סיכום שבוע האלבום-Abbey Road

[מ ק ר ט נ י]

שינוי דעה- אלבום סיום נהדר

אני אתחיל מסיפור קצר. אתמול בערב, כשכולכם הייתם עסוקים בענייניכם שמעתי את The long and winding road, אני מודה, אחרי תקופה ארוכה שלא שמעתי אותו. אני חייב לציין שהוא היה מדהים ביופיו. נזכרתי שהסיבה שאני למעשה אוהב את הביטלס היא לא השלמות של Abbey road, לא המהפכנות (?) של sgt. pepper's, אלא בגלל השירים המרגשים של פול. מ-yesterday, דרך eleanor rigby ו-hey jude, וכן- כלה בשירים שלו בדיסק Let it be. השמיעה הזאת של The long and winding road שינתה אצלי הרבה דברים- כעת (למרות מה שכתבתי קודם), אני מאמין שלפרידה, עדיף משהו נוגע ללב, מאשר אלבום מושלם ושאר שטויות. מלהקה לא נפרדים עם אלבום שהמבקרים ומי שלא רוצה יכול להלל אותו, אלא עם אלבום שייגע בך. שיגרום לך להצטער ממש שאין יותר ביטלס. אף פעם The end (וסליחה לאלה שכן) לא גרם לי להצטער על פירוק הלהקה. אתמול, כששמעתי את The long and winding road, הצטערתי מאד. אז נכון- האלבום Let it be הוא לא סינגל של The long and winding road. יש בו שירים נוספים, חלקם פחות טובים. אבל מספיק שיר אחד, מה עוד שב-Let it be לא חסרים שירים מרגשים (שכבר ציינתי בעבר). לסיכום- Let it be הוא אלבום הפרידה הטוב ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת.

 

[tin ker bell]

צודק לגמרי!!!

זה מה שבאתי לכתוב... the long and winding road כל כך נוגע ללב, וכל פעם כשאני שומעת אותו, אני נזכרת בדרך הארוכה הזאת שהם עשו, מה שגורם לי להצטער שאין יותר ביטלס. למרות שגם הפרידה ב-the end נחמדה מאוד, דה לונג אנד וינדינג רואד הרבה יותר נוגע ללב.

 

[יוסטשיה ויי]

מה שהכי מרגש אותי בשיר הזה...

כשהוא אומר a long long time ago.....

 

[Tomer 123]

יש לי הרגשה, הרגשה עמוק בפנים

הסיפור של "Let It Be" הוא לא סיפור אופייני לאלבומי הביטלס. הם לא נכנסו לאולפן, עבדו יחד ויצאו עם יצירה מגובשת, להיפך. הם נכנסו לאולפן, רבו, התווכחו, הסתכסכו, ובסוף עוד גנזו את ההקלטות. אחרי כמה חודשים הם חזרו לאולפן, ניסו איכשהו להסתדר יחד, ויצאו עם יצירת המופת שלהם "Abbey Road", שאחריו הם כבר התפרקו באופן רשמי. רק אחרי הפירוק, באפריל 1970, פיל ספקטור עורך ומעבד מחדש את האלבום, שנקרא במקור "Get Back", משנה את שמו ומוציא אותו ואת הסרט התיעודי שמלווה אותו. וכמה מילים בקשר להקלטות עצמן. בתחילת 1969 הביטלס כבר מסוכסכים בינם לבין עצמם יותר מתמיד. החזרה מהודו הובילה ל"אלבום הלבן" (האלבום הכי טוב שלהם לדעתי), שבו כבר ברור הקרע ביניהם. אחרי האלבום הלבן, שיוצא בסוף 1968, הביטלס חוזרים לאולפן בתחילת 1969, ומחליטים להפיק סרט שילווה את העבודה שלהם באולפן. באופן אירוני, דווקא הפרק הכי עצוב בתולדות הביטלס תועד והונצח. בסרט רואים את הריבים והסכסוכים בין הארבעה, שהתחילו כבר להיחנק בתוך הלהקה, ורצו לצאת ולעשות מה שהם רוצים. השיא היה בהופעה המפורסמת על גג בניין חברת "אפל" ב 30.1.69, שהיתה גם ההופעה האחרונה של הביטלס אי פעם. האלבום הזה נחשב לגרוע שאלבומי הלהקה, כנראה בגלל חוסר האחידות שבו. אבל לדעתי הוא אלבום מעולה, שכולל שירים שעומדים בפני עצמם וכך נעשים כל כך נפלאים. בלי לחפש קונספט או אפילו קו מוסיקלי ברור. יש כאן בלדות פסנתר, רוק'נרול, בלוז רוק קשוח ואפילו ניצוצות ראשונים של רוק כבד. וקצת כמו באלבום הלבן (בכמה רמות למטה), הגיוון הוא שעושה את העניין. Two of Us שיר אקוסטי ומקסים של פול. לנון ומקרטני שרים יחד, ולמרות שהוא לא נכתב על יחסיהם, אלא על פול ולינדה, הוא מאוד התאים לסיטואציה. Dig a Pony בלוז רוק איטי שכתב ג'ון, והוקלט במהלך ההופעה על הגג. הרמוניות יפות של פול וגיטרה מעולה של ג'ון, שמחליף באלבום הזה, אגב, את ג'ורג' בתפקיד הגיטריסט המוביל. Across The Universe השיר הזה הוא אחד מהפחות חביבים עליי. למרות שבבסיס זה שיר יפה, הוא נטחן לאורך השנים יותר מדי, מה שהופך אותו למאוס מעט בעיני. אבל אני רואה אותו בעיקר כשיר הפסיכדלי האחרון של הביטלס (הוא נכתב עוד בהודו). I Me Mine השיר האחרון שהביטלס הקליטו, היה דווקא שיר של ג'ורג'. השיר הזה הוקלט בינואר 1970, כלומר גם אחרי Abbey Road, ומשתתפים בו פול, ג'ורג' ורינגו. ג'ון כבר הלך לו לענייניו. אחד מגדולי השירים של ג'ורג' בתקופת הביטלס ואולי בכלל, שמסמל יותר מכל את תחושת המחנק שלו בלהקה ואת רצונותיו להיות מוסיקאי עצמאי. Dig It החמישים שניות האלו הם חלק קטנטן מאלתור בן 8 דקות של הביטלס באולפן. לא ברור (לי, לפחות) למה הוא הוכנס לאלבום, אבל איך אומרים, אם זה לא יועיל זה גם לא יזיק. Let it be מה עוד לא נאמר על השיר הזה... אחד משירי הביטלס היותר יפים (וגם היותר מאוסים...). הפסנתר, השירה של פול וגם הסולו גיטרה של ג'ורג' הופכים אותו בעיני, לשיר מקסים, למרות שקצת נמאס ממנו. Maggie Mae לא, לא מדובר כאן בשיר של רוד סטיוארט, זה שיר עממי שהביטלס נהגו לשיר בתחילת דרכם, וכאן הוא הופך לאלתור בן פחות מדקה. I’ve got a Feeling אחת מהנקודות החזקות של האלבום. רוק'נרול חזק מאוד, שמשלב בין שיר של פול ושיר של ג'ון, שמתמזגים אחד בשני באופן טבעי. גם הוא, אגב, הוקלט על הגג, ומסמן את כאחד הניצנים הראשונים של הרוק הכבד, שהיה אז בחיתוליו. One After 909 אחחחח... סיפור מסובך יש לשיר הזה... הוא נכתב ב 1959, בתחילת דרכם המשותפת של פול וג'ון ככותבים, הוקלט לראשונה ב 1960, בהקלטות דמו בבית של פול. אח"כ, ב 1963, הוא הוקלט בסשן של "From Me To You" והיה אמור לצאת, אבל ההקלטה הזאת יצאה רק אחרי 35 שנים, באנתולוגיה. ועכשיו, קצת לפני הפירוק, הביטלס חוזרים לשורשים שלהם עצמם, ומקליטים שיר מצוין, שמזכיר לכולם שהביטלס הם בראש ובראשונה להקת רוק'נרול מעולה. גם זה, אגב, הוקלט על הגג. The Long and Winding Road כמה שלא טוחנים את השיר הזה, אני מת עליו. כמה שפול לא יתלונן על העיבוד התזמורתי של פיל ספקטור, ככה אני אמשיך לאהוב את הכינורות כאן. שיר מדהים, יפהפה ומרגש ביותר של פול. For You Blue בלוז גדול של הריסון, שמוכיח כאן שרק הוא ידע איך לכתוב שיר בלוזי קצבי עם סלייד מעולה (שאגב ג'ון מנגן), שהיה ונשאר אחד האהובים עליי. Get Back עוד אחד מלהיטי האלבום, למרות שעליי הוא קצת פחות אהוב. אבל בסה"כ הוא רוק'נרול נחמד וכיפי שממש קורא להצטרף אליו לקצב, עם בס ותופים מעולים, סולו גיטרה חזק ושירה חנוקה מעט של פול.

 

[Miss CB]

סחתיין על הביקורת ../images/Emo45.gif

זוכרים איך שאבי רוד הוא מקרה "התוצאה גדולה מסכום חלקיה" או מה שלא יהיה? אז איכשהו, "לט איט בי" בדיוק ההפך. הוא נחשב ממש לא משהו, בעיקר בגלל כמה נפילות כמו "דיג איט" הלא ברור, ו"מגי מאיי" שהוא חביב אבל בדוגרי לא ברור מה הוא עושה שם. אבל יש בו כמה שירים ממש מעולים, רוקנ'רול כמו שהוא צריך להיות!

 

[מ ק ר ט נ י]

מגי מאיי ורוקנרול

אני חייב לציין ש*לשם שינוי* אני חולק עלייך לחלוטין. מגי מאיי לא מיותר לדעתי. אולי הוא לא משתלב (אבל איזה שיר כן משתלב עם שיר אחר ב-Let it be), אבל יש בו את הסוף שהוא נורא יפה. איפה את מוצאת רוקנרול (ועוד יפה) ב-Let it be? אם את מתכוונת ל-get back... לדעתי הוא נפילה עצומה לפול, בושה לביטלס ולאנושות. שיר מונוטוני שאי אפשר לשמוע יותר מאפס פעמים.

 

[Miss CB]

מה עם...

ONE AFTER NINE OH NINE? IV GOT A FEELING? וזה לא רק רוקנ'רול, יש פה גם בלוז ענק בצורת FOR YOU BLUE, יש כמה שירים איטטים ויפים ו... אני לא צריכה לפרט נכון? אגב, מה פשר השנאה העזה שלך לGET BACK? ואני לא מתבססת רק על השרשור, אמרת דברים חריפים בצורה דומה להפליא בעבר...

 

[מ ק ר ט נ י]

השירים שהזכרת בסדר...

הם לא שיא הרוקנרול... for you blue אכן ענק. לא הכחשתי זאת. העניין עם get back הוא שהוא שיר שהוא מבחינת מלל חסר תוכן (ההמ של פול), המוזיקה מונוטונית, הקול של פול מצליח (פעם ראשונה לדעתי) לעצבן ולהיות צווחני, ובכלל שיר מעצבן כזה.

 

[Tomer 123]

וואו

טוב שלא הגזמנו... לא פסגת היצירה של הביטלס, ולדעתי גם לא יר מדהים או מבריק או מה שלא יהיה, אבל בושה לאנושות??? בואו נירגע, מקרטני... לדעתי, זה שיר סביר. לא יותר מזה.

 

[מ ק ר ט נ י]

תיתן לי להשתמש בקלישאות...

זה לא יכול להזיק.

 

[Another Girl]

מסכימה עם כל מילה../images/Emo45.gif

מלבד הקטע של one after nine

 

[dagi19]

קצת על Let It Be

קראתי כאן את מה שהיה לכם לומר על האלבום והיו כמה אי דיוקים במה שרשמתם. כל החומר באלבום let it be נאסף מהפרויקט get back שהביטלס ביצעו וגנזו בינואר 1969 . לאף אחד מחברי הלהקה לא היתה שום נגיעה למה שחברת התקליטים EMI עשתה לאחר מכן עם החומר. חברת התקליטים שכרה את שירותיו של פיל ספקטור שלקח מאות שעות הקלטה של הביטלס מהפרויקט get back. הוא עיבד את החומר, הוסיף תזמורות קלאסיות וקולות נשיים לחלק מהשירים והוסיף קטעי מעבר קצרים כמו מגי מיי ו Dig it על מנת ליצור אווירה ביתית חמימה לאלבום. פול מקרטני ממש התעצבן לעיבוד שפיל ספקטור עשה לשיר The long and winding road, אבל הוא לא יכל לעשות דבר בנושא- ככה חברת התקליטים רצתה ולה יש את הזכויות לשירים!

 

[Another Girl]

וולקאם קודם כל...../images/Emo20.gif

ולהבא לשרשר בבקשה לשרשור המתאים

 

[ערןלוי]

לא מדויק בכלל

א. יש באלבום חומר שהוקלט הרבה אחרי ינואר 69, כפי שצוין כבר. ב. לגבי ספקטור: ההחלטה להביא את ספקטור (שהוא אגב מפיק ענק - למרות שהוא קצת פישל פה לדעתי) לא הייתה של חברת התקליטים - אלא של ג'ון לנון וג'ורג' האריסון. מקרטני התנגד - אבל לא שאלו אותו. חברת התקליטים לא הייתה מקבלת כזו החלטה בעצמה, וממילא ההחלטה לא הייתה עוברת אם הביטלס עצמם היו מתנגדים. בכל זאת לא מדובר באיזה להקה צעירה שלא שולטת על החומר שלה.

 

[Tomer 123]

האמת היא...

שרק I me mine הוקלט אחרי ינואר 1969. הוא הוקלט בינואר 1970, בלי ג'ון לנון, אבל גם הוא היה למעשה remake של שיר שנכתב עוד בתקופת get back. ובקשר לעיבודים של ספקטור, נראה לך שחברת תקליטים כזאת או אחרת היתה יכולה להוציא אלבום לביטלס בלי כל נגיעה של הלהקה?

 

[ערןלוי]

אם כבר מתקטננים....

אז בוא נדייק

: I Me Mine היה השיר היחיד שהוקלט במלואו אחרי ינואר 69, אבל היו עוד דברים שהופיעו באלבום שהוקלטו אחרי ינואר 69. למשל, הביטלס המשיכו לעבוד על השיר let it be (סולו גיטרה באפריל 69, הקלטות בינואר 70 (יום אחרי i me mine), הקלטות נוספות של רינגו אח"כ...) ואין צורך לומר שכל התוספות של פיל ספקטור (בשירים long and winding road, across the universe ועוד...) הוקלטו ב 1970. זה נכון ש i me mine נכתב בתקופת get back..... אבל באותה מידה אפשר להגיד גם ש something ו octupus's garden נכתבו בתקופת האלבום הלבן, וכו'.... זה לא נגמר...

 

[ערןלוי]

ועוד משהו...

לא כל כך הבנתי אם התכוונת אלי בהערה האחרונה (לגבי ספקטור) או אל זה שלפני... כי אני כתבתי בערך מה שאתה אומר: לנון והאריסון הביאו את ספקטור, לא חברת התקליטים. מקרטני התנגד נחרצות, ואם אני לא טועה אפילו ניסה למנוע את הוצאת the long and winding road המשופץ בבית משפט, אבל לא הצליח... (מעניין, אגב, שלמרות כמה שמקרטני כביכול שונא את העיבודים של ספקטור, זה לא מפריע לו לשחזר אותם בהופעות עד עצם היום הזה....)

 

[Tomer 123]

לא התכוונתי אליך...

התכוונתי להודעה שלפני, רק חיזקתי את מה שאמרת. וחוץ מזה, התכוונתי ש I me mine הוקלט במלואו, אבל לא חשבתי שזה משמעותי ועקרוני במיוחד לציין תוספות קטנות לשירים. ואגב, מקרטני משחזר את העיבודים האלו בהופעות, כי אלו העיבודים המוכרים, והקהל מכיר ואוהב אותם, ויכול מאוד להתאכזב מעיבוד שונה או מיוחד.

 

[Another Girl]

למות ממכם ../images/Emo12.gif

 

[ערןלוי]

שיהיה...

אני לא הייתי מגדיר את הסולו גיטרה + קולות רקע + תופים ב let it be כתוספות קטנות, וגם לא הייתי מגדיר את התזמורות והמקהלות שספקטור הוסיף כתוספות קטנות (ויש עוד דברים).... אבל שיהיה. הכל ברוח טובה, כן? אני כבר נעשה פרנואיד. לגבי מקרטני: אני מבין שהוא מבצע את העיבודים האלה כי זה מה שהקהל מכיר ורוצה, אבל אם זה מה שהוא עושה, אין לו שום זכות להתלונן על העיבודים האלה. הוא האמן! אף אחד לא מכריח אותו לבצע בהופעות את מה שהקהל רוצה, ולא חסרים מוזיקאים שלא תמיד נותנים לקהל מה שהוא רוצה. בפרט כשמדובר בדבר שהם כל כך מתנגדים לו כמו במקרה הזה. חוץ מזה, הוא הרי רוצה להוציא מחדש את let it be בלי העיבודים של ספקטור, אז מה העניין? העובדה שהוא כל כך מדבר נגד העיבודים האלה ואז הולך ומבצע אותם בהופעות, גורמת לי לחשוב שההתנגדות שלו להפקה של ספקטור היא לא התנגדות טהורה ממניעים מוזיקליים-אמנותיים, אלא התנגדות שלפחות בחלקה היא ממניעים של כבוד ופוליטיקה, שנובעת מזה ששינו את השירים שלו בלי לשאול אותו בכלל.