ניקס - סלטיקס
בכורה סופר מוצלחת לקייפי, מהלכים שלו בשני צידי המגרש הכריעו את המשחק בדקות האחרונות, שיתוף פעולה לא רע עם טייטום שבתורו סיים עם 34-11 והפגין נכונות לנצל את יתרון הסייז במהלכי אייסו. בערב קליעה חרבנה של ברונסון את רנדל, קוויקלי התעלה ובארט הצטרף, אך ת'יבודו לא מצא את ההרכב הנכון לסגור את ההתמודדות והקאמבק ברח להם.
עוד מסקנות חפוזות - ריבוי האופציות בסלטס מטמטם ת'מוח והלוק החדש של דריק ווייט על הפנים, אסטתית הוא ממש ההקבלה לכדורסל של הניקס. לחשוב שג'יילן בראון הוא החוליה החלשה בהגנת הפרימטר, נקודת פתיחה מפחידה...
ברוקלין - קליבלנד
קואץ' וון הבחין שקאם תומאס התעורר לצד הנכון בערב של 35 נקודות, החזיר אותו עמוק ברבע האחרון לאחר שחילופים אוטומטים די שיתקו את איום הפיקנאדרול של קלקסטון את סימונס. עוד הגיעו ליתרון 6 דקה וקצת לסיום, אמנם הקאבס, שעוד לפני כן העלו אינטנסיביות בהגנה, קצרו את הפירות והפכו את התוצאה. הגנת החילופים של הם תקעה את הנטס, סטרוס עם יופי של בכורה העניק להם ריווח מיוחל (7 שלשות) והמאבק בינו לאוקורו על מיקום בחמישייה צפוי לעצב את העונה שלהם אני מניח. אוקורו כשלעצמו היה חד, לא פשוט לנצח אותם כשהוא שם את הכדור בסל.
*במבט חטוף הספסל של קליבלנד די דליל. אולי ברוקלין יכולים לעזור בנושא, הם בכלל מעלים את פיני סמית' ורויס אוניל מהספסל לצד שמות איכותיים אחרים. לוני ווקר לדוגמא כלל לא שותף, קיבלו בין השאר דקות יפות מדניס סמית' ג'וניור, שנתן אחלה עונה בשארלוט מתחת לרדאר..
פייסרס - וושינגטון
הוויזארדס תחילה הדביקו את קצב המשחק והסקורינג של היריבה, הפער באיכות הפליימייקינג התגלה בהמשך והכה גלים. מצבת הגארדים של אינדי מעולה על גבול המצוינת, ברוסי בי עם יופי של סיפתח. אנדרו נמבהארד שחקן שכיף להיות בעדו, בעונה שעברה ציינתי שיש להם 3 רכזים שמסוגלים לרשום דאבל-דאבל לעיתים תכופות, אתמול הוא והליבורטון עשו זאת. עמדות 1-3 הם מסודרים, אמנם הם משוועים לנפח ושדרוג באיכות עמדות הפנים.
דני פתח בחמישייה, המשך ישיר של הבעת האמון הפיננסית.
גולדן - פיניקס
תפסתי רק מחצית אז בהערה כללית - הסגל של הווריורס מתחלק כמעט לשניים, בין אלו שלא ששים לאיים על הסל (גרין/פול/לוני/פייטון) לבין אלו שמהססים לוותר על זריקה רעה (קליי/וויגינס/קומיגנה), מדובר בדינמיקה ייחודית שלא יהיה פשוט ליישב. אפשר יהיה לבחון אותה רק לאחר שדריי יחזור לשורותיהם.
בפיניקס נורק הפגין חיוניות וניתן לראות מה מוסיף להם, אוקוגי מבליח בתור סקורר אחת ל- והם זקוקים לו. אהבתי שווגל שיתף את וואנטנבה, הוא לא גרוע בהגנה ברמה שמצדיקה ספסול קבוע, בטח כל עוד הזריקה נכנסת. גודווין עוד ירוויח דקות שם.
קליפרס - פורטלנד
נו באמת אייטון יא אהבל. 4 נקודות קלושות ב-23 דקות (עבירות), זובאץ האוברייטד עם 20-12-4 ביעילות מופרזת ממול. קוואי וג'ורג' השלימו עם 50 עגול משותף בדרך לבלואאוט, מנגד ברוגדון הוא כמובן המבוגר האחראי מבין הגארדים, 20 נקודות בדקות מעטות כחלק מקמפיין לקונטדרית חפצה.
ספרס - דאלאס
הסיבה שלשמה התכנסנו, רק שהשופטים הרסו את המסיבה. וומבי נקלע לבעיית עבירות, לא מנע ממנו להנהיג ריצה מלהיבה לקראת הסיום. במבט קדימה היו שם שני מהלכים חשובים: 1. סל על גרנט וויליאמס בפייס אפ 2. מיקום עמוק בצבע במעבר מול קליבר (שהוא 5 למחצה) שהסתיים בדאנק ועבירה. רוצה לומר הוא מתסדר סבבה לגמרי עם הפיזיות.
מעבר לכך קלדון ג'ונסון לקח על עצמו יותר מדי בסיום, טעויות שלו סתמו את הגולל.
הבשורה במאבס היא דריק לייבלי. דיברנו בחוליה החלשה על החשיבות שלו למערכת בתור רוקי. סנטר צעיר בגובה 1'7 שמהווה איום לוב אימתני ומסוגל לחסום זריקות בצבע, קיד נתן לו את מרבית הדקות בעמדה והיכולת שלו ללמוד תוך כדי תנועה תהיה אקוטית. מסביב יש להם צורה, גרנט תותח וקשה למצוא צמד שומרים ראויים ללוקה & קיירי יחדיו. רק היה חסר לי עוד אשראי לג'וש גרין.
דנבר - לייקרס
שחזור קל של הסוויפ - הלייקרס חיים בסרט שניתן להריץ אותנו ושדיוויס מסוגל לתקוף את יוק ביעילות לאורך משחק שלם. בפועל הם עושים הערכת יתר לסיבולת שלהם, פיזית & מנטלית כאחד. הפסידו את המשחק בסטינט הראשון של היחידה השנייה, ובחוסר היכולת להתמודד עם תרגילי החסימות ברבע האחרון איתם יצאנו מהפסק זמן.
חייב לומר שדילו הוא שחקן טוב-גרוע. יש דבר כזה. לא מצדיק את האמון שהם נותנים בו. הופתעתי שהוא פתח, רק בהמשך הבנתי את הקונספט. הפתחת הדקות של לברון (28) מפאת הגיל מייצרת סטאגר די גס בינו לדיוויס, ומכיוון שכריסטיאן ווד עולה במקום האחרון, וללברון אין כוח לשמור, עדיף שוינסנט יחלוק את האחריות במקום הפקרות מוחלטת לצד ראסל. ככה או ככה הוא לוקח מריבס ואחרים נגיעות מיותרות. ייקח זמן ליחידה השנייה להתגבש, הכישרון קיים, זקוקים למי שינתב אותו הרחק מתהומות האייסו.
אצלנו נוסיף שתי הערות רק בשביל לא לשבור את המסורת: *פורטר נדחק הצידה מדי, קייסיפי (בערב חזק) היה זה שהופיע בכל מיני צמתים בהם ציפיתי לראות את פורטר. עושה רושם שנפח האחריות שלו יגדל, לגיטימי יחסית, רק שהייתי מעדיף לחזק המעמד של MPJ מכמה סיבות: 1. הוא חתום על מקס. 2. פופ הוא די known commodity והתפוקה שלו פחות מבוססת על שיתוף התקפי, הוא עושה את שלו ללא תנאים ויודע להשתלב ללא הכנה מוקדמת, לא הבחנתי בתנודות חדות במשחק שלו בהתאם לכמות המבטים. מה גם שהערך העיקרי שלו לא מושתת על הצד ההוא בלאו הכי.
*ג'וליין סטרות'ר, שכיכב בליגת הקיץ ונראה מתאים כמו כפפה לסגנון שלנו, לא קיבל את שאריות הגארבג' טיים. מקווה שמאלון לא מתכנן כאן סדרת חינוך ארוכת טווח.
בכורה סופר מוצלחת לקייפי, מהלכים שלו בשני צידי המגרש הכריעו את המשחק בדקות האחרונות, שיתוף פעולה לא רע עם טייטום שבתורו סיים עם 34-11 והפגין נכונות לנצל את יתרון הסייז במהלכי אייסו. בערב קליעה חרבנה של ברונסון את רנדל, קוויקלי התעלה ובארט הצטרף, אך ת'יבודו לא מצא את ההרכב הנכון לסגור את ההתמודדות והקאמבק ברח להם.
עוד מסקנות חפוזות - ריבוי האופציות בסלטס מטמטם ת'מוח והלוק החדש של דריק ווייט על הפנים, אסטתית הוא ממש ההקבלה לכדורסל של הניקס. לחשוב שג'יילן בראון הוא החוליה החלשה בהגנת הפרימטר, נקודת פתיחה מפחידה...
ברוקלין - קליבלנד
קואץ' וון הבחין שקאם תומאס התעורר לצד הנכון בערב של 35 נקודות, החזיר אותו עמוק ברבע האחרון לאחר שחילופים אוטומטים די שיתקו את איום הפיקנאדרול של קלקסטון את סימונס. עוד הגיעו ליתרון 6 דקה וקצת לסיום, אמנם הקאבס, שעוד לפני כן העלו אינטנסיביות בהגנה, קצרו את הפירות והפכו את התוצאה. הגנת החילופים של הם תקעה את הנטס, סטרוס עם יופי של בכורה העניק להם ריווח מיוחל (7 שלשות) והמאבק בינו לאוקורו על מיקום בחמישייה צפוי לעצב את העונה שלהם אני מניח. אוקורו כשלעצמו היה חד, לא פשוט לנצח אותם כשהוא שם את הכדור בסל.
*במבט חטוף הספסל של קליבלנד די דליל. אולי ברוקלין יכולים לעזור בנושא, הם בכלל מעלים את פיני סמית' ורויס אוניל מהספסל לצד שמות איכותיים אחרים. לוני ווקר לדוגמא כלל לא שותף, קיבלו בין השאר דקות יפות מדניס סמית' ג'וניור, שנתן אחלה עונה בשארלוט מתחת לרדאר..
פייסרס - וושינגטון
הוויזארדס תחילה הדביקו את קצב המשחק והסקורינג של היריבה, הפער באיכות הפליימייקינג התגלה בהמשך והכה גלים. מצבת הגארדים של אינדי מעולה על גבול המצוינת, ברוסי בי עם יופי של סיפתח. אנדרו נמבהארד שחקן שכיף להיות בעדו, בעונה שעברה ציינתי שיש להם 3 רכזים שמסוגלים לרשום דאבל-דאבל לעיתים תכופות, אתמול הוא והליבורטון עשו זאת. עמדות 1-3 הם מסודרים, אמנם הם משוועים לנפח ושדרוג באיכות עמדות הפנים.
דני פתח בחמישייה, המשך ישיר של הבעת האמון הפיננסית.
גולדן - פיניקס
תפסתי רק מחצית אז בהערה כללית - הסגל של הווריורס מתחלק כמעט לשניים, בין אלו שלא ששים לאיים על הסל (גרין/פול/לוני/פייטון) לבין אלו שמהססים לוותר על זריקה רעה (קליי/וויגינס/קומיגנה), מדובר בדינמיקה ייחודית שלא יהיה פשוט ליישב. אפשר יהיה לבחון אותה רק לאחר שדריי יחזור לשורותיהם.
בפיניקס נורק הפגין חיוניות וניתן לראות מה מוסיף להם, אוקוגי מבליח בתור סקורר אחת ל- והם זקוקים לו. אהבתי שווגל שיתף את וואנטנבה, הוא לא גרוע בהגנה ברמה שמצדיקה ספסול קבוע, בטח כל עוד הזריקה נכנסת. גודווין עוד ירוויח דקות שם.
קליפרס - פורטלנד
נו באמת אייטון יא אהבל. 4 נקודות קלושות ב-23 דקות (עבירות), זובאץ האוברייטד עם 20-12-4 ביעילות מופרזת ממול. קוואי וג'ורג' השלימו עם 50 עגול משותף בדרך לבלואאוט, מנגד ברוגדון הוא כמובן המבוגר האחראי מבין הגארדים, 20 נקודות בדקות מעטות כחלק מקמפיין לקונטדרית חפצה.
ספרס - דאלאס
הסיבה שלשמה התכנסנו, רק שהשופטים הרסו את המסיבה. וומבי נקלע לבעיית עבירות, לא מנע ממנו להנהיג ריצה מלהיבה לקראת הסיום. במבט קדימה היו שם שני מהלכים חשובים: 1. סל על גרנט וויליאמס בפייס אפ 2. מיקום עמוק בצבע במעבר מול קליבר (שהוא 5 למחצה) שהסתיים בדאנק ועבירה. רוצה לומר הוא מתסדר סבבה לגמרי עם הפיזיות.
מעבר לכך קלדון ג'ונסון לקח על עצמו יותר מדי בסיום, טעויות שלו סתמו את הגולל.
הבשורה במאבס היא דריק לייבלי. דיברנו בחוליה החלשה על החשיבות שלו למערכת בתור רוקי. סנטר צעיר בגובה 1'7 שמהווה איום לוב אימתני ומסוגל לחסום זריקות בצבע, קיד נתן לו את מרבית הדקות בעמדה והיכולת שלו ללמוד תוך כדי תנועה תהיה אקוטית. מסביב יש להם צורה, גרנט תותח וקשה למצוא צמד שומרים ראויים ללוקה & קיירי יחדיו. רק היה חסר לי עוד אשראי לג'וש גרין.
דנבר - לייקרס
שחזור קל של הסוויפ - הלייקרס חיים בסרט שניתן להריץ אותנו ושדיוויס מסוגל לתקוף את יוק ביעילות לאורך משחק שלם. בפועל הם עושים הערכת יתר לסיבולת שלהם, פיזית & מנטלית כאחד. הפסידו את המשחק בסטינט הראשון של היחידה השנייה, ובחוסר היכולת להתמודד עם תרגילי החסימות ברבע האחרון איתם יצאנו מהפסק זמן.
חייב לומר שדילו הוא שחקן טוב-גרוע. יש דבר כזה. לא מצדיק את האמון שהם נותנים בו. הופתעתי שהוא פתח, רק בהמשך הבנתי את הקונספט. הפתחת הדקות של לברון (28) מפאת הגיל מייצרת סטאגר די גס בינו לדיוויס, ומכיוון שכריסטיאן ווד עולה במקום האחרון, וללברון אין כוח לשמור, עדיף שוינסנט יחלוק את האחריות במקום הפקרות מוחלטת לצד ראסל. ככה או ככה הוא לוקח מריבס ואחרים נגיעות מיותרות. ייקח זמן ליחידה השנייה להתגבש, הכישרון קיים, זקוקים למי שינתב אותו הרחק מתהומות האייסו.
אצלנו נוסיף שתי הערות רק בשביל לא לשבור את המסורת: *פורטר נדחק הצידה מדי, קייסיפי (בערב חזק) היה זה שהופיע בכל מיני צמתים בהם ציפיתי לראות את פורטר. עושה רושם שנפח האחריות שלו יגדל, לגיטימי יחסית, רק שהייתי מעדיף לחזק המעמד של MPJ מכמה סיבות: 1. הוא חתום על מקס. 2. פופ הוא די known commodity והתפוקה שלו פחות מבוססת על שיתוף התקפי, הוא עושה את שלו ללא תנאים ויודע להשתלב ללא הכנה מוקדמת, לא הבחנתי בתנודות חדות במשחק שלו בהתאם לכמות המבטים. מה גם שהערך העיקרי שלו לא מושתת על הצד ההוא בלאו הכי.
*ג'וליין סטרות'ר, שכיכב בליגת הקיץ ונראה מתאים כמו כפפה לסגנון שלנו, לא קיבל את שאריות הגארבג' טיים. מקווה שמאלון לא מתכנן כאן סדרת חינוך ארוכת טווח.
