סיפורים אישיים-חשוב

סיפורים אישיים-חשוב

שלום לכולם אנחנו רוצים להקים בפורום "גלריה" של הסיפורים של כולנו. מי שנכנס חדש ל"קבוצה" לא מכיר את כל הסיפורים של כולם ולמצוא סיפור של מישהו זה לא קל. אז אנחנו רוצים ליצור מקום, בו ירשמו כל הסיפורים של כולם. זה יהיה גם מעין אתר זיכרון וגם מקום דרכו נוכל להכיר אחד את השני ולהזכר בסיפור שמענין אותנו. מי שמעוניין ויכול, שיכתוב את הסיפור בוורד, וישלח אלי במסר עם הקובץ מצורף. אנחנו ניצור גלריה של כל הסיפורים וכולם יוכלו להכנס לשם ולקרוא. תודה מראש על שיתוף הפעולה. קרדיט לרעיון - פילה סגולה. תודה. יעל
 

morinbar

New member
רעיון מצויין- כך לא אחזור ואכתוב

שוב ושוב ושוב...
 

morinbar

New member
הסיפור האישי שלי- ארוך

הריון ראשון וסת אחרון 16/11/99 איזה שמחה והתרגשות לא האמנתי שגם אני מצטרפת למעגל ואימהות. הריון בסה"כ קל בדיקות תקינות, חלבון עוברי תקין ו US - בו נצפו 2 כלי דם בטבור (במקום 3) הרגעתי את בעלי (שמאוד נלחץ) שבדר"כ זה לא מעיד על שום בעיה אך יש לשלול:1. מום גנטי
בוצע דיקור מי שפיר
תקין. 2. מום לבבי- בוצע אקו לב עובר
תקין. 3. מום כלייתי בעובר- בוצע
תקין. וכך המשכנו. מור
הגיחה לעולם לאחר לידה שארכה 15 שעות קשות ואנו חשבנו שכל הרע מאחורנו ומכאן יהיה רק טוב. עוד בעודי שוכבת במיטת הלידה ומחכה ליציאת השליה נכנסת לחדר רופאת ילדים "ומבשרת" לי שלמור יש איטמות של פי הטבעת (הפתח סגור) חרב עלינו עולמנו בכינו ללא סוף וידענו שצפויים לנו ולמורצוק ימים קשים אך אנו נתגבר (לא ידענו מה עוד מחכה לנו...). מור ביום השני לחייה עברה ניתוח לפתיחת המעי הגס ע"מ שאוכל להניק והצואה תופרש- ימים נוראים היו אלה. ורידיה היו עדינים כמוה ובדיקות דם ומתן נוזלים נתנו/נלקחו מכל וריד אפשרי ושערה השחור אף גולח (חיפוש ורידים) מור שהיתה תינוקת רגועה (כאילו הבינה כמה קשה מצבה ומצבנו- הרי עד לאותם רגעים לא ראיתי אף פעם את בעלי בוכה)מצאה את הפיטמה ללא קושי וינקה- אחחחח איזה תענוג- מדהים איזה עיניים היא תלתה בי ואיזו הערצה היתה בהם (אנו אלה שהערצנו אותה). מורצוק לא עלתה במשקל וכל הזמן תרצו זאת בניתוח. אני התעקשתי שלא בזה העניין ומשהו אחר מפריע לה לגדול. פטרו אותי ב: תראי כמה היא חייכנית (מה שבאמת היה נכון, היא חייכה כל הזמן) והיא עולה בגובה. אך המשקל...10-15 גר´ בשבוע
כ"כ מתסכל... בגיל 3.5 חודשים התעקשתי על בדיקת רופא מומחה למערכת העיכול (לא חשבתי על לב/ריאה מאחר ושוב לאחר הלידה בוצע אקו לב למורצוק שהיה תקין
) ואז לגמרי במקרה נמדדה רמת החימצון בדמה של מורצוק ונמצאה נמוכה מאוד (84% במקום 96%) ומיד נשלחנו לבית החולים עם בלון חמצן באמבולנס לבירור. מכאן הכל התגלגל ככדור שלג
CT חזה הראה ריאה ימנית קטנה. אקו לב
הראה הגדלה של חדר ימין וחזרה ורידית לא תקינה ללב מריאה ימין- מום לב נדיר 1:100000)ואז הבנתי שימינו עם מור ספורים... מכאן הדרך לצינטור לב היתה קצרה והצינטור הכפול (משני צידי המפשעה) בוצע ביום הנישואין שלי 25/12. כ20 שעות לאחר הצינטור מורצוק נכנסה למצוקה נשימתית- עוד המחלקה בוצעה החייאה
טיפול נמרץ ילדים (חלקו בשניידר וחלקו בסורוקה) כל זאת 3 שבועות מרים. ומורצוק- תינוקת אצילית ויפה הלכה מאיתנו, נגזלה מאיתנו בטרם עת-ב 15/1/01.
אני מביטה בכתוב ובאופן בו כתבתי ואין זה משקף קמצוץ מתחושותי ומאהבתי ובכורתי
. הריון שני- וסת אחרון 25/5/01 כארבעה חודשים לאחר לכתה של מורצוק -תשובת הריון חיובית- ואין שחמה אמיתית אלא חששות למכביר, סיוטים ופחדים. וחוסר אמון במערכת הרפואית. אקו בוצע בשניידר (אריה סרב בכל תוקף שאקו לב עובר יתבצע בסורוקה- ובצדק), סקירה מוקדמת מורחבת אצל דר´ שפירא המדהים בחיפה (אליו אסע שוב בהריון הבא- אין לי ספק בכך) דיקור מי שפיר
תקין. ולידה- קלה להפליא, ענבר הגיחה לאויר העולם לאחר 9 שעות די קלות אך השליה סרבה לצאת
חדר ניתוח להוצאה ידנית (אצלי פטור בלא כלום- אי אפשר
). הדמיון למור היה מדהים ואף שימח אותי. (למרות שכל אחת שונה באופיה). היום ענבר
בת 8 חודשים ו 3 שבועות מקסימה ופשושה- הלוואי על כולכם תינוק/ת כזה/ו- אמן ואמן. חושבת על הריון נוסף ופוחדת פחד מוות להתחיל את הכל מהתחלה, שוב הפחדים, החששות והסיוטים. מקווה לטוב לכולנו. אוהבת אותכם ומחזקת את ידיכם
. הלוואי וה
תזרח שוב בחייכם כמו שהיא זורחת החיינו. מור איתנו תמיד. היא היא בכורתי, הראשונה שהפכה אותי לאם. זכות הראשונים לה היא. וענבר- ביום בו תהא בשלה תדע כי היתה לה אחות מקסימה ואצילית שנלקחה מאיתנו בטרם עת.אנו נשתדל ונדאג שלא תגדל בצילה של מור אלא בידיעה שהיתה לה אחות ועכשיו היא מלאך ששומר עלינו מלמעלה. בריאות ומזל לכולנו.
 
תודה על הקרדיט

חבל שבבנק אין לי אשראי כזה... נדמה לי (ואולי אני טועה) שלא ניתן לצרף קובץ למסר אישי. האמנם? חוץ מזה, יעל יקרה, האם כבר ידוע המועד של המפגש הבא? זה המקום להזכיר כי ביום שני הקרוב לא יתקיים המפגש עקב חנוכה. פילה סגולה
 

shleva

New member
לגבי הסיפורים האישיים

זה רעיון מצויין ניתן לכתוב את הסיפור בוורד ואז לעשות העתק והדבק של כל הסיפור לתוך המסגרת של ההודעה או של המסר האישי. אגב, איפה יאוחסנו הסיפורים הללו? שלווה.
 
העתק הדבק

הבעיה היא שהמסר מוגבל מאוד במקום והוא די קצר (ומה לעשות שלחלקינו היסטוריה ארוכה?). אולי עדיף לשלוח במייל. הסיפורים יאוחסנו בקישור דומה לזה של המאמרים (ניתן לראות אותו בדף הכניסה לפורום). פילה סגולה
 
אם אני אכתוב סיפור, מבטיחים לי

סוף טוב? כי כרגע הוא רחוק באופק...
כחצי פולניה צייתנית וצינית, אכתוב את תולדותיי העליזים ואשלח לך. חזרתי מחו"ל
ואני קצת מחורפנת היום...
 
רק סיפורים עם סוף טוב יתקבלו!

ברוכה השבה זוהרה! אני רואה שאמסטרדם השפיעה עליך קשות. מה לקחת שם???? הסוף הטוב שלך לא רחוק כמו שאת חושבת. לרובינו עוד צפוי סוף טוב, אבל כדי שלא נשאר במתח עד אז, נכתוב את העבר והווה ונמתין לעתיד ולסוף הטוב המיוחל (שהוא בעצם רק ההתחלה). חיבוקים פילה
 
לינק לסיכום תשסב בפורום פוריות...

מאז ספטמבר עברתי עוד טיפול IVF אחד שנכשל, מליון בדיקות וכלום אחד גדול. בגלל זה הסוף נראה לי רחוק מאוד מאוד... מקווה שהחורף יביא איתו גשם של תינוקות בריאים, וחנוכה מאורות גדולים.
 

shleva

New member
זוהרה יקרה

מצטרפת לתפילתך שהחורף אכן יביא עימו שפע של תינוקות מתוקים ומקסימים. אל תתיאשי. אני שמעתי על אישה שלאחר שנים של טיפולים ולאחר שכבר התייאשה מלהרות ומללדת ילד משלה ורירית הרחם שלה הייתה דקה ולא נראה היה שיש לה סיכוי בכלל להרות ובטח שלא ללדת פתאום זה הצליח לה ואולי אפילו בין מחזורי טיפול- אך אינני יכולה להתחייב על כך. נכון שזה מקרה נדיר מאוד אך יש תקווה לכולנו. לפי סיפורך האישי הקשה הבנתי שאת צעירה יחסית לקשישה בת 35 כמוני ולכן הגיל פועל לטובתך ועם המון כוח נפשי וכוח רצון את תצליחי. חג שמח לך ובהצלחה. שלווה.
 

shleva

New member
זוהרה היי,

תודה על תשובתך למסר שלי. את צודקת לגבי עניין הבשלות. בכל מקרה אי אפשר הרי להחזיר את גלגל הזמן לאחור ולכן כל שנותר לנו הוא להמשיך ולנסות, כולי תקווה שיהיו לנו כל הכוחות הדרושים כדי להגיע אל הרגע הנכסף. אז שיהיה חג שמח לכולנו ושנעלה כבר על מסלול ההצלחה. המון מזל טוב לרגל יום הולדתך ושתתגשמנה כל משאלותייך. חברתך שלווה.
 

1ויוי

New member
הסיפור שלי - לא יודעת לצרף קובץ

ויוי- הסיפור שלי התחתנו לפני 5 שנים , לא מיהרנו כי רציתי לסיים את הלימודים , תיכננתי ללדת עם התואר , תוכניות לחוד והמציאות לחוד , ניסינו שנה עם ערכות ביוץ בלי ערכות ביוץ , חום השחר ןמה לא . התחלנו טיפולים , הזרעה ועוד הזרעה עברנו להפריות מבחנה ושוב שלילי ואז נשארה לה מבחנה אחת עם 3 מוקפאים , נו באמת זה יצליח ? היכן שהטריים נכשלו ? וזה אכן הצליח ובגדול חשבנו אז , ביצית אחת השתרשה לה והתפצלה לתאומים זהים , כמה אושר אחרי שנתיים וחצי של אכזבות .ההריון מתפתח ללא בעיות , כל הבדיקות יוצאות מעולות שני השובבים מקפידים בכל אולטרסאונד ללכת מכות . מתחילה שבוע 23 ומרגישה טיפטופים , חשבתי בתמימותי שהם כנראה לוחצים לי על שלפוחית השתן ואוטוטו אני עוברת לטיטולים – עדיין לא התרגשתי .אבל זה ממשיך גם למחרת זרימה איטית כשאני זזה או מתעטשת , אני מחליטה לנסוע לגניקולוג שלי שבודק ומחליט שזו רק פטרייה ונותן לי כדורים , אבל אני יוצאת ממנו לא רגועה ממה ששמעתי מחברות ככה נראים ומריחים מי שפיר . אני נוסעת למיון נשים עם בעלי ומקווה שאני סתם היסטרית ותכף חוזרים הביתה . במיון בודקת אותי רופאה ואומרת שהגניקולוג שלי צדק זו רק פטריה אבל ליתר בטחון מזמינה רופאה נוספת , אני כבר נרגעת אבל הרופאה הנוספת לא מהססת " יורדים לך המים" , על המסך אני רואה את עדי ורביד בפעם האחרונה , שניהם פעילים וזה די מפתיע את הרופאות כי באחד השקים יש כבר מעט מים . אני נשארת בבית החולים ומסבירים לי שבמצבי לא עוצרים לידה כי מי השפיר יכולים לגרום לזיהום ותמותת האם . אני עדיין אופטימית בזכות הסיפור של קרנושה מנהלת פורום "תאומים ושלישיות" שהגיעה לבית החולים בשבוע 18 עם ירידת מים והצליחה לשמור וללדת בשבוע 28 ומגדלת 3 ילדים בריאים . הרופאים מסביבי הרבה פחות אופטימיים , בעלי מעודד אותי שאני הולכת לבלות פה כמה שבועות ויהיה בסדר . בלילה כבר מתחילים צירים ובבוקר אני יולדת , הלידה היתה קלה אך טראומטית , אחראית חדר הלידה סרבה להכניס אותי לחדר הלידה כי לא הייתי במיטה הנכונה בזמן שהיא מתווכחת עם הצוות ילדתי לבד במסדרון מוקפת במשפחות שמחכות ליולדות . זה כבר שכנעה את האחראית להכניס אותי לחדר הלידה אבל לא היה חדר פנוי לכן את בני השני ילדתי במחסן הציוד . עד היום כואב לי שבניי שלא זכו לחיות לא זכו לפחות להיוולד ולמות בכבוד – הציעו לי לתבוע את ביה"ח על עוגמת הנפש . אבל מה זה כבר יעזור לי ? שניהם נולדו בוכים ודממו , אני סרבתי להסתכל ולהפרד ואני לא מצטערת על כך בעלי ראה אותם ואמר שהם היו שניהם העתק שלי ( הם היו מאד דומים לי גם בתמונות הסקירה ). מדי פעם שהכאב קורע את הלב אנחנו עולים לחלקת הילדים ומניחים להם ממתקים . לרופאים אין הסבר מדוע זה קרה . חזרנו שוב לטיפולים
 

shleva

New member
ויוי יקרה

הסיפור שלך כל- כך קשה, מצער וטרגי שפשוט בא לבכות כשקוראים אותו. את מקסימה אותי ברגישות שלך להודעותיהן הטראגיות של כותבות אחרות בפורום וכן בפרגון שלך לאלה ששפר עליהן גורלן. אני מאחלת לך ולבעלך מקרב לב שהטיפולים יצליחו לכם ושמעתה ואילך יהיו לכם רק הריונות מוצלחים שיסתיימו כל אחד ואחד מהם לאחר 40 שבועות טובים ובלידות בריאות של תינוקות בריאים ומקסימים . מי אם לא מישהי כמוך ראויה כל כך להצלחה. שיתגשמו כל משאלותייך ושתצליחי . אוהבת אותך. שלווה.
 

mishelli

New member
מצמרר

זה מה שהרגשתי כשקראתי את הסיפור שלך ויוי. כל כך עצוב. והיחס בבית החולים!. התינוק שלי ניצל בנס, ושעתיים אח"כ הייתי במסדרון בבית חולים ולפי ההתעלמות של הצוות ממני, כבר חשבתי שאיבדתי אותו. הם לא העיזו להסתכל עליי בפנים וכל הזמן בכיתי, כי הייתי בטוחה שקרה לו משהו, למרות שראיתי אותו אחרי הלידה. גם הייתי בחרדה גדולה כי לפני הלידה הייתי 10 שעות בחדר לידה, והרופאים אמרו לי שהם לא יכולים להבטיח כלום, רק "נשתדל" שיהיה בסדר. לפחות הם היו הוגנים, ולא הבטיחו אבל מצד שני גרמו לי לחרדות. שיהיו לכולם רק בשורות טובות!!!
 

shleva

New member
סיפורי האישי

אני אחרי אינספור פרוצדורות ניתוחיות בעקבות מום ברחם וגרידה שנעשתה לא טוב. סוף סוף לאחר שנות סבל רבות וקשות הצלחתי להרות במסגרת טיפולי פוריות והכל נראה היה תקין לחלוטין, ואז בעיצומו של ההיריון ללא כל התראה מוקדמת צוואר הרחם שלי נפתח, החלה ירידת מים ואיבדתי את ההריון. זה קרה בשבוע ה- 19 להריוני אחרי שסקירת מערכות הייתה תקינה לחלוטין וכל הרופאים שבדקו אותי היו מאוד אופטימיים לגבי הצלחת ההריון, חלבון עוברי יצא מצויין וזאת הייתה תינוקת מושלמת חזקה וכמהת חיים להפליא, כשאמרו לי בבית החולים שאין ברירה אלא להפיל את ההריון, פשוט סירבתי להאמין. לא הייתי מודעת בכלל לבעיות ולהפלות מהסוג הזה, פחדתי בעיקר מבעיות של מומים בעובר או של מות עובר ברחם ואחרי שסקירת מערכות ושקיפות עורפית עברו טוב וכך גם חלבון עוברי, חשתי שזה הולך להיות ההריון הבריא והמוצלח בהא הידיעה. חשבתי לתומי שאם לאחר כל השנים האיומות הללו קרה לי כזה נס רפואי של השגת הריון בריא ותקין לחלוטין, זה יהיה כבר נס עד הסוף. לא יכולתי להאמין שהמציאות יכולה לתעתע בי עד כדי כך ולהיות אכזרית כל כך. כמו כן האימון שלי ברופאים כל כך התערער בשנים האחרונות שבהתחלה לא יכולתי להאמין או יותר נכון סירבתי להאמין לרופא בבית החולים שאמר לי שאין ברירה וחייבים להפיל את ההריון. ברגע האחרון לפני שחיברו אותי לאינפוזיה עם חומר יוצר צירים עוד היה לה דופק והיא התנועעה ברחם במעט מי השפיר שנותרו לה, הרופאים פשוט היו צריכים להרוג עוברית בריאה לחלוטין. אני עברתי פעם לפני מספר שנים הפלה וגרידה בשבוע 9 להריון, אז העובר הפסיק להתפתח בשבוע 7 בערך וזה היה גם כן מאוד טראגי אך כאן צריך היה פשוט להרוג תינוקת בריאה. במקרה הזה אני דווקא התעקשתי לראות את התינוקת לאחר שיצאה ללא רוח חיים ב"לידה" , לא חשבתי על הכאב שזה יגרום לי אלא רק על כך שהתינוקת האהובה הזאת היא חלק ממני ואם נשללה ממני הזכות הגדולה להכיר, לגדל ולפנק אותה לפחות אראה את פניה המקסימות פעם אחת ויחידה ואחרונה בחיי. כיומיים לאחר ה"לידה" והגרידה החזה שלי התמלא בחלב שהיה מיועד לתינוקת המקסימה והמתוקה הזאת ולא היה גבול לעצב שלי- אין פשוט מילים שיכולות לתאר את גודל הכאב והעצב שחוויתי באותם ימים זה היה ממש סיוט מהגיהינום. המלאכית המתוקה הזאת תישאר עימי כל חיי.
 
למעלה