יש המשך לכל הבלאגן הזה../images/Emo122.gif
הוא צלצל בעשר בערב, היום. היא כבר ישנה. הוא ביקש לדבר איתה. אמרתי שהיא ישנה. אמר שהוא מבקש לחזור להסדרי הראייה איתה, לפי ההסכם, דהיינו, בימי ראשון ורביעי מארבע עד שמונה וכל שבת שנייה.(רק לידיעתכם, תשע שנים מאז הגירושים והוא ראה אותה רק פעם בשבועיים בערך לשעה- שעתיים, לפעמים לליל סדר או ראש השנה, לעיתים רחוקות לשבתות שנגמרו בדרך כלל באמצע כי היא בכתה שאחזיר אותה). בקיצור, החליט עלאק ללמד אותנו לקח. אמרתי לו שרק אם היא תרצה, היא תראה אותו. זה תלוי בה. הוא אמר שהיא לא צד בעניין, אמרתי לו שאי אפשר לגרור ילדה בשערות ואני אשתדל להגיד לה שתדבר איתו. הוא אמר שאני לא בסדר והילדה צריכה פסיכולוג... פחחחחחח, אמרתי לו, נדמה לי שמי שצריך כאן פסיכולוג, זה האבא שדיבר כמו שדיבר ליד הבת שלו אתמול והפחיד אותה עד אימה. השיחה הסתיימה כאן. הוא אמר שלום ואני אמרתי גם. לא מסוגלת לישון. לא בא לי להגיד לכם מה בא לי לעשות, כי יש כאן כאלה שבטח ישפטו אותי ויגידו לי שלמען שלום ואחווה ואלוהים יודע מה, שאדחף אותה לראות אותו. אבל תשמעו, הוא גורם לה נזק נפשי גם אם הוא רואה אותה וגם אם לא. הוא גם מתבדח לידה על נושאים כמו אונס ומעשים מגונים של אבות בילדותיהם, ואת זה לא כתבתי כאן אף פעם. אני עוד מתלבטת אם לעשות "שלח" בסוף ההודעה הזו, כי זו חשיפה נוראה מבחינתי, אבל האיש הזה, ליד המיטה שלה, בבית החולים, אמר לה כשהיא קודחת בארבעים חום, לפני חודש בערך, שבטח שהיא לא רוצה שאבא יישאר לידה בבית חולים בלילה, כי היא פוחדת שהוא יעשה בה מעשים מגונים. היא סובבה את הגב ולחצה לי חזק את היד. מה תגידו? בעלי, אחרי שהוא שמע את זה כשחזרתי משם וסיפרתי לו, היה כל כך מזועזע שאמר לי שלא אעיז לשלוח אותה לשם יותר ליותר מכמה שעות ורק כשאחותה נמצאת שם. תאמינו לי, אני מותשת כבר. יש לי כל כך הרבה על הראש, עבודה, חיים, עוד ילד, והסיפור הזה מתחיל להיראות לי כמו סיוט חדש שבא ומתדפק לנו על הדלת. לא רוצה לראות אותו ולשמוע ממנו. שיראה אותה רק בנוכחות של עובדת סוציאלית. לא מעניין אותי. די, שפכתי מספיק לערב אחד. צריכה עוד לחשוב אם ללחוץ על ה"שלח".