לא מודה! ../images/Emo6.gif
כמה תשובות: לגבי המקורות - אתה צודק. אני כרגע לא זוכרת, אבל אמצא בדיוק מאיפה לקחתי את זה. לגבי הנקודה השניה, באותה תקופה הרוב המוחלט של בני הנוער למדו גיטרה בכוחות עצמם, לעיתים אפילו בגיטרות מאולתרות, ברוב המקרים בגיטרות זולות מאוד שנמכרו בחנויות במקומות מגוריהם. יש אינספור עדויות על כך, מספיק לפתוח כל ביוגרפיה ממוצעת של נגנים מאותה תקופה. לגבי הסיפור של גילמור ובארט, זה עניין מסובך ורגיש. יתכן שהייתי צריכה לפרט, אבל עשיתי זאת בעבר ומשום מה הנחתי שזה כבר ידוע לבאי הפורום ואין צורך לחזור על כך שנית. מכיוון ששאלת, אספר את זה שוב: גילמור ובארט ניגנו בגיטרה בהפסקות בין השיעורים בביתה הספר, יחד עם חבריהם. זו היתה הדרך בה אנשים למדו גיטרה והקימו בסופו של דבר להקות, באותם ימים. בוב קלוז, שגם הוא היה גיטריסט בפלויד בשלב כלשהו, היה אף הוא שייך לחבורה הזו, ובסרט הדוקומנטרי על בארט הוא מתאר בדיוק את הסצינה הזו. גילמור ובארט אפילו יצאו לחופשה ביחד בדרום צרפת, בשנת 1964 או 1965, במהלכה ניגנו ברחובות עבור פרוטות. לאחר סילוקו/עזיבתו של בארט מהלהקה, ועד אמצע שנות השבעים בערך, גילמור נהג לספר לעיתונאים (בריטיים) שהוא זה שלימד את בארט לנגן. ובכלל, הלהקה הדגישה (בעתונות הבריטית) את העובדה שגילמור הוא ידיד-ילדות של בארט (בעוד הם מטשטשים את העובדה שגם ווטרס היה חבר, ואף הכיר אותו קודם לכך. ובמקביל, בעתונות הזרה, הם התעלמו מסיד כמעט לחלוטין). הסיפור הזה היה "לוקש", שנועד לבסס את מעמדו של גילמור. המסכן, נאלץ להתמודד עם 'צילו' של בארט, בקרב הקהל ועיתונות המוסיקה הבריטית, והרגיש כל הזמן שהוא "במגננה", בתור המחליף של האגדה. ברבות הימים, גילמור שינה את הסיפור. מאז 1982, הוא מספר לעיתונות ששניהם נהגו לנגן ביחד, כשכל אחד מהם 'עוזר' לשני, כדרכם של נערים בחזרות. כיום זהו חלק מהגרסה הרשמית של הפלויד לסיפורם, והוא מופיע גם בספרו של ניק מייסון. זה לא אומר, כמובן, שגילמור איננו במגננה גם כיום. כפי שרוברט סאנדלר ב"טיימס" כתב (ואני אתרגם את המאמר מיד), גילמור מעולם לא השתחרר מתדמית ה"מחליף", בעיני האוהדים הבריטיים, למרות תרומתו. אם תרצו, זה המחיר שהפלויד שילמו על העזבתו של בארט. מה עוד שאלת? אה, אני מנגנת כמה אקורדים בסיסיים בגיטרה. לקחתי שיעורים לפני שנים רבות. אבל ידיי הן קטנות מהממוצע, ולכן גיטריסטית דגולה כבר לא תצא ממני. ובלאו הכי, מה זה משנה? להיות גיטריסט נחשב פרושו להיות גיטריסט גדול, בעיני בעלי הדעה שנחשבת: המבקרים הרציניים, והקהל הרציני. חדשנות ואקספרימנטליות הם בין הקריטריונים שהופכים סתם נגן, לאמן מוערך.
הוא היה אקספרימנטליסט וגיטריסט בינוני ומטה. אני יכול רק לחוות סיוטים מהמחשבה שהוא היה נשאר חלק מההרכב הזה.
ספרי לנו בבקשה, איך כולם למדו? ואת, את מנגנת? תקראי כתבים של גילמור ובארט ותמצאי שם שחור על גבי לבן שגילמור לימד אותו, הם חברי ילדות הרבה לפני הפלוייד. להיות גיטריסט נחשב, חדשן, אקפרימנטליסט עדיין לא עושה אותך גיטריסט גדול או טוב... ובכלל מה לך ולפלוייד, את סתם פריקית של בארט...!!! תודי!
