הספר השלישי
הסופרת הצהירה שהספר הוא הכלאה של משחקי ריאליטי למלחמה בעירק והיא קיבלה את ההשראה לכתיבה כשהיא זפזפה בערוצי טלוויזיה. הספר השלישי כתוב בצורה נוראית, ממש כאילו משהו אחר כתב את הספר. אני קראתי אותו, כי אי אפשר להפסיק אחרי החלק השני, אבל היה לי קשה.
אני רוצה להאמין שהסופרת הכינה שיעורי בית, וראיינה חיילים שהיו בקרב אמיתי, וחלק מהם הלומי קרב. כל תיאורי הקרב שלה מתאימים למה שחיילים או פליטים מארצות בהן המלחמה מתחוללת ברחובות מספרים. פתאום כולם הולכים, ואין לך זמן להרהר בחברים שהיו כאן לפני שנייה. מהבחינה הזאת אין לי שום בעיה.
ההתנהגות של הדמויות שלה, בעיקר קטניס לאורך כל הספר מרגיזה מאוד. גם אם יש לה PTS ההתנהגות שלה ילדותית ומרגיזה. אולי היא סובלת מדיכאון, אולי היא מבינה דברים בראש שלה, אבל בניגוד להתנהגות של קטניס בספר הראשון והשני שהיא מסבירה ומתארת הכל, היא זומבי בספר השלישי. בסוף הספר די ברור שהיא סובלת מ PTS.
אין לי בעיות עם הסוף המפתיע. אהבתי גם את האפילוג, לדעתי זה סוף אמיתי לחלוטין. אבל למה היא לא מדברת עם אימא שלה? ולמה למה למה לקחו לנו את פיניק? ככה סנאו מת?!
והכתיבה שלה. אלוהים..... נורא ואיום.
