המשך5
"מה? איזו אמזונה?" פיפ שאל בפליאה. מורגן שכך לרגע שפיפ לא יודע עדיין על פגישתו עם האמזונה ועל סיפורה. "בוא פיפ, אני אספר לך הכול, ואז תחליט מה ברצונך לעשות" השניים חזרו לאכסניה וישבו שם בשולחן צדדי, מורגן סיפר לפיפ את כל הסיפור, על המהומה שהייתה בלילה, על איך שבמקרה הוא ראה את האמזונה ועל הסיפור שלה והשליחות שלה לעזור לו. פיפ היה המום, הכול נראה לו כמו סיפור מוזר. אך לפתע נשמע קול של אישה מאחורה "בוקר טוב מורגן, איך ישנת?" מורגן ופיפ הסתכלו על האמזונה, היא לבשה בגדי עור חומים, סרט על שערה האדום והמתולתל וסכינים נתלו על החגורה שלה עם חרב מבצבצת מאחורה. "בוקר טוב גם לך סרינה, אחרי שנפרדנו הצלחתי לישון כמו תינוק" מורגן חייך אליה, "ואיך את?" "אה, היה יכול להיות יותר טוב, כל הלילה שמעתי מישהו מהחדר ליד מדבר בקולות מוזרים, כאילו הוא משחק עם בובות או משהו" פניו של פיפ האדימו והוא הסתכל על מורגן במבט נבוך. "אוי כמעט שכחתי" אמר מורגן, "פיפ הכר נא, זו סרינה, מסתבר שאנחנו הולכים למסע משותף. סרינה, זהו פיפ, חבר יקר שבתקווה גם יצטרף אלינו למסע" "אוי, אז גם לך אני מבינה היו חלומות" אמרה סרינה לפיפ. "חלומות, כן, היו לי כמה, רק לפני כמה ימים חלמתי שיש לי תיאטרון משלי, לצערי בובה גדולה בדמות צב באה ואכלה אותו, אבל עד הקטע הזה זה היה חלום נהדר" סרינה הסתכלה על פיפ במבט של לא מבינה, "לא לזה התכוונתי, חלומות על מורגן, על הדרך, על המסע" פיפ חשב לרגע "לא, לא זכור לי שום חלום בעניין". מורגן החליט שזה הזמן המתאים לשים סדר בדברים, "סרינה, פיפ הוא בעל תיאטרון בובות נייד, העגלה שלו נהרסה ועכשיו אין לו מה לעשות, אז הצעתי לו להצטרף איתנו למסע, חברתו נעימה ואני בטוח שתסתדרו, את מבינה?" "אני מבינה, אני מבינה שבגללו לא ישנתי חצי לילה" סרינה הסתכלה על פיפ ולמראה פניו האדומות היא החלה לצחוק, "זה בסדר פיפ, זה לא נורא, האמת שממה ששמעתי יש לך כשרון" פניו של פיפ האדימו אפילו יותר אם הדבר היה בכלל אפשרי. "אז פיפ, מה החלטת? אתה מצטרף אליי ואל סרינה במסענו, יהיה מה שיהיה" פיפ חשב שנייה ואז אמר, "כמובן ידידי, אני אשמח להצטרף אליכם, ובכלל, זה לא כאילו שיש לי הרבה אפשרויות" מורגן נראה מרוצה ואז פניו יעשו רציניות יותר "אבל פיפ, אני חייב להזהיר אותך, לא מדובר פה בסתם מסע, מדובר פה על משהו שאנחנו לא מבינים, משהו שיכול להיות מאוד מסוכן" מורגן התקרב יותר אל פיפ ואמר לו בקול שקט, "אין אני יודע לאן מוביל המסע או האם ניתן בכלל לחזור ממנו בחיים, אבל אם נשלחה אמזונה להגן עליי, אני רק מניח שלא מדובר פה על משהו פשוט וקל. אני רק רוצה שתהיה מודע לזה לפני שנמשיך הלאה" פיפ הנהן ואמר, "כל חיי חייתי במקום ללא סכנות וללא הרפתקאות, הגיע הזמן שאני יעשה משהו שונה, משהו מסעיר, משהו שלא בטוח וצפוי מראש. זה יהיה לי לכבוד להצטרף אלייך למסע". מורגן נעמד ואמר "אז הכול מסודר, נארוז את חפצינו ונצא לדרך". "אצלי הכול כבר ארוז, אני פשוט הולכת להכין את הסוס שלי, הוא באורווה הצמודה, אני הלך להשיג לנו גם מזון" אמרה סרינה. "גם הסוסים שלנו שם, נבוא עוד מספר דקות לקחת אותם, תחילה אני צריך לטפל בעניין התשלום על הלינה במקום המתפורר הזה" אמר מורגן והלך אל הדלפק. ביינתים סרינה הלכה לאורווה ופיפ הלך לקחת את חפציו, הוא גם הספיק לקחת כמה מהבובות שלו שלא נהרסו במתקפת השור ולשים אותם בתיק שלו. מרגינה עמדה אחרי הדלפק, לא נראה שממש משנה לה שמורגן נעמד ישר מולה. "סליחה גברתי, אני מעוניין לטפל בתשלום על הלינה שלי ושל ידידי במקום המפואר הזה" מורגן חייך מתחת לזקנו. מרגינה הרימה את מבטה "אתה צוחק עליי או משהו?" היא שאלה ברוגז. "חלילה, יקירתי" "אני לא יקירתך ולא שום דבר, אתה חייב לי 14 דישקל עלייך ועל החבר שלך" "14 דישקל?! את בטח לא רצינית, כל כך הרבה בשביל לילה במקום הזה?!" "מה זאת אומרת המקום הזה? כרגע אמרת שהוא מפואר!" "את לא באמת חושבת שהתכוונתי לזה ברצינות?!" "אה! אז כן צחקת עליי מקודם! ידעתי!" "אין לי לא את הזמן ולא את הכוח לעמוד פה ולהתווכח איתך, יום טוב לך" מורגן הניח 14 דישקל על השולחן ועלה לקחת את חפציו מחדרו. הוא נכנס לחדרו ונעמד במקום, איפה שהיה מקודם קיר ישן ומתפורר נמצא עכשיו קיר נוצץ מזהב שעליו יש חריטה מורגן התקרב אל הקיר וקרא את החריטה, "כל הכבוד. עכשיו הקבוצה ביחד, בדיוק כמו שצריך, עכשיו אין עוד זמן לסטיות מן המסלול. הדרך עוד ארוכה והמשימה עוד קשה. בהצלחה" מורגן קרא את המילים בקול וכשהוא סיים המילים נעלמו ואז הקיר מזהב פשוט נמס על הרצפה ובמקומו הופיע שוב הקיר הישן והמתפורר. נשמעה דפיקה בדלת ואז נכנס פיפ, "הכול ארוז, אני יורד לשלם את החשבון שלי" "לא, לא, כבר דאגתי לזה" אמר מורגן כשהוא עדיין חושב על מה שכרגע הוא קרא. "אוי, לא היה בזה צורך, באמת שאני יכול לשלם בעצמי" "שטויות ידידי, אין זו בעיה. אולי תרד למטה ותכין את הסוסים להמשך המסע" פיפ הסכים וירד למטה. מורגן נשאר עם המחשבות שרצו בראשו, "מי יכול היה לכתוב את הדבר הזה?" "ואם סרינה היא זאת עם החלומות בקשר למסע אז איך המישהו הזה יודע על פיפ, הרי לא סתם הייתה התייחסות לקבוצה". מורגן החליט לוותר על הרעיון לגלות מה המשמעות הנסתרת של המילים ומי הוא זה שכתב אותם, "כשהרגע יגיע אני אדע את הכול" הרגיע את עצמו.
"מה? איזו אמזונה?" פיפ שאל בפליאה. מורגן שכך לרגע שפיפ לא יודע עדיין על פגישתו עם האמזונה ועל סיפורה. "בוא פיפ, אני אספר לך הכול, ואז תחליט מה ברצונך לעשות" השניים חזרו לאכסניה וישבו שם בשולחן צדדי, מורגן סיפר לפיפ את כל הסיפור, על המהומה שהייתה בלילה, על איך שבמקרה הוא ראה את האמזונה ועל הסיפור שלה והשליחות שלה לעזור לו. פיפ היה המום, הכול נראה לו כמו סיפור מוזר. אך לפתע נשמע קול של אישה מאחורה "בוקר טוב מורגן, איך ישנת?" מורגן ופיפ הסתכלו על האמזונה, היא לבשה בגדי עור חומים, סרט על שערה האדום והמתולתל וסכינים נתלו על החגורה שלה עם חרב מבצבצת מאחורה. "בוקר טוב גם לך סרינה, אחרי שנפרדנו הצלחתי לישון כמו תינוק" מורגן חייך אליה, "ואיך את?" "אה, היה יכול להיות יותר טוב, כל הלילה שמעתי מישהו מהחדר ליד מדבר בקולות מוזרים, כאילו הוא משחק עם בובות או משהו" פניו של פיפ האדימו והוא הסתכל על מורגן במבט נבוך. "אוי כמעט שכחתי" אמר מורגן, "פיפ הכר נא, זו סרינה, מסתבר שאנחנו הולכים למסע משותף. סרינה, זהו פיפ, חבר יקר שבתקווה גם יצטרף אלינו למסע" "אוי, אז גם לך אני מבינה היו חלומות" אמרה סרינה לפיפ. "חלומות, כן, היו לי כמה, רק לפני כמה ימים חלמתי שיש לי תיאטרון משלי, לצערי בובה גדולה בדמות צב באה ואכלה אותו, אבל עד הקטע הזה זה היה חלום נהדר" סרינה הסתכלה על פיפ במבט של לא מבינה, "לא לזה התכוונתי, חלומות על מורגן, על הדרך, על המסע" פיפ חשב לרגע "לא, לא זכור לי שום חלום בעניין". מורגן החליט שזה הזמן המתאים לשים סדר בדברים, "סרינה, פיפ הוא בעל תיאטרון בובות נייד, העגלה שלו נהרסה ועכשיו אין לו מה לעשות, אז הצעתי לו להצטרף איתנו למסע, חברתו נעימה ואני בטוח שתסתדרו, את מבינה?" "אני מבינה, אני מבינה שבגללו לא ישנתי חצי לילה" סרינה הסתכלה על פיפ ולמראה פניו האדומות היא החלה לצחוק, "זה בסדר פיפ, זה לא נורא, האמת שממה ששמעתי יש לך כשרון" פניו של פיפ האדימו אפילו יותר אם הדבר היה בכלל אפשרי. "אז פיפ, מה החלטת? אתה מצטרף אליי ואל סרינה במסענו, יהיה מה שיהיה" פיפ חשב שנייה ואז אמר, "כמובן ידידי, אני אשמח להצטרף אליכם, ובכלל, זה לא כאילו שיש לי הרבה אפשרויות" מורגן נראה מרוצה ואז פניו יעשו רציניות יותר "אבל פיפ, אני חייב להזהיר אותך, לא מדובר פה בסתם מסע, מדובר פה על משהו שאנחנו לא מבינים, משהו שיכול להיות מאוד מסוכן" מורגן התקרב יותר אל פיפ ואמר לו בקול שקט, "אין אני יודע לאן מוביל המסע או האם ניתן בכלל לחזור ממנו בחיים, אבל אם נשלחה אמזונה להגן עליי, אני רק מניח שלא מדובר פה על משהו פשוט וקל. אני רק רוצה שתהיה מודע לזה לפני שנמשיך הלאה" פיפ הנהן ואמר, "כל חיי חייתי במקום ללא סכנות וללא הרפתקאות, הגיע הזמן שאני יעשה משהו שונה, משהו מסעיר, משהו שלא בטוח וצפוי מראש. זה יהיה לי לכבוד להצטרף אלייך למסע". מורגן נעמד ואמר "אז הכול מסודר, נארוז את חפצינו ונצא לדרך". "אצלי הכול כבר ארוז, אני פשוט הולכת להכין את הסוס שלי, הוא באורווה הצמודה, אני הלך להשיג לנו גם מזון" אמרה סרינה. "גם הסוסים שלנו שם, נבוא עוד מספר דקות לקחת אותם, תחילה אני צריך לטפל בעניין התשלום על הלינה במקום המתפורר הזה" אמר מורגן והלך אל הדלפק. ביינתים סרינה הלכה לאורווה ופיפ הלך לקחת את חפציו, הוא גם הספיק לקחת כמה מהבובות שלו שלא נהרסו במתקפת השור ולשים אותם בתיק שלו. מרגינה עמדה אחרי הדלפק, לא נראה שממש משנה לה שמורגן נעמד ישר מולה. "סליחה גברתי, אני מעוניין לטפל בתשלום על הלינה שלי ושל ידידי במקום המפואר הזה" מורגן חייך מתחת לזקנו. מרגינה הרימה את מבטה "אתה צוחק עליי או משהו?" היא שאלה ברוגז. "חלילה, יקירתי" "אני לא יקירתך ולא שום דבר, אתה חייב לי 14 דישקל עלייך ועל החבר שלך" "14 דישקל?! את בטח לא רצינית, כל כך הרבה בשביל לילה במקום הזה?!" "מה זאת אומרת המקום הזה? כרגע אמרת שהוא מפואר!" "את לא באמת חושבת שהתכוונתי לזה ברצינות?!" "אה! אז כן צחקת עליי מקודם! ידעתי!" "אין לי לא את הזמן ולא את הכוח לעמוד פה ולהתווכח איתך, יום טוב לך" מורגן הניח 14 דישקל על השולחן ועלה לקחת את חפציו מחדרו. הוא נכנס לחדרו ונעמד במקום, איפה שהיה מקודם קיר ישן ומתפורר נמצא עכשיו קיר נוצץ מזהב שעליו יש חריטה מורגן התקרב אל הקיר וקרא את החריטה, "כל הכבוד. עכשיו הקבוצה ביחד, בדיוק כמו שצריך, עכשיו אין עוד זמן לסטיות מן המסלול. הדרך עוד ארוכה והמשימה עוד קשה. בהצלחה" מורגן קרא את המילים בקול וכשהוא סיים המילים נעלמו ואז הקיר מזהב פשוט נמס על הרצפה ובמקומו הופיע שוב הקיר הישן והמתפורר. נשמעה דפיקה בדלת ואז נכנס פיפ, "הכול ארוז, אני יורד לשלם את החשבון שלי" "לא, לא, כבר דאגתי לזה" אמר מורגן כשהוא עדיין חושב על מה שכרגע הוא קרא. "אוי, לא היה בזה צורך, באמת שאני יכול לשלם בעצמי" "שטויות ידידי, אין זו בעיה. אולי תרד למטה ותכין את הסוסים להמשך המסע" פיפ הסכים וירד למטה. מורגן נשאר עם המחשבות שרצו בראשו, "מי יכול היה לכתוב את הדבר הזה?" "ואם סרינה היא זאת עם החלומות בקשר למסע אז איך המישהו הזה יודע על פיפ, הרי לא סתם הייתה התייחסות לקבוצה". מורגן החליט לוותר על הרעיון לגלות מה המשמעות הנסתרת של המילים ומי הוא זה שכתב אותם, "כשהרגע יגיע אני אדע את הכול" הרגיע את עצמו.
עדיין מחכה לתיקונים 