סיגליות....

שושי @:-)

New member
זה היה אמור להיות זול

קרנות השוטרים, רחוקים מלהיות זול. בררתנו גם על מחשב חדש ויצאנו משם בהלם מוחלט! שושי
 
3000 ש"ח לשוטרים?! שיתבישו!

זה לא רק יקר, זה יקר בטרוף!!! תפתחי את החוברת "המכרז של המדינה" ותקבלי מושג... מה הם מוכרים עם המיבש? גם את העוזר/ת שי/תקפל?!
 
אני הקפדתי לכתוב בפורום גם בהריון

יצרתי לעצמי מינון של מה לכתוב ומה לא זה לא מנע מספר תגובות לא נעימות אני לא חושב שזה בסדר לנדות אנשים מצד שני אני השתדלתי לא לקחת ללב תגובות של אנשים מי שהגיב לא יפה לא היה שווה התייחסות מצידי הפעם הראשונה שחשתי עלבון מסויים היה כשהבנתי שלא אוכל להגיע למפגש והרי לא הייתי מעולם בהריון אלא רק בעל של הריונית לא חושב שיש לי מפתח לסוגיה מה שכן ברור הוא שיש כאלו שקל להן על הריוניות ונכנסות גם לכאן ויש כאלו שקשה להן ומעדיפות לא להכנס לפורום הריון והן כאילו מצפות שלא נכנס אנחנו לשם לי הקושי היה גדול כי אני בפורום פוריות הייתי כשנה וחצי עד לבטא החיובית מבקש רק להזכיר דבר אחד אלו שכותבים ברוח לינץ הם בערך אחוז מכלל הכותבים בפורום לא הייתי הופך זאת למעין שני פורומים שאין ביניהם חפיפה הרי ההצלחות שמייצג הפורום הזה בהחלט מהוות עידוד וידיעה שיש אור בקצה המנהרה ליאור
 
זו בדיוק הסיבה שמיעטתי להכנס לפורום

בכל פעם מחדש נתקלתי בתגובות לא אמפטיות - בלשון המעטה... היתה לי תקרית דומה עם חברה מאוד-מאוד טובה (שאף היא היתה חברה בפורום פוריות ואפילו עשתה לי איתו הכרה)... בדיוק דיברתי על כך אתמול עם מישהי מהפורום הזה. זה הגיע למצב שפשוט אמרתי לה שאם היא לא מסוגלת להיות איתי בטוב שלי, אני לא רוצה להיות איתה ברע שלה - ובסה"כ שתינו היינו באותו מצב, שתינו התקשינו להכנס להריון, והתמזל מזלי שאני הצלחתי לפניה (למזלי ושמחתי בקלות יחסית). היא היתה הראשונה שידעה שאני בהריון - אפילו לפני אמא שלי!!! אבל מהרגע שידעה - ניתקה כל קשר... יקירתי, אני מבטיחה לך שבפורום הזה תקבלי את כל האמפטיה והתמיכה בעולם. וגם אם הפגיעה קשה והתגובות מעליבות - לפעמים צריך לדעת להשאיר מאחור את אלה שלא רוצים בחברתך ונוכחותך. המון
ים אגב - אני יודעת שאולי הדברים שאני כותבת קשים ולא נעימים, אבל זו התחושה שלי.
 
אפשר עוד דעה?

דווקא אני שהייתי בשני הצדדים של המטבע (לצערי, כמובן) יש דעה שונה. עזיבה של פורום פוריות פוגעת לפעמים בהרבה משתתפים שנשארו שם. כאילו מהרגע שמישהי נכנסה להריון, אז כל "עברה" נשכח. לי היה חשוב שליאור וחנה, ענת וסיגל הייטק המשיכו לכתוב ולהיות פעילים. גם אני נשארתי פעילה בהריון ואח"כ באופן טבעי נשארתי שם כי לא טרקתי את הדלת אחריי, וגם עליי ירדו. הניסיון של מי "שחצה את הקווים" והצליח חשוב ועוזר לאחרים והרוב שמחים מאוד על הריוניות שכותבות. אני מוצאת שאני מתאכזבת מבנות שידעו למצות את פורום פוריות ולא "גומלות" בחזרה לבית החם הזה, כשהן בהריון. אני לא מאחלת לאף אחד את מה שעברתי, אבל בטא היא סימן להריון לא לתינוק. לעיתים, יש מצבים, שחוזרים אחורה לצערנו. מי שהיתה בהריון שנגמר טרם זמנו, לעיתים תמצא את הנחמה בחזרה לפורום פוריות (היום יש גם פורום אובדן הריון, אבל לי בשעתו לא היה). ונקודה למחשבה לבנות בבית הזה, כמה אמפתיה יש באמת לכולכן למי שחזרה אחורה? כמה אתן באמת רוצות לראות בנות מפריון פה, או בנות שאיבדו הריון? אני חייבת לציין במלוא הכנות שאני הרגשתי פה לעיתים לא רצויה אחרי ההפלה. זה לא דברים שנאמרו, אלא תחושה כללית, אפילו חוסר בתגובה לדברים שכתבתי. כאילו שההפלה שלי היא "אייקון של מזל רע" שלא רוצים לראות פה, במיוחד בשלבים רגישים של ההריון. כאילו שאני מסמנת את העובדה שלא כל בטא מסתיימת בתינוק/ת ושהאוירה הטובה שפה, עלולה להיעכר עם נוכחותו של הסיפור שלי. תחשבו על זה, כי באמת יש שני צדדים לכל מטבע.... זוהרה
 
יפתי המופלאה - הלוואי, והלוואי

שהייתי רואה כאן יותר בנות מפוריות, או בנות שאיבדו הריון. את יודעת, שעד שלא כתבת לי על עניין ה"מזל-רע" שמי שעברה הפלה יכולה להביא על הריונית - לגבי אותן הריוניות שכן מרגישות כך - לא חשבתי על זה. הייתי לא ברורה ואנסה להסביר את עצמי: בכל תקופת ההריון, לא חשבתי שהבנות מפוריות, וניקח אותך כדוגמא ספציפית, יכולות להביא "עין רעה" על ההריון שלי
בדל המחשבה הזה לא היה קיים, ולא יהיה קיים בעתיד! הרגישות שלי היתה בכך, שלא אגרום לך לכאב גדול יותר עם "דיבורי ההריון", אבל החלטתי שאם את ביוזמתך נכנסת, שואלת ומתענינת - אני לא אמנע ממך תשובה או התיחסות. זוכרת את שיחתנו האחרונה לאחר המפגש האחרון? לא רציתי "להעמיס" עליך את שגיא, כי לא רציתי להכאיב יותר ממה שכואב (ואני לא יכולה לשער בנפשי כמה שכואב, כי לא הייתי במקומך אף-פעם). אבל לא היתה לי ולא תהיה לי בעיה להעביר את שגיא לידיה של מי שנמצאת בטיפולים, וכל זאת מבלי בכלל לחשוב את המחשבה הלא הגיונית הזו ש: "היא תביא עין רעה על התינוק שלי"! מי שלא נכנסת להריון מביאה "מנחוס"?! מה פתאום שאחשוב כך?! מה אני, אלוהים?! מי אני שאחליט על "מזל-טוב/רע"? אני מאמינה ב- "תעשה טוב - תקבל טוב. תעשה רע - תקבל רע". מקווה שלא פגעתי באף-אחת ואני חוזרת וכותבת, שהלוואי ויותר בנות מפוריות יכתבו כאן. אני יודעת שיש הרבה סמויות, והייתי שמחה אם הן תהפוכנה לגלויות. הרי כולנו נהיה בהריון. מי עכשיו ומי אח"כ. כולנו נחבוק ילדים בידים, אז בואו נשמח בשימחתה של אחות אחרת שלנו שהרתה, כי השימחה תפקוד גם את ביתנו. ואנחנו שוכנים אמנם בחדרים שונים, אבל תחת קורת-גג אחת. סיגל
 
יקירתי האהובה, הכוונה אכן לא אלייך

זו תחושה שאני לא לגמרי יכולה להדגים אותה ספציפית, אלא חשה אותה ברבדים הסמויים יותר. את באמת בחורה סופר רגישה, אוהבת, תומכת וחמה. לכן, עם נשים כמוך קל לי וטוב לי ואני שמחה באופן הכי כן ואמיתי בשמחתם כי אני יודעת וזוכרת שהיית שם בשבילי. ושגיא שלך הוא לא "העמסה" בשבילי אלא דוגמא מוחשית לכך שהאור מחכה גם לי, וכל יום שעובר ההמתנה שלי מתקצרת. אבל, לצערי סיגלי יש אנשים שמרגישים אחרת וחושבים אחרת ומעבירים מסרים אחרים. גם כאן, גם בבית השמח והטוב הזה. רק רוצה שתחשבו על זה, זה הכל. זוהרה
 
כואב, כואב לי לקרוא שאת חשה

ב"רוחות רעות" מנשבות
הלוואי וזה לא היה כך, אבל אין לי מה לעשות, חוץ מלבחון את צעדיי ומילותיי. אני שמחה, לעומת זאת, שאת חשה בנוח איתי, ועוד יותר שמחה על הדוגמא ששגיא מהווה עבורך. יש לי בקשה: האם אוכל לשמור "זכות ראשונים" לשגיא עם התינוקת שתוולד לך? ---> וזה היה כדי לסיים את התכתובת ברוח קצת יותר טובה ומחוייכת. אוהבת אותך, סיגל
 

meirav69

New member
זוהרה, ממש הרגשתי כמוך

זוהרה היי, נפגשנו אצל נילה האוהבת במעגל נשים... שמי מירב ויזר, גם אני כמוך הרגשתי וגם עכשיו כשאני כותבת בפורום פוריות ב-וואלה אני מרגישה שזה שכבר חוויתי הריונות והפלות לא מעניין את הבנות שרק התחילו את הדרך... בהתחלה הרגשתי רע עם זה, אבל עכשיו אני פשוט לא מתרגשת, מבזבזת אנרגיה על דברים אחרים, טובים. אני מקווה שאת בסדר, אולי נפגש בעוד מעגל נשים? מה עם נילה? להת´ מירב ויזר
 
זוהרה המקסימה!

בתור אחת שחוותה אובדן של ילד הרשי לי להביע את דעתי.. חבל לי מאוד שכך הרגשת וליבי אליך... לפעמים חוסר תגובה יכולה להשתמע כאי רצון לדבר. אני רוצה לספר לך שכנדב הקטן נפטר, המורות בבית הספר (חברותיי לעבודה) ידעו על כך ורק מעטות התקשרו אלי להביע תנחומים. לא שזה היה חסר לי, הייתי עסוקה מעל לראש בגיא אבל זה היה בהחלט נעים אם היו מתקשרים יותר ומביעים עניין. הבנות פה בפורום נתנו לי אוזן קשבת, עידוד ואהבה עד אין קץ. ולעניננו-משיחה שנערכה לאחר זמן רב עם מורה שהיא חברה ממש קרובה של התברר שפשוט אנשים לא יודעים מה להגיד. יש כאלה שפשוט מפםחדים לומר משהו שידרוך על הפצעים, יש כאלה שנורא מרחמים ולא יודעים אם כדאי להם להביע את זה כדי שאנחנו לא נרגיש מסכנים יותר וחלק גדול פשוט לא מגיב כי אין לו מושג איך. להרבה אנשים יש בעיה רצינית להשתתף בצער של אנשים אחרים. לי היה חשוב שיתקשרו אלי וסתם יספרו לי מה קורה עם התלמידים שלי ויראו לי שהחיים נמשכים ושלא יגידו לי שאני עוד צעירה ושיהיו לי עוד ילדים (מוכר לך בטח...) אני מאוד מקווה שאת תתבדי ביום מן ימים ותראי שהרגשותייך לא היו מוצדקות ושחוסר התגובה סתם נבע מאי נעימות וחוסר אונים של הצד השני. מאחלת לך מכל הלב את מה שאת מאחלת לעצמך ואף יותר נשיקות משי
 
משי יקרה ואהובה

קודם כל תודה על התגובה הכנה והאמיתית שלך. כמעט עם כל מה שכתבת אני מסכימה (במיוחד עם האיחולים שלך לגבי...) פרט לנושא מוצדקות הרגשות שלי. הרגשות שלי מוצדקים, כיון שהרגשתי ואני מרגישה אותם. וכידוע עם רגשות שנחוו קשה מאוד להתווכח, כי זה עניין סופר סובייקטיבי. אני יודעת ומסכימה עמך שלאנשים אין הרבה מה לומר, מה באמת יש להגיד...ובכלל במה מילים יועילו? עדיין היו כאלה שפשוט אמרו "עצוב לי בשבילכם", "רוצה שלא תכאבי יותר" או שפשוט שתקו איתי ועם דמעותיי וניסו להכיל את עצבוני. אני במקום אחר היום, סגרתי את המעגל ופניי נשואות קדימה לגמרי. עם זאת במקום של הפצע שהולך ומגליד תמיד תישאר צלקת שתישא עימה גם את תגובות הסביבה (כולל הבית הזה) למה שהיה וקרה. זוהרה
 

TWEETY =^.^=

New member
../images/Emo151.gifגמ´ני רוצה לומר משו- יצא ארוך

אני אתחיל מהקטע של אובדן,,, לצערי אני נמנת על אותם האנשים שלא יודעים לנחם ומעולם לא נכנסתי לסוכת אבלים כי לא ידעתי מה לומר. אני לא יכולה להסביר מדוע, אבל לא פעם הגעתי לנחם, עמדתי כמו פסל בכניסה ופשוט לא היה לי אומץ להכנס. מעבר לאין אומץ, הרגשתי לחץ עצוםםםםם, פחד, חוסר אונים - לא מוצאת את המילים כדי לתאר לכם את ההרגשת הזיפת הזו
מצד שני,,,אני נלחצת שמנחמים אותי - טוב אני לא מדברת על אובדן כרגע, אבל בזמנים שאני צריכה ניחום,,,אם ישימו עלי יד או יתנו לי חיבוק אני הופכת לאבן, ונכנסת ללחץ אטומי,,,אני מעדיפה שסתם ישבו איתי, ידברו על דא ועל הא יספרו בדיחות אבל את הכאב ישירו לי לחוות עם עצמי. אולי שני הדברים האלו מתקשרים אחד לשני וכל דבר הוא פועל יוצא של השני - מי יודע.
לגבי הריוניות, מצטערת, אבל מעולם לא הלחיץ אותי להיות עם הריוניות בסביבה, ובטח שלא לראות אותם...אבללללל וזה אבל גדול,,,כנראה שזה פונקציה של מספר טיפולים ושל זמן. אני מניחה שמי שחוותה המון נסיונות כשלונות ואכזבות, תגיב אחרת ממי שזה עתה רק התחילה, ולמה התכוון המשורר
,,,לאחרונה, אני כן חשה צביטה בלב שיש הודעות על הריון, וזה נורא חדש לי ומפחיד
מה שכן, אני חשה באותה צביטה מעצבנת ולא פיירית, רק לגבי בנות חדשות שבאות והולכות לפני שאני זוכרת איך קוראים להן, לעומת זאת, מאוד שמחה על הודעת הריון מבנות שעוברות יסורי אפרים כמוני - כאילו דא, מה אם אני סובלת אז כולם צריכים לסבול
וזו הרגשה שמאוד מקוממת אותי כי אף בת לא נכנסה להריון על חשבוני ובמקומי,,,יחד עם זאת אם פעם שללתי את חוסר הנוחות שבנות מרגישות ליד הריונות, אזי היום , איני יכולה לשלול, כי אולי עם הזמן גם אני אהיה שם, וככל שאצבור יותר ויותר כשלונות אולי גם לי זה יפריע
אני מאוד מקווה שלא, אבל נכון להיום, גם לא יכולה לשפוט את אלו שכן.
וי זה יצא ארוך ויש לי עוד משו להגיד בנושא של עין הרע,,,אבל במקום להגיד, אני אוסיף לכן קישור, למה שכבר אמרתי
ככה זה יראה לכן פחות ארוך.
לכולן ולבחורה שחוותה את העקיצות בפורום ההוא, אני מחבקת אותך חזק
כי זה היה ממש לא לעניין. ואני חושבת שכל השרשור ההוא צריך להסתכל טוב טוב במראה.
 

שושי @:-)

New member
אני מסתכלת במראה

וכבר מזמן שאני לא אוהבת את מה זאני רואה שם.
שושי
 

טילי2

New member
זוהרה יקירתי, כנראה שיש ארבעה

צדדים למטבע. המעבר מפורום פוריות לפורום הריון אחרי נתפס כעלית כיתה וקשה מאוד לחזור לכיתה שכבר למדת. בזמנו שנועם עברה לתפוז הוצע לי על ידי הנהלת הפורומים בוואלה לנהל גם את פורום פוריות. באותו שלב הייתי אחרי מותו של עילי ולכאורה חזרתי לאותו שלב שלך ושל סאני ובנות נוספות שחוו את האסון של אובדן ההריון והצורך להתחיל מחדש. סרבתי להצעה בטענה שהעלתי לעיל: אני חושבת שבנות לא רוצות את אותה גננת בכיתה א´ ובכיתה ב´ והצעתי להם לקחת את שושי. ולגבי חוסר תמיכה באובדן, אני לא יודעת על מה את מדברת, אבל בטוחה שאת משקפת הרגשה אמתית שלך. לי הייתה תמיכה אדירה בפורום(וגם מפורום פוריות)ושהחלטתי לחזור ולנהל את הפורום אחרי השבעה, לא רציתי שהפורום יהפוך להיות פורם שיעסוק בזכרו של בני. חבל שאת מרגישה שההפלה שלך הפכה להיות "איקון של מזל רע" שלא רוצים לעסוק בו. הפחדים בפורום הזה עצומים. רק לאחרונה אני מבינה ביתר בירור עד כמה היה מותו המיותר של עילי, טראומה לנשים רבות מהפורום ומחוצה לו. כל שילשול נבדק אצל רופא (וטוב שכך). שתי חברותי רופאות ילדים טוענות שגם הן הפכו להיות יותר זהירות בארועים שלא נחשבו למסוכנים. כך כפי שאמרתי ארבעה צדדים למטבע.
 

טילי2

New member
זוהרה, את יודעת שאני מאמינה בקוסם

ובשוליה שלו - דור ובאום.
 
באום מקסים!!!!!!!! אילולא הוא, שגיא

היה נשאר אצלי ברחם עד שבוע 44... בכיתי לו בחדר: "אתם הכנסתם אותו, אתם תוציאו אותו, והיום..." הוא דיבר עם אחת הרופאות שנתנה לי את ההפניה לילוד. הוא גם בא לבדוק שהכל בסדר. נשמה הבאום הזה. וחוץ מזה - שגדלנו בשכנות...
 

1ענבל

New member
כשהייתי בפורום פוריות, תמיד עניינו

אותי דווקא הבנות שהצליחו, כי זה היה עבורי סימן שגם אני יכולה להצליח. כשעברתי לכאן הייתי מתעדכנת כל הזמן בפורום פוריות, וגם בצ´ט פוריות כי חשבתי שיש לי מה לתרום, אם הזמן הרגשתי שזה לא מתאים. גם היום כל כניסה לאינטרנט מלווה בכניסה לפורום פוריות. אני שמחה עם המצליחים ועצובה עם מי שלא מצליח, אבל לא מעיזה להגיב. זוהרה, כמו שכתבה סיגל, ממש לא חשבתי אפילו על הדברים שכתבת, להפך הרגשתי שהדיבורים שלנו יכולים לגרום לך כאב. צר היה לי שהפסקת לכתוב כאן, ואני בטוחה שתחזרי במהרה.
 
למעלה