ניסיון לקשר בין העלילות:
הראל עבר תאונת דרכים שהכאיבה לו מאוד במכה האדירה שנתנה והממה את מוחו, איבד את זיכרונו ושכח את אהובתו חנה. חנה אהובתו עזרה לו לשקם את זיכרונו בעזרת הרבה דיבורים אוהבים ודואגים. היא הייתה אישה בלונדית ויפהפייה, והיא אהבה אותו מאוד והוא אותה. הייתה קוראת לו בשמות חיבה מתקתקים ומצחיקים, והוא היה משיב לה בהמצאות מתוחכמות שהחמיאו לה. כשעזרה לו להשתקם, הייתה אומרת לו: "הראל, אל תדאג ואל תפחד. אתה בסדר. אתה בסדר", וגם הייתה חובשת את זרועו, מכינה לו תה בטעם גן עדן עם דבש וקינמון ומשכיבה אותו לישון במיטה גדולה ויפה עם כריות רקומות. כוח האהבה האמתית שיקם אותו. הוא כמעט לא דיבר, וגם אחרי שהבריא פחות זכר את אהובתו מאשר לפני התאונה והם פחות דיברו ביניהם. לכן הלכו לפסיכולוג, דן.
דן היה בעבר בשואה, טראומה נוראה נשארה לו לכל חייו אבל בזמן ההליכה למחנה ההשמדה נזכר בעבר היפה שהיה לו עם משפחתו, איך אביו היה מושיב אותו על הברכיים בילדותו ומספר לו סיפורים מופלאים, ואיך אמו הייתה משכיבה אותו לישון ומכסה אותו היטב, וזה נתן לו כוח להמשיך בלי לפחד ואיכשהו הצליח לברוח ולהינצל. כוח הזיכרון הטוב חיזק אותו. הטראומה מהשואה יצרה בו בעיה נפשית. הוא פגש ברחוב בערב נערה בשם דינה, ונוצרה ביניהם ידידות. אחר כך היא הפכה לזונה עלובה זרוקה ברחובות, והוא נגרר אחריה והפך בסתר לפושע. יחסי המדען והאמנית שטופלו אצלו התדרדרו כתוצאה מזה והתבססו על מין והם פחות הצליחו בעבודתם וביצירתם, רבו על שטויות וזרקו צלחות זה על זה.
דרור, חברו הכי טוב של דן הפסיכולוג, בלע אוכל מיוחד וטעים מאוד שנתן לו יכולת לקרוא מחשבות, וקרא את מחשבות דן שעליו תמיד סמך בעיניים עצומות ובאהבה שממלאת בנאמנות כנועה את הלבבות ואת האוויר החם שבין החזות. המחשבות שקרא היו שדן שונא אותו כדוד זפת רותחת בגיהינום ורוצה להרגו ומסתיר את זה בכל התחכומים המנוולים האפשריים, אז דרור נבהל ורעד בכל גופו ועצמותיו מרוב פחד וברח מדן, ניתק את הקשר והתחיל לפקפק בכל קשריו. הוא נעלב ונסגר בעדינות לתוך עצמו ממחשבה קודרת על האפשרות שכל חבריו דימו פני אוהבים ולמעשה שונאים אותו ורוצים ברעתו, לרדוף אחריו, כאילו הוא המסכן באדם. האמון בחברים ובאדם פחת בו.
מילי, אמו של דרור, הייתה עובדת סוציאלית בדיור והתאהבה במטופל שלה, והייתה מזילה דמעות גדולות וכבדות כבדולח לפני המראה כל בוקר בסתר בגלל זולות המצב. בעלה שהיה מלח בים ומנוסה בגעגועי אהבה וגלי מחשבה, התעלם באצילות ושתק ואחר כך חלה בסרטן ונאלצה לקרוא לו משירי המטופל ולשקר לו שהיא כתבה אותם, כדי לשמחו כדי שיקבל כוח ויבריא. לא אהבה לשקר, ומראה בעלה המכורכם ציער אותה ונטע בעומקי נשמתה כאב חד וצורב כאש מדממת. בנם דרור יצר רומן עם שרה, נערה חביבה ג'ינג'ית עם צמות ושובבה שאהבה לצחוק הרבה ולהתבדח. כשנודע לו שחברו דן רוצה לרצוח אותו, נכנס לדיכאון והפסיק להתעניין בה. הייתה תקופה ממושכת שאף לא אמר לה שלום. הוריה חשבו שרימה אותה ושבכלל לא אהב אותה והפסיקו לדבר אתו, והיו שולחים לעברו מבטים מנוכרים ומפנים אליו מהר את גבם. האב של דרור מת מהסרטן אחרי שצרח קשה כל הלילה בבית החולים כעובר שרק יצא מהרחם, והורי שרה הצטערו שעשו עוול ושהאשימו את דרור ונהיו עצובים מאוד, מכורכמים כגזר רקוב, ומדוכאים עוד יותר ממה שהוא היה לפני כן. הם חשבו לעצמם: "אנחנו סתם. סתם עוד שני אנשים בעולם הגדול". משמעות יפי האהבה עורערה אצלם.
צבי, סביה המת של דינה עם הזקן הארוך והמכוער קם מקברו מרוב עוצמת הידיעה על התדרדרותה לזנות ונזף בה בצורה שממש ירתה כלפיה את כעסו כברקים. מרוב פחד וגועל ממה שקרה לה ומהכיעור המתקשה והמתפתל בתוך חומרנות חייה, הפכה אחר כך לנזירה. שינויים נפשיים חזקים עברו עליה. היא הפסיקה לדבר עם דן הפסיכולוג ועם בני אדם בכלל, ודן התחיל להתעניין בספרי קבלה וחכמה והפך לדתי רוחני. היחסים בין הראל וחנה מטופליו השתפרו כתוצאה מזה והתבססו על אהבה, והם שרו וניגנו ביחד שירי אהבה בהשראה יוונית טהורה ומרובה ושיתפו זה את זה בהצלחותיהם ובעיסוקיהם, ובעזרת כוח הקשר והאהבה הגיעו ליצור ולגלות דברים מופלאים והתעשרו מהם. הם שמחו וצחקו ביחד עד הנצח שברקיעים הכי גבוהים, השמחה בערה בתוכם בהתרגשות מלבלבת ברטט אהבה אמתית כהמון פרחים קטנים צבעוניים נפרשים ועפים לשמיים באמצע נגינת האביב המתמשכת אינסופית וחזקה, והם התחתנו בטקס מפואר ומכובד ושבוע אחר כך מתו מדלקת בכליות, כי מכרו להם בבית המרקחת תרופות מקולקלות ומזויפות להרוויח כסף. אחרי שמתו עלו לשמיים כיונים, וכתבו לעולם ספרים ענקיים ומעניינים.
