לא הרבה בעצם
הטוב של השבוע: באחד הימים התייצבתי אצל ההורים לעזור במיון וסידור ניירת שהצטברה שנים. בדיוק מסוג המשימות האהובות עליי, ואני לא אומרת את זה בציניות. הוכחתי שעם מספיק טפיחות עצמיות על הכתף, זה יכול להיות כיף גם לאנשים שלא קוראים להם סיגל. גם הצלחתי להתקין whatsapp על המחשב (כי אין לי טלפון חכם), וזה לקח רק חצי יום! טוב להרגיש מועילה.
הפחות טוב של השבוע: חוסר תיאבון ברמות, חזרתי לפודינג המרוכז. ושוב (ושוב ושוב) גיליתי שאני לא נלקחת בחשבון בתוכניות של אנשים, גם לא בתוכניות של אנשים שבאים לבקר אותי. כלומר, הם מחליטים לבוא למשהו מסויים ואם הוא לא תואם לציפיות החסרות כל קשר למציאות, אז הם מושכים בכתפיים ואומרים "טוב, אולי מתישהו זה יסתדר...” כשכל מה שצריך לקרות כדי שזה יסתדר זה שפשוט ירצו לבוא וישאלו איך אני צריכה.
הבלתי מוגדר: ג'יין אייר. יש שם רגעים מרתקים אבל בשאר הזמן זהו בעיקר שעמום מלודרמטי.
איש/יצור השבוע: אנחה. אולי תתחלחלו לשמוע, אבל אתמול רציתי לקום ולהגן על בעל חיים חף מפשע ששני בחורים בנשיונל ג'יאוגרפיק החליטו שהם רוצים להראות לצופים, אז הם משכו אותו ממאורתו. מושכים ומושכים ומושכים, והוא מנסה להתנגד אבל לא אכפת להם, הם רק נהנים מזה יותר, מה לא עושים בשביל הטלוויזיה, ורציתי לצעוק להם שיעזבו אותו, שהוא לא רוצה, אתם לא רואים שהוא לא רוצה?! והבחור עומד לו שם, מועך את הראש בידו ומציג למצלמה את הנשיכה שננשך בזמן המאבק להוציאו כאילו זה אות כבוד ולא ניסיון של חיה חפה מפשע להינצל מהמפלצות שהתנפלו עליה סתם כך פתאום. אז מה אם היא נחש אנקונדה באורך כמה מטרים, גם היא רוצה לחיות את חייה ולא הייתה להם שום זכות
כל פעם אני מעריכה את נשיונל ג'יאוגרפיק פחות ופחות.
מה בשבוע הבא: אין לי מושג. מה שיבוא, יבוא.
קישור/ציטוט/קטע לשבת: “אף פעם לא היו לי כנפיים, למרות שהיו כמה חלומות שבהם שחיתי באוויר. אני לא אוהבת את הריח של אפור. אני חושבת שבגוניות הן צמחים אבל מלפפונים הרבה יותר, ושאם נגמרת אבקת הפלדה סימן ששכחת את החלודה בחורף. זו נקודה לזכותך, אגב. אני גם חושבת שמזל שעכשיו לא שבועות, תאר לך כמה טרקטורים נזרעו בשדה ועוד לא הבשילו.”
(אני, ברגע צלול במיוחד)
שיהיה לנו שבוע עם ברכה מקורית ושנונה
סיגל
כל פעם אני מעריכה את נשיונל ג'יאוגרפיק פחות ופחות.
(אני, ברגע צלול במיוחד)
שיהיה לנו שבוע עם ברכה מקורית ושנונה
סיגל