סיפור לתחרות
- פותח הנושא HotGod
- פורסם בתאריך
שוד הבנק הלבן - משופצר (מעט)
הכנס השנתי ------------------------ זה עשרים שנה שהמאפיה של דן קרליונוב חולשת על תל אביב. דן קרליונוב החזיק בתשעים אחוז מבתי הקזינו, שמונים אחוז ממפעלי ההי-טק וכן נתח גדול מבתי הבושת. ידו של הדן היתה מצויה כמעט בכל תשלומי החסות שמשלמים העסקים הבינוניים עד הגדולים. שמו הטיל מורא בכל אשר הלך. עם השנים החלו קוראים לו דון קרליונוב בשל מעמדו בעולם הפשע. היתה זו הפגישה השנתית של אנשי הדון. דון קרליונוב היה ישוב באולם הכינוסים של בית מלון דן. משני צידי השולחן הארוך, ישבו עשרות לובשי חליפות. עשרות בריונים שנראו כהעתקים מושלמים האחד של השני. במרכז השולחן נחו שתי מזוודות, האחת הכילה פרטים אודות שוד בנק שהדון תיכנן, השניה אבקה לבנה בשקיות. הפגישה השנתית נערכה לשם סיכום השנה החולפת וכן על הכרזת השוד הבא - שוד הבנק הלבן, הבנק השמור ביותר בתל אביב. הדון הביט באנשיו בחיוך מדושן מעונג. הוא ידע כי לא יאמינו לו אם יספר את הידוע לו אודות הבנק הלבן. סוד הבנק הלבן היה ידוע רק לעשרה אנשים ברחבי המדינה. חמישה מהם השתייכו לארגון "אלפא" שנועד לטפל בגופים זרים. שבעה מהם אף נכחו בנחיתת האונס, לפני שנה, בחולות ראשון לציון. דון קרליונוב קם על רגליו. שקט השתרר בחדר. הוא הידק את עניבתו ופתח את פיו, אך דלתות האולם נפרצו במוטות ברזל וברעש איום. בכל הדלתות עמדו שוטרים ובידם אקדחים שלופים. הדון נבהל מעט אך שמר על קור רוחו האופיני. כל לובשי החליפות נעמדו כאיש אחד וידיהם אוחזות אקדחים ומכונות יריה המכוונים לעבר השוטרים. דון ניגש לאחד מלובשי החליפות, פנה אל השוטרים ואמר כי הוא לא מתרגש, הוא שלף סכין, תפס את לובש החליפה שלידו, הצמיד את יד הבריון לשולחן והעביר את הסכין על אצבעותיו. לובש החליפה צרח ואחז בידו. הדון דחפו לאחור. שוטר ניגש אל לובש החליפה, הניח את האקדח על השולחן והגיש מטפחת לבנה ללובש החליפה. אחד מלובשי החליפות לא עמד בפיתוי, לקח את האקדח וירה בראשו של השוטר. כל השוטרים ולובשי החליפות החלו פותחים באש. רעש אימים. שקט. אחרון התרמילים פגע ברצפת השיש בקול מתכתי. דממה. מתחת לשולחן צצו שלושה אנשים נמוכי קומה: בוזגלו, פינחס ובבר. הם הביטו סביבם בתדהמה. אין אף נפש חיה מבין השוטרים ומבין הגנגסטרים. דם, נשקים וגופות על השולחן, על הכיסאות, בפתחים ועל רצפת השיש. בוזגלו ובבר התאוששו ראשונים ופנו אל פינחס. הם ניסו לדובב אותו לגבי שיחת הטלפון שהיה אמור לבצע. הוא אמור היה להתקשר לפקח כהן ולהודיע לו על הכנס, לאחר שהכנס נגמר. פקח כהן הוא דוד רחוק של הדון והם סיכמו כי לאחר הכנס תשאר במקום מזוודה מלאה קוקאין. הפקח כבר בגיל פרישה ולוקה בליבו. העיסקה היתה אמורה לספק לו שנתיים קלות ולעזור לו בתגמולי הפרישה. לפעולה זו תקדם את פקח כהן בסולם הדרגות, בתמורה יעלים הפקח את עיניו מפעילויות הדון וכל הצדדים יהיו מרוצים. פינחס גימגם והסביר כי התקשר לקו משטרתי לא נכון. בוזגלו ובבר הגבירו את הלחץ על פינחס. פינחס נשבר והחל לשפוך את ליבו. הוא סיפר כי לאחר הטעות הוא גם התקשר לפקח. פינחס החליט להסיט את הדיון אל המזוודות. הוא הסביר לשניים כי בעזרת המזוודות יוכלו להשתלט על העסק. כל שהם צריכים לעשות הוא לקחת את מזוודת הקוקאין ולמכור אותה בשוק. הוא ניגש למזוודה וחיבק אותה בחום כאילו היא הדבר שיציל את עורו. הוא עמד להגיד להם משהוא חשוב אודות הבנק הלבן כשסכין ארוכה ננעצה בגבו. פינחס עוד הספיק להביט בלהב המבצבץ מן המזוודה לפני שצנח על הרצפה. בבר הביט בבוזגלו ששלף את הסכין מפינחס וחיוך עלה על שפתיו. השניים הסכימו כי יש להיפטר מהחומר הלבן וללכת על השוד. לאחר ששרפו את מזוודת הסם, נטלו את המזוודה השנייה ועמדו ללכת. בפתח הופיע פקח כהן כשאקדחו שלוף. ידיו רועדות והוא עומד לירות. מה קרה פה, הוא שאל. השניים נלחצו והרימו ידיים. זה לא מה שאתה חושב, הסבירו. פקח כהן הבחין בגופות ובנחלי הדם. הוא ניגב את מצחו מאגלי הזיעה. הוא הביט בגופת הדון. משקפיו התכסו באדים. הוא ניגש אל הגופה וניגב את פניה מהדם. אחר, הסתובב אל השניים, אחז בצד חזהו, וניסה ליטול משהו מכיס חולצתו, כדור נפלט מאקדחו ולאחר כמה צעדים כושלים הוא נפל על הרצפה. עשרות גלולות התפזרו על הרצפה. דם ניגר מכתפו של בבר אך הוא קם ומתאושש. הקליע יצא. הוא חבש את הפצע והשניים יצאו את האולם. הבור ------------------------ בוזגלו ובבר היו עסוקים במלאכת החפירה בבור עמוק. ליד בבר היו פזורות מפות שתיארו את הבנק ואת מיקום הכספת. בוזגלו שאל לשלומה של שירלי, אותו של בבר, וזה האחרון הביט בו במבט כועס. רעש מתכתי נשמע. הם הגיעו לשכבת המתכת שהגנה על קיר הבנק. לאחר מאמץ והרבה כלים שלפו השניים קוביית ברזל מהקיר. בבר נכנס מעט פנימה ומשך בקובייה. פנים הכספת נגלה. בוזגלו נכנס לכספת ולאחר כמה דקות חזר כשהוא אוחז תרמוס שקוף. במרכז התרמוס מבחנה עם נוזל לבן. השנים הביטו בתרמוס בתדהמה. כיצד יתכן שכל מה שיש בכספת השמורה ביותר בבנק השמור ביותר הוא דגימת דייסה בתרמוס מקורר. בוזגלו דפק לעצמו עם הפנס במצח ובבר טען שמדובר בדגימת זרע נדירה, הוא צחק בעצבנות. עברנו את כל זה עבור דגימת זרע, שאל. בוזגלו התעשת והודיע כי עליהם לבדוק מהו הזרע הזה. בבר טען כי מדובר כנראה בדגימה של מישהו מפורסם או אפילו בדגימה של מדען מפורסם שמת. בוזגלו החליט כי עליו לנסות את הדגימה על מישהי. הוא הצהיר כי הוא מוכן לחכות תשעה חודשים, לפתע נפל לבור אדם לובש מדים. היה זה פקח כהן. הוא כיוון בידיים רועדת תת מקלע לעבר השנים ודרש את התרמוס היקר. הוא מכיל דגימה סודית שהועברה מאיזור הנחיתה, אמר. השנים הרימו ידיים והביטו בחיוך זה על זה. איזור נחיתה, שאל בוזגלו ובבר התפרץ בצחוק. פקח כהן דרך את תת המקלע והשנים מחקו את החיוך. בבר הושיט את התרמוס לעבר פקח כהן וזה הושיט את ידו. בוזגלו ניצל את הרגע, שלף סכין ארוכה ונעץ אותה בפקח כהן. צרור יריות נפלט. בבר צנח ארצה. בוזגלו נשרט בכתפו ולאחר כמה שניות התאושש, הוא הביט בבר השרוע למרגלותיו, נטל את תת המקלע מפקח כהן ונמלט מהבור כשהוא מחבק בידו השמאלית את התרמוס הקר.
הכנס השנתי ------------------------ זה עשרים שנה שהמאפיה של דן קרליונוב חולשת על תל אביב. דן קרליונוב החזיק בתשעים אחוז מבתי הקזינו, שמונים אחוז ממפעלי ההי-טק וכן נתח גדול מבתי הבושת. ידו של הדן היתה מצויה כמעט בכל תשלומי החסות שמשלמים העסקים הבינוניים עד הגדולים. שמו הטיל מורא בכל אשר הלך. עם השנים החלו קוראים לו דון קרליונוב בשל מעמדו בעולם הפשע. היתה זו הפגישה השנתית של אנשי הדון. דון קרליונוב היה ישוב באולם הכינוסים של בית מלון דן. משני צידי השולחן הארוך, ישבו עשרות לובשי חליפות. עשרות בריונים שנראו כהעתקים מושלמים האחד של השני. במרכז השולחן נחו שתי מזוודות, האחת הכילה פרטים אודות שוד בנק שהדון תיכנן, השניה אבקה לבנה בשקיות. הפגישה השנתית נערכה לשם סיכום השנה החולפת וכן על הכרזת השוד הבא - שוד הבנק הלבן, הבנק השמור ביותר בתל אביב. הדון הביט באנשיו בחיוך מדושן מעונג. הוא ידע כי לא יאמינו לו אם יספר את הידוע לו אודות הבנק הלבן. סוד הבנק הלבן היה ידוע רק לעשרה אנשים ברחבי המדינה. חמישה מהם השתייכו לארגון "אלפא" שנועד לטפל בגופים זרים. שבעה מהם אף נכחו בנחיתת האונס, לפני שנה, בחולות ראשון לציון. דון קרליונוב קם על רגליו. שקט השתרר בחדר. הוא הידק את עניבתו ופתח את פיו, אך דלתות האולם נפרצו במוטות ברזל וברעש איום. בכל הדלתות עמדו שוטרים ובידם אקדחים שלופים. הדון נבהל מעט אך שמר על קור רוחו האופיני. כל לובשי החליפות נעמדו כאיש אחד וידיהם אוחזות אקדחים ומכונות יריה המכוונים לעבר השוטרים. דון ניגש לאחד מלובשי החליפות, פנה אל השוטרים ואמר כי הוא לא מתרגש, הוא שלף סכין, תפס את לובש החליפה שלידו, הצמיד את יד הבריון לשולחן והעביר את הסכין על אצבעותיו. לובש החליפה צרח ואחז בידו. הדון דחפו לאחור. שוטר ניגש אל לובש החליפה, הניח את האקדח על השולחן והגיש מטפחת לבנה ללובש החליפה. אחד מלובשי החליפות לא עמד בפיתוי, לקח את האקדח וירה בראשו של השוטר. כל השוטרים ולובשי החליפות החלו פותחים באש. רעש אימים. שקט. אחרון התרמילים פגע ברצפת השיש בקול מתכתי. דממה. מתחת לשולחן צצו שלושה אנשים נמוכי קומה: בוזגלו, פינחס ובבר. הם הביטו סביבם בתדהמה. אין אף נפש חיה מבין השוטרים ומבין הגנגסטרים. דם, נשקים וגופות על השולחן, על הכיסאות, בפתחים ועל רצפת השיש. בוזגלו ובבר התאוששו ראשונים ופנו אל פינחס. הם ניסו לדובב אותו לגבי שיחת הטלפון שהיה אמור לבצע. הוא אמור היה להתקשר לפקח כהן ולהודיע לו על הכנס, לאחר שהכנס נגמר. פקח כהן הוא דוד רחוק של הדון והם סיכמו כי לאחר הכנס תשאר במקום מזוודה מלאה קוקאין. הפקח כבר בגיל פרישה ולוקה בליבו. העיסקה היתה אמורה לספק לו שנתיים קלות ולעזור לו בתגמולי הפרישה. לפעולה זו תקדם את פקח כהן בסולם הדרגות, בתמורה יעלים הפקח את עיניו מפעילויות הדון וכל הצדדים יהיו מרוצים. פינחס גימגם והסביר כי התקשר לקו משטרתי לא נכון. בוזגלו ובבר הגבירו את הלחץ על פינחס. פינחס נשבר והחל לשפוך את ליבו. הוא סיפר כי לאחר הטעות הוא גם התקשר לפקח. פינחס החליט להסיט את הדיון אל המזוודות. הוא הסביר לשניים כי בעזרת המזוודות יוכלו להשתלט על העסק. כל שהם צריכים לעשות הוא לקחת את מזוודת הקוקאין ולמכור אותה בשוק. הוא ניגש למזוודה וחיבק אותה בחום כאילו היא הדבר שיציל את עורו. הוא עמד להגיד להם משהוא חשוב אודות הבנק הלבן כשסכין ארוכה ננעצה בגבו. פינחס עוד הספיק להביט בלהב המבצבץ מן המזוודה לפני שצנח על הרצפה. בבר הביט בבוזגלו ששלף את הסכין מפינחס וחיוך עלה על שפתיו. השניים הסכימו כי יש להיפטר מהחומר הלבן וללכת על השוד. לאחר ששרפו את מזוודת הסם, נטלו את המזוודה השנייה ועמדו ללכת. בפתח הופיע פקח כהן כשאקדחו שלוף. ידיו רועדות והוא עומד לירות. מה קרה פה, הוא שאל. השניים נלחצו והרימו ידיים. זה לא מה שאתה חושב, הסבירו. פקח כהן הבחין בגופות ובנחלי הדם. הוא ניגב את מצחו מאגלי הזיעה. הוא הביט בגופת הדון. משקפיו התכסו באדים. הוא ניגש אל הגופה וניגב את פניה מהדם. אחר, הסתובב אל השניים, אחז בצד חזהו, וניסה ליטול משהו מכיס חולצתו, כדור נפלט מאקדחו ולאחר כמה צעדים כושלים הוא נפל על הרצפה. עשרות גלולות התפזרו על הרצפה. דם ניגר מכתפו של בבר אך הוא קם ומתאושש. הקליע יצא. הוא חבש את הפצע והשניים יצאו את האולם. הבור ------------------------ בוזגלו ובבר היו עסוקים במלאכת החפירה בבור עמוק. ליד בבר היו פזורות מפות שתיארו את הבנק ואת מיקום הכספת. בוזגלו שאל לשלומה של שירלי, אותו של בבר, וזה האחרון הביט בו במבט כועס. רעש מתכתי נשמע. הם הגיעו לשכבת המתכת שהגנה על קיר הבנק. לאחר מאמץ והרבה כלים שלפו השניים קוביית ברזל מהקיר. בבר נכנס מעט פנימה ומשך בקובייה. פנים הכספת נגלה. בוזגלו נכנס לכספת ולאחר כמה דקות חזר כשהוא אוחז תרמוס שקוף. במרכז התרמוס מבחנה עם נוזל לבן. השנים הביטו בתרמוס בתדהמה. כיצד יתכן שכל מה שיש בכספת השמורה ביותר בבנק השמור ביותר הוא דגימת דייסה בתרמוס מקורר. בוזגלו דפק לעצמו עם הפנס במצח ובבר טען שמדובר בדגימת זרע נדירה, הוא צחק בעצבנות. עברנו את כל זה עבור דגימת זרע, שאל. בוזגלו התעשת והודיע כי עליהם לבדוק מהו הזרע הזה. בבר טען כי מדובר כנראה בדגימה של מישהו מפורסם או אפילו בדגימה של מדען מפורסם שמת. בוזגלו החליט כי עליו לנסות את הדגימה על מישהי. הוא הצהיר כי הוא מוכן לחכות תשעה חודשים, לפתע נפל לבור אדם לובש מדים. היה זה פקח כהן. הוא כיוון בידיים רועדת תת מקלע לעבר השנים ודרש את התרמוס היקר. הוא מכיל דגימה סודית שהועברה מאיזור הנחיתה, אמר. השנים הרימו ידיים והביטו בחיוך זה על זה. איזור נחיתה, שאל בוזגלו ובבר התפרץ בצחוק. פקח כהן דרך את תת המקלע והשנים מחקו את החיוך. בבר הושיט את התרמוס לעבר פקח כהן וזה הושיט את ידו. בוזגלו ניצל את הרגע, שלף סכין ארוכה ונעץ אותה בפקח כהן. צרור יריות נפלט. בבר צנח ארצה. בוזגלו נשרט בכתפו ולאחר כמה שניות התאושש, הוא הביט בבר השרוע למרגלותיו, נטל את תת המקלע מפקח כהן ונמלט מהבור כשהוא מחבק בידו השמאלית את התרמוס הקר.
המשך השיפצור
הזוג הטרי וההתעוררות ------------------------ בוזגלו התעורר ראשון. הוא הביט בשירלי שלידו, חייך והעביר את הסכין על פניה הענוגות. שירלי התעוררה ושיפשפה את עיניה. היא הביטה בבוזגלו, חייכה ושאלה לשלום הנסיך שלה. בוזגלו החזיר חיוך מאוהב. שירלי התיישבה וליטפה את ביטנה. מוזר, כך חשבה, ביטנה מעט גדולה מהרגיל. היא תירצה זאת בכמויות הפיצה שאכלה ליל אמש. מה עשית אתמול עם התרמוס בשעת הסקס, ממש לפני שנפלנו שדודים מעייפות, שאלה שירלי. בוזגלו הביט בשירלי והסביר בגימגום כי שם הוא שומר את הקונדומים שלו. שירלי משכה בכתפיה ועשתה את דרכה בכבדות לשירותים. לאחר כמה דקות חזרה מבוהלת. היא ניסתה להסביר לבוזגלו שהיא חושבת שהיא בהריון ושהיא לא מבינה מה קורה. היא הראתה לבוזגלו את הבטן החשופה שלה. בוזגלו הביט בבטן הנפוחה ומחשבתו נדדה לחלומות אודות אי פרטי ועשרות בחורות בביקיני. דלת החדר נפרצה. בוזגלו קפץ דרוך כשהוא מכוון את האקדח אל הדמות שהופיעה בפתח. ברכה, אימה של שירלי, עמדה בפתח מחזיקה מגש עם שוקו חם ועוגיות. השניים נרגעו וחייכו זה לזו. החיוך מפניה של ברכה התפוגג והיא נפלה קדימה על פניה. המגש השמיע רעש מתכתי והעוגיות התפזרו בחדר. בגבה של ברכה היתה נעוצה חרב. בפתח עמד בבר כשהוא מדמם. בוזגלו נעמד לפני שירלי כשהוא מגן עליה בגופו. אל תערב את אחותך בסיפור, הוא אמר. בבר הסביר באיטיות כי לפי צורת הבטן שלה היא כבר מעורבת מעל לראשה. שירלי לא הפסיקה לצרוח. רעש להבי מסוק נשמע מעל הבית. דמות לבושת מדים פרצה דרך החלון והתגלגלה על רצפת חדר השינה. היה זה פקח כהן. הוא אחז בידיו שני עוזונים מוכספים, אחד הוא כיוון אל בבר ואת השני לעברו של בוזגלו. מה עשית עם התרמוס, שאל. בוזגלו הצביע על התרמוס שעל השידה. בבר חש בכאבים עזים, הוא התכופף והביט בגופה השרועה למרגלותי. ברכה התיישבה כשהיא מדממת. ברכה! הוא צעק מה עשיתי? פקח כהן נבהל וריסס את בבר. בבר עמד כמה שניות וצנח על ברכה. שירלי חידשה ואף הגבירה את הצרחות. היא רצה אל אחיה ואימה. פקח כהן, ביד עצבנית עמד לירות שוב ובוזגלו שהבחין בכך זינק לפני שירלי, הוא חטף את צרור היריות ונפל בסמוך לשירלי. שירלי הסתובבה וצרחה. פקח כהן ניגש לתרמוס והבחין כי בתוכו נמצאת מבחנה ריקה. הוא כיוון את שני העוזונים אל שירלי וניסה להסביר כי אין לו מה לחפש פה יותר. שירלי צורחת. מאחורי שירלי זזה ברכה. שירלי הסתובבה ולהפתעתה גילתה כי בבר עדיין בחיים. בבר הביט בשירלי ובביטנה ונשך את שפתיו. הוא ירה, תוך צרחה מקפיאת דם, בפקח כהן. הוא פיספס. פקח כהן הביט בגופו לוודא כי אין חורים וכיוון את העוזונים אל בבר. הוא סחט את ההדק אך העוזון הימני ללא כדורים. הוא השליך אותו על הרצפה וסחט את הדק העוזון השמאלי. רעש נקישה נשמע. מעצור בנשק. שירלי הפסיקה לצרוח ותפסה בביטנה המאיימת להתפוצץ. היא הודיעה שהיא לא יכולה יותר ושהמים ירדו. השניים עזבו את הנשקים וניגשו אל שירלי, תחושה חוסר האמון שלהם התחלפה ברצון לעזור. שירלי התיישבה בעזרתם של השניים והביטה מפוחדת בבבר. יהיה בסדר, הרגיע בבר כשהוא בעצמו מפוחד עד עמקי נשמתו. מים חמים ומגבות! הורה פקח כהן ובבר רץ למטבח. הוא חזר עם קערת מים חמים ומגבות. זה בסדר, הרגיע פקח כהן, עשיתי את זה כבר בעבר, זה כמו נסיעה על אופניים, אתה לעולם לא... לעולם לא..., הוא ניסה להיזכר בהמשך המשפט. שירלי התחילה להתנשף ופקח כהן הפשיל את שמלתה והושיט ידיים פנימה. הוא דיווח כי הוא אינו מרגיש במאומה כשלפתע קפא על מקומו. הוא הסביר כי משהו מאוד מוזר שם למטה. שירלי שאלה בבהלה למה הוא מתכוון ופקח כהן לא הקשיב. הוא בהה באוויר עת הוא ממשש בתוך שירלי. רעש נגיסה וריסוק עצמות נשמע. פקח כהן נעצר, רעד מעט ונפל אחורנית כשידיו כרותות. דם רב זרם והוא גסס לאיטו. קר לי, חזר ולחש. לבסוף נעצמו עיניו. שירלי החלה לצרוח שוב ביתר שאת ובבר ניסה להרגיע. הוא הרים תת מקלע מהרצפה ודרך אותו. ידיו רעדו. כוונת הלייזר של תת המקלע ריקדה על ביטנה החשופה והענקית של שירלי. אגלי זיעה כיסו את מצחו של בבר, שירלי התנשפה, הבטן שלה איימה להתפוצץ והיא נעצה ציפורניים בשטיח, הנקודה האדומה זזה בתזזית על ביטנה העולה והיורדת. מה לכל הרוחות קורה פה, צרחה שירלי. רעש ביקוע עור קטע את הצרחות. הבטן שלה נקרעה במרכזה והקרע הלך וגדל לאיטו. אדרנלין הציף את גופה של שירלי ומנע ממנה לחוש בכאב הביקוע. השניים התרכזו באימה בבטן. הצרחות נפסקו. שקט השתרר. השניים קפאו על מקומם. הנקודה האדומה הפסיקה את ריצודה ונבלעה בבקע הנפער. השניים עצרו את נשימתם והביטו באימה בבטן ובמחוש החום והמחוספס שהחל מבצבץ מתוכה.
הזוג הטרי וההתעוררות ------------------------ בוזגלו התעורר ראשון. הוא הביט בשירלי שלידו, חייך והעביר את הסכין על פניה הענוגות. שירלי התעוררה ושיפשפה את עיניה. היא הביטה בבוזגלו, חייכה ושאלה לשלום הנסיך שלה. בוזגלו החזיר חיוך מאוהב. שירלי התיישבה וליטפה את ביטנה. מוזר, כך חשבה, ביטנה מעט גדולה מהרגיל. היא תירצה זאת בכמויות הפיצה שאכלה ליל אמש. מה עשית אתמול עם התרמוס בשעת הסקס, ממש לפני שנפלנו שדודים מעייפות, שאלה שירלי. בוזגלו הביט בשירלי והסביר בגימגום כי שם הוא שומר את הקונדומים שלו. שירלי משכה בכתפיה ועשתה את דרכה בכבדות לשירותים. לאחר כמה דקות חזרה מבוהלת. היא ניסתה להסביר לבוזגלו שהיא חושבת שהיא בהריון ושהיא לא מבינה מה קורה. היא הראתה לבוזגלו את הבטן החשופה שלה. בוזגלו הביט בבטן הנפוחה ומחשבתו נדדה לחלומות אודות אי פרטי ועשרות בחורות בביקיני. דלת החדר נפרצה. בוזגלו קפץ דרוך כשהוא מכוון את האקדח אל הדמות שהופיעה בפתח. ברכה, אימה של שירלי, עמדה בפתח מחזיקה מגש עם שוקו חם ועוגיות. השניים נרגעו וחייכו זה לזו. החיוך מפניה של ברכה התפוגג והיא נפלה קדימה על פניה. המגש השמיע רעש מתכתי והעוגיות התפזרו בחדר. בגבה של ברכה היתה נעוצה חרב. בפתח עמד בבר כשהוא מדמם. בוזגלו נעמד לפני שירלי כשהוא מגן עליה בגופו. אל תערב את אחותך בסיפור, הוא אמר. בבר הסביר באיטיות כי לפי צורת הבטן שלה היא כבר מעורבת מעל לראשה. שירלי לא הפסיקה לצרוח. רעש להבי מסוק נשמע מעל הבית. דמות לבושת מדים פרצה דרך החלון והתגלגלה על רצפת חדר השינה. היה זה פקח כהן. הוא אחז בידיו שני עוזונים מוכספים, אחד הוא כיוון אל בבר ואת השני לעברו של בוזגלו. מה עשית עם התרמוס, שאל. בוזגלו הצביע על התרמוס שעל השידה. בבר חש בכאבים עזים, הוא התכופף והביט בגופה השרועה למרגלותי. ברכה התיישבה כשהיא מדממת. ברכה! הוא צעק מה עשיתי? פקח כהן נבהל וריסס את בבר. בבר עמד כמה שניות וצנח על ברכה. שירלי חידשה ואף הגבירה את הצרחות. היא רצה אל אחיה ואימה. פקח כהן, ביד עצבנית עמד לירות שוב ובוזגלו שהבחין בכך זינק לפני שירלי, הוא חטף את צרור היריות ונפל בסמוך לשירלי. שירלי הסתובבה וצרחה. פקח כהן ניגש לתרמוס והבחין כי בתוכו נמצאת מבחנה ריקה. הוא כיוון את שני העוזונים אל שירלי וניסה להסביר כי אין לו מה לחפש פה יותר. שירלי צורחת. מאחורי שירלי זזה ברכה. שירלי הסתובבה ולהפתעתה גילתה כי בבר עדיין בחיים. בבר הביט בשירלי ובביטנה ונשך את שפתיו. הוא ירה, תוך צרחה מקפיאת דם, בפקח כהן. הוא פיספס. פקח כהן הביט בגופו לוודא כי אין חורים וכיוון את העוזונים אל בבר. הוא סחט את ההדק אך העוזון הימני ללא כדורים. הוא השליך אותו על הרצפה וסחט את הדק העוזון השמאלי. רעש נקישה נשמע. מעצור בנשק. שירלי הפסיקה לצרוח ותפסה בביטנה המאיימת להתפוצץ. היא הודיעה שהיא לא יכולה יותר ושהמים ירדו. השניים עזבו את הנשקים וניגשו אל שירלי, תחושה חוסר האמון שלהם התחלפה ברצון לעזור. שירלי התיישבה בעזרתם של השניים והביטה מפוחדת בבבר. יהיה בסדר, הרגיע בבר כשהוא בעצמו מפוחד עד עמקי נשמתו. מים חמים ומגבות! הורה פקח כהן ובבר רץ למטבח. הוא חזר עם קערת מים חמים ומגבות. זה בסדר, הרגיע פקח כהן, עשיתי את זה כבר בעבר, זה כמו נסיעה על אופניים, אתה לעולם לא... לעולם לא..., הוא ניסה להיזכר בהמשך המשפט. שירלי התחילה להתנשף ופקח כהן הפשיל את שמלתה והושיט ידיים פנימה. הוא דיווח כי הוא אינו מרגיש במאומה כשלפתע קפא על מקומו. הוא הסביר כי משהו מאוד מוזר שם למטה. שירלי שאלה בבהלה למה הוא מתכוון ופקח כהן לא הקשיב. הוא בהה באוויר עת הוא ממשש בתוך שירלי. רעש נגיסה וריסוק עצמות נשמע. פקח כהן נעצר, רעד מעט ונפל אחורנית כשידיו כרותות. דם רב זרם והוא גסס לאיטו. קר לי, חזר ולחש. לבסוף נעצמו עיניו. שירלי החלה לצרוח שוב ביתר שאת ובבר ניסה להרגיע. הוא הרים תת מקלע מהרצפה ודרך אותו. ידיו רעדו. כוונת הלייזר של תת המקלע ריקדה על ביטנה החשופה והענקית של שירלי. אגלי זיעה כיסו את מצחו של בבר, שירלי התנשפה, הבטן שלה איימה להתפוצץ והיא נעצה ציפורניים בשטיח, הנקודה האדומה זזה בתזזית על ביטנה העולה והיורדת. מה לכל הרוחות קורה פה, צרחה שירלי. רעש ביקוע עור קטע את הצרחות. הבטן שלה נקרעה במרכזה והקרע הלך וגדל לאיטו. אדרנלין הציף את גופה של שירלי ומנע ממנה לחוש בכאב הביקוע. השניים התרכזו באימה בבטן. הצרחות נפסקו. שקט השתרר. השניים קפאו על מקומם. הנקודה האדומה הפסיקה את ריצודה ונבלעה בבקע הנפער. השניים עצרו את נשימתם והביטו באימה בבטן ובמחוש החום והמחוספס שהחל מבצבץ מתוכה.
לא הבנתי משהו.
1)"בוזגלו שאל לשלומה של שירלי, אחותו של בבר, וזה האחרון הביט בו במבט כועס." - שירלי היא אחותו של בבר. + 2)"ברכה, אימה של שירלי, עמדה בפתח מחזיקה מגש עם שוקו חם ועוגיות." - ברכה היא אמא של שירלי. + 3)"בגבה של ברכה היתה נעוצה חרב. בפתח עמד בבר כשהוא מדמם." - בבר הרג את ברכה. = בבר הרג את אמא שלו. האומנם?
1)"בוזגלו שאל לשלומה של שירלי, אחותו של בבר, וזה האחרון הביט בו במבט כועס." - שירלי היא אחותו של בבר. + 2)"ברכה, אימה של שירלי, עמדה בפתח מחזיקה מגש עם שוקו חם ועוגיות." - ברכה היא אמא של שירלי. + 3)"בגבה של ברכה היתה נעוצה חרב. בפתח עמד בבר כשהוא מדמם." - בבר הרג את ברכה. = בבר הרג את אמא שלו. האומנם?
שלום
אנשים מתים. אם היה לך מזל, זה לא אומרת שיהיה אותו לכולם. כדור אחד, אולי, אבל לא ריסוס שלם (כלומר מעל 3 כדורים) מטווח אפס, ולא שוב ושוב בסיפור. ואם היה מזלם לשרוד, אז הם לא קמים ומתרוצצים כאילו דבר לא אירע. מה אני מציעה
? להתחיל מהמקום בו גונבים את התרמוס, להוריד דמויות מיותרות (את פקח כהן, את אימה של שירלי, את אחיה של שירלי) להשאיר רק את בבר שגונב, וסתם סקרן לבדוק מה זה החומר, ואת שירלי עצמה. מהחלק שבו היצור פורץ צריך להתחיל את הסיפור, ולא לסיים. ואיך להמשיך משם? האם בבר הורג את היצור? האם הוא דואג לו? האם היצור תבוני? האם הממשלה רודפת אחריו? האים שירלי באמת נהרגת עלידי היצור? הקרקע פוריה.
אנשים מתים. אם היה לך מזל, זה לא אומרת שיהיה אותו לכולם. כדור אחד, אולי, אבל לא ריסוס שלם (כלומר מעל 3 כדורים) מטווח אפס, ולא שוב ושוב בסיפור. ואם היה מזלם לשרוד, אז הם לא קמים ומתרוצצים כאילו דבר לא אירע. מה אני מציעה
? להתחיל מהמקום בו גונבים את התרמוס, להוריד דמויות מיותרות (את פקח כהן, את אימה של שירלי, את אחיה של שירלי) להשאיר רק את בבר שגונב, וסתם סקרן לבדוק מה זה החומר, ואת שירלי עצמה. מהחלק שבו היצור פורץ צריך להתחיל את הסיפור, ולא לסיים. ואיך להמשיך משם? האם בבר הורג את היצור? האם הוא דואג לו? האם היצור תבוני? האם הממשלה רודפת אחריו? האים שירלי באמת נהרגת עלידי היצור? הקרקע פוריה. הי,
לגבי הריסוס, מדובר בפעולת סריקה. בפעולה שכזו המטרה "מקבלת" רק כדור או שניים. אולי כדאי שאוסיף את ההסבר הנ"ל בגוף הסיפור. לגבי השינויים שהצעת, הקרקע אמנם פוריה והאפשרויות בלתי מוגבלות, אך יציאת היצור לא יכולה להיות פתיחה בגלל מגבלת מספר המילים. אפשר לקחת כל סיפור, להוריד דמויות, לערבב קצת, לקבל סיפור אחר ולתפור אותו באופן אישי. לא? דרך אגב, ישמתי הרבה מהתגובות וההערות בשיפצור כך שאני לא סתם אחד שאומר "לא נכון" וסותם את אוזניו. (למרות שאת הסוף הראשון הכי אהבו)
לגבי הריסוס, מדובר בפעולת סריקה. בפעולה שכזו המטרה "מקבלת" רק כדור או שניים. אולי כדאי שאוסיף את ההסבר הנ"ל בגוף הסיפור. לגבי השינויים שהצעת, הקרקע אמנם פוריה והאפשרויות בלתי מוגבלות, אך יציאת היצור לא יכולה להיות פתיחה בגלל מגבלת מספר המילים. אפשר לקחת כל סיפור, להוריד דמויות, לערבב קצת, לקבל סיפור אחר ולתפור אותו באופן אישי. לא? דרך אגב, ישמתי הרבה מהתגובות וההערות בשיפצור כך שאני לא סתם אחד שאומר "לא נכון" וסותם את אוזניו. (למרות שאת הסוף הראשון הכי אהבו)
היי hotgod
תשמע..תראה..קראתי את הסיפור ואת כל ההודעות שנוספו לו כולל הויכוח הפיקנטי שלך עם ny (שנושא בחובו דמיון מוזר להודעות שלי איתו) בכל מקרה שכחתי כבר את כל מה שנאמר בהודעות אז תסלח לי אם אני אחזור על דברים של אנשים אחרים. דבר ראשון הייתי חושב שאולי קצת "בשר" בין כל ההתחולליות והפיתולים בסיפור היה עושה נפלאות...כל פעם שניסיתי להבין מי ירה במי ומי התעלף נתקלתי בעוד התפתחות שהייתי צריך להפסיק את המוסיקה ברקע. דבר שני אני אוהב את הסגנון הפשיעתי הזה בסיפורים..אני זוכר ששנים קראתי את הסיפורים של צבי לידסקי בעיתון "לאישה" (אמא שלי אחראית לעיתון שלא יהיו אי הבנות), אני חושב שאם אתה מתעניין בכל מיני סיפורי "עוקץ" כאלה עם שוטרים וחקירות ופשיעה לבנה וכל זה אתה תוכל להפיק הרבה מהסיפורים שלו...דרך אגב אל תחפש אותו יותר ב"לאישה" כי הוא מת. אבל יש לו אוגדני ספרים כאלה. לדעתי מה שיפה בסיפורי פשיעה (שוב יכול להיות שזו גחמה חד פעמית שלך ואני סתם נטפל אבל במקרה שלא) זה התיאורים של כל הגינונים האלה בעולם הזה..יחסי שוטרים פושעים..יחסי פושעים לאחרים כמותם ולדעתי כדאי שתנסה לפתח את זה כדי לתת קצת יותר רקע לעלילה.. רק אל תיקח את כל זה בכיוון ההרצאתי כי אהבתי את הסיפור והייתי רוצה לראות אחרים משופרים בסגנון. בכל אופן ניסיון נחמד מאד לטעמי, אני אשמח לקרוא עוד דברים שלך.
תשמע..תראה..קראתי את הסיפור ואת כל ההודעות שנוספו לו כולל הויכוח הפיקנטי שלך עם ny (שנושא בחובו דמיון מוזר להודעות שלי איתו) בכל מקרה שכחתי כבר את כל מה שנאמר בהודעות אז תסלח לי אם אני אחזור על דברים של אנשים אחרים. דבר ראשון הייתי חושב שאולי קצת "בשר" בין כל ההתחולליות והפיתולים בסיפור היה עושה נפלאות...כל פעם שניסיתי להבין מי ירה במי ומי התעלף נתקלתי בעוד התפתחות שהייתי צריך להפסיק את המוסיקה ברקע. דבר שני אני אוהב את הסגנון הפשיעתי הזה בסיפורים..אני זוכר ששנים קראתי את הסיפורים של צבי לידסקי בעיתון "לאישה" (אמא שלי אחראית לעיתון שלא יהיו אי הבנות), אני חושב שאם אתה מתעניין בכל מיני סיפורי "עוקץ" כאלה עם שוטרים וחקירות ופשיעה לבנה וכל זה אתה תוכל להפיק הרבה מהסיפורים שלו...דרך אגב אל תחפש אותו יותר ב"לאישה" כי הוא מת. אבל יש לו אוגדני ספרים כאלה. לדעתי מה שיפה בסיפורי פשיעה (שוב יכול להיות שזו גחמה חד פעמית שלך ואני סתם נטפל אבל במקרה שלא) זה התיאורים של כל הגינונים האלה בעולם הזה..יחסי שוטרים פושעים..יחסי פושעים לאחרים כמותם ולדעתי כדאי שתנסה לפתח את זה כדי לתת קצת יותר רקע לעלילה.. רק אל תיקח את כל זה בכיוון ההרצאתי כי אהבתי את הסיפור והייתי רוצה לראות אחרים משופרים בסגנון. בכל אופן ניסיון נחמד מאד לטעמי, אני אשמח לקרוא עוד דברים שלך.
הי קובי,
תודה על התגובה! אני מסכים עם הביקורת שלך וגם של שאר המגיבים. הרצון להמשך בילוי בפורום הנ"ל התפוגגה בעקבות גסות רוח של שני משתתפים (ניויורק שמעיר לגבי תגובות ולא לסיפורים ובוגי שנטפל לילדים קטנים. שניהם אגב, מעירים שזה תחביבם בכרטיס האישי) כמו שאמרתי במסרים פרטיים: באתי ונשארתי בגלל האיכות הגבוהה (גורשדארןאיט המצויין, מנהלות הפורום התורמות בביקורות המעולות ושאר משתתפי הפורום) ברחתי בגלל גסות רוח וההתנשאות המיותרת.
תודה על התגובה! אני מסכים עם הביקורת שלך וגם של שאר המגיבים. הרצון להמשך בילוי בפורום הנ"ל התפוגגה בעקבות גסות רוח של שני משתתפים (ניויורק שמעיר לגבי תגובות ולא לסיפורים ובוגי שנטפל לילדים קטנים. שניהם אגב, מעירים שזה תחביבם בכרטיס האישי) כמו שאמרתי במסרים פרטיים: באתי ונשארתי בגלל האיכות הגבוהה (גורשדארןאיט המצויין, מנהלות הפורום התורמות בביקורות המעולות ושאר משתתפי הפורום) ברחתי בגלל גסות רוח וההתנשאות המיותרת.
goshdarnit
New member
חוץ מזה, זה עניין של זוית.
אני חושב שהדבר המרכזי שהפריע לאנשים (ובהחלט לי) הוא הזוית של הסיפור. אני אתן הסבר קטן שמבהיר למה אני מתכוון ואני אמחיש את זה על התחלת הסיפור שלך. לדעתי, בכל רגע נתון בכל סיפור חייבת להיות מספיק אינפורמציה לקורא כדי שיהיו לו תשובות על שלושת השאלות האלו: 1) על מי הסיפור? (אני מדבר על הסיפור הקטן, על אותו רגע. באותו רגע בלבד, על מי הסיפור? ממי אמור להיות לי איכפת?) 2) מה הוא רוצה? 3) צריך להיות מספיק מתח כדי שהקורא ישאל את עצמו: 'אז מה יקרה עכשיו?' בוא נסתכל על תחילת הסיפור שלך. כתבת: זה עשרים שנה שהמאפיה של דן קרליונוב חולשת על תל אביב. אני: רגע, אז על מי הסיפור? על המאפיה? על קרליונוב? על תל אביב? על המשטרה? כן, את כל הדברים האלה אפשר לעשות על ההתחלה, ואפשר לעשות במשפט. אני אגיע לזה אחר כך. אבל בינתיים, הקורא מוצא את עצמו מסתכל על תמונה בלי פוקוס (אני לא מתכוון שזה מטושטוש, אני מתכוון שהתמונה לא מנתבת את העין ללכת למקום מסויים). הקורא לא יודע לאן להסתכל. ובקשר לשאלה 'מה הוא רוצה'. אף אחד עוד לא רוצה שום דבר. אין שום רצון, אין שום עניין, אין שום סיבה שהסיפור התחיל דווקא פה (לא סיפורים מתחילים במקום מסויים). ואף אחד לא שואל את עצמו את השאלה השלישית: אז מה יקרה עכשיו. נמשיך. כתבת: דן קרליונוב החזיק בתשעים אחוז מבתי הקזינו, שמונים אחוז ממפעלי ההי-טק וכן נתח גדול מבתי הבושת. ידו של הדן היתה מצויה כמעט בכל תשלומי החסות שמשלמים העסקים הבינוניים עד הגדולים. שמו הטיל מורא בכל אשר הלך. עם השנים החלו קוראים לו דון קרליונוב בשל מעמדו בעולם הפשע. היתה זו הפגישה השנתית של אנשי הדון. אני: זה תקציר עובדתי. ולתמונה עדיין אין פוקוס, אין נקודת אחיזה לקורא. הוא לא יודע למה הוא קורא. על מי הסיפור? מה הבעייה שבגללה יש סיפור? וממש לא מעניין מה יקרה ברגע הבא, כי קיבלתי עובדות יבשות. נמשיך. כתבת: דון קרליונוב היה ישוב באולם הכינוסים של בית מלון דן. משני צידי השולחן הארוך, ישבו עשרות לובשי חליפות. עשרות בריונים שנראו כהעתקים מושלמים האחד של השני. במרכז השולחן נחו שתי מזוודות, האחת הכילה פרטים אודות שוד בנק שהדון תיכנן, השניה אבקה לבנה בשקיות. הפגישה השנתית נערכה לשם סיכום השנה החולפת וכן על הכרזת השוד הבא - שוד הבנק הלבן, הבנק השמור ביותר בתל אביב. אני: זה תיאור, נטול שלושת השאלות. עדיין לא ברור לי על מי הסיפור (כלומר, על מי הקטע הנוכחי). לא ברור לי מה הבעיה, לא ברור לי למה אני ממשיך לקרוא, ועדיין אין משהו שיסקרן אותי לגבי העתיד. אוליתגיד לי, 'אבל אני חייב להבהיר את כל העובדות האלה'. אני אגיד, מאה אחוז. אבל אני לא רואה את העובדות האלה מ*זוית* של מישהו, של דמות כלשהי ,מזוית שתהפוך את זה למעניין. עם אני אראה את זה מנקודת המבט של מישהו עם אינטרס, יהיה איכפת לי מהעובדות, ואני אסתקרן לגבי מה בא הלאה. ולמשפט הבא. כתבת: הדון הביט באנשיו בחיוך מדושן מעונג. אני: סוף סוף יש סיפור! בתשובה לשאלה הראשונה: המשפט הזה, הקטע הזה, הוא על הדון. בתשובה לשאלה השניה: אני לא יודע מה אני רוצה, אבל באופן מובהק הוא רוצה *משהו*. מה שמביא אותי לשאלה השלישית: הקורא רוצה לדעת מה יהיה במשפט הבא, כי הוא רוצה לדעת למה הוא מדושן, מה קרה שגרם לו להיות ככה, על מה הוא מסתכל, האם זה ישתנה, וכן הלאה. תאר לעצמך שהמשפט הזה היה המשפט הראשון של הסיפור. הרבה יותר מעניין, נכון? תופס יותר טוב את הקהל. ונניח שהסקירה העובדתית היתה חשובה. היית יכול לסקור אותה עכשיו, מה*זוית* שלו. זה היה טיפה פחות יבש, וכיוון שיש לו אינטרס, היה לנו איכפת מהעובדות, בעיקר כיוון שהעובדות היו מסודרות, נגיד, בצורה הבאה: פעם היה קשה, העסק שלי היה קטן וכו'. אבל אני כזה גדול ונפלא, גדלתי, תפתחתי, ועכשיו אני חולש על העיר כולה.' וכאן להגיע לשיא של הגדולה שלו. ואז גם ברור לקורא שזה עומד עוד מעט להשתנות. אתה חייב בכל רגע נתון שיהיו לך תשובות לכל שלושת השאלות למעלה. ואז הזוית יכולה לעבור מהדון למישהו אחר, או ממשהו אחד שהדון חושב עליו למשהו אחר, וכך לאט לאט אתה מעביר פוקוס מדבר לדבר עד שאתה מגיע לקרב היריות וכו'. גם כשאתה מתאר אירועים ולא מחשבות של מישהו, אתה חייב לעשות את זה מזווית של אחת מהדמויות - לא כי הדמות חושבת את זה, אלא כי הסיפור (והדגש) הוא על הדמות. ותמיד, בכל משפט, אתה חייב שיהיו לך תשובות לכל שלושת השאלות.
אני חושב שהדבר המרכזי שהפריע לאנשים (ובהחלט לי) הוא הזוית של הסיפור. אני אתן הסבר קטן שמבהיר למה אני מתכוון ואני אמחיש את זה על התחלת הסיפור שלך. לדעתי, בכל רגע נתון בכל סיפור חייבת להיות מספיק אינפורמציה לקורא כדי שיהיו לו תשובות על שלושת השאלות האלו: 1) על מי הסיפור? (אני מדבר על הסיפור הקטן, על אותו רגע. באותו רגע בלבד, על מי הסיפור? ממי אמור להיות לי איכפת?) 2) מה הוא רוצה? 3) צריך להיות מספיק מתח כדי שהקורא ישאל את עצמו: 'אז מה יקרה עכשיו?' בוא נסתכל על תחילת הסיפור שלך. כתבת: זה עשרים שנה שהמאפיה של דן קרליונוב חולשת על תל אביב. אני: רגע, אז על מי הסיפור? על המאפיה? על קרליונוב? על תל אביב? על המשטרה? כן, את כל הדברים האלה אפשר לעשות על ההתחלה, ואפשר לעשות במשפט. אני אגיע לזה אחר כך. אבל בינתיים, הקורא מוצא את עצמו מסתכל על תמונה בלי פוקוס (אני לא מתכוון שזה מטושטוש, אני מתכוון שהתמונה לא מנתבת את העין ללכת למקום מסויים). הקורא לא יודע לאן להסתכל. ובקשר לשאלה 'מה הוא רוצה'. אף אחד עוד לא רוצה שום דבר. אין שום רצון, אין שום עניין, אין שום סיבה שהסיפור התחיל דווקא פה (לא סיפורים מתחילים במקום מסויים). ואף אחד לא שואל את עצמו את השאלה השלישית: אז מה יקרה עכשיו. נמשיך. כתבת: דן קרליונוב החזיק בתשעים אחוז מבתי הקזינו, שמונים אחוז ממפעלי ההי-טק וכן נתח גדול מבתי הבושת. ידו של הדן היתה מצויה כמעט בכל תשלומי החסות שמשלמים העסקים הבינוניים עד הגדולים. שמו הטיל מורא בכל אשר הלך. עם השנים החלו קוראים לו דון קרליונוב בשל מעמדו בעולם הפשע. היתה זו הפגישה השנתית של אנשי הדון. אני: זה תקציר עובדתי. ולתמונה עדיין אין פוקוס, אין נקודת אחיזה לקורא. הוא לא יודע למה הוא קורא. על מי הסיפור? מה הבעייה שבגללה יש סיפור? וממש לא מעניין מה יקרה ברגע הבא, כי קיבלתי עובדות יבשות. נמשיך. כתבת: דון קרליונוב היה ישוב באולם הכינוסים של בית מלון דן. משני צידי השולחן הארוך, ישבו עשרות לובשי חליפות. עשרות בריונים שנראו כהעתקים מושלמים האחד של השני. במרכז השולחן נחו שתי מזוודות, האחת הכילה פרטים אודות שוד בנק שהדון תיכנן, השניה אבקה לבנה בשקיות. הפגישה השנתית נערכה לשם סיכום השנה החולפת וכן על הכרזת השוד הבא - שוד הבנק הלבן, הבנק השמור ביותר בתל אביב. אני: זה תיאור, נטול שלושת השאלות. עדיין לא ברור לי על מי הסיפור (כלומר, על מי הקטע הנוכחי). לא ברור לי מה הבעיה, לא ברור לי למה אני ממשיך לקרוא, ועדיין אין משהו שיסקרן אותי לגבי העתיד. אוליתגיד לי, 'אבל אני חייב להבהיר את כל העובדות האלה'. אני אגיד, מאה אחוז. אבל אני לא רואה את העובדות האלה מ*זוית* של מישהו, של דמות כלשהי ,מזוית שתהפוך את זה למעניין. עם אני אראה את זה מנקודת המבט של מישהו עם אינטרס, יהיה איכפת לי מהעובדות, ואני אסתקרן לגבי מה בא הלאה. ולמשפט הבא. כתבת: הדון הביט באנשיו בחיוך מדושן מעונג. אני: סוף סוף יש סיפור! בתשובה לשאלה הראשונה: המשפט הזה, הקטע הזה, הוא על הדון. בתשובה לשאלה השניה: אני לא יודע מה אני רוצה, אבל באופן מובהק הוא רוצה *משהו*. מה שמביא אותי לשאלה השלישית: הקורא רוצה לדעת מה יהיה במשפט הבא, כי הוא רוצה לדעת למה הוא מדושן, מה קרה שגרם לו להיות ככה, על מה הוא מסתכל, האם זה ישתנה, וכן הלאה. תאר לעצמך שהמשפט הזה היה המשפט הראשון של הסיפור. הרבה יותר מעניין, נכון? תופס יותר טוב את הקהל. ונניח שהסקירה העובדתית היתה חשובה. היית יכול לסקור אותה עכשיו, מה*זוית* שלו. זה היה טיפה פחות יבש, וכיוון שיש לו אינטרס, היה לנו איכפת מהעובדות, בעיקר כיוון שהעובדות היו מסודרות, נגיד, בצורה הבאה: פעם היה קשה, העסק שלי היה קטן וכו'. אבל אני כזה גדול ונפלא, גדלתי, תפתחתי, ועכשיו אני חולש על העיר כולה.' וכאן להגיע לשיא של הגדולה שלו. ואז גם ברור לקורא שזה עומד עוד מעט להשתנות. אתה חייב בכל רגע נתון שיהיו לך תשובות לכל שלושת השאלות למעלה. ואז הזוית יכולה לעבור מהדון למישהו אחר, או ממשהו אחד שהדון חושב עליו למשהו אחר, וכך לאט לאט אתה מעביר פוקוס מדבר לדבר עד שאתה מגיע לקרב היריות וכו'. גם כשאתה מתאר אירועים ולא מחשבות של מישהו, אתה חייב לעשות את זה מזווית של אחת מהדמויות - לא כי הדמות חושבת את זה, אלא כי הסיפור (והדגש) הוא על הדמות. ותמיד, בכל משפט, אתה חייב שיהיו לך תשובות לכל שלושת השאלות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.