סיבוב שני

ברברלה יקירתי

ראשית תודה לך על עמידתך האיתנה ואת מזכירה לי אותי בהעדפה החד משמעית תמיד לראות את הטוב שיצמח גם מהרעה הקיימת. ונכון כתבת. אני אישית ראיתי את אבי ז"ל נגמר מהמחלה הזאת בייסורים קשים ואני ששאבתי ממנו כוח עצום והוא הוא בין המלאכים השומרים עלי, אני היא זאת שבהחלט תבוא ותגיד שנכון, כל עניין התזונה הוא נכון אבל מתזונה לא נכונה לא פורץ סרטן כמו שאמרה כאן הכותבת הנכבדה, אין עדיין תשובות חד משמעיות לאף אחד מהחוקרים למה ואיך מתפרץ סרטן דוקא אצלנו ולא אצל אחרים . אני גם מסכימה עם זה שהפורום נעשה קצת "רוחני" מדי , ויכול להיות שיש אנשים שמחפשים את התשובות במקומות האלה. אני אישית לא מחפשת סיבות אלא דרך לחיות עם השותף הזה שנכנס לגופי ולחיי, ללמוד אותו וממנו ולנהל איזה יחסי גומלין שאני אוכל בסופו של דבר להמשיך פשוט לחיות. למזלי, יש לי משפחה נהדרת ותומכת ומערכת חברתית שתומכת גם כן ואני שתמיד הייתי מאלה האופטימיים ה"כפייתיים" האלה , עדיין אופטימית ועדיין מאמינה שצריך להסתכל קדימה בזעם ולראות את הדברים כפי שהם בדיוק. אני בהחלט מכבדת ומוקירה את כל התמיכה שאני מקבלת מכם שהרי אם לא כן לא הייתי נכנסת לכאן בכלל. אז המשיכו ככה והיו טובים והיו בריאים למען כל אלה שצריכים אותנו. אמן.
 

24 ברבלה

New member
כול מה שלא חשבתי לכתוב...

הוצאת לי את המילים מהפה. מזדהה מאוד עם כול מילה ובאמת שאין כמו המשפחה! שמחה לשמוע עד כמה את חזקה ובגישה הזאת (שהיא מדהימה בעיניי לאור כול מה שעברת) אני בטוחה שתעברי את הניתוח בהצלחה ושלמרות הקשיים תמצאי את האור והשמחה שלך בחיים... שנה טובה ומבורכת, מגיע לך !
מחזיקה אצבעות
ברבלה
 
לא מצפה ממך להאמין, אבל גם

לא ציפיתי ממך למאמצים להפחית מאמונתם ומתקוותם של אנשים אחרים במלחמתם במחלה, רק כי במשפחתך המחלה עושה שמות (ואני מאחלת להם מכל הלב החלמה מהירה ושלמה). מה שעשית הוא מעשה שלא יעשה. השארת אותי עצובה וכואבת, הטיפול אתמול היה לי קשה עוד יותר. חבל שבמקום להתנצל על פגיעתך בי ובעוד אלפי חולים, את מתחבאת מאחורי מקרים אישיים במשפחתך (ושוב, מאחלת להם החלמה). הייתי מצפה שתתנצלי, הניסוח שלך גם, איך לומר, מקפיץ בלשון המעטה (ואני באמת מבינה שההודעה שקיבלת אתמול שינתה בך משהו וגרמה לך לחוסר אמונה, אבל תני לנו את הצ'אנס להלחם במחלה ואולי אפילו ל-נ-צ-ח!).
 

מיליתו

New member
לפעמים...

לפעמים גם אני חושבת שהסרטן תמיד חוזר. אני לא אומרת את זה כדי לעצבן, אבל מה לעשות? זו אחת המחשבות המטרידות ביותר שיש לי. אני מרגישה המון חרדה. אולי בגלל שאצלי הסרטן חזר, ולא רק שהוא חזר, הוא חזר אחרי 10 שנים, כשאומרים שאחרי 5 שנים, זה כבר לא חוזר. מאז איבדתי את האמונה. אני מרגישה שהכל יכול לקרות לי כל הזמן. שוב, זו מחשבה שעוברת בזמני יאוש, ואני נעזרת בפורום הזה בזמני יאוש. גם אני מרגישה שאם לא אעשה שינוי משמעותי בחיי זה יחזור. אני לא חושבת שרק שינויים בתזונה יעזרו, ואם שינויים בתזונה, אני לא בטוחה איזה. לאו דווקא מיץ זה או אחר יעשו את השינוי בשבילי. אבל, גם אני מרגישה, הרבה פעמים, שאני כניראה אמות מתישהו מסרטן כי זה בטוח יחזור, אני מקווה שזה יקרה רק בעוד 70 שנים לפחות, אבל מי יודע?
 

lili the one

New member
גם אותי הכעסת בתובה שלך ../images/Emo46.gif

אנשים חברים בפורום הזה לא מבחירה אלא כי קשה להם והם זקוקים לתמיכה מחברים שעברו אותה "חוויה". הערתך היתה לא במקומה. שנה טובה ובכל זאת הרבה בריאות:)
 
הבהרה והתנצלות לכולם

אני התייחסתי לתקווה של מיכלי , יש תקווה , ויש אפשרות להלחם עובדה הלכתי לקבוצת תמיכה פרטית שלימים צמח ממנה העמותה של ח.ס.ן , (ח.ס.ן.= חולי סרטן נלחמים ) אני חתומה בגליון היסוד של ח.ס.ן. שצמח בעקבות עבודה של הפסיכולוג עומרי ציטרון שראה מה עבר על הוריו, ויצר קבוצות תמיכה . שמעודדת את האדם לשאוף לשפר את איכות חייו למרות המחלה . את הסיפור שלי "הנצחון על ההוצקין" אפרסם בשרשרת נפרדת . מתנצלת בפני אילו שלא הבינו אותי ככה , אני מאמינה שאם מישהוא לא הבין אותך זה סימן שלא הסברת לו כפי שהיית צריכה להסביר אז אולי צריך לנסח את זה אחרת , אבל יש הבנת הנקרא והבנת ה"נקרע" חשבתי שאם אספר את הסיפור שלי אולי אובן טוב יותר .
 
כתבתי והתפוז שאב את הסיפור

אשחזר אותו ביום אחר שאהיה רעננה קצת עייפה מהשהות בבית החולים ליד אחי
 
"תודה על הבכל זאת"

את לא חייבת אם את מרגישה שאת כל כך כועסת. ובכל זאת אני עומדת אחרי דברי וזו דעתי וזה נסיוני המר לצערי ואף אחד כאן לא יעצור אותי בלבטא גם את רגשותי הקשות. לא מאחלת לאף אחד לנסוע כל יום שעה וחצי להדסה ירושלים(עכשיו חזרתי) ולקבל כל מיני בשורות על הבעל שלי אהבת חיי. לכן מותר לכעוס, מותר להסכים. לא מערערת על אף דעה של אף אחד כאן.
 

lili the one

New member
שנה טובה גם לך

די עיזבי. אני גם לא מאחלת לאף אחד לשמוע בשורות על אהבת חייו. כאחת שעמדה גם מצידו האחר של המתרס (אימי חלתה לפני מספר שנים ונפטרה לאחר שליוויתי אותה וטיפלתי במסירות נפש) אני מבינה את כאבך ותיסכולך ואני באמת מאחלת לבעלך החלמה מהירה והרבה הרבה שנות בריאות. שנה טובה
 
למעלה