../images/Emo151.gifגמ´ני רוצה לומר משו- יצא ארוך
אני אתחיל מהקטע של אובדן,,, לצערי אני נמנת על אותם האנשים שלא יודעים לנחם ומעולם לא נכנסתי לסוכת אבלים כי לא ידעתי מה לומר. אני לא יכולה להסביר מדוע, אבל לא פעם הגעתי לנחם, עמדתי כמו פסל בכניסה ופשוט לא היה לי אומץ להכנס. מעבר לאין אומץ, הרגשתי לחץ עצוםםםםם, פחד, חוסר אונים - לא מוצאת את המילים כדי לתאר לכם את ההרגשת הזיפת הזו
מצד שני,,,אני נלחצת שמנחמים אותי - טוב אני לא מדברת על אובדן כרגע, אבל בזמנים שאני צריכה ניחום,,,אם ישימו עלי יד או יתנו לי חיבוק אני הופכת לאבן, ונכנסת ללחץ אטומי,,,אני מעדיפה שסתם ישבו איתי, ידברו על דא ועל הא יספרו בדיחות אבל את הכאב ישירו לי לחוות עם עצמי. אולי שני הדברים האלו מתקשרים אחד לשני וכל דבר הוא פועל יוצא של השני - מי יודע.
לגבי הריוניות, מצטערת, אבל מעולם לא הלחיץ אותי להיות עם הריוניות בסביבה, ובטח שלא לראות אותם...אבללללל וזה אבל גדול,,,כנראה שזה פונקציה של מספר טיפולים ושל זמן. אני מניחה שמי שחוותה המון נסיונות כשלונות ואכזבות, תגיב אחרת ממי שזה עתה רק התחילה, ולמה התכוון המשורר
,,,לאחרונה, אני כן חשה צביטה בלב שיש הודעות על הריון, וזה נורא חדש לי ומפחיד
מה שכן, אני חשה באותה צביטה מעצבנת ולא פיירית, רק לגבי בנות חדשות שבאות והולכות לפני שאני זוכרת איך קוראים להן, לעומת זאת, מאוד שמחה על הודעת הריון מבנות שעוברות יסורי אפרים כמוני - כאילו דא, מה אם אני סובלת אז כולם צריכים לסבול
וזו הרגשה שמאוד מקוממת אותי כי אף בת לא נכנסה להריון על חשבוני ובמקומי,,,יחד עם זאת אם פעם שללתי את חוסר הנוחות שבנות מרגישות ליד הריונות, אזי היום , איני יכולה לשלול, כי אולי עם הזמן גם אני אהיה שם, וככל שאצבור יותר ויותר כשלונות אולי גם לי זה יפריע
אני מאוד מקווה שלא, אבל נכון להיום, גם לא יכולה לשפוט את אלו שכן.
וי זה יצא ארוך ויש לי עוד משו להגיד בנושא של
עין הרע,,,אבל במקום להגיד, אני אוסיף לכן קישור, למה שכבר אמרתי
ככה זה יראה לכן פחות ארוך.
לכולן ולבחורה שחוותה את העקיצות בפורום ההוא, אני מחבקת אותך חזק
כי זה היה ממש לא לעניין. ואני חושבת שכל השרשור ההוא צריך להסתכל טוב טוב במראה.