סיפור ידוע -אבל....

סיפור ידוע -אבל....

לילה אחד חלם אדם, הוא חלם שהוא הולך על שפת הים מטייל עם אלוהיו מולו, בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו. בכל תמונה שהבזיקה בשמיים הבחין בשני זוגות עקבות שהיו בחול. זוג אחד שלו והשני של אלוהיו. כשהבזיקה תמונת חייו האחרונה מולו, הביט האדם לאחור על העקבות בחול, הוא הבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך. הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות האומללות של חייו נשתנה הדבר. פנה האדם לאלוהיו ושאל: ``אלוהים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך, תלך עמי כל הדרך. אך הבחנתי כי בתקופות הקשות של חיי יש עקבות של זוג רגליים אחד, אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר עזבת אותי?``. ענה לו אלוהים: ``בני, אוהב אני אותך! ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה רק זוג אחד של עקבות, לא היו אלה עקבותיך, אלה היו עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפיי…``. ברגעים הקשים של חיי אני תמיד חוזר לסיפור הזה והוא תמיד מעלה לי דמעות של שמחה על כך שבאמת אני לא לבד ונושאים אותי על כפיים ומכיוון שיש לאנשים רבים צרות גדולות יותר ממני אני משתדל לרדת כמה שיותר מהר מכפיו של האל ולשוב לצעוד לצידו על מנת שיתפנה לסעוד אחרים בעת צרתם. אוריאל מעוז רייקי מאסטר
 
הקטע הזה מלווה אותי

כבר ארבע וחצי שנים,היו תלוי על קיר חדרי באישפוזים, והיום על קיר ביתי, ולשמחתי/לצערי חוויתי את התחושה של להיות בכפיו, ולא פעם אחת. מאז התחזקה אמונתי באלוהים מאוד , למרות שנשארתי חילונית. אלוהים נתן לי לחזור לעולם החיים, (``חיים אם זה נקרא``), כנגד כל הסיכויים, פשוט המקרים מוגדרים כניסים, אז מחזק מאוד לדעת שהוא כאן איתי, ולדבר איתו לפעמים כשקשה לי. באהבה רחל-נשמה
 
למעלה