ובסוף, כמו תמיד, טעם של עוד
ואני לא מתכוונת ל"טעמי" (תודה ענבל
) היה לי מאוד כיף להגיע, אמנם לאחר היסוסים, ולפגוש את כולם, והיה עוד יותר כיף לפגוש את הפתעת הערב, דויד ברוזה, שהגיע, לבוש שחורים כרגיל, במיוחד כדי לפגוש אותנו. אפילו שהיינו, אולי, יותר אנשים מהצפוי, שמחתי על כך שלדויד היתה ההזדמנות לראות את חברי הפורום בפורום מעט מלא יותר מהפעמים שהוא פוגש אותם בהופעות השונות. הצטערתי על שני דברים: על כך שישבנו די מפוזרים, והיה די הרבה רעש מהים והסביבה, כך שלא כולם שמעו את כל מה שנאמר (אולי זה גם כי מישהי "במקרה" כיוונה את דויד לשבת הכי בקצה השולחן הארוך שלנו?
בפעם הבאה שומרים לו כיסא כבוד במרכז...) אבל הסתדרנו בסוף, כל המערביים שבינינו, ואכן הגענו לחלקו המזרחי של השולחן, כדי להיות יותר במרכז העניינים. שלי עוד הגדילה לעשות, וחגה סביב כולם כמו לווין עם מצלמת הוידאו שלה, כדי להנציח את כל ההנאה בערב המיוחד הזה. וגם הצטערתי על התנאים שלא איפשרו לאוהד להוציא את ה
ממחבואה במשרד המסעדה, כדי שנוכל לפצוח בשירה על חוף ימה של תל אביב... מה אומר ומה אגיד, חברים, היה מוי כיף, ונשאר טעם של עוד: עוד מפגש, עוד הופעה, עוד ערבים כאלה נחמדים עם החבורה הקטנה-גדולה שלנו, כשדויד מלכד אותה, כמובן
אני רוצה להודות למארגני הערב, ולמשתתפיו, כמובן, להודות להילה על הטרמפ, ולהודות גם לדויד שהגיע ושימח את כולנו. ובנימה אופטימית זו, ובתקווה לעוד הופעה במצדה בקרוב, כזו שאוכל סופסוף לראות יום טוב, יעל