לא תאמינו מה קרה לנו אתמול,
היינו אמורים לחזור אתמול לסקוטלנד עם אבא שלי ודודתי, שבאים אלינו לשבועיים.
בטרמינל, אחרי הקפה והקרוסון, אבא שלי גילה שהוא לא לקח עליו את המחטים למזרק האינסולין שלו (הוא מזריק 3 פעמים ביום ולפנינו 3 טיסות. עכשיו 5:30 בבוקר, מגיעים למקום שאפשר אולי לקנות/לקבל מחטים רק ב19:00 בערב). הלכתי לבדוק אם יש בית מרקחת בטרמינל - אין לדברים כאלה.
פניתי למודיעין שבדקו עם המרכז הרפואי של שדה התעופה - אין.
בהנחה שהמחטים במזוודה, הם פנו למנהלת הטיסה שאמרה שכרגע אין אפשרות להגיע למזוודה, רק כשקונטנר המזוודות יגיע למטוס, וזה יטופל רק כאשר יפתחו את שער הטיסה. חיכינו. אחרי התערבות של הביטחון גם במזוודה לא נמצאו מחטים
הם התקשרו למרכז רפואי לבדוק האם אבא שלי יכול לטוס - לא!!!
הורידו את המזוודות של כולנו - 4 מזוודות, פרוצדורה שלמה עם הביטחון שלקחה יותר משעתיים וחצי, ובשעה 11:00 הגענו לדלפק חב' התעופה לכרטס טיסות חדשות. הטיסה הראשונה שהיה להם מקום לכולנו לכל הטיסות היתה ב 26/7 (במקום ב 22/7), אין מצב, הם באים אלינו לשבועיים ואנחנו כבר מאבדים כל כך הרבה ימים. אחרי יותר מחצי שעה של הצעות לטיסות עם לינה פה או שם או שילוב של רכבות ומעבורות, מה שלא בא בחשבון כי מדובר באנשים בני יותר מ-80 ובהוצאה גדולה, הם הציעו לנו לטוס ביום ראשון, בשילוב של שתי חב' טיסה שונות. חזרנו לבית של אבא שלי
אני חייבת לציין את ההתנהלות של המודיעין בנתב"ג, הדיילים של חב' התעופה, האנשים שדאגו להחזיר לנו את המזוודות והאנשים שכרטסו אותנו מחדש. אף אחד מהם לא נתן לנו הרגשה שכל זה קרה בגללנו, והם לא חייבים לנו כלום. שירות מעולה!!! לא הוספנו שקל/פאונד או דולר לכל הסלט שאנחנו גרמנו לו, למרות שגרמנו לעיכוב בטיסה שגם ככה התעכבה.
אבא שלי הרגיש נורא!!! זה לא מתאים לו לעשות דבר כזה. הוא כל כך אחראי, ופתאום זה קורה בסיטואציה כל כך דרמתית, שעוד 3 אנשים ישירים מושפעים מזה וטיסה שלמה. אני מצידי העברתי מסר שזה קורה, וזה מה יש. בלי כעסים, בלי האשמות - בלי!!! מי כמוכם יודע כמה זה קשה, אחרי שכבר נפרדנו מכולם, כבר בדרך, להתחיל הכל מחדש. אז החופשה שלי התארכה בעוד יומיים
לשאלת השבוע - אני לא מכירה סידרה שמתאימה לחיי. החיים שלי לא מספיק מענינים לסרט. אבל יש סדרת ראליטי שעוקבת אחרי נוסעים בשדות תעופה, ומספרת סיפורים כאלה ואחרים, אתמול יכולנו לקחת חלק בסידרה כזאת
