YossihNew
Well-known member
26 ביולי, 2004:
- ה-WWE ינסו ליצור היסטוריה ב-RAW בשבוע הבא עם הקרב הארוך בתולדות התוכנית, קרב איירון מן של שעה על תואר העולם בין כריס בנואה וטריפל אייץ'. לפני כמה שנים הרעיון הזה היה מטופש. לא ניסו בשנות ה-90. בשנות ה-80 היו קרבות ארוכים, כמו ניק בוקווינקל וקורט הניג על תואר ה-AWA ב-ESPN בערב השנה החדשה, וריק פלייר וקרי ואן אריק בהונולולו. זה היה קשה בשנות ה-80, שם היה צריך לשלם על קרבות טובים ובטלוויזיה רק פיתו אותך לבוא. ולתת קרב של שעה היה קשה כי התוכנית הייתה שעה. בשנות ה-90, כשהתוכניות היו שעתיים, יכלו לעשות את זה אבל המחשבה הייתה שקרבות של 20 דקות יבריח את הצופים, בלי קשר למציאות. קרבות מפורסמים בשנות ה-80 כללו את פלייר שטריפל אייץ' מעריץ. במרץ 1988 הוא וסטינג נלחמו 45 דקות, באפריל 1989 הפסיד לריקי סטימבוט בקרב שתי הכרעות משלוש שנמשך 55 דקות, בפברואר 1986 נלחם מול ברי ווינדהאם 41 דקות בקרב החגורות, בקרב שהסתיים בספירת חוץ כפולה בגלל קיצוץ זמנים, בינואר 1987 הם התאבקו 42 דקות בתוכנית שלמה. הקרבות האלה נחשבו לקרבות השנה, ווינדהאם וסטינג גם ניצחו. זה יותר מסוכן מברוק לסנר-קורט אנגל, כי פיטסבורג היא עיר גרועה וקשה. הקרב יתחיל בתשע בערב אז הקהל לא יעזוב כמו בקרב של שון מייקלס-ברט הארט כדי להשיג את הפקקים. זה מסוכן כי הצופים יכולים לעזוב ולחזור רק בחמש הדקות האחרונות. זה יותר קשה מהעבר, שם הקרבות היו דרמטיים ויכלו להסתיים תמיד. טריפל אייץ' חושב שקרב ארוך זה טוב. אולי פלייר-סטימבוט, אבל הקרבות עם שון מייקלס ובעיקר מול סקוט סטיינר וגולדברג נמשכו יותר מדי. אבל גם היו לו קרבות טובים מול בנואה ושון. הוא גם נתן קרב איירון מן מצוין מול רוק במאי 2000, שם פישלו עם ההתערבות של אנדרטייקר בסוף.
- בלי קשר לפיטסבורג, זה מראה על חוסר למידה מטעויות. אנגל-לסנר נכשל ברייטינג. זה היה טוב לקהל אבל לא לצופים בגלל הפרסומות. הם אפילו עשו הכרעה בהפסקה. TBS ארגנו את פלייר-סטימבוט סביב ההכרעות, ואצל פלייר וסטינג לא היו פרסומות. פלייר-סטינג הצליח ורבע השעה האחרונה השיגה 7.8%, שיא לרשת טרנר. זה הפך את סטינג מפייס מידקארדר לכוכב לאומי בפחות משעה. סטימבוט אכזב עם 5% וזה אמנם צמח אבל אנשים ציפו למשהו כמו שנה קודם לכן. זה לא קודם כי ג'ורג' סקוט לא רצה שזה יפגע בהאוס שואוז שלו אם פלייר וסטימבוט יתאבקו בחינם. אבל יש הבדל בין הפסיכולוגיה של הקרבות. פלייר-סטינג היה קרב הכרעה אחת ולא ידעו כמה זמן ימשך. סטימבוט היה שתיים משלוש, הקהל ידע שזה יתארך אבל לא ידע כמה. סקוט פוטר כבוקר והוחלט במקום שעה ל-55 דקות. לסנר-אנגל הביא 3.20% לפרק. זה אכזב והיה פחות הממוצע כי קודם, והם איבדו צופים ברוב הקרב. בסוף הם הביאו 983,000, זה נהדר, אבל הקהל פשוט ידע מתי לחזור. היה עדיף להכריז על קרב שתי הכרעות משלוש ולעשות קרב ארוך, הקהל לא רוצה לדעת שהקרב נמשך המון זמן. והם לא למדו מזה. אולי זה יהיה קרב קלאסי בניגוד לוונג'נס. בנואה לא התאבק כל כך הרבה בבמה מרכזית, אבל אולי עדיף לקצץ בחצי, בעיקר בפיטסבורג. והפרסומות יפגעו בקרב, רק כדי שיוג'ין יתערב בסוף. למה זה קורה? כי היאבקות מתמקדת באדם אחד. רק לאחרונה RAW עשתה קרבות של יותר מ-20 דקות, החל מטריפל אייץ'-שון בסוף השנה שעברה, שהצליח ברייטינג. מצד שני, לפני חודש אורטון, פלייר ובאטיסטה-בנואה, אדג' וג'ריקו נכשל ברייטינג. פרט לשלושת קרבות האיירון מן ב-WWE והקרב של AWA, והקרב של פלייר-קרי, היו גם ג'ין קיניסקי-דורי פאנק ג'וניור ב-1968 באמרילו, דורי-הירו מטסודה ב-1969 באמרילו, דורי-ג'ק בריסקו ב-1971 בפלורידה, בוב באקלנד-גרג ולנטיין בגארדן בפברואר 1979, באקלנד-מוראקו בגארדן באוגוסט 1981, וטרי פאנק-סאבו-שיין דאגלס ב-ECW ב-1994.
- דייב בוחן מי מושכי הרייטינג הגדולים. הוא בוחן מתחילת השנה וזה אולי מטעה. אדג' לא גדול יותר מכריס בנואה, אבל הם די הצליחו במעמד שלהם. ב-RAW זה תלוי מתי אתה מופיע, וסגמנט חשוב תמיד יצליח. בשעה הראשונה יש עלייה, בין 10:15 ל-11 מאבדים קהל, וההארכה חזקה. למיין איבנטרים יש יתרון מובנה. בנואה, אבולושן, שון מייקלס ואדג' מובילים על קיין וג'ריקו. רוק ומיק פולי הצליחו למרות המקומות החלשים אבל רוק היה יכול להצליח יותר אם היו מקדמים את זה. פולי הופיע עד רסלמניה. כוכב צריך להביא 300,000 איש וכוכב על 400,000. בסמאקדאון זה יותר תלוי בסגמנט. אז בסמאקדאון אנשים לא אובר. אדי גאררו הצליח בקיץ 2003, אבל כבר לא מיוחד. הוא קרוב לכוכב רגיל.אנדרטייקר, פול היימן, ברוק לסנר וביג שואו כבר לא מופיעים הרבה. אנדרטייקר לא מצליח הרבה. קורט אנגל כוכב ברייטינג אבל השנה לא בתור מנכ"ל. וג'ון סינה עדיין לא חשוב בנושא הצופים למרות הפופים.
- ב-RAW, כמו אדי, טריפל אייץ' לא ממש מצליח. הוא עשה יותר ראיונות משעממים והחלש מתוך אבולושן. בתור כוכב, הקהל המזדמן לא רואה אותו ככזה. הוא מקבל תגובות ואפילו מוכר כרטיסים, אבל הוא לא משפיע על הצופים. ואולי הכותבים מתים על יוג'ין אבל הוא לא מיוחד, הוא כמו שלטון בנג'מין. הסגמנט הכי מוצלח השנה היה כשאבולושן תקפו אותו אבל זה היחיד עבורו. בלי זה יוג'ין יחסית בירידה. התלהבו מהפופים שלו והכותבים אהבו את הדמות, אבל הרייטינג שונה. סטיב אוסטין ווינס מקמהן כבר לא מעלים את הקהל פרט לקרב של וינס-בישוף. הנשים לא מצליחות, פרט לטריש סטראטוס וליטה. מי שעבד בשני הצדדים- שלטון בנג'מין השתפר כי עבד בפסגה. גם בוקר טי, הדאדליז לא שינו. רנה דופרי הצליח בהתחלה. גם ריקו. טאג'ירי הצליח יותר בסמאקדאון ו-RVD גם לא משנה. ו-JBL- ה-APA לא הצליחו, ו-JBL ברמה יחסית נמוכה למיין איבנטר אבל זה ממש טוב מהצפוי.
- דייב מסקר את הפרישה של ראשר קימורה.
- המופע של NOAH בטוקיו דום לא נראה בהתחלה גדול, אבל שלוש השעות האחרונות היו מצוינות. עד הקרב החמישי זה לא הרגיש כלום, ואז קייג'י מוטו ומיטסוהארו מיסאווה יצאו. הקרב היה בינוני אבל הם קיבלו תגובות ענקיות. המיין איבנט מזכיר את ה-WWE של פעם. ה-WWE הפסיקו את הסגנון הזה בגלל פציעות צוואר. קנטה קובאשי-ג'ון אקיאמה הזכיר את קייג'י מוטו ב-2001, כשבהתחלה חושבים שהקרב מאכזב ואז לא מאמינים למה שרואים- קרב של חמישה כוכבים. המהלכים היו מסוכנים ומעט רסלמניות היו ברמה הזאת. רק היאבקות. קנטה ונאומיצ'י מרופוג'י שמרו על תארי הג'וניורים מול קנדו קאשין וטאקאשי סויגיורה בקרב מדהים של 4.25 כוכבים. יושינובו קאנאמארו זכה בתואר הג'וניורים מג'ושין לייגר בקרב של 4.5 כוכבים. הארלי רייס ראה את זה ואמר שזה המופע הכי גדול שראה, והוא ראה המון.
- ה-WWE ערכו שני מופעים רצוף בבודוקן הול והצליחו עם הקהל, והכניסו מיליון דולר פעמיים. קורט אנגל חזר בלי להודיע. אדי שוב נפצע ברגל וחטף כיסא, ואנדרטייקר עבד מול JBL ואנגל לבד עד שאדי הציל אותו. מטורף שאנגל חטף טומבסטון במקום צ'וקסלאם. אנגל נראה די טוב. המופע השני היה מאוד מוצלח מבחינת הקהל. ג'ון סינה קיבל תגובות אדירות אבל כולם קיבלו. המון זוגות ומשפחות, ומעריצים ראשונים. הקהל לא ממש הכיר את שיין מקמהן כי הם צופים בעיקר בסמאקדאון. פונאקי קיבל תגובות ענקיות. אגב, הקרב הראשון של JBL ואדי הסתיים בפסילה וביפן זה נחשב למשהו אמריקני, כי אצלם תארים מחליפים ידיים בפסילה. ולות'ר ריינס ניצח את RVD נקי.
- הגרייט אמריקן באש כנראה הביא 240,000 רכישות או 0.44%. זה די גבוה יחסית לשבועיים אחרי באד בלוד והם השיגו רק 15,000 פחות, ועלו ב-205,000 מג'דג'מנט דיי. פחות מ-200,000 והביירייט הכי נמוך בהיסטוריה היו נדיבים, אבל זה סימן חיובי לשני אירועים בחודש. יכול להיות שזה יישחק אבל הם עדיין מרוויחים, ולהשיג 500,000 רכישות בחודש יוני זה מעלה את ההכנסות. זה אומר ש-JBL לא נכשל כמיין איבנטר כי קרבות חוזרים לא מעלים ביירייט אלא אם סוג הקרב חזק, או שפול ברר עניין. ג'דג'מנט דיי השיג 813,000 מכרטיסים והבאש רק 320,000.
- ג'ייאנט סילבה נלחם מול טאקאשי סוגיורה. בהיאבקות סילבה היה מנצח כי זה מה שריאליסטי. אבל ב-PRIDE זה היה שונה- סוגיורה השמיד את סילבה תוך שתי דקות וחצי. הוא קורט אנגל היפני, אלוף צבא יפן לשעבר. לאחר הקרב סילבה רצה מולו קרב היאבקות. PRIDE אמרו שזה מופע הבושידו האחרון שלהם עם הלוחמים הקטנים.
- השבוע ב-HBO עשו כתבה על בוב סאפ והצלחתו ביפן, ואמרו שהוא משחק לסטריאוטיפים השחורים. סאפ אמר שהוא כמו מיסטר טי ורוק. אף אחד לא הכיר אותו בלאס וגאס אבל ביפן הוא ענק. זה היה קצת רדוד וארנסטו הוסט ירד על סאפ. סאפ אמר שלא השתמש בסטרואידים, אבל נכשל במבדק ב-NFL. הוא אמר שחתם ב-WCW והמציא את גימיק החייה, ואחרי WCW ניצח את ויליאם פרי בתחרות קשוחים והגיע ל-K-1. האמת שזה קרה בזמן האימונים שלו והמליצו עליו לישיי. לא דיברו על PRIDE או על ההפסדים שגומרים לו את הקריירה. הם אמרו שהוא גר במלון ביפן אבל יש לו אחוזה בסיאטל. זה היה יכול להצליח לפני שנה, אבל היום זה אחרת. K-1 לקחו אדם בלי כישרון ועם אימונים,הגנה וחופש נתנו לו להפוך למושך קהל ענק. סאפ שמן יותר ומתעייף יותר מהר, ולוחמים מאומנים מנצחים אותו.
- השבוע RAW השיגה 3.74%. סגמנט חיפוש הדיוות אמנם היה נוראי, אבל תאונת הדרכים הזאת הייתה הסגמנט השני הכי נצפה בתוכנית. טאג'ירי-סילבן, במקום להביא קהל, איבד 244,000, נוראי. ג'ריקו והדיוות הביאו 549,000 ו-4.03%. טומקו-הוריקן איבד 281,000 במקום להביא. בנואה-באטיסטה הביא 137,000 מאכזבים בתחילת השעה. ג'ריקו-קיין איבד 27,000, לא רע יחסית. אדג'-אורטון הביא 444,000 ו-4.05%. אגב, ספיישל הדיוות הביא 1.08%, מאכזב ולא מצליח בקהל.
- סמאקדאון השיגה 3.30% או 3.93% ריאלית, שיא של המון זמן ובלי לוס אנג'לס, שהייתה בטח עוזרת לקרב של אדי על האליפות. קרב הכלוב העלה את הצופים הזכרים. ריי וספייק-צ'אבו ונובל הביא רק 4,000, נוראי. הקטעים מאחורי הקלעים עם אנגל ולות'ר איבדו 29,000, נוראי. סינה-דופרי, בוקר וסוזוקי הביא 563,000, סינה ממשיך להביא קהל. לונדון-די-וון הביא 39,000, נוראי לתחילת השעה אבל לונדון ג'ובר גם עם תואר. סגמנט פילר הביא 10,000 צופים. אדי-JBL הביא 455,000 צופים ו-3.69%.
- חודש יוני עלה בכל קטגוריה ממאי. הקהל עלה וה-RAW החזקים כנראה התחזקו בגלל רוק שחזר. סמאקדאון גם עלתה. האירועים מובילים, אבל הם ירדו בשנה ב-32.1%. אבל שני אירועים אומרים שהם מכניסים יותר- ב-29.7%. בנוגע לקהל, סמאקדאון ביטלה מופעים ולכן הממוצע שלה נשאר אותו הדבר ולא עלה. RAW נשארה זהה ברייטינג וסמאקדאון ירדה מלפני חודשיים, אבל עלתה מהשפל של לפני חודש. RAW השיגה 3,238 איש למופע ו-7,050 לתוכנית, וזאת ירידה אבל טוב מחודש מאי. סמאקדאון השיגה 2,067 למופע ו-5,100 לתוכנית. אבל אם לא היו מבטלים את האירועים הכושלים הם היו יורדים ל-1,600 ומטה, וזה כי לא היו מופעים בשווקים הלטיניים שמחזיקים את העניין.
- המופע של האסטל עומד להיכשל. נאויה אוגאווה היה אמור להילחם מול יושיהירט טאקאיאמה אבל טאקאיאמה סירב לג'וב. החליפו את זה לקרב זוגות וגולדברג לא יגיע בגלל צילומי סרט.
- אול ג'פאן חזרו לסומו הול ומיטסוהארו מיסאווה חזר אליהם אחרי ארבע שנים. הוא וסאטושי קוג'ימה האפילו על טושיאקי קאוואדה-טאקאו אומורי.
- כבר ממשיכים...