מה שאני מוצאת כאן
זה דמורליזציה - בצורתה המכוערת - של רופא נגד רופא (קולגות?)
(אני חושבת שהד"ר בנימין מוזס, שחלק ממאמריו העליתי לכאן פגש את הפנים המכוערות של ההתנהלות הזאת).
בעוד הד"ר זהר לדרמן התייחס באופן כללי לקושי בהתנהלות של מערכת הבריאות, מבלי לנקוב בשמות ומבלי לנקוט בהאשמות אישיות - הד"ר אלכסנדרוביץ' הולך על תקיפה אישית.
אני מוצאת במאמר הדעה הזה, ואף יותר בתגובות, המון כיעור.
הרי ברור שלא ניתן לתת "מידע מדויק ומלא" בנושא, כיוון שאז היה צריך לכתוב ספר - וכאן מדובר במאמר.
הביטוי "עבודה בעיניים" שקול לאמירה שהד"ר לדרמן שקרן. רמיזה מכוערת ביחס לאתיקה של הד"ר לדרמן.
אילו הד"ר לדרמן היה מתייחס לנתון "המחצית" כפי שטוען הד"ר אלכסנדרוביץ' - הוא היה צריך להוסיף גם שאפילו מחצית ממנה לא הוכרו במדינת ישראל כ"נפגעי חיסונים".
אם הוא מתעלם מהנושא "במפגיע" הרי שהוא שומר לזכות המערכת את התנהלותה בנושא הזה.
הד"ר אלכסנדרוביץ' מתעלם במפגיע משתי עובדות נוספות, שהד"ר לדרמן לא נגע בהן - האחת היא שמשרד הבריאות מציג בפני הציבור את המודל של ה-FDA כמודל מייצג. והשנייה היא שבאירופה לא נעשה בחיסון המדובר שימוש כלל. זאת ועוד שבמדינות אירופה רבות תכנית החיסונים שונה מזו הנהוגה בישראל.
על עובדת קיומו של הנגיף עצמו בארץ - ומשמעותה, הקורא הסביר כבר מודע לדברים מכתבות נוספות שפורסמו ב"הארץ". ברור שהמידע כבר הועלה שם - והארץ מצרף את הקישורים הרלוונטיים למידע הזה.
לסיום, התגובה של ד"ר אלכסנדרוביץ' "הסוסים כבר ברחו מהאורווה" - כאילו הד"ר לדרמן אחראי לסוסים באופן אישי - היא תמצית הדמורליזציה האישית. הדיון בדברים היה קיים כבר קודם. וכנראה לכל אחד שמורה הזכות לנסות להתעמת עם הדברים בדרכו.
ועוד הערה אחת. בין התגובות בהארץ נתקלתי בתגובות שמתייחסות לשהייתו של הד"ר לדרמן בסינגפור. זה כמובן תלוי איך רוצים להסתכל על זה. לטעמי האישי אני רואה כאן רופא שלמרות שהוא שוהה כרגע במקום אחר - אכפת לו ממה שקורה בארץ.
זה דמורליזציה - בצורתה המכוערת - של רופא נגד רופא (קולגות?)
(אני חושבת שהד"ר בנימין מוזס, שחלק ממאמריו העליתי לכאן פגש את הפנים המכוערות של ההתנהלות הזאת).
בעוד הד"ר זהר לדרמן התייחס באופן כללי לקושי בהתנהלות של מערכת הבריאות, מבלי לנקוב בשמות ומבלי לנקוט בהאשמות אישיות - הד"ר אלכסנדרוביץ' הולך על תקיפה אישית.
אני מוצאת במאמר הדעה הזה, ואף יותר בתגובות, המון כיעור.
הרי ברור שלא ניתן לתת "מידע מדויק ומלא" בנושא, כיוון שאז היה צריך לכתוב ספר - וכאן מדובר במאמר.
הביטוי "עבודה בעיניים" שקול לאמירה שהד"ר לדרמן שקרן. רמיזה מכוערת ביחס לאתיקה של הד"ר לדרמן.
אילו הד"ר לדרמן היה מתייחס לנתון "המחצית" כפי שטוען הד"ר אלכסנדרוביץ' - הוא היה צריך להוסיף גם שאפילו מחצית ממנה לא הוכרו במדינת ישראל כ"נפגעי חיסונים".
אם הוא מתעלם מהנושא "במפגיע" הרי שהוא שומר לזכות המערכת את התנהלותה בנושא הזה.
הד"ר אלכסנדרוביץ' מתעלם במפגיע משתי עובדות נוספות, שהד"ר לדרמן לא נגע בהן - האחת היא שמשרד הבריאות מציג בפני הציבור את המודל של ה-FDA כמודל מייצג. והשנייה היא שבאירופה לא נעשה בחיסון המדובר שימוש כלל. זאת ועוד שבמדינות אירופה רבות תכנית החיסונים שונה מזו הנהוגה בישראל.
על עובדת קיומו של הנגיף עצמו בארץ - ומשמעותה, הקורא הסביר כבר מודע לדברים מכתבות נוספות שפורסמו ב"הארץ". ברור שהמידע כבר הועלה שם - והארץ מצרף את הקישורים הרלוונטיים למידע הזה.
לסיום, התגובה של ד"ר אלכסנדרוביץ' "הסוסים כבר ברחו מהאורווה" - כאילו הד"ר לדרמן אחראי לסוסים באופן אישי - היא תמצית הדמורליזציה האישית. הדיון בדברים היה קיים כבר קודם. וכנראה לכל אחד שמורה הזכות לנסות להתעמת עם הדברים בדרכו.
ועוד הערה אחת. בין התגובות בהארץ נתקלתי בתגובות שמתייחסות לשהייתו של הד"ר לדרמן בסינגפור. זה כמובן תלוי איך רוצים להסתכל על זה. לטעמי האישי אני רואה כאן רופא שלמרות שהוא שוהה כרגע במקום אחר - אכפת לו ממה שקורה בארץ.
...