סיפור מהחיים של העבודה...

[god child]

סיפור מהחיים של העבודה...

שלום לכולם
רציתי לספר לכם על סיטואציה שקרתה לי בעבודה ובהמשך להתייעץ איתכם מה אתם חושבים בנושא.
לפני 3 חודשים התחלתי מקום עבודה חדש. אני מטבעי אדם תקשורתי, רגיש, עדין, אוהב חברה ואנשים סביבי, מדברת על הכל ואוהבת לשמוע ולהקשיב לאחרים.
השתלבתי די מהר בעבודה, מצאתי שפה משותפת עם כולם והכל היה נראה טוב ויפה עד ש... התחלתי לשים לב שאנשים נעשים קרירים ומתחמקים ממני, חשבתי שאני מדמיינת אך בהמשך ראיתי שלא...
הבנתי שמשהו בהתנהלות שלי לא תואם את הפוליטיקה החברתית/ארגונית של המקום הזה. היום כששאלתי מישהי משהו אודותיה, היא סוף סוף נפתחה ופתחה לי מה היא חושבת עלי. היא אמרה שאני חסרת טאקט, שאני נכנסכת לחיים הפרטיים של אנשים שאני בקושי מכירה, שאני שואלת שאלות שלאנשים לא תמיד נעים לענות... אמרה שהיא יודעת שזה נעשה מתמימות נטו ותו לא, אבל סגנון התקשורת הזה לא תואם את אופי האנשים כאן...
פתאום ירד לי האסימון, אולי באמת האנשים מעדיפים כל אחד לחיות בתוך הבועה הפרטית שלו ולא לשתף חברים לעבודה בדברים האישיים? אולי זה עניין של לא יודעים על מי לסמוך ועל מי לא?
אני יודעת למה אני מתנהגת בצורה שאני מתנהגת - אני סקרנית לשמוע אודות חיים של אנשים אחרים, אני אוהבת לשתף בחיים הפרטיים שלי. רובנו נמצאים בעבודה מחצית מהיום שלנו אם לא יותר ולכן זה די טבעי לי לחלוק את החוויות האישיות עם אחרים...
מסתבר שלא כולם כמוני...
אני יודעת שכדי להתאים את עצמי לסביבה, אצטרך עכשיו להסגר יותר לתוך הבועה שלי וזה קצת מוזר לי ולא ברור, הרי לא יותר כיף ונחמד להעביר את הזמן בחוויות מהחיים? כאילו, החלק החברתי אמור להיות החלק הכייפי והמהנה בעבודה השגרתית והמונוטונית של היום יום...
מה אתם חושבים?

 

[ebi83]

שאת צודקת בתפיסה- כל מקום והאופי שלו

את יכולה לשאול ולהתעניין פחות על האנשים שסביבך. זה לא אומר שלא ייווצרו לך קשרים חבריים ואפילו טובים עם אנשים מהעבודה.

לעיתים הצמדות לקונקרטיות יכולה לקדם אותך בהרבה דברים, מה עוד שאנשים לא אוהבים ש"חופרים" להם או חוקרים אותם.. זה מאוד תלוי הקשר, אבל אם הגישה בארגון היא שכל אחד ב4 אמותיו, אז נכון לקחת צעד אחורה ולשאול רק שאת בטוחה שזה ראוי והולם להקשר החברתי הנתון.

בכל מקרה, שיהיה בהצלחה עם זה

 

[אשה מרציפן]

המחשבה נכונה, הביצוע פחות

קודם כל - קבלי ח"ח על הפתיחות והנכונות שלך להבין מה עשית לא נכון ולקבל ביקורת בונה מאנשים, רבים וטובים לא היו עושים זאת והיו מגיבים בצורה לא טובה לביקורת שקיבלו.

כעיקרון אני חושבת שהלכת רחוק מדי - החיים הם לא שחור ולבן, וזה לא או לחיות בתוך הבועה הפרטית שלך, או לשתף את הקולגות בדברים אישיים, יש הרבה אפור בתחום הזה, ולכל אחד יש את הגבולות שלו ואת הדברים שהוא מעדיף לא להחצין.

עבדה איתי מישהי כזאת בעבר, היא ניסתה להתיידד אבל לא עשתה את זה נכון - היא הייתה חוקרת אנשים בצורה דיי חטטנית וחסרת טאקט, הייתה שואלת אנשים על החיים הפרטיים שלהם בצורה דיי מוגזמת, וכל זה באופן פומבי, ואחר כך היא לא הבינה למה היא לא משתלבת חברתית... ורצתה לעזוב את מקום העבודה בטענה שהאנשים "לא נחמדים". אני לא אומרת שזה מה שאת עושה, אבל יש גם דברים שנתפסים כפחות אישיים, אבל אנשים מעדיפים שלא לשוחח איתם עם זרים, ומישהי חדשה בעבודה היא עדיין על תקן זרה.

 

[god child]

אכן נקודה למחשבה

תודה על התגובה הנבונה. בהחלט גרמת לי לעצור שניה בצד ולחשוב על הדברים מזוית אחרת.
אולי באמת אני קיצונית מידי כיוון שהדברים הם בהחלט לא שחור ולבן ויש דברים שאני אולי מפספסת עם הקיצוניות שלי...
צריכה לגשש את צעדי ביתר זהירות וכל הזמן לקבל פידבק מהסביבה על הפעולות שלי, מצד שני אני טיפוס אקטיבי ותוסס ככה שזה יהיה קצת מנוגד לאופי שלי, אבל אין מה לעשות, זאת המציאות וזאת סביבת העבודה ואם אני רוצה להשתלב צריכה לקלוט מה הולך שם..
אני חושבת שאניח להם לנפשם ואתעסק בדברים שלי , עדיף

 

[nataly36]

אני די הדוגמא ההפוכה שלך

במובן שלא סובלת, אבל ממש לא סובלת - ששואלים אותי שאלות.

אם ארצה - אספר.
ואני כן מספרת. נדמה לי שאני די פתוחה. אבל לא עונה לשאלות.

אבל למי שאני חשה קרובה אליו. למי שיש לי קשר.

אני לא סקרנית מטבעי, ולא מבינה מה מעניין בחיים של אנשים אחרים. וכך לא מבינה למה רוצים לשמוע על חיי...

לגבי מקום עבודה - לדעתי, אל תתענייני ותשאלי כל אחד. אלא רק מי שנוצר לך קשר איתו, מי שזה נעים לו. כפי שציינו קודמיי, אין שחור לבן, ולא כולם אותו הדבר. יש מי שאת עושה לו חסד ענק כי הוא מת לדבר אבל אף אחד לא מתעניין בו... ויש מי שממש סובל מכאלה שאלות.

הקיצר, תמשיכי להנות מקשרים שלך עם אנשים! .

 

[einat162]

ממש מסכימה - ההודעה שלך

יכולה להיות תוספת להודעה שלי פה בשרשור.

 

[einat162]

אני חושבת ....

שהרבה פעמים אני מסתכלת סביבי ונהייה לי "איכס" מכמות המחוות המזוייפות, אולי זה נחמד לחיות בתוך זה, כשזה בא בטבעיות, וידוע ומוכן שאלו רק כללי הטקס - אבל אני מוצאת את זה מעייף, זה לא בא לי בטבעיות כל ה"פוציניו-מוציניו" הזה.... ברור שצריך להסתדר אם אנשים כי אין ברירה, אבל אפשר להסתדר עם חיוך, נימוס - לי קשה כשזה הרבה מעבר לזה והרי אנשים יודעים שאין כלום מאחורי זה - אז למה?
(במסגרת שיחות הערכה העלו את הנקודה הזאת שאני "לא חברותית מספיק" אבל ראבק לפעמים לא בא לי להגיד לכל מי שעובר, כל בוקר, אותם אנשים "בוקר טוב- איך היה- מה נשמע- מה קורה?" אלא רק "אהלן" או "בוקר!" מקוצר).

חוץ מזה, זה גם עניין של מי עומד מולך, באיזה הלך רוח הבנאדם נמצא והסיטואציה הכללית.
שונאת את האנשים שמתבייתים על האנשים בעלי עמדות מפתח ורק מחפשים להיות קרובים לצלחת, ללקק, אתם יכולים לקרוא לי תמימה, ושככה החברה הישראלית עובדת, ובלה בלה בלה... אני מכירה את הטיעונים האלו. לא יודע, לא רוצה.
לא רוצה להגיע רחוק, לא רוצה להתקדם, רוצה להחליק בקיום שלי ותו לא...
ברור שלפעמים זה מנקר עיניים - כשרואים את התוצאות, אבל אני לא מוכנה לשלם את המחיר הנפשי.
אני רגיש בנוח יותר לשבת לאכול צהריים (במקרה) במטבח, באותו שולחן עם אחד ה"צעירים" מאשר אחד הבכירים במשרד. כמובן שיש אנשים (צעירים או בכירים) שיהיה לי נוח איתם יותר או פחות - אבל באופן כללי קשה לי להתייחס לבכירים כסתם עוד עובד. אנשים אחרים מרגישים בנוח- ולדעתי אפילו יותר מידי בנוח- אני לא.

להגיד שזה לא מונוטוני? זה כן, אבל בשביל זה יש חיים פרטיים, ואיתם עושים מה שרוצים.

 

[god child]

לגמרי זה עניין אינדיבידואלי אין ספק

אבל עדיין היית רוצה להגיע למקום עבודה שכיף לך להגיע אליו מבחינה חברתית סביבתית ולא רק כדי להגיע לעשות את העבודה, לסיים כמה שיותר מהר ולעוף הביתה?

 

[אשה מרציפן]

אצלי בעבודה זה המצב

ועדיין אנשים לא חוקרים זה את זה לגבי החיים הפרטיים, וכשיש שיחות שלא בענייני עבודה הן לגמרי זורמות ולא גולשות לחטטנות בנושא חיים פרטיים ומעבר. יש לא מעט שלבי ביניים, זה לא או זה או זה.

 

[einat162]

זה עניין של מינון -

לפעמים / על נושאים מסויימים - לא בא לי שישאלו אותי יותר מידי שאלות.
תלוי גם מי שואל אותי, ובאיזה אופן.

אבל בגדול, אני מעדיפה שאנשים במקום בעבודה יהיו מנומסים כלפי כולם, וחברותיים רק כלפי מי שבאמת מתחברים אליו.

זה עניין אינדיבידואלי, תלוי באופי המקום, ואופי האנשים שנמצאים בו, אבל לי נראה (לפחות מהסביבה שלי) ש"המעבר לנימוס" הפך להיות המינימום- גם אם הוא לא אמיתי.

 

[nataly36]

מסכימה לגמרי. ומרחיבה בכמה דוגמאות אמיתיות:

יש לי חברה עם בת עם אוטיזים ופיגור ממש קשים.
הדבר ההכי טבעי זה להתעניין בשלום הילדה או לשאול איך הם מסתדרים ... כי ברור שזה משהו מרכזי וממש לא סודי בחייהם.
החברה -
רק מזכירים לה את הבת ואת מצבה -
היא מתחילה לבכות. לכן היא שונאת ולא סולחת אם שואלים אותה בנימוס על זה.... האם היא צודקת? לא צודקת? - זה לא משנה. זו עובדה. ומי שרוצה להיות איתה בקשר - חייב לקחת את זה בחשבון.

עוד דוגמא אמיתית - לי יש חיים מורכבים. עם כמה דברים מרכזיים ובעייתיים. מי שמכיר אותי - יודע עליהם. זה לא סודי. אבל אם אני בעבודה , או בשיעור ציור או אפילו בסופר בקניה חביבה - לא מתחשק לי לחשוב על הצרות שלי. ומי ש"מנחית" אותי למציאות הפחות חביבה בשעה שאני שקועה במשהו אחר - מעצבן אותי נורא.
נכון שזו המציאות שלי, אך זו זכותי לבחור מתי אני מתעסקת בה או לא....

 

[אורי גפני]

נסיונות התקרבות בעצימות גבוהה יכולים

להתפרש בקלות כמין איום, גם כשמדובר בשיתוף אינטימי מדי וגם כשמדובר בשאלות חודרניות.

התוצאה תהיה ההיפך הגמור מהרצוי.

 

[god child]

 

[nataly36]

זו טעות כל כך נפוצה....

לא פעם נפלתי בה.

כי כאמור, מה שנחשב "יותר מדי" לאחד הוא די בסיסי וברור לשני....

כנראה זה חלק מה"ריקוד" שיש לנו בכל מערכות היחסים.

והאמת,


במקום עבודה - לא מתחשק לי לרקוד ולהתעמק... מעדיפה לזרום בנימוס אך בריחוק מה. אך גם זה אינדיבידואלי.

 

[einat162]

 

[בנדק חביב]

תראי, אמרו לך בעדינות שאת "חטטנית"

ולא כל אחד מעוניין שישאלו אותו שאלות חטטניות, על פי הבנתו.

 

[אורי גפני]

עוררת כאן דיון מרתק, ילדת אלוהים

זו הזדמנות לכל אדם לבחון את עצמו לאור השאלות שהעלית.

איזה טוב.

 

[nataly36]

בהחלט . תודה על הנושא שדווקא אקטואלי השבוע!

 

[god child]

בהחלט נושא אקטואלי לכל אדם...

בוקר טוב ושבוע טוב וחודש טוב!

שמחה שהעליתי סיטואציה שכל איש ואישה יצא להתקל בה לפחות כמה פעמיו בחיים...
רוצה להודות לכם על כך שהעליתם לי כאן נקודות למחשבה שלא חשבתי עליהן בעצמי, זה חשוב מאוד לדעת להסתכל על סוגיה מכמה כיוונים ולא להתקבע על דעה אחת.
אני מצידי, מנסה עכשיו בעבודה כמה שפחות לדבר ויותר להקשיב, להתבונן במה שקורה סביבי. למרות שמטבעי אני טיפוס אינטראקטיבי ונמרץ, אולי זה היה האות בשבילי להוריד הילוך ולקלוט את הסביבה.

 

[ebi83]

את מוזמנת להשאר גם לנושאים אחרים

ואני לפחות- שמחתי לעזור או לפחות לנסות ולעזור