סטלנים כבדים!!!

[crazy diamond 84]

סטלנים כבדים!!!

מי שלא ראה את הקליפ של פינק פלויד מבצעים את ´נהיגה מופרזת בין כוכבים´ או בשמו הפשוט "Intersteller Overdrive" משנת 1966 עם האגדה סיד בארט השקוע עמוק עמוק בתוך הסטלה , עושה חיל עם הגיטרה שלו, ושאר חברי הלהקה (כמובן בלי דייב) בביצוע מרשים ביותר עם קטעים מימי ה-UFO. אהבתי, ממליץ גם על First Acid Trip (איזה שם!!!) עם בארט כמובן, סטלה מושלמת לאורך כל הקליפ. ת´אמת התחלתי לשמוע סיד בארט לאחרונה, בפעם הראשונה, ועד עכשיו הוא לא מאכזב אותי מבחינה מוסיקלית. ועוד משהו הפורום הזה, כמו מוסיקת פינק פלויד, נכנסת נתקעת, אבל נתקעת פה בכיייייף. אין על הפורום הזה, באמת!!! תיהנו, אשמח לתגובות. (ציף, זה בסדר עכשיו, לא?!)

 

[itaikuskus]

אתה פה בשביל הסטלה?

או בשביל המוסיקה? זה כמו האלה שמחפשים גרסאות של שירים של נירוונה איפה קורט קוביין יותר מסטול..

 

[crazy diamond 84]

מוסיקה כמובן

אבל ביחד עם..

 

[crazy diamond 84]

אני לא מעשן אחי

אני דווקא שונא את זה ועושה לי כאב ראש.. התכוונתי למה שהמוסיקה עושה למוח שלי (ונראה לי שיש גם כאלה בפורום שדיברו על אותו הדבר, תקנו אותי אם אני טועה)... בקיצור אני נהנה לשמוע פינק פלויד, כל התקופות על כל סגנונותיהם. אתה לא יכול להכחיש שחלק מהמוסיקה שלהם נוצרה כווטרס סיד או אחרים היו בראש (מוזה נקרא לזה), או שאתה כן יכול ?!

 

[One Echoe]

הלהקה ניסתה פעם אחת LCD...

והם אמרו שהם הפסיקו בגלל שהם ראו מה שזה עושה לסיד בארט.. אני חושב שבארט היחיד שיצר מוזיקה תחת השפעת סמים(וזו מוזיקה פסיכדלית, לא? מוזיקה הזייתית..)

 

[holo]

LSD*

 

[One Echoe]

...

 

[itaikuskus]

הם ניסו יותר מפעם אחת.

LSD, כמובן שלא כמו בארט, וכמובן שמה שקרה לו השפיע עליהם. אל תשכח שגם THC יכול לעשות נפלאות למוח, לא כמו אסיד אבל עדיין, אני מעדיף את תוצרי אמא טבע על תוצרי ד"ר מה-שמו (שכחתי). בכל מקרה לרייט היתה תקופה של התמכרות קשה לקוקאין, אחת הסיבות שהביאו לפיטוריו.

 

[One Echoe]

אני זוכר לפחות פעמיים

שקראתי פה בפורום שהלהקה ניסתה רק פעם אחת... אבל לא יודע, לא כ"כ מבין בזה. ובטח שלא בסמים..אז ..שיהיה

.

 

[buffa]

המספרים כאן לא באמת משנים

שנות ה-70 היו עמוסות סמים ואיפשהו בדרך הם בעצמם בטח איבדו את הספירה. מה שהפינק פלויד עצמם כן טענו זה שסיד בארט השתמש בסמים כבדים בעוד הם ניסו כמה פעמים ונשארו נאמנים בסופו של דבר רק למריחואנה. ומשהו שאני אומרת תמיד, מוסיקה שמגיעה לרמה כזו של גאונות בהחלט נתמכת ע"י רשת סמים רחבה ומסועפת.

 

[ציףציף1000]

הרשי לי לחלוק עלייך

סמים אינם “תומכים” במוסיקה טובה. נהפוך הוא, הם מפריעים לה. והם בוודאי לא מביאים ל”גאונות” כלשהי. אני אוסיף עוד דברים אחר כך.

 

[buffa]

הם מפריעים, בסופו של דבר, ליוצר

עצמו (וכאן באמת לא צריך דוגמאות) אך ייסוד הטירוף, הייחוד וה'מעבר' בהחלט מושפעים מהסם עצמו. מוסיקאים רבים צרכו סמים ועשו מוסיקה תוך שימוש בהם ולכן, במידה מסוימת, אפשר לטעון שהסמים אחראים לחלק לא קטן מהמאסטר פיפסס שקיימים.

 

[ציףציף1000]

זו טעות נפוצה

אני יכולה לראות כיצד היא נוצרה, בשל הקורלציה (ההתאמה) הגבוהה שבין מספר האמנים לשימוש בסמים, אבל זו עדיין טעות: כפי שבוודאי למדת בשעורי הסטטיסטיקה, קיומה של קורלציה אינה מעידה בהכרח על קיום סיבתיות. אכן, אמנים רבים לקחו סמים, אך הסמים לא היו חלק מתהליך היצירה שלהם. הם היו, לעיתים, מושא היצירה, אך לא הסיבה לה. אנשים - אמנים, סתם עמך - אינם כותבים שירים, מלחינים ומקליטים, כאשר הם מסטולים. זה לא כל כך אפשרי, אם רוצים להשמע קוהרנטים. ורוב האמנים רוצים להשמע קוהרנטים. ריק רייט סיפר פעם איך הוא ניגן בהופעה - אחת ויחידה - תחת השפעת מריחואנה. לדבריו, הוא לא הצליח אפילו לנגן אקורדים פשוטים, ובעצם לא תפקד. הוא הגדיר את זה כ”סיוט”. שלא לדבר על תיפקודו של בארט בהופעות עם הפלויד לקראת סוף תקופתו שלם, ובעת ההקלטות של אלבומי הסולו שלו (על פי העדויות של מי שהיו שם). על מנת לנגן, לשיר, ולכתוב, יש צורך בצלילות מוחין. ויש צורך בכישרון. וזה מה שהביא לתוצאות המוכרות לנו. אולי תתפלאי לשמוע (ואולי לא), שסמים נפוצים היום בקרב תעשיית המוסיקה לא פחות מאשר בשנות השישים, ואולי אף יותר. האם עדיין תטעני שזה המתכון לאיכות מוסיקלית? וודאי שלא.

 

[buffa]

למעשה הסמים כן היו חלק מתהליך

היצירה שלהם, וחלק מאוד גדול ממנו. וכך זה גם בימינו, כמובן. אני לא אומרת שהסמים אחראיים לתוצאות הסופיות אבל אני אומרת שלסמים בהחלט חלק בלתי נפרד מהמוסיקה, או מהדרך (וחבל).

 

[ציףציף1000]

האם תוכלי להסביר למה כוונתך?

כי טענתך אינה מקובלת עלי, ואינה נסמכת על הידע שיש לי.

 

[buffa]

כמובן.

כשמדברים על מוסיקת הסיקסטיז-סוונטיז זה בלתי נמנע שלא להזכיר סמים אי שם במהלך הדרך. כמו שכבר אמרתי, יוצרים רבים צרכו סמים במהלך הופעה, הקלטה או יצירה למרות כל ה"צלילות דעת וחידוד חושים" הדרוש. בנוסף, כמו אריק קלפטון למשל, בשלב מסויים הלחץ הציבורי והאולפני הפך לכ"כ גדול שסמים היו הדרך לברוח ממנו (אומנם בסופו של דבר הסמים והאלכוהול הם אלו שגרמו לקונפליקטים וצניחות, אבל הכוונה ברורה). הסמים היוו השראה לשירים, לאבומים שלמים. דור שלם גדל עליהם, הושפע מהם, תרבות שלמה נוצרה סביבם. אני מאמינה שהסמים היו חלק מהצ'ארם הכללי. סיגריית מריחואנה לצד סיגריית ניקוטין. זה לא משנה כבר. בסה"כ אני חושבת שהם היוו עוד אספקט במוסיקה, בדיוק כמו שקול של גונג או צליל צלחת נשברת היוו (לפחות לגבי פ"פ). הידע שלך בקשר למה? אנא, האירי את עיניי בקשר לכך.

 

[melancholy man]

קלפטון כמשל

בין 68 ל 71 אריק קלפטון היה פשוט נרקומן, יש לנו מספיק הופעות מתועדות של קלפטון מהשנים האלה, בדיוק בשביל להוכיח את הטענה של ציףציף, יש הקלטות שבהם הוא נקי במקרה ושם הוא נשמע מצויין (את הכאב שהביא אותו לסמים אפשר לשמוע בכל שיריו בשנים הללו) ויש הקלטות שבהם ברור בעליל שהוא High ולא ממש תמקשר עם שאר הלהקה או הלחן. לולא קלפטון היה נגמל, הוא היה הופך לסוג של בדיחה בעולם הרוק ואולי אפילו נשכח קצת. למעשה, בכל ההקלטות שלו מאז (בדרק והדומינוס, בליינד פיית' ובאלבום הסולו, יש לידו עוד גיטריסטים שמחפים עליו, אפילו את ריף הגיטרה הכי מפורסם שלו, זה שבפתיחה של ליילה, לא מנגן קלפטון אלא דוואין אולמן (מהאולמן בראדרס) ברוב האלבומים מהתקופה, הוא השתמש גם בשרותיו של חברו הטוב ג'ורג' הריסון כגיטריסט מוביל. קלפטון אומנם איבד קצת מהדרייב היצרתי והמהפכני שלו (מהפכני במישור המוסיקלי כמובן) עם השנים, אבל לדעתי היום בהופעות הוא מנגן הרבה הרבה יותר טוב מאז ויותר חשוב, הוא "מגיע" לכל הופעה. דוגמא נוספת לעניין הוא הגיטריסט הנפלא פיטר גריין, שהקים את פלייטווד מק, גריין, כמו קלפטון היה ילד פלא של בלוז רוק שצמח מתוך ההרכב של ג'ון מאייל, הוא הקים את פלייטווד מק, זכה איתם להצלחה רבה כאחת מלהקות הבלוז רוק הטובות ביותר שיצאו מבריטניה והיה בדרכו לההפך לאגדה אמיתית, מסוג הגיטריסטים האלה שלשם שלהם יש משמעות מעבר למוסיקה שיצרו בפועל, הבעייה היא שבניגוד לקלפטון, גריין לא מצא את הכוח לקחת הפסקה מהחיים של כמה שנים ולהגמל, הוא נזרק מהלהקה שהקים בשל חוסר יכולתו לנגן, קריירת הסולו שלו, להוציא כמה הבלחות הייתה בעיקר בדיחה והוא מעולם לא חזר למעמד שהיה לו פעם, למרות, שגם היום (ואולי בעיקר היום, כשהוא נקי), הוא גיטריסט לא פחות טוב מעמיתיו לתקופה: קלפטון, פייג' או ג'ף בק.

 

[buffa]

לא טענתי שסמים מועילים להופעה טובה

יותר, אבל הם בהחלט משפיעים על היצירתיות מבחינה רעיונית.

 

[melancholy man]

אההמממ...

יצא לי השבוע במקרה, במסגרת העבודה לבקר בקהילה של נגמלים מהתמכרויות, מה שעלה בכל השיחות היא העובדה שאיזשהו כאב, שנגרם מטראומה, או פשוט מחיים קשים, גרם להם לבחור בסמים כ"פתרון", שמשכיח את הבעיות, הם אמרו וזה אולי לא כל כך שייך, אבל ראוי שיאמר גם בשרשור הזה, שסמים הם בסך הכל, פתרון רע לבעייה אמיתית. מה שאני רוצה להגיד הוא שמה שרואים, במיוחד אצל קלפטון ובארט ביצירה ומה שמניעה את היצרתיות שלהם, זה את הכאב האמיתי, החשוף ולא הסמים, מה שקרה הרי לבארט, זה שהסמים שכל כך "השפיעו על הרעיונות והיצרתיות שלו" גרמו לכך שהוא לא היה מסוגל ליצור יותר. קלפטון אגב, שלקח סמים אחרים שהשפעתם אחרת, הגיע לאותו מצב בדיוק, קלפטון הגיע שוב לאותו מצב כתוצאה מהתמכרותו לאלכוהול עשור בלבד מאוחר יותר, רק כשהצליח להתמודד עם הכאב האמיתי, כשנגמל בשנות השמונים, הוא הצליח להפתר מההתמכרויות, אגב, בעיני, זה גם הפך אותו ליוצר פחות מעניין, אבל אני אוהב את אריק הזקן, אז אני שמח בשבילו.

 

[buffa]

אני חושבת שההודעה שלי "כאן נעוצה

הטעות" יכולה להיות תשובה גם לזה. הסמים כן 'עזרו' ליצור מוסיקה. אדם שניסה LSD או מריחואנה חווה דברים שאדם שלא ניסה סמים בחייו לא ולכן המוסיקה שלו יכולה לבוא ממקום אחר לגמרי ו'הזוי' יותר. שימוש ממושך אכן פוגע ביצירה, ביכולת ההופעה וכפי שציינת בתאי מוח, ובשילוב עם משברים נפשיים לא פתורים זה יכול להיות הרסני (כמו בארט, קלפטון ועוד ועוד).