סיפור הלידה של נתנאל (14/11/04)
UP/UC היו לי צירים לא סדירים למשך שבועות. צירים אמיתיים התחילו ביום שישי בערב (11\13) ניסיתי להתעלם מהם וצפיתי ב”שר הטבעות”. זה עזר קצת. הלכנו לישון ב-22:00. לא יכלתי להירדם. ב11 בלילה הצירים התגברו ולא הייתה לי הפסקה ביניהם. ב1 בלילה הערתי את בעלי ובקשתי ממנו שיכין אמבטיה, שהפעם לא עזרה בכלל לכאבים. בעלי חזר לישון. הלכתי הלוך וחזור לשירותים. רק הישיבה באסלה הקלה במעט. הכאבים התגברו יותר ויותר. ב2 בלילה כאשר הצירים המשיכו, לא יכלתי להשאר שקטה אז התחלתי להשמיע קולות בשיא כל ציר. (אני מתפלאת שאף אחד לא טלפן למשטרה...) אוקיי, בנקודה מסויימת הרגשתי שאני הולכת להתעלף, רעדתי והרגשתי כמו שכל העולם מסתחרר מסביבי. בעלי רצה שאעבור לחדר השינה, כי להתעלף על האסלה זה לא רעיון כל כך מוצלח. ברגע של הארה ביקשתי ממנו שיביא סמרטוט רטוב ושינגב את המצח והצוואר. (בנתיים על האסלה היו לי כבר כמה לחיצות לא רצוניות) בסופו של דבר, אספתי מספיק כוחות לעבור לחדר השינה ששם עמדתי עמידת שש על ידי וברכי (בעלי היה צריך לעבוד קשה לשכנע אותי לעבור לשם ואני שמחה שהוא התעקש על זה). אני חושבת שזה היה בסביבות השעה 3:30 לפנות בוקר כאשר חשבתי שאולי התינוק תקוע, כי לחצתי ושום דבר לא קרה והתינוק פשוט לא התקדם. התחלתי להרגיש ספיקות בעצמי, אבל בעלי עודד אותי שאני יכולה לעשות את זה, ובעצם אני עושה את זה. הוא תמך בפריניאום עם סמרטוט חמים ולח. זה עזר לי להתרכז בלחיצות יותר יעילות. שיניתי תנוחות מעמידת שש על ברכי וידי ועמידה על הברכיים כאשר סובבתי את האגן בסיבובים, כאשר אני מנסה לתפוס את נשימתי. בשלב כלשהו (אני חושבת שזה היה ב5:30 בבוקר), קיבלתי עוד הארה לפיה התינוק נשאר איפה שהוא כי אולי אין לי מספיק פתיחה. בקשתי מבעלי שישים 4 טיפות שמן תפוזים על טישו ולתת לי להריח את זה. ואז הרגשתי שהדברים מתקדמים סוף כל סוף. הרגשתי את הראש יורד. הרגשתי את הפריניאום נמתח (אני אסירת תודה לבעלי שתמך שם) והרגשתי איך שהראש לוחץ על רצפת האגן, ועומד לפקוע החוצה משם. בשלב הזה אמרתי לבעלי שאני יכולה להרגיש את הראש, ובאותו רגע זה קרה, בעלי התחיל לתמוך בראש. פחות מחצי שעה הראש החליק לגמרי החוצה. בעלי אמר שעדיין עלי לדחוף את גופו החוצה. אמרתי לו שאעשה את זה בציר הבא. נחתי קצת, והשתמשתי בתנופה של הציר הבא ללחוץ את הלחיצה הסופית. שמעתי את בכייתו הראשונה של התינוק. זה היה אחד מהרגעים ההכי מהממים והמדהימים בחיים שלי. נתנאל נולד ב14\11 לידיו האוהבות של אבא ב7 בבוקר. השיליה יצאה ב9:48 בבוקר. עוד פרטים: המים פקעו בפנים, בגלל זה לא הרגשתי שהתינוק עומד להוולד עכשיו. בעלי סילק את השק מהפנים של התינוק בלחיצה האחרונה, התינוק היה בבירור ערני וניסה לנשום. השק כיסה רק את פניו ואת אחת מכתפיו. ותודות לתמיכתו של בעלי בפריניאום, אין לי קרעים! באופן כללי זו הייתה חווית לידה נהדרת. כן, הצירים הסופיים, שנמשכו כמה שעות, היו הכאב האיום שהרגשתי אי פעם, אבל מייד אחרי הלידה הרגשתי שכל זה היה שווה.