איך הפסדתי את כל הכיף?!
ועברו רק יומיים!
אני לא יודעת מהי השתייכותו הפוליטית של יעקבסון, וגם לא כ"כ אכפת לי מכיוון שרשימותיו מרתקות, ובייחוד הפוסטים על הבניה בשטחי יו"ש.
א. מה טוחנים? את ההיסטוריה של פרנקפורט פראג וקראקוב בהחלט טוחנים, אבל רובנו הישראלים לא מעוניינים לדעת על מה שיש לנו מתחת לקצה האף, ביפו, בגבעת רם בירושלים (שייח באדר) ובכל מקום באדמות הקודש.
יש הרבה שמתעניינים בעיר דוד, בהרודיון ובחרבת קיאפה (ראו מה קורא שם בשנה וחצי האחרונות!) אבל גם התעניינות תחומה לתקופות מסוימות - ז"א מקרא, בית ראשון, שני, חשמונאים, בר כוכבא והופ!- שיבת ציון של המאה ה-20 ומלחמת העצמאות. זה שבכל מקום גם היו עממים שונים אחרים, אשורים, נוצרים, פרסים, מוסלמים וגויי הים- לא ממש מעניין אותנו, ולמעשה מאיים על מציאותנו כאן.
תראו אותנו- אפילו שלט בערבית (שפת הרמב"ם וגם שפת סבי וסבתי...
) מאיים עלינו...
ב. כן, חייבים להיות יותר צדיקים מהאפיפיור, זו לפחות דעתי, אחרת אין לנו הצדקה קיומית במקום הזה. והלו, לא מדובר על 'זכות השיבה', אלא על זכות הזיכרון!
ג. ולמה כן להתעניין במה שהיה פה?
1. כי אפשר ללמוד מזה הרבה, לקבל פרופורציה, להבין מול מי אנחנו עומדים, כאויבים או אולי כפרטנר אי פעם בעתיד.
2. כי איך אפשר להבין מה היה פה ב48 או ב67 בלי זה? אם לא תדע איפה היתה עיבדיס או עיראק סוידאן מה אתה מבין מהחיים שלך?!
3. גם אם לא מעניין אותך גורל הפליטים ולאן הגיעו בארץ ובעולם, חיים פה לידך (או שמא רק לידי?) ערבים שהמקומות האלה הם חלק מההיסטוריה ומהזהות שלהם, ממש כמו ששפייר ווורמס הם חלק מהזהות שלי כיהודיה. כל עוד אתה לא רואה את זה אתה מתעלם גם מהם, מהקיום העכשווי שלהם ולא רק מההיסטוריה.
ובשוליים אעיר כי פקיעין לא מקופחת, אפשר להגיע לסיור בבית זינאתי ואפילו להצגה, בתיאום מראש...
בברכת בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים,
ובבניין ציון ננוחם