בפן אחד לילד קשה יותר, בשאר למבוגר קשה יותר
הפן בו לילד קשה יותר הוא שעליו ההגירה נכפתה, לעומתו, הוריו בחרו, לעומת זאת, בכל השאר למבוגר קשה יותר כי ככל שמתבגרים הופכים לפחות גמישים, פחות סתגלנים ויותר מקובעים. יש לכך ראיות חזקות מאוד בכל התחומים, הבולט ביותר הוא התעסוקתי. אלה שהיגרו כמבוגרים (מעל גיל 40) ברוב המקרים נתקעו לשארית חייהם בעבודות שאינן הולמות את כישוריהם וחיים ב"גטו" של אנשים הדומים להם מבחירה, אלה שהיגרו כצעירים (בין גיל 20 ל40) נאלצו להיאבק שנים רבות כדי להשיג דברים שמובנים מאליהם עבור ילידי המקום, חלקם מצליחים מתישהו לסגור את הפער וחלקם לא. אלה שהיגרו בין גיל 5 ל20 ברוב המקרים מצליחים לא פחות (וברוב המקרים יותר) מבני המקום מכיוון שהם חשים צורך עז להוכיח את עצמם, הם שאפתנים יותר, תחרותיים יותר וחשוב להם יותר להצליח, ברוב המקרים בבגרותם הם מגיעים להיות אמידים. אלה שהיגרו בין גיל 0 ל5, על פי רוב לא ניתן למצוא שום הבדל בין אורחות חייהם לבין אורחות חיי ילידי המקום ולצערם המוטיבציה שלהם להצליח נמוכה משל אלה שהיגרו בין גיל 5 ל20, הם בדרך כלל חיים חיים בינוניים, לא בולטים לטוב או לרע. למרות הנ"ל, ככל שהמהגר צעיר יותר יותר קל לו. לבן שנה יותר קל מלבן 5, לבן 5 יותר קל מלבן 10, לבן 10 יותר קל מלבן 20, לבן 20 יותר קל מלבן 40, ומי שמהגר בגיל 60 ומעלה לעולם לא יצליח להסתגל, תמיד יחוש זר.
