YossihNew
Well-known member
9 בדצמבר, 2002:
- בקרב המתאבקים בקרוליינה באמצע שנות ה-70, הסיפור הראשון שסיפרו על טים וודס היה סודי. באוקטובר 1975, מטוס התרסק בצפון קרוליינה וסיים את הקריירה לבוב ברוגרס וג'וני ולנטיין. ריק פלייר שבר את גבו ונעדר לארבעה חודשים. וגם היה מתאבק רביעי- טים וודס. וודס עמד להתאבק מול ולנטיין במיין איבנט, ובגלל הפרסום של התאונה, הוא חטף. הוא יצא מבית החולים ואמר שהוא בסדר, למרות שבקושי הצליח לזוז. הוא אמר שהוא ג'ורג' בורל וודין, פרומוטר היאבקות. זה באמת היה השם שלו, אבל לא הכירו אותו ככה. אם היו יודעים שהפייס המוביל טים וודס נסע עם היריב הגדול שלו, ג'וני ולנטיין, וההיל הגדול השני, פלייר- זה היה מחסל את ההיאבקות בקרוליינה שהייתה בשיאה. כשהוא ופלייר היו ביחד, פלייר אמר שהוא הציל את ההיאבקות בקרוליינה. המעריצים השרופים חשבו שמדובר בטים וודס, ולכן הוא חזר להתאבק כדי שיוכח שלא היה בתאונת טיסה שהרגה את הטייס. הוא התאבק בקרב אחד מיד לאחר התאונה כדי שלא יחשדו בו, אבל אז לקח חופש בגלל שוולנטיין היה פצוע והוא פרשן עד שהיה מוכן לחזור. עברו שנים לפני שהודו שהיה חלק מהתאונה.
- וודס, שהיה מר רסלינג המפורסם והפייס במסכה הכי אהוד בארה"ב לפני הגעתו של מיל מאסקאראס ממקסיקו, מת מהתקף לב השבוע בביתו בשארלוט. הוא שקל 136 ק"ג, ובשיאו רק 104, ולא היו לו בעיות בריאות חוץ מסרטן הערמונית שהוסר. הוא אירח אנשים לחג ההודיה, כולל אחיו, בתו, חתנו ונכדו בן הארבע. הוא התמוטט במסדרון ומת מיד. מעטים הכירו אותו היום, אבל השם שלו היה אמור להתפרסם בקרוב. קונפידנשל עמדה לעשות כתבה על תאונת המטוס, אבל הם לא ראיינו אותו לפני מותו וקווין קלי, שמפיק, לא התקשר לוודס. הם רצו לדבר על הסוד הגדול של מתאבקי קרוליינה. ביום לאחר מותו, דיירקטיוי שידרה אירוע בתשלום עם קרבות קלאסיים מפלורידה, כולל וודס מול פול ג'ונס. הייתה זאת ההופעה הראשונה שלו באירוע בתשלום. הוא היה מצוין בזירה, גם על אמת. הוא היה כוכב גדול מאמצע שנות ה-60 עד לסוף שנות ה-70, בעיקר בדרום מזרח המדינה. הוא היה אמור להיות אגדה בג'ורג'יה בסוף שנות ה-60 ובמשך כמה שנים היה המתאבק המוביל שלם. הוא היה במיין איבנט הראשון שמילא את האומני, בקרב ב-1973 בו אתגר את הארלי רייס על תואר ה-NWA. הוא גם האחרון שמילא אותו בעולם שונה- ב-1995 הוא צורף להיכל התהילה של ההיאבקות האמריקנית. ב-2001 צורף להיכל התהילה של לו ת'אז וג'ורג' טרגוס שנועד לכבד מתאבקים מקצועיים וחובבים חשובים, ות'אז בחר בו. הוא החזיק בכל התארים האזוריים בדרום מזרח המדינה, וגם היה זה שגרם לקריירה של האיש שהחליף אותו בג'ורג'יה- ג'וני ווקר, שנודע כמר רסלינג 2.
- טים וודין היה אגדת היאבקות בתיכון והגיע למקום החמישי מול מתאבקי המכללות הטובים כשעוד היה בכיתה י"ב. הוא היה אלוף לאומי ב-1955 וב-1957. הוא הגיע למקום השני ב-1958 וב-1959, אלו היו שני ההפסדים היחידים שלו במכללות, הוא הצמיד 74% מהיריבים שלו. רק דני הודג', עם 78%, היה מעליו. הוא החל להתאבק ב-1962, ועבד ב-WWWF של וינס מקמהן האב כפייס ג'ובר נקי. הוא עלה לאט בסולם והתחיל להתאבק בטקסס, שם קיבל קרב אליפות NWA מול לו ת'אז. ב-1965 הפך למיין איבנטר קבוע, כשג'ו דוסק מאומהה יצר את האגדה של המתאבק הבלתי מנוצח שכולם התחמקו ממנו, ולכן נאלץ ללבוש מסכה לבנה, כמו אל סאנטו, ולהפוך למר רסלינג כדי שיכירו בו. וודס אמר שהוא לא הרוויח כסף מהיכולות שלו עד שלבש מסכה. הגימיק יצא אובר ממש באומהה, והוא היה אלוף ה-AWA שם. בקרוליינה, ג'ורג'יה, פלורידה, קרוליינה, יפן וצפון קליפורניה, הוא לבש את המסכה והמכנסיים הלבנים מעל גופו השרירי כדי לייצג את טוהר הספורט.
- שיאו היה בין 1967-77 בדרום מזרח המדינה, כשאתגר את האלופים ג'ין קיניסקי, דורי פאנק, רייס, ג'ק בריסקו וטרי פאנק. הוא התפרסם עם מסכה, אבל אז היית יכול להיות כוכב גדול. גם כשאיבד את המסכה הוא נשאר מתאבק מרכזי ועבר לשארלוט בסוף שנות ה-70, שם נשאר באותו הבית עד למותו. הוא היה הכוכב הוותיק ולפעמים הוא ומר רסלינג 2 ניסו לאתגר את האלופים ההילים עד שעשה להם ג'ובים, כולל לפביולוס פריבירדס ולרוד ווריורס. הוא הופיע ב-GCW כשהתכנית שודרה בכל המדינה. הוא עשה סגמנטים בהם הדגים אחיזות היאבקות וניסה להפגין מהלכי שוט שהשתמשו בהם. הוא אסף אופנועים ומערכות סטריאו, וגם היה צלם ונגן סקסופון. הוא ניהל עסק מיזוג אוויר לאחר שפרש. היו לו אף פטנטים בתחום. הוא התעניין בהיאבקות עד למותו ורצה לא מזמן שרודי פייפר, אותו הכיר מקרוליינה, ינסה לעזור לו בהקמת בית למתאבקים מבוגרים. הוא גם העריץ את קורט אנגל. בשבוע הבא נשמע איך ליאו גריבלדי הפך אותו לכוכב הכי גדול בג'ורג'יה, וזה נשך אותו- מילולית. וגם נשמע על הקרבות המפורסמים שלו.
- הקרב של טיטו אורטיז-קן שאמרוק הדהים את כולם עם בין 13,5000 ו-150,000 רכישות- 0.25-0.30% ביירייט. זה יותר מכפול וכמעט משולש ממה ש-UFC השיגה השנה. זה כפול ממה שהאירוע הגדול בספטמבר 2001 השיג. זה לא כמו אירועי WWE או קרבות אגרוף גדולים, אבל זה שיא לאירוע ספורט אחר מאז נפילתה של WCW. זה גם שיא ל-UFC של שש שנים. דיינה ווייט חזה 80,000 רכישות. הנתונים המלאים לא יהיו זמינים עד השבוע הבא.
- שוב פעם, האלק הוגאן ורודי פייפר רבים. הפעם, שניהם הוציאו אוטוביוגרפיות באותו הזמן ודייב החליט לדבר על שתיהן. הוא סוקר את היריבות שלהם ואיך פייפר סירב להוציא אובר את הוגאן מחשש שזה יהפוך אותו לסתם עוד היל- כזה שעשה ג'וב להוגאן וזרקו אותו עבור הבחור הבא. פייפר היה מתאבק כל כך מושך קהל עד שיכול היה לעשות את זה, ושלא יפטרו אותו. זה הוביל לרסלמניה הראשונה, בהו ינס, הוגאן ומיסטר טי קיבלו קרדיט על ההצלחה, ופייפר ואורנדורף לא קיבלו קרדיט על התפקידים שלהם. דייב סוקר איך וינס ניסה להפוך את ה-WWF לארגון לאומי. דייב מערער על הטענה שה-WWF לא היו שורדים אם רסלמניה לא הייתה מצליחה. וינס אוהב להגיד את זה, אבל היה לו הסכם עם NBC, חשיפה ב-MTV וכוכבים ענקיים שמילאו כל אולם. אם רסלמניה הייתה נכשלת זאת הייתה מכה גדולה, וזה היה מאט את ההתרחבות. אבל הם עדיין היו הטריטוריה הכי גדולה וחזקה בעסק והיו הופכים לארגון לאומי בדרך כזאת או אחרת. תעשיית הטלוויזיה השתנתה, והיה ברור שהטריטוריות גוססות ומישהו עמד להפוך לארגון לאומי במוקדם או במאוחר. גם אם רסלמניה הייתה נכשלת, ה-WWF היו במצב הכי טוב כדי לעשות את זה.
- הספרים לא בדיוק מצליחים. הספר של הוגאן הגיע למקום 13 ברשימת רבי המכר של ניו יורק טיימס. מיק פולי וקורט אנגל הצליחו יותר, ואפילו הספר על ההיסטוריה של רסלמניה. אולי לא הוגן להאשים את הוגאן על מה שכתוב בספר, כי מישהו כתב עבורו את הספר והיו המון בעיות בינו לבין ה-WWE בנושאי עריכה. הוגאן הודה שהוא היה צריך להגיד את האמת אצל ארסניו הול לגבי סטרואידים. הוא הגן על אריק בישוף ועצמו ואמר שווינס רוסו וביל בוטץ' אשמים בנפילת WCW, ולא הודה באשמה למרות שרבים חושבים שזאת אשמתו. הוא היה נחמד לכל השאר ואפילו שיבח את ג'יי לנו כאתלט. לנו היה כל כך נוראי עד שקווין יובנקס, מהלהקה של התכנית שלו, עשה דברים שהם לא סמכו שלנו יעשה. בגרסה המקורית הוא פחות היה נחמד לרנדי סאבאג' אבל ערכו את זה וזה כבר לא שם. הבעיה הגדולה היא לא הדיוק אלא העומק. הוא לא מפרט כלום וזה ספר משעמם. אבל זה כנראה כי WWE ערכו אותו לפני השחרור. דייב ידבר עליו בשבוע הבא.
- רודי פייפר היה הרבה יותר כנה בספר שלו והודה בטעויות שלו ובבעיות בעסק. הוא רוצה שהמתאבקים יתאגדו. יש טעויות גדולות של פייפר שהוא לא זוכר, אבל הוא לא מתרחק מהבעיות בעסק. הוא די מסיים את הספר לאחר 1992, ולא ממש מזכיר את WCW או משהו שקרה אחר כך. פייפר והוגאן כתבו על רסלמניה 1 דברים שונים. שניהם אמרו שאף אחד לא חיבב את מיסטר טי, והוגאן אמר שניסה למנוע ממנו להתפטר לפני רסלמניה. פייפר ואורנדורף התווכחו עם וינס כי אף אחד מהם לא רצה להוציא אובר את טי, ואורנדורף עשה זאת. שניהם אמרו שהוא ניסה להבריז ביום של האירוע, מה שהיה יכול להיות אסון נוראי, אבל הוגאן הצליח לשכנע אותו לעשות את הקרב כמתוכנן. כמו מתאבקי שנות ה-80, הוגאן ופייפר אמרו שכל מופע שלהם היה מלא וכמעט מהומה, אבל זה לא קרה הרבה כמו שרוצים שתאמינו.
- דייב מתקן המון טעויות של הוגאן ופייפר. הוא אהב יותר את פייפר אבל אלו לא מהספרים הטובים שהיו בכל הזמנים. שניהם יהנו מעריצים מבוגרים, כי הם לא מדברים על התקופה מ-1997 והלאה. מעריץ חדש שהגיע באטיטיוד ארה ולא אכפת לו משנות ה-70, לא צריך לקרוא את זה. דייב ידבר יותר על הספר של הוגאן בקרוב.
- הירושי טאנאהאשי, מהצעירים המבטיחים של ניו ג'פאן, נדקר בדירה של חברתו כשניסה להיפרד ממנה. הוא בן 26 ועדיין מאושפז אבל יתאושש. חברתו, היטומי הארה, שמראיינת בתוכנית של ניו ג'פאן, נעצרה על ניסיון לרצח. היא דקרה אותו פעמיים בסכין מטבח ולמזלו הוא לא נפצע ברצינות. לאחר שברח מהדירה, הם התווכחו מחוץ לבית שלה כשהיא צרחה עליו ללא בגדים. הוא הצליח לנסוע על קורקינט ממונע לבית החולים. אם הגב שלו לא היה כל כך שרירי, הסכין הייתה מגיעה לריאה שלו. הרופא התקשר למשטרה וטאנאהאשי ביקש שהשוטרים ילכו לדירה מחשש שחברתו תתאבד. הדקירה התרחשה בדירה שלה בטוקיו שם טאנאהאשי היה. הם יצאו מאז אפריל אבל היא לא רצתה שיזרוק אותה. היא הודתה שרצתה להרוג אותו ולהתאבד גם. טאטסומי פוג'ינאמי נאם בהאוס שואו ואמר שביקר את טאנאהאשי שבקושי זז ומרותק למיטה. זה הפך לכתבה רצינית בתקשורת היפנית, יותר מהשחרור של קאנסוקה סאסאקי מניו ג'פאן. זה פגע מאוד בתדמית של ההיאבקות ורבים כעסו שטאנאהאשי היה מעורב בזה כי הוא פגע בתעשייה.
- בתקשורת, בגלל שמתאבק נדקר, זה הפך לחדשות גדולות ואפילו לעמוד הראשי של עיתוני ספורט. זה בגלל שנזכרו במוות של ריקידוזאן, האיש שביסס את ההיאבקות היפנית כתחום משמעותי, ובעצמו נדקר בידי פושע במועדון לילה ב-1963. כל העיתונים במדינה דיברו על זה. טאנאהאשי נחשב לטוב מבין הצעירים בארגון ואלוף IWGP עתידי. הוא ערך בכורה באוקטובר 1999 והחל מהר מאוד לבלוט בקרבות זוגות באנדרקארד. הוא השתפר עד כדי כך בשנה שעברה עד שהפך לבחור שהארגון סומך עליו שיוציא קרבות טובים מלוחמים לא מנוסים שהם מטפחים לקרבות גדולים. הוא הצליח להוציא מהם קרבות טובים עוד יותר ממה שיוג'י נאגאטה הצליח. הוא זריז על המזרן וגם מסוגל לתת ולחטוף צ'ופים ובעיטות קשות, וליצור סיומות אמינות לקרבות שלו. טאנאהאשי יאושפז לשבוע, ולא יתאבק חודשיים. הוא, קנזו סוזוקי ובלו וולף היו בטורניר השלשות של ניו ג'פאן. היה לו יום חופש לאחר קרב והוא היה אמור להמשיך את סיבוב ההופעות. במופע, הוכרז שלא יתאבק בגלל פציעה בגב, למרות שכבר דיברו ברדיו על התקרית. כעבור שלושה ימים הוכרז שהוא לא יתאבק בשארית השנה, ושטורו יאנו יחליף אותו. טאנאהאשי היה אמור לקבל קרב ענק וכמעט מיין איבנט ב-15 בדצמבר, מול יוג'י נאגאטה בקרב לא על התואר. שיניה מקאבי יחליף אותו.
- כבר ממשיכים...