סחתיין עליהם, אני אומרה.

Anna begins cc

New member
אני אעבוד על זה.

אין לי תמונות של פרלינים מעוצבים כרגע,
אבל טראפלס שוקולד מריר ואגוזי לוז- תופס?..

(סליחה על התמונות ההו-כה-איכותיות. מצלמת טלפון וקופסת גלידה משומשת.. אבל זה טעים, אני מתחייבת.. )
 
בליסימו

אויי כמה מתאים לי עכשיו ליד הקפה במקום ב'פלות הלימון המשרדיות.


עכשיו,
איך אנחנו הופכים את הדיוקן הזה למשהו מטריאלי?
את יודעת. רק ע"מ לתפוס אותך במילה ולבחון אם זה אכן טעים.
 

Anna begins cc

New member
אז ככה,

הולכים למרכול הקרוב,
רוכשים מס' מוצרים,
עוקבים בדקדקנות כפייתית אחר המתכון שאנה תספק,
ו-וואלה (הגרסה הצרפתית של המילה, כמובן.)- יצרנו יש מאין.
 
לא מתדיין עמך יותר!

 

Anna begins cc

New member
אני מהמרת על זה

שאפשר לגרום לך להשלים איתי די בקלות.

טקטיקה מס' 1-

מעפעפת בריסיי,
משפילה מבט,
חיוך מבוייש,
מעבירה יד מהססת בשיערך (מחווה כזאת יוצרת אינטמיות מיידית, הידעת?)
ואומרת בקול רך ומלטף-
מתדיין...
בוא נהיה שולם.



(תודיע לי אם זה עבד. יש לי עוד ארסנל טקטיקות שלם.
למדתי סאמר סקול בשנה שעברה על "איך להיות בחורה אמיתית".)
 
דא-גרווווווו!!!

את אמרת שזה בעניין גודיז קונדיטוריים!?!? מה השתבש?

אנה,
לא כ"כ הבנתי באיזה שלב את מעניקה לי את סלסלת הטובין שלך?
ותדעי שסלחתי לך עוד לפני. ככה אני, חומל ודורש טוב.
וכן. את מהמרת לא רע אם חשבת להפוך למקצוענית.
 


שב, אבו נבט. אל תירא.
נשום נשימות עמוקות, איטיות. ננסה להסדיר את נשימתך.
ומשהוסדרה, ספר לנו: איפה בדיוק התלהט לך, ומה הטמפרטורה
המדוייקה?

שלך במסירות, צוות מרפאת גודיז.
 
ידעתי שניתן לסמוך על שירותי יד שרה שלך.

אל חשש. אני לא יורה. עדיין.
התלהט לי החך. למזלי מצאתי הרשיז לתחושת הקלה.

ותמסרי לאנה שלא עושים דברים כאלה.
יש חוקים נגד התערטלות קונדיטורית שכזו.
 
יד ענוגה היתה לשרה?

ומה באשר לחיך.
האם היה בו את היכולת הנאדרה להעריך מני גודיז?
 


+

גרציה, אנושקה.
נותר רק להתאוות לרגע שבו אלך לאיבוד בין הגודיז שבנבטו מן התמונה
לבין התופינים שלך.
 
למעלה