סיפור לתחרות
שוד הבנק הלבן הכנס השנתי ------------------------ זה עשרים שנה שהמאפיה של דון קרליונוב חולשת על תל אביב. דון קרליונוב החזיק בתשעים אחוז מבתי הקזינו, שמונים אחוז ממפעלי ההי-טק וכן נתח גדול מבתי הבושת. ידו של הדון היתה מצויה כמעט בכל תשלומי החסות שמשלמים העסקים הבינוניים עד הגדולים. היתה זו הפגישה השנתית של אנשי הדון. דון קרליונוב היה ישוב באולם הכינוסים של בית מלון דן. משני צידי השולחן הארוך, ישבו עשרות לובשי חליפות. עשרות בריונים שנראו כהעתקים מושלמים האחד של השני. במרכז השולחן נחו שתי מזוודות, האחת הכילה פרטים אודות שוד בנק שהדון תיכנן, השניה אבקה לבנה בשקיות. הפגישה השנתית נערכה לשם סיכום השנה החולפת וכן על הכרזת השוד הבא - שוד הבנק הלבן, הבנק השמור ביותר בתל אביב. הדון הביט באנשיו בחיוך וקם על רגליו. שקט השתרר בחדר. הדון ידע כי לא יאמינו לו אם יספר את הידוע לו אודות הבנק הלבן. הוא הידק את עניבתו ופתח את פיו, אך דלתות האולם נפרצו במוטות ברזל וברעש איום. בכל הדלתות עמדו שוטרים ובידם אקדחים שלופים. הדון נבהל מעט אך שמר על קור רוחו האופיני. כל לובשי החליפות נעמדו כאיש אחד וידיהם אוחזות אקדחים ומכונות יריה המכוונים לעבר השוטרים. דון ניגש לאחד מלובשי החליפות, פנה אל השוטרים ואמר כי הוא לא מתרגש, הוא שלף סכין, תפס את לובש החליפה שלידו, הצמיד את יד הבריון לשולחן והעביר את הסכין על אצבעותיו. לובש החליפה צרח ואחז בידו. הדון דחפו לאחור. שוטר ניגש אל לובש החליפה, הניח את האקדח על השולחן והגיש מטפחת לבנה ללובש החליפה. אחד מלובשי החליפות לא עמד בפיתוי, לקח את האקדח וירה בראשו של השוטר. כל השוטרים ולובשי החליפות החלו פותחים באש. רעש אימים. שקט. אחרון התרמילים פגע ברצפת השיש בקול מתכתי. דממה. מתחת לשולחן צצו שלושה אנשים נמוכי קומה: בוזגלו, פינחס ובבר. הם הביטו סביבם בתדהמה. אין אף נפש חיה מבין השוטרים ומבין הגנגסטרים. דם, נשקים וגופות על השולחן, על הכיסאות, בפתחים ועל רצפת השיש. בוזגלו ובבר התאוששו ראשונים ופנו אל פינחס. הם ניסו לדובב אותו לגבי שיחת הטלפון שהיה אמור לבצע. הוא אמור היה להתקשר לפקח כהן ולהודיע לו על הכנס, לאחר שהכנס נגמר. פקח כהן הוא דוד רחוק של הדון והם סיכמו כי לאחר הכנס תשאר במקום מזוודה מלאה קוקאין. הפקח כבר בגיל פרישה ולוקה בליבו. העיסקה היתה אמורה לספק לו שנתיים קלות ולעזור לו בתגמולי הפרישה. לפעולה זו תקדם את פקח כהן בסולם הדרגות, בתמורה יעלים הפקח את עיניו מפעילויות הדון וכל הצדדים יהיו מרוצים. פינחס גימגם והסביר כי התקשר לקו משטרתי לא נכון. בוזגלו ובבר הגבירו את הלחץ על פינחס. פינחס נשבר והחל לשפוך את ליבו. הוא סיפר כי לאחר הטעות הוא גם התקשר לפקח. פינחס החליט להסיט את הדיון אל המזוודות. הוא הסביר לשניים כי בעזרת המזוודות יוכלו להשתלט על העסק. כל שהם צריכים לעשות הוא לקחת את מזוודת הקוקאין ולמכור אותה בשוק. הוא ניגש למזוודה וחיבק אותה בחום כאילו היא הדבר שיציל את עורו. הוא עמד להגיד להם משהוא חשוב אודות הבנק הלבן כשסכין ארוכה ננעצה בגבו. פינחס עוד הספיק להביט בלהב המבצבץ מן המזוודה לפני שצנח על הרצפה. בבר הביט בבוזגלו ששלף את הסכין מפינחס וחיוך עלה על שפתיו. השניים הסכימו כי יש להיפטר מהחומר הלבן וללכת על השוד. לאחר ששרפו את מזוודת הסם, נטלו את המזוודה השנייה ועמדו ללכת. בפתח הופיע פקח כהן כשאקדחו שלוף. ידיו רועדות והוא עומד לירות. מה קרה פה, הוא שאל. השניים נלחצו והרימו ידיים. זה לא מה שאתה חושב, הסבירו. פקח כהן הבחין בגופות ובנחלי הדם. הוא ניגב את מצחו מאגלי הזיעה. הוא הביט בגופת הדון. משקפיו התכסו באדים. הוא ניגש אל הגופה וניגב את פניה מהדם. אחר, הסתובב אל השניים, אחז בצד חזהו, וניסה ליטול משהו מכיס חולצתו, כדור נפלט מאקדחו ולאחר כמה צעדים כושלים הוא נפל על הרצפה. עשרות גלולות התפזרו על הרצפה. דם ניגר מכתפו של בבר אך הוא קם ומתאושש. הקליע יצא. הוא חבש את הפצע והשניים יצאו את האולם. הבור ------------------------ בוזגלו ובבר היו עסוקים במלאכת החפירה בבור עמוק כשלפתע נפל אדם לבור, ממש ליד השנים. בוזגלו האיר את פני הנופל. הוא מבוהל. הם שאלו מי כבודו והוא הציג את עצמו כשלמה, עובר אורח שנפל לבור. בוזגלו הוריד לום על ראשו של שלמה וזה איבד את הכרתו. בבר קושר את ידיו של שלמה באזיקונים. שלמה הבחין בבבר מקרוב וצועק לשמו. בבר נסוג מעט אחורנית ושאל מהיכן הם מכירים. לאחר החלפת שאלות ומידע הסתבר כי השניים למדו יחדיו בתיכון. בבר חיבק את שלמה בחום וחתך את האזיקונים. שלמה שאל לשלומה של שירלי, אחותו של בבר. בוזגלו הביט במבט כועס בשניים והשלושה המשיכו בחפירות. הם חשפו קיר חיצוני ולאחר מאמץ והרבה כלים שלפו קוביית ברזל בקיר. שלמה נכנס מעט פנימה ומשך בקובייה. בוזגלו נכנס לכספת ולאחר כמה דקות חזר כשהוא אוחז תרמוס שקוף. במרכז התרמוס מבחנה עם נוזל לבן. השלושה הביטו בתרמוס בתדהמה. כיצד יתכן שכל מה שיש בכספת השמורה ביותר בבנק השמור ביותר הוא דגימת דייסה בתרמוס מקורר. בוזגלו דפק לעצמו עם הפנס במצח ושלמה טען שמדובר בדגימת זרע נדירה, בבר צחק בעצבנות, הם עברו את כל זה עבור דגימת זרע, שאל. בוזגלו התעשת והודיע כי עליהם לבדוק מהו הזרע הזה. שלמה טען כי מדובר כנראה בדגימה של מישהו מפורסם או אפילו בדגימה של מדען מפורסם שמת. בוזגלו החליט כי עליו לנסות את הדגימה על מישהי. הוא הצהיר כי הוא מוכן לחכות תשעה חודשים, פתע נופל לבור אדם במדים. זה פקח כהן. הוא כיוון בידיים רועדת תת מקלע לעבר השלושה ודרש את התרמוס היקר, השלושה הרימו ידיים ועמדו למסור את התרמוס כשבוזגלו שלף סכין ארוכה ונעץ אותה בפקח כהן. צרור יריות נפלט. שלמה ובבר צנחו ארצה. בוזגלו נטל את תת המקלע ונמלט מהבור כשהוא מחבק בידו השמאלית את התרמוס הקר.
שוד הבנק הלבן הכנס השנתי ------------------------ זה עשרים שנה שהמאפיה של דון קרליונוב חולשת על תל אביב. דון קרליונוב החזיק בתשעים אחוז מבתי הקזינו, שמונים אחוז ממפעלי ההי-טק וכן נתח גדול מבתי הבושת. ידו של הדון היתה מצויה כמעט בכל תשלומי החסות שמשלמים העסקים הבינוניים עד הגדולים. היתה זו הפגישה השנתית של אנשי הדון. דון קרליונוב היה ישוב באולם הכינוסים של בית מלון דן. משני צידי השולחן הארוך, ישבו עשרות לובשי חליפות. עשרות בריונים שנראו כהעתקים מושלמים האחד של השני. במרכז השולחן נחו שתי מזוודות, האחת הכילה פרטים אודות שוד בנק שהדון תיכנן, השניה אבקה לבנה בשקיות. הפגישה השנתית נערכה לשם סיכום השנה החולפת וכן על הכרזת השוד הבא - שוד הבנק הלבן, הבנק השמור ביותר בתל אביב. הדון הביט באנשיו בחיוך וקם על רגליו. שקט השתרר בחדר. הדון ידע כי לא יאמינו לו אם יספר את הידוע לו אודות הבנק הלבן. הוא הידק את עניבתו ופתח את פיו, אך דלתות האולם נפרצו במוטות ברזל וברעש איום. בכל הדלתות עמדו שוטרים ובידם אקדחים שלופים. הדון נבהל מעט אך שמר על קור רוחו האופיני. כל לובשי החליפות נעמדו כאיש אחד וידיהם אוחזות אקדחים ומכונות יריה המכוונים לעבר השוטרים. דון ניגש לאחד מלובשי החליפות, פנה אל השוטרים ואמר כי הוא לא מתרגש, הוא שלף סכין, תפס את לובש החליפה שלידו, הצמיד את יד הבריון לשולחן והעביר את הסכין על אצבעותיו. לובש החליפה צרח ואחז בידו. הדון דחפו לאחור. שוטר ניגש אל לובש החליפה, הניח את האקדח על השולחן והגיש מטפחת לבנה ללובש החליפה. אחד מלובשי החליפות לא עמד בפיתוי, לקח את האקדח וירה בראשו של השוטר. כל השוטרים ולובשי החליפות החלו פותחים באש. רעש אימים. שקט. אחרון התרמילים פגע ברצפת השיש בקול מתכתי. דממה. מתחת לשולחן צצו שלושה אנשים נמוכי קומה: בוזגלו, פינחס ובבר. הם הביטו סביבם בתדהמה. אין אף נפש חיה מבין השוטרים ומבין הגנגסטרים. דם, נשקים וגופות על השולחן, על הכיסאות, בפתחים ועל רצפת השיש. בוזגלו ובבר התאוששו ראשונים ופנו אל פינחס. הם ניסו לדובב אותו לגבי שיחת הטלפון שהיה אמור לבצע. הוא אמור היה להתקשר לפקח כהן ולהודיע לו על הכנס, לאחר שהכנס נגמר. פקח כהן הוא דוד רחוק של הדון והם סיכמו כי לאחר הכנס תשאר במקום מזוודה מלאה קוקאין. הפקח כבר בגיל פרישה ולוקה בליבו. העיסקה היתה אמורה לספק לו שנתיים קלות ולעזור לו בתגמולי הפרישה. לפעולה זו תקדם את פקח כהן בסולם הדרגות, בתמורה יעלים הפקח את עיניו מפעילויות הדון וכל הצדדים יהיו מרוצים. פינחס גימגם והסביר כי התקשר לקו משטרתי לא נכון. בוזגלו ובבר הגבירו את הלחץ על פינחס. פינחס נשבר והחל לשפוך את ליבו. הוא סיפר כי לאחר הטעות הוא גם התקשר לפקח. פינחס החליט להסיט את הדיון אל המזוודות. הוא הסביר לשניים כי בעזרת המזוודות יוכלו להשתלט על העסק. כל שהם צריכים לעשות הוא לקחת את מזוודת הקוקאין ולמכור אותה בשוק. הוא ניגש למזוודה וחיבק אותה בחום כאילו היא הדבר שיציל את עורו. הוא עמד להגיד להם משהוא חשוב אודות הבנק הלבן כשסכין ארוכה ננעצה בגבו. פינחס עוד הספיק להביט בלהב המבצבץ מן המזוודה לפני שצנח על הרצפה. בבר הביט בבוזגלו ששלף את הסכין מפינחס וחיוך עלה על שפתיו. השניים הסכימו כי יש להיפטר מהחומר הלבן וללכת על השוד. לאחר ששרפו את מזוודת הסם, נטלו את המזוודה השנייה ועמדו ללכת. בפתח הופיע פקח כהן כשאקדחו שלוף. ידיו רועדות והוא עומד לירות. מה קרה פה, הוא שאל. השניים נלחצו והרימו ידיים. זה לא מה שאתה חושב, הסבירו. פקח כהן הבחין בגופות ובנחלי הדם. הוא ניגב את מצחו מאגלי הזיעה. הוא הביט בגופת הדון. משקפיו התכסו באדים. הוא ניגש אל הגופה וניגב את פניה מהדם. אחר, הסתובב אל השניים, אחז בצד חזהו, וניסה ליטול משהו מכיס חולצתו, כדור נפלט מאקדחו ולאחר כמה צעדים כושלים הוא נפל על הרצפה. עשרות גלולות התפזרו על הרצפה. דם ניגר מכתפו של בבר אך הוא קם ומתאושש. הקליע יצא. הוא חבש את הפצע והשניים יצאו את האולם. הבור ------------------------ בוזגלו ובבר היו עסוקים במלאכת החפירה בבור עמוק כשלפתע נפל אדם לבור, ממש ליד השנים. בוזגלו האיר את פני הנופל. הוא מבוהל. הם שאלו מי כבודו והוא הציג את עצמו כשלמה, עובר אורח שנפל לבור. בוזגלו הוריד לום על ראשו של שלמה וזה איבד את הכרתו. בבר קושר את ידיו של שלמה באזיקונים. שלמה הבחין בבבר מקרוב וצועק לשמו. בבר נסוג מעט אחורנית ושאל מהיכן הם מכירים. לאחר החלפת שאלות ומידע הסתבר כי השניים למדו יחדיו בתיכון. בבר חיבק את שלמה בחום וחתך את האזיקונים. שלמה שאל לשלומה של שירלי, אחותו של בבר. בוזגלו הביט במבט כועס בשניים והשלושה המשיכו בחפירות. הם חשפו קיר חיצוני ולאחר מאמץ והרבה כלים שלפו קוביית ברזל בקיר. שלמה נכנס מעט פנימה ומשך בקובייה. בוזגלו נכנס לכספת ולאחר כמה דקות חזר כשהוא אוחז תרמוס שקוף. במרכז התרמוס מבחנה עם נוזל לבן. השלושה הביטו בתרמוס בתדהמה. כיצד יתכן שכל מה שיש בכספת השמורה ביותר בבנק השמור ביותר הוא דגימת דייסה בתרמוס מקורר. בוזגלו דפק לעצמו עם הפנס במצח ושלמה טען שמדובר בדגימת זרע נדירה, בבר צחק בעצבנות, הם עברו את כל זה עבור דגימת זרע, שאל. בוזגלו התעשת והודיע כי עליהם לבדוק מהו הזרע הזה. שלמה טען כי מדובר כנראה בדגימה של מישהו מפורסם או אפילו בדגימה של מדען מפורסם שמת. בוזגלו החליט כי עליו לנסות את הדגימה על מישהי. הוא הצהיר כי הוא מוכן לחכות תשעה חודשים, פתע נופל לבור אדם במדים. זה פקח כהן. הוא כיוון בידיים רועדת תת מקלע לעבר השלושה ודרש את התרמוס היקר, השלושה הרימו ידיים ועמדו למסור את התרמוס כשבוזגלו שלף סכין ארוכה ונעץ אותה בפקח כהן. צרור יריות נפלט. שלמה ובבר צנחו ארצה. בוזגלו נטל את תת המקלע ונמלט מהבור כשהוא מחבק בידו השמאלית את התרמוס הקר.
