,סגירת מעגלים ופתיחת חדשים,הכול קורה מסיבה מסויימת גם כשלא תמיד אנחנו מודעים לה,יכול להיות שעכשיו במבט מרוחק לעתיד זה נראה כמו משהו שלילי אבל המציאות תוביל בסופו של דבר לאן שאתה צריך להגיע,נשמע תמים אבל לחיים יש חוקים משל עצמם והכול תלוי בעיתוי. חיבוק אמיתי וכתף תומכת אלה דברים שגם אני מרגישה צורך חזק בהם המון פעמים,במפגשי פורומים שאני לא הולכת אליהם סביר שלא באמת תמצא את התמיכה האמיתית לה אתה זקוק,אולי אני טועה אבל מפגשי פורום ובכלל מפגשים חברתיים המוניים לא מצליחים המון פעמים להוציא את התמיכה האינטימית לה אנחנו באמת זקוקים,אפשר להיות מוקפים אנשים ולהרגיש בודדים,הגעתי למסקנה שלפעמים כשאנחנו לא מקבלים אפילו את המינימום מאנשים עדיף פשוט לתת למישהו אחר,כשמחזקים אחרים יוצאים לעיתים קרובות מחוזקים בעצמנו וכשאתה עושה טוב למישהו מישהו אחר יצוץ ויעשה לך טוב בחזרה,זה מין מעגל קסם כזה,כמובן שכמה חיבוקים וירטואלים שנרעיף עליך לא ישנו את תחושת הקור הרגשי ואת הצורך האמיתי והמוכר לי כול כך באנשים קרובים באמת אלה שיקלטו אותנו ללא מילים ויהיו תמיד בסביבה ברגע שנזדקק להם אבל עד שמוצאים כאלה עוברים מסע חיפוש ארוך...כשלי יש את התחושות האלה והן קיימות המון בעיקר כשאני סובלת ולאיש לא באמת איכפת כדי לפנות זמן בשבילי מצאתי פתרון-אני עושה משהו אומנותי-במקרה שלי כותבת אבל אם אתה יודע לשיר/לצייר וכו' שווה להשקיע בדברים האלה,הם ממלאים את הנפש ונותנים כוחות להמשך הדרך המורכבת שהיא למעשה מהות החיים עצמם,השלמתי מזמן שבמקרים רבים אנחנו היחידים שנמצאים כדי להרים את עצמנו והחיזוקים צריכים להיות פנימיים כי עליהם אנחנו יכולים לשלוט ולסמוך ועל אחרים פחות... היו לי עוד דברים להגיד אבל אני לא זוכרת כרגע(אעבור שוב על ההודעות),מקווה שבקרוב תצליח לנהל שיחה אמיתית עם אבא שלך והכול יראה מואר וחיובי יותר

תרגיש נוח לתת לנו את הכבוד האמיתי לחלוק איתך את הדברים לטוב ולרע ולשתף אותנו בדברים הכי משמעותיים בחיים שלך

 

[the whole shebang]

אני שמחה ששיתפת../images/Emo13.gif../images/Emo24.gif

זה קשה,אבל אמא שלך בטח ממש שמחה שיש לה בן שכזה ואפשר לבכות על איזה כתף שבא לך,אפילו וירטואלי אני נורא מצטערת על אמא שלך

אתה כותב נורא יפה וברגש אני מקווה שזה יסתדר עם אבא שלך ותזכור!

אמא שלך שומרת עליך מלמעלה

 

[Yuske]

וואו^^"...להגיד תודה זה פשוט נראה לי קטן מידי

למה שאני מרגיש... אבל בכלזאת, תודה רבה על כל התגובות:X... קראתי כל אחת מספר פעמים והיו דמעות פה ושם... אמממ...אני לא כלכך סגור על איך לכתוב את הכל אז אני פשוט אזרום... לכתוב את זה היה לא קל מבחינתי, אבל פשוט באיזהשהוא שלב זה נחת עליי ולא הסתכלתי על שומדבר ולא חשבתי על שומדבר אלא רק כתבתי, וזה זרם... זו נראה לי פעם ראשונה שאני מספר למישהו את זה ככה בכלכך הרבה פרטים וכלכך הרבה רגשות ישירות שזה דיי חדש לי אבל ההרגשה מעולה אחרי זה...למרות שזה נושא קשה זה נותן את התחושה של שאני לא לבד בזה... (לא שאני רוצה לשתף אחרים כדיי שיהיה להם רע כן, אז אם גרמתי לעצב מיותר מצטער:X) well לא ממש הייתה לי את הסבלנות לחכות עד ליום חמישי כדיי שאני אפגש עם חבר שלי אז פשוט אמרתי לו את הכל אתמול בטלפון (זו הייתה שיחה דיי מגוונת כזו שהתחילה מזה שהוא חושב שנעלם לא כסף אבל למעשה הוא משך מהבנק ובגלל זה הכסף שלו לא נמצא לבין לזה שדיברנו על המצב שלי שהיה לא קל והשיחה זרמה גם.... קינחנו את זה בלצחוק על זה שאם אני אעבור לבת ים אני אהפוך לערס ואז הוא יצטרך לעשות דברים קיצוניים כדיי להחזיר אותי למוטב....---שהוא אגב באגודה של "אל תעבור לגור בבת ים מסיבות בטחוניות" ביחד עם האחים שלי ועם עוד כמה חברים כלאופן, אחריי השיחה עשיתי חושבים...והרבה... (אתמול בצהריים אכלתי עם חברה של אבא שלי ארוחת צהריים) זו תחושה דיי מוזרה כזו...כי אני אוהב אותה מאוד והשיחות שלנו זורמות מאוד (גם היא מתעניינת בקולנוע, מדעי הרוח וכו, יש לנו אותו ראש כזה רק שהיא מבוגרת יותרO.ם..) אבל פשוט לא כזה קל לקבל את זה שהיא ואבא שלי יוצאים...שקורה ביניהם משהו... כלאופן...בקשר לכל עניין המעבר בדירות...דיי חשבתי על זה שלא משנה מה אני אגיד או אעשה אז אבא שלי והיא בטוח יעברו לגור לבית כלשהוא בשלב מסויים...ואני לא בגיל של להשכיר בית לבד ולחיות לבד עדיין (זו כנראה אחת הסיבות שהמעבר הפריע לי) אז עדיף אם כבר לעבור לבית חדש, שנוח והכל (כמו שלושת הדירות שהוא מצא בבת ים....וראשון לציון שזה על גבול בת ים אז זה נקרא בת ים מבחינתינו)...כי הם באמת רציניים לגבי זה (הם דיברו על זה שהם יצטרכו לעבוד שעות נוספות וכאלה...) אז במקום לחשוב כלמיני מחשבות כאלה של "לא, לא רוצה אותה" כי להעלים אותה אני לא ארצה (יש לי אמצעים._. אני לא סגור איך אבל יש לי) ממש לא רוצה כי היא אישה ממש טובה! ובמקום להיות נגד הכל...אני אנסה פשוט לבחור איתם את הדירה שהכי טובה לשלושתינו (כלומר להיות חלק במעבר כי בסופו של דבר זה יעשה לי גם יותר טוב מאשר להיות נגד ואז שיעבירו הכל אז הכאב יהיה יותר גדול וחבל... כי אני רוצה כמה שיותר טוב גם לאבא שלי וגם כמה שיותר טוב לי. ובעצם כולם רוצים כמה שיותר טוב אחד לשני ולעצמינו במשפחה... אז כן, יהיה את הכאב העצום הזה לעבור והכל...אבל זה עדיף מאשר לקבל 2 כאבים עצומים של לעבור מהדירה ולגור פתאום עם החברה של אבא באותו בית... בקשר למה שיהיה עם הבית הנוכחי (שהוא דיי גדול) זה אני לא רוצה שיהרסו אותו, ישפצו אותו, ישכירו אותו, יגורו שם אנשים זרים... (שזה גם דיי משהו שעוד לא סגרנו בינינו-במשפחה, מה עושים עם הבית אבל בנתיים הוא כנראה יישאר כמו שהוא) מקסימום יהיה לי מפתח ומידי פעם אני אוכל לישון שם או משהו כזה...או לגור שם עם חברים בשנים אחרות...או משהו אז שוב, באמת תודה רבה לכן על התגובות, אחרי כל הדמעות והכל, עלה לי לפרצוף חיוך ענק...(אז זה יוצא שאני כזה חצי בוכה וחצי צוחק) אמנם אמרתי שאני לא רוצה חיבוקים וירטואלים....אבל זה גם עוזר בדיי הרבה ממה שחושבים^^ אז

ענק!!^_^ ובעזרת השם, עוד ישמעו שירים שלי (יאי סופסופ כתבתי שיר (אתמול באיזה 2-3 בלילה) שהוא לא עצוב או עמוק מידי לכיוון של עצב...(כאילו...יש בו מסר עמוק כלשהוא...נראה לי...אבל לא מסר של עצבות...נראה לי._. אני אפרסם אותו כשאסיים את השאר ותחליטו:X) רוב השירים שיוצא לי לכתוב יוצאים סוג של שירים עצובים ועמוקים שעשו לי כאב ראש אחרי הכתיבה שלהם וניסיתי לשנות את זה...(כלומר...לא כל מה שכתבתי עצוב, אבל פשוט יש בהם מין כמה שורות של "בדידות" או משהו כזה ודיי ניסיתי להיגמל מזה כי אני לא כזה ב-90% מהימים....) זה מדהים איך בשניות המצב רוח יכול להשתנות....)

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[star_female]

וואו... ../images/Emo24.gif

אני לא יודעת מאיפה להתחיל. אני אשתדל לכתוב לפי הסדר של מה שעבר לי בראש כשקראתי את ההודעות שלך. אז קודם כל, למרות שלי לא קרה שום דבר כל כך קיצוני כמו שאתה מתאר (מוות של מישהו קרוב במשפחה) עם הדברים האחרים אני די יכולה להזדהות. היו כמה מקרים שניסיתי לדבר עם ההורים שלי והם לא ממש הקשיבו לי למרות שאני הרגשתי שזה מאוד חשוב לי וזה נורא כאב. למזלי, לפחות בזמן האחרון, יש לי למי לספר את זה ועל מי לבכות. זה באמת חשוב לדעתי. אבל זה יכול להיות גם חבר טוב (אני לא יודעת איך זה אצל בנים אבל לפני שהיה לי חבר אני בכיתי לחברות קרובות שלי כשהרגשתי צורך). אז אני יכולה להבין את הרגשות שלך לגבי אבא שלך, ואני לא יודעת מה להציע בקשר לזה כי אני לא מכירה את הצד השני ואני לא יודעת איך משנים את זה. אני מקווה שאבא שלך יבין איכשהו שהוא עשה משהו לא בסדר... יכול להיות שמכתב כמו שליסטה הציעה זה רעיון טוב. אבל אני יודעת שלי לפחות אין אומץ לעשות משהו כזה (מה שגורם לי במקרים כאלה לסבול בשקט). הרבה ממה שכתבת נשמע לי מוכר כי גם אני לא מדברת הרבה באירועים משפחתיים או שיחות כאלה (או באופן כללי עם המשפחה) וגם אני בדרך כלל מעדיפה להניח שאם לא אומרים לי שהמצב של מישהו גרוע אז הוא כנראה לא כל כך נורא... ויכול להיות שיום אחד זה יתנקם בי אבל זו הדרך שלי לחיות. אני לא רוצה (וזה גם מפחיד) להתחיל לדאוג מדברים כאלה. בקשר למעבר דירה, אני מאוד שמחה שבסופו של דבר החלטת לקחת בזה חלק. את החלק של לגור עם חברה של אבא שלך אני לא יכולה להבין כי לא חוויתי משהו דומה אבל בקשר ללעזוב את המקום שבו גדלת, לי זה קרה הרבה יותר מוקדם (כשהייתי בכיתה ה' עברנו דירה ומאז אנחנו גרים באותה שכונה) וממרחק של זמן הכל נראה פחות נורא, אבל מעבר לזה שבסופו של דבר תתרגל לזה, יכול להיות שהקשרים שלך עם אנשים יפגעו קצת (הם כבר לא יהיו במרחק הליכה) אבל אם תתאמץ אפשר לשמור על קשר. היום יש לי חברות טובות שאני נפגשת איתן פיזית מעט מאוד אבל אנחנו עדיין קרובות. וחוץ מזה שאם זה יהיה עוד כמה שנים אז יכול להיות שיהיה לך רכב (והכל יותר קרוב עם רכב). ובקשר ללימודים, כל עוד זה לא יקרה כשבדיוק תתחיל ללמוד, לא נראה לי שזה כל כך קשה להתמודד עם מעבר דירה. יכול להיות שבכלל תעדיף לגור קרוב ללימודים (אולי עם שותף מהאוניברסיטה/מכללה/מה שזה לא יהיה) גם אם לא תעברו, זה תלוי. 3 שנים זה הרבה זמן, ולא נשמע שאתה מתכנן כל כך רחוק, אז אל תדאג לזה עדיין. כשקראתי את ההודעות שלך באמת עלו לי דמעות לעיניים (אל תצטער, באופן טבעי כשאני יודעת שלמישהו אחר קשה זה קורה לי, הרבה פעמים בכיתי כי לחברות שלי כאב... ובמיוחד כשזה נושאים שאני כל כך מזדהה איתם). ממש כל הכבוד, באמת, שאתה מסוגל לכתוב את זה בפורום. הפורום הזה הוא מקום מיוחד, ואני יודעת את זה, אבל זה עדיין דורש המון אומץ. וזה גם משחרר. זה כיף לי לראות שהחלטת לשנות את המצב הזה שגורם לך לסבול בכל כך מעט זמן (אפילו שהצעד הראשון לפיתרון זה להודות בבעיה, כלומר זה שבכלל כתבת על זה כנראה הביא לשינוי), זה באמת ראוי להערכה שלא נכנעת לתחושות הקשות (זה הרבה יותר קל). בקשר לאמא שלך... באמת שאני לא יודעת מה לומר. זה נורא עצוב, ונורא מרגש, ובכלל לא דומה לשום דבר שאני מכירה (ואני מקווה שלא אצטרך להכיר בקרוב), אבל ההתנהגות שלך בכל זאת מזכירה לי אותי איכשהו. אני חושבת שהייתי מגיבה בצורה דומה במקומך. וזה כואב כי אני יודעת שיש דרכים יותר טובות להתמודד עם זה, אבל לחשוב על דברים כאלה... זה מאוד מאוד קשה. אפילו שאחר כך מתחרטים על זה. אני רק מאחלת לך שתשלים עם זה. התגובה ארוכה כי אני באמת מרגישה שחשפת את עצמך פה, ואני מאוד מעריכה אותך על זה. גרמת לי לרצות לתת לך חיבוק אמיתי בפעם הבאה שניפגש. וגם כי גרמת לי לחשוב על דברים.

 

[the whole shebang]

ואו זה באמת יפה מה שכתבת

ובדרך כלל אני שונאת הודעות ארוכות אבל אני קראתי כל הודעות שלכם ואתם צודקים יותר מידי

 

[remundo]

אתה אדם חזק

אף פעם לא ידעתי את כל זה ותמיד הצטיירת לי כמישהו מלא שמחת חיים (עד כמה שאני מכירה אותך. אם זה נחשב. ) ולחשוב על כל זה ועל איך שאתה זה מדהים. (במקומך בטח הייתי בוכה הרבה.) (טוב, זה סוגים שונים של אופי.) גם אין לי כל כך מה לייעץ לך כי לדעתי אתה עושה את הדבר הנכון-לא ללכת ראש בראש עם אף אחד, לנסות להשלים עם המצב החדש ולהתמודד איתו בצורה שתגרום למינימום סבל האפשרי, לחפש את הצדדים הטובים וכו'. לא מצא חן בעיני שזה לבת ים, וגם אני אקרא לזה סיבה בטחונית. אולי תנסה לשכנע אותם לקחת את הדירה שעל הגבול עם ראשון? זאת אולי מבחינתך בתוך בת ים, אבל זה עדיין לא ממש בת ים... (כמובן שחשוב גם שזאת תהיה דירה נוחה והכל אבל אם אבא שלך והחברה שלו לוקחים אותה בחשבון היא בטח נוחה והכל פחות או יותר כמו שתי האחרות, לא?) מעצבן שהסתירו ממך את המצב של אמא שלך. אני זוכרת שגם עלי ועל אחיות שלי "עבדו" בכל פעם שמישהו הלך לבית חולים, אבל היינו אז ילדות קטנות ואתה היית גדול מספיק כדי לדעת את האמת. זה מתסכל אבל זה כבר היה ואין מה לעשות (שוב, אין לי מה לייעץ לך כי אתה יודע בעצמך מה לעשות. הרעיון של ליצור ולשיר בשבילה עכשיו ובעתיד נראה לי הרעיון האידיאלי.) ותשתף אותנו בשירים! (בבקשה?)

 

[chi12]

../images/Emo24.gif

שלוש שנים זה הרבה זמן, אני ממש מזדהה איתך עם זה שלא מספרים לי כלום, רק שאצלי זה יותר גרוע כי גם כשאומרים לי אני לא תמיד קולטת את זה, למשל האחים שלי סיפרו לי שאח שלי הקטן נולד, ולא האמנתי להם הייתי בטוחה שהם מסתדרים אותי וההורים שלנו בעבודה (היה חופש וקמתי מאוחר), התקשרתי לאבא, וגיליתי שבאמת נולד לי אח קטן. זה באמת נורא שלא מקשיבים לך עד הסוף, זה איך שהוא נותן תחושה (לפחות לי) שאין להם זמן בשבילך. באמת הצטערתי לשמוע את הסיפור על אמא שלך, איך שהוא מצפים ממך להתנהג ביותר הגיון בגלל המצב הקשה שלך אמא שלך, ואתה בכלל לא מבין עד כמה המצב קשה. חיבוקים וירטואלים הם כמו הוכחות שלאנשים אכפת ממך, ואנחנו לא סתם חיים בבועות. אני מקווה שהשינויים בחיים שלך יצאו לפועל בדרך הטובה ביותר בשבילך.

 

[star_female]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

ליסטה, אני מסכימה עם כל מה שאורנית אמרה לגבייך. לגמרי. מניסיון אישי אני יודעת שאת גורמת לאנשים להיפתח. את באמת בן אדם מיוחד ואם אני לא טועה זו לא פעם ראשונה שאני אומרת לך את זה. אני מקווה שילך לך כמו שאת מתכננת, שהטיול יצא לפועל ושתהני בו, ושגם מה שאת מתכננת לאחרי זה יתגשם. זה מגיע לך. רוב האנשים היו מוותרים הרבה לפני כן, או שבכלל לא היו מגיעים לשלב כזה שבו הם מנסים להראות מה הם שווים לפי המעשים שלהם ובלי ללכת לכיוונים לא סימפטיים נגד אנשים אחרים.