YossihNew
Well-known member
פרס מתאבק המאה:
- למרות הבעיות בבחירת מתאבק המאה, הבחירה היא… קים שינראקו. כן, לו ת'אז שרד יותר מכולם והיה אמין והפך את ה-NWA לאיגוד החזק. הוגאן היה הסלבריטאי הגדול ומושך הקהל. ריק פלייר היה הטוב מכולם באופן עקבי. פרנק גוטץ' היה הכי גדול בארה"ב, החונק לואיס היה סלבריטאי לפני הטלוויזיה. ואנטוניו אינוקי היה מיתוס. אבל ריקידוזאן- הוא היה הכוכב הראשון ביפן. הוא היה הכוכב הכי גדול בטלוויזיה, בהיאבקות וביפן. הוא לקח תעשייה שלא הייתה קיימת והפך ללהיט. הוא הקים תעשייה שלעולם לא נעלמה, ונשאר נאמן לערכי הסומו שלו. הוא בחר את שני תלמידיו- שוהיי באבה וקנג'י אינוקי, שהמשיכו את דרכו, וקינטארו אוקי, שהפך לכוכב בקוריאה. והיה הסוף שלו. במדינה שהייתה נגד קוריאנים, הוא היה מהאהודים ביותר אי פעם, ולכן הסתירו את זה. הרקע שלו היה מיתוס כמו מה שלמד מהאמריקנים והפך לגדול יותר במולדתו. לפי הגרסה הרשמית, מיטסוהירו מומוטה נולד ב-1924 באומורה, קרוב לנגסאקי, שהופצצה בפצצת אטום. הוא היה קים שינראקו מצפון קוריאה. הרעיון שיליד נגסאקי יוביל את יפן עשור אחרי המלחמה ויחסל את האמריקנים, היה להיט. ככל שהזמן עבר ההיאבקות הפכה ליותר מצוירת, אבל ריקידוזאן יצר עולם של ספורט רציני כמו סומו, וזה עוד קיים, למרות שהקרבות הפכו למהירים יותר. הארגונים הקטנים הם הצבעוניים. בניגוד לארה"ב, שם המתאבקים נחשבים לזיוף ולבדרנים, ביפן הם נחשבים לאתלטים נהדרים וקשוחים. הכוכבים בארה"ב היו גורג'ס ג'ורג' הצבעוני וארגנטינה רוקה האקרובטי. אבל הכוכב של יפן היה איש חזק בטייטס ומגפיים שחורים, שלבש את האליפות הבין לאומית. יפן היא השוק הכי חזק בהיאבקות כבר 50 שנה. בשיאה, היא הייתה חלק עצום מהתרבות, וגם 40 שנה אחרי מותו, שמו ידוע ביפן. המצבה שלו בטוקיו היא אנדרטה לאומית למתאבקים. והוא דורג מקום 14 בסקר איש המאה היפני. גורג'ס ג'ורג', מקבילו האמריקני בחלוציות, מת באותה השנה, והיום ידוע רק למעריצים בתור שם של מלווה.
- שינראקו התחיל ביפן עם אחיו הגדול, מעריץ סומו, במשפחה ענייה בקוריאה. אחיו הגיע ליפן כדי להיות מתאבק סומו ובגיל 15 קים הלך אחריו. השם שלו בסומו היה ריקידוזאן, והוכרז שהגיע מקוריאה, מה שהוסתר בהיאבקות לאחר מלחמת קוריאה. הוא היה קשוח וחזק, מתאבק סומו רציני וכבר חשוב ביפן. כשלא הפך ליוקוזונה בסומו, בגלל שאסור לקדם זרים, הוא התלונן ובמאי 1950 יצא מהספורט. הוא עבד בבניין והפך למיטסוהירו מומוטה. ביפן, ההיאבקות התחילה כשמאסאהיקו קימורה, אלוף הג'ודו, וטושיו יאמאגוצ'י התאבקו בסן פרנסיסקו מול האחים שארפ ב-1951. בובי ברונס, בוקר מפורסם, ערך מופעים ביפן איתם. מתאבק הסומו שפרש הגיע וצפה. הם התחילו לאמן אותו, וכעבור כמה שבועות, ריקידוזאן נלחם מול ברונס באותו האולם. הוא חתם על חוזה ונלקח להתאמן בארה"ב, כדי ליצור גיבור היאבקות יפני. הוא התאמן בהוואי וקודם מהר- כבר במרץ 1952 הוא זכה בתארי הזוגות. כעבור כמה חודשים הוא הגיע ליבשת וגם הפך לכוכב. לאחר מכן הוא הפסיד ללאו נומליני, שחקן NFL שהיה כוכב היאבקות בפגרה. הוא הפסיד מעט בשנה הראשונה שלו. JWA הוקמה ביולי 1953, ובדצמבר הוא ות'אז נלחמו, והוא הוצמד בידי באק סופלקס- מהלך חשוב מאז. בין ה-19 ל-21 בפברואר 1954, ההיאבקות היפנית ערכה מופעים. רשת NTV שידרה אותם וריקידוזאן יצא כוכב ענק שחיסל אמריקנים ענקיים. הבסיס נוצר- יש גיבור מול האמריקנים שפגעו ביפן. לכן עד היום אנשים כמו סקוט נורטון יכולים לככב שם. מעטים צפו אז בטלוויזיה, הם בעיקר צפו בחלונות ראווה. אנשים רכשו מקלטים רק כדי לראות את ריקידוזאן. באוגוסט, הוא זכה בתואר הראשון על אדמת יפן. זה הוביל לקרב האגדי בין ריקידוזאן וקימורה בדצמבר, להכתרת האלוף הראשון. הקרב היה אמור להיות תיקו, אבל ריקידוזאן התחיל לתקוף את קימורה באמת ועילף אותו. זה יצר כוכב ברמה עצומה. לפעמים אנשים מרוויחים מזה. קימורה נחשב לקשוח ביותר, אבל ריקידוזאן היה גדול. הוא היה נשיא הארגון, והכוכבים הגדולים התחילו לנהל ארגונים.
- באותו הזמן הביאו את אזומפוג'י, אלוף הסומו, כשותף של ריקידוזאן לאליפות. הם היו אהודים בהודו ובאסיה, וריקידוזאן הפך לאלוף אסיה כשניצח את קינג קונג, שהיה כוכב בהונג קונג וסינגפור. בתחילת 1956, החלו לבנות לקרב הגדול של ת'אז מול ריקידוזאן. ת'אז היה מפורסם שם כי ניצח את ריקידוזאן, וגם כי היה אלוף העולם. הארגון היפני הצטרף ל-NWA למען הקרב הזה, הגדול בתולדות התעשייה. ריקידוזאן הפך גם לאלוף עולם לזוגות עם קוקיצ'י אנדו לאחר שניצחו את אלופי ה-NWA, האחים שארפ. ב-1957, ההיאבקות נחלשה, והעסקים קרסו כשנסע לחו"ל. בובו ברזיל היה הכוכב השחור הראשון שהגיע והמצב התאושש. ואז הכריזו באפריל שבאוקטובר, ת'אז יגיע לטוקיו. מול 27,000 מעריצים, השניים נלחמו שעה בלי הכרעה, ו-87% מהקהל צפה בהם- זה הרייטינג הכי גדול אי פעם. ריקידוזאן נלחם גם בקרב שהשיג 60% רייטינג כעבור שבוע. ב-1963, כמעט כל התכניות הכי נצפות בתולדות יפן היו קרבות שלו. כמעט כולם ראו את הקרב הראשון. באוקטובר 1957, הגיעו 30,000 מעריצים לראות עוד תיקו. ת'אז חזר לארצות הברית ורצה להפסיד לריקידוזאן את התואר. ה-NWA לא הסכימו כי הם התמקדו בארה"ב, ות'אז התפטר כאלוף. הוא סירב להפסיד לבאדי רוג'רס, ובמקומו הגיע דיק הוטון, מתאבק חובב שת'אז כיבד. אבל הוטון לא היה כריזמטי וה-NWA קרסה, כשרבים פרשו ממנה. ת'אז קיבל בוקינג מסביב לעולם כאלוף בין לאומי, והפסיד את התואר ב-1958 לריקידוזאן. זה היה התואר הכי יוקרתי ביפן עד 1982. האליפות עדיין חלק מתואר הכתר המשולש. העסקים התרוממו, וזה היה יותר חשוב מלנצח את הוטון האלמוני. הפיוד בין ריקידוזאן לדון ליאו ג'ונתן היה הצלחה. בנובמבר ריקידוזאן עזב לברזיל, והמצב נחלש. ואז בא הרעיון לטורניר האלופים לעתיד- הליגה העולמית.
- ב-1959, הליגה העולמית מילאה כל מופע והביאה רייטינג, בעיקר בגלל הגעתו של מר אטומיק. ריקידוזאן ניצח בגמר בקרב הראשון עם דם. במרץ 1960, ריקידוזאן שמע על יפני שהיגר לברזיל עם משפחתו והיה כוכב גדול. הוא היה אלוף דיסקוס בתיכון. קנג'י אינוקי גויס, ואיתו שחקן הבייסבול הגבוה במיוחד, שוהיי באבה. הוא רצה שהם יהיו היורשים שלו. באבה היה הנבחר וריקידוזאן הקל עליו. גם בליגה העולמית השנייה ריקידוזאן ניצח, והוא התחיל למנף את טויונובורי. הוא התחיל פיוד עם סאני מאיירס, יריב גדול שלו. הוא גם הביא יריב גדול בשם הנסיך איוקאה- לימים המלך. ב-30 בספטמבר, הוא ערך מופע, בו באבה ואינוקי ערכו בכורה. ב-1961, הליגה העולמית נועדה ליצור שני כוכבים זרים- גרייט אנטוניו הענק ומר איקס- ביל מילר. הטלוויזיה כיסתה את אנטוניו מושך ארבעה אוטובוסים. כל לילה היה מלא, ואנטוניו כיסח אנשים בקרבות לא של הטורניר. אנטוניו התחיל להיות בריון ופוטר אחר כך. ריקידוזאן ניצח אותו בקלות ביוני וגירש אותו, וגם היה קשוח כלפיו. קארל גוטץ' וביל מילר טיפלו באנטוניו מאחורי הקלעים. מי שניצח בטורניר היה מר איקס, את ריקידוזאן, עם חפץ זר במסכה. ההחלטה בוטלה לבסוף, מה שהוביל לקרב מסכה מול תואר שריקידוזאן ניצח. הוא תמיד היה קשור ליאקוזה, כפי שנחשף לאחר מותו. הם מימנו את העסקים הרבים שלו- מכון כושר, מכון איגרוף, מסלול גולף, אולם באולינג, אחוזות, דירות ומועדון לילה. הוא רצה לערוך מופעי אגרוף ולחזור לסומו.
- בפברואר 1962, ריקידוזאן וטויונובורי הפסידו את תארי הזוגות, מה שהוביל למהומה. הם זכו בהם במהירות. הוא הלך לארצות הברית ורצה להביא את אלופי העולם לליגה העולמית- פאט או'קונור מה-NWA, אדוארד קרפנטייר שהוכר כאלוף, פרד בלאסי מ-WWA וורן גאנייה מה-AWA. בנוסף, הוא רצה גם את ברונו סאמארטינו ובאדי רוג'רס. אבל לפני כן, הוא חתם על הסכם עם ג'ולס סטרונגבו- לרכוש אליפות עולם. הארגון פרש מה-NWA והכיר בבלאסי כאלוף, וריקידוזאן ניצח אותו במרץ. בלאסי קודם בענק כ"ערפד" לקראת הטורניר, והשחיז את שיניו כשהוא מתראיין נהדר ויוצא ההיל הכי גדול בעולם. רוב הבניינים התמלאו חודשים מראש. בלאסי נשך את ריקידוזאן וגרם לו לדמם, מה שגרם לתדהמה ולהתקפי לב מהקהל. ההיט היה עצום, למרות שאף אחד לא באמת מת. כעבור ארבעה ימים, היה קרב שלשות בו בלאסי נשך את גרייט טוגו וזה גרם להתקפי לב. בלאסי התרברב וצחק שגרם רק ל-93 יפנים למות ולא למאה. הביקורת הייתה גדולה. אפילו בארה"ב דיברו על זה. אבל העסקים היו לוהטים וגם בלאסי. בגמר בחודש מאי, ריקידוזאן ניצח את ת'אז. לאחר שנה, הוא הפסיד את התואר חזרה לבלאסי כי דימם. בספטמבר 1962 הוא "נפצע" בידי יוקון מוס צ'ולאק וחזר כעבור חודשיים לנצח אותו למרות הפציעה בכתף וחוסר יכולת לתת צ'ופים. ב-1963, ריקידוזאן הכריז על נישואיו ב-5 ביוני. במרץ, היה עוד טורניר ליגה עולמית, עם חזרתו של ג'ייאנט באבה שהפך למיין איבנטר היפני האמיתי הראשון בארה"ב בגלל גודלו העצום. באפריל 1963, ריקידוזאן ניצח את הייסטאקס קלהון, וכעבור שבוע את פאט או'קונור. במאי, ריקידוזאן ניצח את קילר קוואלסקי בסוף הטורניר, אבל לפני הקרב, הדיסטרוייר, אלוף WWA, הגיע. הקרב ביניהם היה הקרב שהפך אותו למיין איבנטר ולשותף הנצחי של באבה. וגם עשה את הפיג'ר פור לגלוק, לפני שהיא איבדה ממעמדה בשנות ה-80 עד שקייג'י מוטו החזיר אותה ב-1995. זאת הייתה התבוסה הנקייה הראשונה של ריקידוזאן ביפן, במאי. 67% מהצופים צפו בקרב החוזר כעבור חמישה ימים, אבל היו עכשיו טלוויזיות בכל בית. זה היה הקהל הכי גדול עד אז ביפן. זה הסתיים אחרי שעה בתיקו- הקרב הכי נצפה בתולדות יפן, אפילו יותר מאינוקי-עלי.
- מעט לאחר מכן ריקידוזאן התחתן. האמת שכבר הייתה לו משפחה, וילדים שניסו להתאבק אבל לא ממש הצליחו. ריקידוזאן ג'וניור עוד עובד באול ג'פאן. דיסטרוייר חזר בדצמבר לקרבות האחרונים מול ריקידוזאן- בן 39, וכבר בשלבי פרישה. דיסטרוייר סחב אותו. הוא שמר על התואר מולו וגם על תארי הזוגות. ב-5 בדצמבר, האירוע האחרון של השנה, הוא עבד בקרב שלשות, ונסע לטוקיו כדי להיפגש עם מנהלי איגוד הסומו שרצו עזרה בקידום סומו בארה"ב, אחרי שהעיפו אותו. ב-8 בדצמבר, לאחר שחגג עם בכירים מענף הסומו במועדון לילה, מתנקש ממשפחת פשע השתין על סכין, ובדרך לשירותים דקר את ריקידוזאן בקיבה. היה עימות בין שתי כנופיות על קידום אירועי היאבקות, וריקידוזאן היה קרוב מדי לצד אחד. אף מתאבק לא היה גדול יותר מריקידוזאן, והוא פשוט כיסח את המתנקש שלו וזרק אותו מהמועדון. הוא אמר שהוא בכלל לא נפצע ורקד כל הלילה, אפילו אמרו שכביכול שר את "מקי סכינאי" על הבמה. אבל בגלל שלא טיפל בזה, הוא חטף זיהום, והרגלי השתייה שלו פגעו לו באיברים הפנימיים. כעבור כמה ימים הוא נאלץ לעבור ניתוח, וב-15 בדצמבר הוא מת. וככה כמעט גם הענף שהקים ביפן והפך אותו לגדול ממה שהם חלמו. למרות שהרוויח המון כספים, הוא איבד אותם בהימורים. לאחר מותו, נחשף כמה שתה וכמה היה קשור ליאקוזה בעסקים. הוא היה בוס קשוח. הגיבור כבר לא היה כזה מדהים. אבל לא הודו שהגיבור היפני היה קוריאני, ושהקרבות היו מבוימים. האולמות לא רצו להראות יותר היאבקות. המצב הנורא והיעלמו של הכוכב הגדול גרמו לירידה בקהל. NTV לא ביטלו אותם, מה ששמר על הארגון בחיים עם טויונובורי ככוכב. אבל JWA החזירה את ג'ייאנט באבה כעבור שנתיים להיות כוכב, ואז אינוקי עלה, ושוב הייתה תקופת צמיחה. יותר מ-20 ספרים נכתבו עליו מאז מותו, והמון תכניות. 20 שנה לאחר מותו, בתקופת צמיחה של אינוקי, ריקי צ'ושו וטייגר מאסק, הייתה תשומת לב תקשורתית. ביפן היו המון כתבות ותמיד דיברו על ריקידוזאן. ואז חשפו את הסוד. הגיבור שהחזיר את הכבוד ליפנים מהאמריקאים, זה שמכר טלוויזיות, לא היה יפני. אבל הוא עדיין הכוכב הכי גדול שחי. ובכל זאת- השם קים שינראקו נשאר אנונימי.