סיפור הלידה שלי...
הריון תאומים לא זהים ספונטני ביותר ואפילו לא מתוכנן... כשחשדתי שאני בהריון עשיתי פעמיים בדיקה בייתית שיצאה שלילית ולאחר שבועיים ב.דם שיצאה ביתא חיובית אבל לא גבוהה במיוחד. סיפרתי למשפחה הקרובה שאני בהריון ואמא שלי אנרה שיצאו לה שני חלמונים בביצה ואחותי חלמה שזה תאומים... הלכתי לאולטרסאונד ראשון בשבוע 8 שם נתבשרתי כי מדובר בתאומים... יש לציין כי חשדתי בזה בגלל החלומות/סימנים של משפחתי. בעלי כמובן לא האמין אבל בירכנו על המץנה המופלאה... שקיפות עורפית תקינה מגלים כי זה בן ובת.. בשבוע 20 מעבירים אותי להריון בסיכון בגלל שזה תאומים. שבוע 24 מגלים קיצור של צוואר הרחם ואני נכנסת לשמירה... אישפוז של שבוע בבית חולים מקבלת צלסטון ופרסולאט. חוזרת הבייתה ולא עושה כלום חוץ מלנוח ולשתות מלאאא מים. שבוע 29 שוב צוואר ממש קצר והפעם בודקים וגינלי ורואים פתיחה 1.5 70% מחיקה.. שוב אישפוז עם קורס צלסטון ולילה שלם בחדר לידה עם מגנזיום... אחריי יומיים השתחררתי. שבוע 34+2: בשעה 9 מתחיל כאב בבטן תחתונה שמהר מאוד אני מבינה שזה צירים... ציר כל דקה וחצי בערך במשך 50 שניות.. אורזת את בעלי והולכים לחדר לידה... בחדר לידה עד בודקים אותי במוניטור ואומרים לי שבכלל לא רואים צירים- תשמע דוקטור מכובד יש צירים באבו אבוהה... המוניטור שלכם פשוט עייף.. בןדק פתיחה-6.5 ס"מ.. יאללה דחוף חדר ניתוח קיסרי בהרדמה מלאה כי הראשונה אומנם ראש אבל קטנה יותר מהשני והשני מנח רוחבי. המולה מטורפת סביבי ואני כאובה בטירוף מהצירים.. נכנסת לחדר ניתוח אני רק זוכרת שקר שם ואחריי כמה זמן אני מתעוררת בהתאוששות. אין לי מושג מה עם הילדים. כואב לי ממש. ביקשתי בלחישה כי כואב לי מהטובוס לברר מה איתם- ברוך ה' משקלים בסדר והבן מקבל קצת חמצן... אחריי שעה יוצאת מהתאוששות ובעלי ואחותי מחכים לי בחוץ מחוייכים מספרים שהם מתוקים ביותר... אז הבת יצאה 1.900 ראשונה והבן 2050 קצת נאנח.. הכל בסדר ברוך ה'.. אני אחריי ולא מאמינה בכלל שסחבתי עם קיצור צוואר פתיחה מחיקה וצירונים... האמנתי בלב שלם בקב"ה וכל יום קראתי תהילים.. תודה לבורא עולם
הריון תאומים לא זהים ספונטני ביותר ואפילו לא מתוכנן... כשחשדתי שאני בהריון עשיתי פעמיים בדיקה בייתית שיצאה שלילית ולאחר שבועיים ב.דם שיצאה ביתא חיובית אבל לא גבוהה במיוחד. סיפרתי למשפחה הקרובה שאני בהריון ואמא שלי אנרה שיצאו לה שני חלמונים בביצה ואחותי חלמה שזה תאומים... הלכתי לאולטרסאונד ראשון בשבוע 8 שם נתבשרתי כי מדובר בתאומים... יש לציין כי חשדתי בזה בגלל החלומות/סימנים של משפחתי. בעלי כמובן לא האמין אבל בירכנו על המץנה המופלאה... שקיפות עורפית תקינה מגלים כי זה בן ובת.. בשבוע 20 מעבירים אותי להריון בסיכון בגלל שזה תאומים. שבוע 24 מגלים קיצור של צוואר הרחם ואני נכנסת לשמירה... אישפוז של שבוע בבית חולים מקבלת צלסטון ופרסולאט. חוזרת הבייתה ולא עושה כלום חוץ מלנוח ולשתות מלאאא מים. שבוע 29 שוב צוואר ממש קצר והפעם בודקים וגינלי ורואים פתיחה 1.5 70% מחיקה.. שוב אישפוז עם קורס צלסטון ולילה שלם בחדר לידה עם מגנזיום... אחריי יומיים השתחררתי. שבוע 34+2: בשעה 9 מתחיל כאב בבטן תחתונה שמהר מאוד אני מבינה שזה צירים... ציר כל דקה וחצי בערך במשך 50 שניות.. אורזת את בעלי והולכים לחדר לידה... בחדר לידה עד בודקים אותי במוניטור ואומרים לי שבכלל לא רואים צירים- תשמע דוקטור מכובד יש צירים באבו אבוהה... המוניטור שלכם פשוט עייף.. בןדק פתיחה-6.5 ס"מ.. יאללה דחוף חדר ניתוח קיסרי בהרדמה מלאה כי הראשונה אומנם ראש אבל קטנה יותר מהשני והשני מנח רוחבי. המולה מטורפת סביבי ואני כאובה בטירוף מהצירים.. נכנסת לחדר ניתוח אני רק זוכרת שקר שם ואחריי כמה זמן אני מתעוררת בהתאוששות. אין לי מושג מה עם הילדים. כואב לי ממש. ביקשתי בלחישה כי כואב לי מהטובוס לברר מה איתם- ברוך ה' משקלים בסדר והבן מקבל קצת חמצן... אחריי שעה יוצאת מהתאוששות ובעלי ואחותי מחכים לי בחוץ מחוייכים מספרים שהם מתוקים ביותר... אז הבת יצאה 1.900 ראשונה והבן 2050 קצת נאנח.. הכל בסדר ברוך ה'.. אני אחריי ולא מאמינה בכלל שסחבתי עם קיצור צוואר פתיחה מחיקה וצירונים... האמנתי בלב שלם בקב"ה וכל יום קראתי תהילים.. תודה לבורא עולם
