סיוטים של הבת שלי...

[הרואה דברים]

חוזרת על דברי קודמיי- גוררת משהו

מהעבר,אבל הייתי מאד סקרנית לתת לה דף ונייר ולראות איך היא מציירת עץ.

 

[דה ניא אל]

היא מציירת מדהים....

איפה היית מחפשת את הבעיה בציור ?

 

[הרואה דברים]

לא הייתי מחפשת את הבעיה

הבעיה היתה עולה לבד.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

הרואה בעצים ../images/Emo8.gif

אולי תלמדי אותנו. באופן כללי כמובן. גם אני נוהג להתבונן בציורים, לאו דווקא של עצים. פעם אחת מישהי הזמינה אותי אליה כדי שאבחר לה רמדי על סמך הציורים שלה. הכי אני אוהב את ציורי הילדים, ובעיקר של ביתי ( ). הם מספרים כל כך הרבה למי שמוכן וחש לראות.

 

[מיקילוניה]

אפשר לראות הרבה...

בציורי ילדים אבל לנהוג משנה זהירות! כאחת שעובדת עם ילדים וקוראת רבות על הנושא הזה. אומר לכם חד משמעית שאין לראות בציור כלי איבחוני לילדים. אפשר להעזר בציור כאשר יש עוד כלי איבחון ו-אסור- להשתמש בו ככלי יחיד. אין שום מחקר שמראה את הקשר בין מה שהילד מצייר לבין מצבו הרגשי, קוגניטיבי או אחר. המחקר האחרון שקראתי בנושא מדבר על כך שילדים מציירים את מה שהם מציירים רק כי הם מחפשים דרך לצייר דברים שונים וכל ציוריהם הם חיפוש דרך לציור. מבחן "צייר עץ" מתאים יותר לאנשים מבוגרים וגם הוא איננו כלי איבחוני יחיד. בברכה ואהבה, מיקילוניה.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

../images/Emo45.gif אמת

זה עוד כלי שעוזר ליצור פורטרט, אך בשום אופן לא כל הכלי. בהומיאופתיה מצאתי שציורים עוזרים להבין כמה דברים, לתת כיוונים. אבל גם תנועות גוף, צורת ישיבה, אינטונציה, שמות, אותיות, ספרות, אנחנו מוקפים בסמלים, אותות ודומה לעיתים שמקורות האנפורמציה בלתי מוגבלים. היופי הוא למצוא את המחט בערימת השחת. מענין מה הולמס היה אומר לווטסון בענין זה.

 

[הרואה דברים]

הלו,אני לא כתבתי שאני עושה איבחונים

רק כתבתי שמעניין אותי לראות ציור עץ של הילדה,אני לא פסיכולוגית ולא מאבחנת !!! אותו הדבר גם לגבי קריאה בקלפים או בקפה-כל אחד עושה את זה אחרת "ורואה" דברים אחרים,יש כאלה שלומדים את זה ויש כאלה שקיבלו " מתנות".

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

ואם כן מה רע בכך, למה להתכחש

"בשעה שכורתים את עץ האילן,קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, ואין קולו נשמע". העץ אומר הרבה ועם זאת כאילו לא אומר כלום. תמיד אהבתי עצים, לטפס עליהם, "לעשות פרשוטות" על אקליפטוסים גבוהים בשביל להביא סכך לסוכה, לבנות סולמות על הגזע, בתים על הצמרת. פעם אחת אושפזתי בבית החולים ואיפסנו אותי להשגחה באיזה מחלקה פנימית ליד ישיש מחרחר למוות. חשבתי שאני בגיהינום של אלדנטה

. מה שהציל אותי זה עץ אורן ענק שאליו הייתי נצמד באין רואה. אחרי ששבתי מהשמורה של האינדיאנים חזרתי כבר ממקום אחר. התחלתי לראות את ההילות שהם מקרינים עד לב השמים. מדהים, אור פלורסנטי עז בצהרי היום. והאור נע ומפזז כמו להבה. הייתי יושב דקות ארוכות ומתבונן בלהבה הזו שהייתה משנה גוונים. ולא הייתי על סמים. כן יש כל מיני מתנות. בכלל אני אומר שבכל אחד יש ניצוץ גאוני שמיוחד אך ורק לו. כל אדם ניחן ביכולת להצעיד את המין כולו צעד אחד קדימה. יש כל מיני רמות של קיום. יש כאלה שממלאים תפקידים פשוטים יותר כמו תאי שיער, וכו' ויש תאים שתפקידם הוא במערכת העצבים המרכזית. זה בדיוק כמו בגוף. זה תפקיד, שאפשר לקרוא לו גם "מתנה". עדיף ככה כי אי אפשר להתנגד ולהתכחש ליעוד הפנימי. מי שיתכחש משול לתא אבוד. כל הגוף יתכחש אליו. אני למדתי על בשרי. פעמים רבות התכחשתי לייעוד שלי, בכל מיני דרכים וצורות ושילמתי על זה מחיר. לא משנה מה עשיתי ולאן פניתי, זה חיכה לי בכל פינה. לא יודע למה אני כותב את זה. כיום ובדומה לך, אכן יש לי תחושה שהשם חנן אותי במתנות. אני מקבל עלי הכל באהבה. קודם אומר כן ואחר כך כבר נראה. ובהשראתך חני ובשביל נעה. ששאלה איך אפשר לנוע בין שני הקטבים של כן ולא, פעם התחלתי להכריח את עצמי לומר כן. נעשה ונשמע. אחר כך כבר נראה. ההתנהלות הקודמת פשוט התישה אותי. ואז החלטתי שכלית שאני מתחיל לנוע בלי מאמץ. כמו מים לאיפה שהחיים יובילו אותי לשם אלך, כמו המים בתוך הערוץ. ובתהליך שלקח מספר שנים ראיתי דברים נשגבים. בגלל הדינמיקה שלי התרחקתי מהמרכז ונעתי אל השוליים. יצאתי מהמירוץ. עזבתי הכל ועשה רושם שחיי מתקרבים להתרסקות. נעשיתי "לשוטה" שבטארות. עומד לו בלבושו הססגוני, עם המגבעת על הראש והחיוך נסוך על פניו בעודו מתבונן בפרח שמונח על ידו, והוא עומד על קצה הצוק עם רגל אחת באויר לעבר התהום, וכאילו שאינו מבחין שהוא צעד אחד ממותו. אבל הוא לא שוטה באמת. הוא הסיר את הספק, הוא למד לראות את האמת ולדעת שגם אם יפול יהיה מה שיחזיק אותו למעלה ויקח אותו אל קצה הצוק הבא. אחת המתנות שלמדתי לקבל על עצמי היא חוסר האיכפתיות, והשאננות שלכאורה, שהכל כבר מכוון ומתכוון מאליו והכי טוב זה לא להפריע, כמה שפחות תנועה מיותרת, עד גבול הכאב ולא מעבר לו, עד גבול ההנאה ומעבר. איך אמרו -זהו יום טוב והדרך היא טובה והכל בדיוק כפי שצריך להיות.

 

[דה ניא אל]

תודה על דבריך אלישוע

כמה שזה נשמע נכון, מרגיש נכון, כמה שזה מרגיש מפחיד אשריך שצלחת ואינשאללה שתמשיך לרכוב על הנמר של ה- SUCCESS של הטארוט (של אושו...) חיבוק דניאל

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

איפה ?../images/Emo13.gif

מהפה שלך עבור כולנו.

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

דברים יפים כתבת אבל

מה שמשך אותי הוא הביקור אצל האינדיאנים

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

story of my life

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

ספר...לי../images/Emo9.gif

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

כל הזמן מספר ../images/Emo8.gif

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

יוסף המספר....

 

[enatti]

אחרי הציור הייתי נותנת לה עץ במתנה

או ליתר דיוק נותנת לה להיות עץ ואומרת לה לדמיין שורשים עמוקים אל תוך הקרקע. אחרי שהיא תרגיש שיש לה שורשים אפשר לשחק איתה משחק כזה שאני מנסה קצת לעקור את העץ והיא צריכה להאחז חזק עם השורשים בקרקע. זה משחק דמיון שמפתח חוסן אצל ילדים. הם מרגישים שהם נטועים חזק יותר אחר כך. אחרי כמה פעמים של תרגול אפשר לבקש ממנה שוב לצייר עץ- ההתפתחות האישית תלבלב שם בינות לענפים. באהבה ענת

 

[דה ניא אל]

וואוו תודה !!! ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif