סיפור זוועה לכבוד שבת../images/Emo5.gif
אור נסעה לאבא שלה אתמול אחרי הצהריים. לפני שעה עברנו כאן דרמה כזו שחבל על הזמן. היא צלצלה בבכי שאבא לא נתן לה לאכול כלום מהבוקר ושהיא אכלה רק ופלה שהייתה בבית ושתתה כוס חלב ו קצת מים. אבא שהתעורר בשתים-עשרה, אמר לה שיש ברוקולי ושאם היא רוצה שתאכל ברוקולי כי רק בערב הם יאכלו בשרי. "אבל אני לא אוהבת ברוקולי," אמרה הקטנה. "אז זה מה שיש," אמר אב השנה, שלא ראה את בתו כל החופש הגדול. "אז בערב תאכלי." "אבל אני רעבה," אמרה שוב. "אז תאכלי מה שיש." הייתה התשובה. היא צלצלה בבכי. אמרתי לה שתיתן לי אותו. שאלתי אותו אם היא יכולה לחזור הביתה ולאכול את מה שהיא רוצה ואחרי זה לחזור? שאלתי אותו אם יש אפשרות שיזמין לה מקדונלד'ס או משהו כזה, והוא סירב וצרח שיזמין לי עובדת סוציאלית ויפנה לעורך דין כדי להוציא אותה מחזקתי כי אני לא יודעת לחנך אותה. רציתי לצחוק אבל התאפקתי. הוא צרח כמו צפרדע. ביקשתי את אור והיא מיררה בבכי של היסטרייה. היא הייתה מבועתת. הוא חטף את הטלפון שוב ואמר לי שאם היא הולכת עכשיו, הוא לא רוצה לראות אותה יותר לעולם. בטלפון היא בכתה לי שוב, אמא, בואי לקחת אותי מהר. תוך חמש דקות הייתי שם. היא הייתה למטה בוכייה כל כך. לבנה כל כך. ועכשיו היא כאן. אכלה, שתתה, התקלחה ונחה. העיניים אדומות, הלב עוד שותת דם והנפש... אוי, הנפש... הלוואי שהייתה תחבושת לנפש. שבת שלום לכולם, הלוואי שתעבור על כולנו שבת שלווה ורגועה,
אור נסעה לאבא שלה אתמול אחרי הצהריים. לפני שעה עברנו כאן דרמה כזו שחבל על הזמן. היא צלצלה בבכי שאבא לא נתן לה לאכול כלום מהבוקר ושהיא אכלה רק ופלה שהייתה בבית ושתתה כוס חלב ו קצת מים. אבא שהתעורר בשתים-עשרה, אמר לה שיש ברוקולי ושאם היא רוצה שתאכל ברוקולי כי רק בערב הם יאכלו בשרי. "אבל אני לא אוהבת ברוקולי," אמרה הקטנה. "אז זה מה שיש," אמר אב השנה, שלא ראה את בתו כל החופש הגדול. "אז בערב תאכלי." "אבל אני רעבה," אמרה שוב. "אז תאכלי מה שיש." הייתה התשובה. היא צלצלה בבכי. אמרתי לה שתיתן לי אותו. שאלתי אותו אם היא יכולה לחזור הביתה ולאכול את מה שהיא רוצה ואחרי זה לחזור? שאלתי אותו אם יש אפשרות שיזמין לה מקדונלד'ס או משהו כזה, והוא סירב וצרח שיזמין לי עובדת סוציאלית ויפנה לעורך דין כדי להוציא אותה מחזקתי כי אני לא יודעת לחנך אותה. רציתי לצחוק אבל התאפקתי. הוא צרח כמו צפרדע. ביקשתי את אור והיא מיררה בבכי של היסטרייה. היא הייתה מבועתת. הוא חטף את הטלפון שוב ואמר לי שאם היא הולכת עכשיו, הוא לא רוצה לראות אותה יותר לעולם. בטלפון היא בכתה לי שוב, אמא, בואי לקחת אותי מהר. תוך חמש דקות הייתי שם. היא הייתה למטה בוכייה כל כך. לבנה כל כך. ועכשיו היא כאן. אכלה, שתתה, התקלחה ונחה. העיניים אדומות, הלב עוד שותת דם והנפש... אוי, הנפש... הלוואי שהייתה תחבושת לנפש. שבת שלום לכולם, הלוואי שתעבור על כולנו שבת שלווה ורגועה,
