ראשונה
אני חייבת לציין שבשבועות האחרונים התרגלתי יופי להגיב בפורום מהאייפון.
שאלת השבוע: יום אחד קמתם בבוקר, התעוררתם במיטה שלכם, באי בודד! בא מלאך ואמר לכם "אני יכול להביא לכם מהבית 3 דברים. מה תבחרו?"
השאלה שלך מזכירה לי הצגה שראיתי בחמישי על בסיס סיפור של אתגר קרת שקשור איכשהו לדג זהב עם שלוש משאלות (אגב, עוד לא היה בוואנס סיפור על דג הזהב והדייג ואשתו החמדנית). בכל מקרה- אייפון, לפטופ וwifi.
היום הכי טוב השבוע:...
היום הפחות טוב השבוע:
אתמול- שישי. חזרתי להורים שלי אחרי כמה שבועות ובחמישי אמרו לי שסבתא שלי לא במצב מדהים- מדברת לא לעניין וכו' אז קפצתי אליה בחמישי והיא הייתה קצת מעופפת אבל במצב תקין. ובשישי בבוקר קיבלתי טלפון בהול מאמא שלי שהיא התקשרה לסבתא והיא לא עונה מ- 7 בבוקר ושאלך לראות מה איתה (אמא שלי עבדה ואנחנו גרים בית ליד סבתא). קיצור הלכתי, פתחתי את הדלת, סבתא יושבת על הרצפה באמבטיה, צועקת עלי לא לעזור לה לקום כי היא יושבת. כמה דקות אחכ בן דוד שלי הגיע והרים אותה ולקחנו אותה לבית חולים. היא שם מאז והמצב לא משהו אז הסופש שלי היה הלוך ושוב בית-חולים. (איזה כיף שהשתלטתי על עניין האפליקציה של תפוז באייפון, הא? פייי הייתי משתגעת בלי הטלפון הזה).
הדבר שהכי הצחיק אותי השבוע:
טוב, אז סיפור ארוך... אבל... יום ראשון היה היום האחרון שהשתכנה אצלי בדירה בחורה אמריקאית/קוריאנית. היא נתקעה בלי הגרין קארד שלה ולא נתנו לה לחזור לארה"ב וזה באמת היה סיפור ארוך איך מצאתי את עצמי נותנת קורת גג לבחורה ההזויה הזו (אני פשוט בן אדם ממש טוב כנראה... וצנוע...).
בכל מקרה- ביום ראשון בבוקר נסענו לאיזה חברת משלוחים ברחביה שלשם התגלגל הגרין קארד שלה. וכשיצאו משם עשיתי לה קצץ סיבוב בעיר- בית רוה"מ, נשיא, מרכז העיר והייתה לי עוד שעה פנויה כי קבענו להיפגש עם חברה וללכת לניחום אבלים משם אז לחזור לדירתי היה מיותר כי זה בצד השני של העיר. אז אמרתי לקוריאנית שיש לי זמן אם בא לה לשבת לארוחת בוקר. היא הציעה להזמין לי ארוחת בוקר כתודה על כל העזרה שלי ועל שהשתכנה אצלי מעל שבוע. ישבנו בהילל, הזמנו, הגיעה השתיה, והיא עוצרת אותי מלשתות ומבקשת להתפלל קודם. אוקי... מפה לשם התעניינתי כי היא כבר הזכירה את אלוהים פה ושם (אין גרין קארד=אלוהים רוצה שאשאר בירושלים עוד) ורצתה שאבוא לכנסייה להתפלל איתה אבל כל הזמן סירבתי בנימוס והתעלמתי.
בקיצור- היא תמיד חשבה שהכירה את ישו, אבל לפני 5 שנים ראתה סרטון באינטרנט של מטיף כלשהו והיא הבינה מהסרטון שהיא בעצם לא מכירה את ישו. ומאז היא מדברת עם ישו כל יום. מדברת. עם ישו. כל יום. בשלב הזה בשיחה הצלחתי יפה להחזיק את הבעת הפנים שלי. המשיכה- היא לא מאמינה שיש משהו מלבד כדור הארץ. אין כוכבים אחרים, חייזרים, גלקסיות וכו'. ואנשים שאומרים שיש חייזרים, ויותר מזה- אנשים שפגשו חייזרים- הם אנשים שאוחז בהם השטן! ולכן הם מקללים נוצרים כל הזמן ואומרים שישו לא אמיתי.
טוב, בקטע החייזרים כבר קצת חייכתי, לשמחתי כבר הגיע האוכל אז הפה שלי היה עסוק מדי מלהפריע למונולוג שלה.
אח"כ היא סיפרה לי על הטיול שעשתה בארץ, זה שבסופו נתקעה בלי שנתנו לה לחזור לארה"ב, טיול עם הכנסייה שלה. בו הם התפללו למען ישראל.
כי ישו התחיל את הנצרות בישראל, והנצרות רצתה להמשיך למזרח ולהגיע לקוריאה- אבל שדים מנעו ממנה את המעבר! אז היא פנתה מערבה לאירופה וארה"ב ואז מהצד השני היא הגיעה לקוריאה! ועכשיו הנצרות משלימה את הסיבוב וחוזרת לישראל.
זה המשיך אבל אחסוך לכם. העיקר שהיא הפסיקה לדבר בשלב מסוים ולקחה את הטלפון שלי כדי להתקשר לחברת הנסיעות ומונית שירות לערב כדי לחזור כבר לחור ממנו הגיעה. אה, והיא מורה בבית ספר נוצרי שהוקם על ידי הקהילה שלה כתשובה לבתי הספר הנוצריים האחרים שלדעתה הם לא מספיק נוצריים.
שוין.
לפני שנסעה בערב היא השאירה לי מכתב וביקשה שאפתח אותו בשעה מסוימת.
המכתב שינה את חיי. NOT.
קניית השבוע:
תוכניות לשבוע הבא:
סדרה:
סרט: ראיתי בצהריים את my girl- - איזה סרט חמוד! ראיתי אותו כילדה וכל מה שזכרתי שזה עם מקולי קולקין שהיה ממש צעיר. וראיתי היום ו... בכיתי כמו מטורפת. באמת. כשהילד מת מעקיצות דבורים וההלוויה והכל... וואו, זה פשוט פתח שער של דמעות.
ספר:
שיר:
תמונת השבוע:
זהו נראה לי, קשה לי להכניס אייקונים, קישורים או להעלות תמונות. ובכל זאת, דפקתי תגובה ארוכה ומרשימה מהאייפון.
מתה עליו!
